מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

איתור מקורות נעלמים, מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מרץ 19, 2012 12:14 am

בספר בינה לעתים על הלכות יו"ט פ"א הל' כג כותב הגה"ק ר' יהונתן אייבשיץ זצוק"ל כדברים הללו:
'וזה שנים רבות אשר נשאלתי מן הרבני החסיד המופלא אשר רבים השיב מעון מחבר שמחת הנפש אשר שם בגלילתו היה איש עני חסר לחם שהפילה אשתו נפל משונה בצורתו ושאל אם יכול לסבב עמו בעיירות וכפרים להראות חזותו לרבים, והיה הרואה אותו יתן פרוטה אחת או שתים וחיתה נפשו בגללו. וכמדומה שהמופלא הנ"ל ג"כ הרגיש ברוב הדברים הנ"ל להשיג על המג"א ואני מנעתי להתירו מלבד דעכ"פ מנהג ישראל לקוברו ואל תטוש תורת אמך, אף דגם מת אסור בהנאה וזה ודאי אף נפל בכלל, דאיסורו כטומאתו וזה פשוט, וא"כ הוא משתכר באיסורי הנאה'.

כך הוא הנוסח בדפו"ר של בינה לעתים שי"ל ע"י ר' הלל בהר"ר לייב מק"ק שאטמפי ווין תקנ"ז, ואילו בהוצאה שניה – למברג תרמ"ו פוענחו ראשי התיבות ועוד כמה שינויים נמצאו בנוסח, ושם מופיע: הרבני החכם המופלא איש רבים השיב מעון ה"ה מהו' אלחנן.

נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מרץ 19, 2012 12:15 am

ובכן תחילה נוסיף מעט פרטים על השואל החשוב וספרו 'שמחת הנפש', ואח"כ נחכים בצדדי השאלה המענינת והתפתחות הדיון העשיר אודותיה בספרי התשובות.

'הרבני החסיד המופלא' מוהר"ר אלחנן הענלה בן האלוף המרומם הפרנס מוה"ר בנימין וואלף קירכהן (שנקרא כן ע"ש עיר מולדתו קירכהאן – עיר קטנה מחוז מארבורג שבמדינת העסן אשר באשכנז) נולד בשנת תכ"ו בערך, הינו חתנו של הגה"ק ר' צבי הירש בעל 'קב הישר' בן הגאון הגדול ר' שמואל קאיידנובר זי"ע בעל ברכת הזבח ותפארת שמואל.

הספר 'שמחת הנפש' י"ל לראשונה בלשון אשכנז בפרנקפורט תס"ז, ושב וראה אור במהדורות רבות עם הסכמות רבות מגדולי הזמן. תוכנו של הספר הוא משלים ומעשיות ודברי מוסר 'לעורר לב האדם ליראת שמים ועלהו לתרופה להעביר ממנו יגון ודאגה'.

נצטט מעט מדברי גאוני הדורות על הספר. עוד בחיי המחבר הזכיר רבינו יהונתן אייבשיץ זי"ע [בק"ק מיץ בשנת תק"ו] כפי שהובא בספר יערות דבש ח"א דרשה יב בין שאר ספרי המוסר להמון העם 'אלא לבר מן דין מחויב כל אדם ללמוד ג"כ בעצמו כל יום ספרי מוסר... ומי שאינו בר הכי להבין ילמוד בספרים הנדפסים בל"א כמו קב הישר, שמחת הנפש, לב טוב וכיו"ב'.

כך מובאים ציטוטים רבים ממרן החת"ס ובית מדרשו. בהסכמתו משנת תקע"ו לספר מחנה ישראל שחיבר ר' בער פראנק כתב, וז"ל:
טובה צפרנן של ראשונים נוחי נפש זצ"ל, עט ברזל וצפורן שמור על כל משמר, שמו לבם לחקוק חוקים ומשפטים לכל ישראל, ומרום גבהם הביטו גם לאמור לבית יעקב אלו הנשים, ואנשים הדומים לנשים בלשון רכה ללועזים בלע"ז... והרבה ספרי מוסר, חקירת הלב, ושמחת הנפש, והני נשי בהני זכיין.

הגאון רע"י שלזינגר בעל לב העברי בספרו מפרש את צוואתו של החת"ס
'והבנות יתעסקו בספרי אשכנז בגופן שלנו {עי' מגילה ט,ט} המיוסדים על אגדת חכמינו ז"ל ולא זולת כלל', - 'על כן מזרז רבינו שגם הבנות לא יעסקו בהם (בספרי אשכנז לאומים) רק בגופן שלנו שיצאו ע"י מצדיקי הדור, וכגון קב הישר ושמחת הנפש שכתב עליו רבינו יונתן בספרו בינה לעתים שרבים השיב מעון, וכן מזרז בדרשותיו בספר יערות דבש חלק ראשון'
.

ברם, בניגוד לרושם המתקבל מן הדברים, כי הספר שמחת הנפש מיועד לפשוטי עם ונשים בלבד, אנו מוצאים באקדמות מילין שכתב נכדו של החת"ס, הג"ר שמעון סופר זצ"ל, גאב"ד ערלויא, בעל התעוררות תשובה, שאף גדולי הדור ניאותו לאורו. הוא מעיד שאביו 'בעל כתב סופר זצ"ל הוא שהעמיד תלמידים למאות ולאלפים, בכל ליל שבת אחר גמר הסעודה היתה אחותי רוזא שתחי' קוראת לפניו מספר שמחת הנפש', והוסיף עוד מפי השמועה כי זקינו הגרע"א כתב הגהות בגליוני הספר!

שנים רבות אח"כ, בהסכמתו לספר 'כתר תורה' על תרי"ג מצוות בלשון אשכנז בשנת תרצ"ג, הוא חוזר ומגיד העדות הנ"ל, ומדגיש 'וראיתי השמחת הנפש מזקיני מרן ר' עקיבא איגר זצ"ל שבכתב ידו כתב הגהות עליו'.

מעט מאוד ידוע על קורות ימי חייו, ובאו הדברים ערוכים בהקדמת הספר 'שמחת הנפש' שי"ל בהעתקה מלשון אשכנז במהדורה משובחת ומפוארת ע"י ר' שמואל לוריא מבני ברק בשנת תשנ"ט, שם במבוא מקיף מלקט מימרות נלהבות נוספות מפי ספרים וסופרים בשבח החיבור ומחברו, משם גם נטלתי את כל הפרטים האמורים.

נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מרץ 19, 2012 12:18 am

ועתה לגוף נידון המעניין. בספר בינה לעתים האריך לקיים את דברי הגהות מיימוניות שאין לקבור נפלים ביו"ט שני של גלויות מאחר ואין מצוה לקוברם מן התורה, ולדחות את ראיותיו של המג"א (או"ח סי' תקכו,כ) כנגד ההג"מ.

בתשובות גדולי האחרונים אנו מוצאים אריכות רבה בנידון הנ"ל, ולא אמנע מלהביא כאן עיקרי הנידון שנחלקו בו אם ישנו ענין 'בזיוני' בנפל המחייב לקוברו, ואם דין איסור הנאה מיתלי תילא בחיוב הקבורה, וכמה ראיות מפתיעות.

בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק או"ח סי' טז דן על דבר 'קבורת נפל דהיינו תינוק שמת קודם שנימול איך להתנהג ביום טוב', ובתוך הדברים כותב 'ואף
המג"א שפלפל לומר שיש מצוה בקבורת נפל מ"מ לא כתב למולו. וראיותיו להוכיח שיש מצוה לקוברו אינן מוכיחים לדחות בשביל זה דברי הג"מ. ואף המג"א לא החליט כחולק רק דרך צ"ע. גם מ"ש המג"א בסוף דבריו דמשמע בנדה שגם בנפל יש לאו דלא תלין אני תמה שאין שם רמז מזה'.

ומצד הסברא לאו דלא תלין הוא משום כבוד המת ובנפל לא שייך כבוד כלל. ומעתה אפילו נימא שמצוה לקברו אכתי מי יימר דעשו בזה יום טוב שני כחול. ואולי דוקא היכא שיש לאו דלא תלין שהוא דאורייתא לא העמידו דבריהם של יום טוב שני כלל במקום שיש חשש איסור תורה. ולכך התירו לגמרי בכל צרכי המת ולא חילקו בו כלל. אבל בנפל שאין חשש בל תלין אולי לא התירו איסור יום טוב בשבילו. וא"כ דברי הג"מ נכונים עכ"פ לדינא דיו"ט.

ואף שיש להביא קצת ראיה שגם נפל מותר לקברו ביום טוב ממה ששנינו במס' מ"ק דף ח' ע"ב אין חופרין כוכין במועד. ונדחקו רש"י ותוס' לפרש דמיירי בעושה לצורך אחר המועד והביאם לזה הדחק משום דקשיא להו דהרי אפילו יום טוב שני לגבי מת כחול שויוהו רבנן ע"ש בתוס' ד"ה אין חופרין כו'. ואם איתא שנפל אין קבורתו דוחה י"ט שני נוקי משנתנו לצורך נפלים. אמנם כעת אין רצוני להאריך בזה'.


ובמהדו"ק יו"ד סי' צ שנה וכתב בזה:
כתבו הגיעני וע"ד שאלתו בד"ת הנני משיב על ראשון ראשון. אשר שאל בדיני קבורת נפל בי"ט. הנה כבר נשלם בדפוס חלק א"ח מחיבורי נודע ביהודה ושם בסי' ט"ז בארתי כל דין קבורת נפל בי"ט...

ומה שרצה מעלתו להביא ראיה דנפל מצוה לקברו ממ"ש התוי"ט בפ' יו"ד דשבת דכזית מן המת מצוה לקברו. אני תמה הרי הא דאמרינן דנפל אין מצוה לקברו אטו הטעם דיש בקבורה איזה שיעור דנימא דנפל אין בו שיעור. הא ודאי ליתא. ואמנם הטעם דקבורה משום כבוד המת שזה כבודו שלא יהיה מוטל בבזיון וממילא אפילו כזית ממנו בזיון המת הוא שיהיה מוטל כנבילה ולכך מצוה לקברו אבל בנפל לא שייך כבוד ולכך אין מצוה לקברו.

ומה שרצה מעלתו להביא ראיה מסוף תמורה דקאמר נקברין אפרן אסור ופריך שם ונקברין אפרן אסור והתניא דם הנדה ובשר המת שנפרכו טהורין מאי לאו טהורין ומותרין כו'. וע"ז הקשה מעלתו דלמא בנפל מיירי דלענין טומאה מטמא ומצוה ליכא לקברו ולכך כשנפרך טהור ומותר שאינו מן הנקברין א"ו שגם נפל מצוה לקברו, ע"כ דברי מעלתו: ואני תמה אטו הנקברין דחשיב שם במשנה שלהי תמורה יש מצוה לקברן ואטו בשר בחלב יש מצוה לקברו וכמו כן אידך דחשיב התם. אבל שורש הדבר מה שהוא אסיר בהנאה ואין מצותו בשריפה הוא מן הנקברין וקרי ליה נקברין שעכ"פ צריך להעלימו שלא יכשל בו ואדרבה להכי אפרו אסור לפי שאין שום מצוה בקבורתו ולא שייך דבר שנעשה מצותו וכמ"ש תוס' שם דף ל"ג ע"ב בד"ה הנשרפין. וליכא לאקשויי א"כ מת שמצוה לקברו ראוי להיות אפרו מותר והרי הוא דומה לנשרפין שג"כ נעשה מצותו. הא ליתא שהנשרפין מצות שריפתן משום איסור דידהו ולכך כשנשרפו אמרינן כבר נעשית מצותו אבל מת מצות קבורתו משום בזיונו ולא משום איסורו ולכך לא שייך בו נעשית מצותו. ומעתה גם נפל אף על פי שאין מצוה בקבורתו מ"מ אפרו אסור ומהנקברין הוא שעכ"פ צריך לקברו שלא יכשל בו ליהנות ממנו כמו כל איסורי הנאה הנקברין.

ובשו"ת חתם סופר ח"א או"ח סי' קמד פלפל בתוך דבריו לדחות דברי הבינה לעתים

בענין קבורת נפלים ביום טוב ב' כתב הגה"מ [ה' מילה פ"א אות י'] בפשיטות שאין לקוברו ביום טוב ב' כי אין מצוה מן התורה לקבור נפלים, ומג"א סי' תקכ"ו סק"כ שפך סוללה על זה מכמה ראיות כמבואר למעיין שם, ובספר קטן בינה לעתים על הרמב"ם הלכות יום טוב סוף פ"א, דחה כל דברי מג"א לקיים דברי הגהות מיימוני, וכן יפה לנו בודאי כי מי יחלוק על הגהות מיימוני להקל, אבל תורה היא וללמוד אני צריך דאיך אפשר לומר שיהיה שום רמז בתורה שלא יהיה מצוה לקבור נפלים מקרא דלא תסיג גבול רעך בנחלתך, דא"כ למה לי קרא בתורת כהנים [פרשת אמור פ"א אות ו'] דכהן אינו מטמא לנפלים, דאמר שם לאביו ולאמו למה נאמר, השתא בנו ובתו שאינו חייב בכבודם מטמא להם, אביו ואמו לא כל שכן, למה נאמר, הוה אמינא אפילו בנו ובתו נפלים, קמ"ל מה אביו ואמו אינם נפלים וכו' ע"ש, והשתא אי ס"ד דנפל אינו חייב בקבורה מן התורה הדרה קושיא לדוכתא אביו ואמו למה לי, הא אין כהן מטמא אלא לצורך קבורה, ועל זה דחה בספר בינה לעתים הנ"ל אדרבא מהכא נילף, מדאין כהן מטמא לנפל ש"מ לא בעי קבורה, ע"ש.

ואני אומר, לא מיבעיא למאי דקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא א"כ כיון שהוכחנו שע"כ אי אפשר שיורה לן שום קרא שהנפל לא יצטרך קבורה אם כן מהיכי תיתי למדרש טעמא דקרא להקל לומר משו"ה לא יטמא משום שאינו צריך קבורה, אלא אפילו אי דרשינן טעמא דקרא, מ"מ איכא למימר לפמ"ש בספר בינה לעתים הנ"ל בעצמו דלפי מה דאיבעיא לן בפרק נגמר הדין [סנהדרין מ"ו ע"ב] אי קבורה משום כפרה להנקבר או משום בזיונא דחיים ע"ש, וכתב הנ"ל בנפל לא שייך כפרה לא לי' ולא לאבותיו שהרי אין לבם דוה עליו, וא"כ לפמ"ש תוס' שם דאפילו לטעמא דבזיונא מ"מ כפרה איכא אלא דעיקור מ"ע של קבורה הוא משום בזיונא ע"ש, והשתא י"ל לעולם נפל נמי בעי קבורה משום בזיונא, ומ"מ לא התירה תורה לכהן לטמא אלא לקרובים הצריכים כפרה נמי, אבל אותם שאינם צריכים כפרה, אף על גב דעכ"פ מצוה לקוברו משום בזיונא, אבל עכ"פ הכהן לא יטמא להם, וכל זה הוא בכלל איבעיא דש"ס דסנהדרין. ויצא לנו מזה, כהן שציוה לבניו שלא יקברוהו דלא ניחא ליה בכפרה, נהי מ"מ קוברים אותו משום טעמא דבזיונא, אבל הכהן לא יטמא אלא למי שצריך כפרה והאי לא ניחא ליה בכפרה וק"ל.

וממילא אתי שפיר מ"ש מג"א דבור שמטילין בו נפלים היא גופיה קבורה מעליא היא, ומ"ש בספר הנ"ל הא אמרינן חולדה וברדלס מצויין שם והכתוב צווח ואמר בשר חסידך לחיתו ארץ אני אומר בודאי מי שצריך כפרה וחבוט הקבר והעמדה בדין אין זה קבורה, ומכ"ש דאיכא צדיקים דלא הוה עפרא [עי' שבת קנ"ב ע"ב], והנפש מתלבש בגוף ביום מועד כידוע ואיך יושלכו ח"ו לחיתו ארץ, אבל בנפל אשת דליכא לא נפש ולא רוח רק משום בזיונא דחיי, נהי דבעי קבורה מגזירת הכתוב, אבל אי משליכים לבור היינו קבורתו, ואם אח"כ אתי חולדא וברדלס וגוררים אותו מה איכפת לן, ובודאי אי נפל אסור בהנאה כמו שהחליט הגאון הנ"ל בספר הנ"ל א"כ אסור להשליכו לפני חיה אפילו כלבי הפקר, וכדמשמע מתניתין דנדה דמייתי מג"א הנ"ל דהכותים משליכים לחיה אבל אנן אין משליכין, אבל עכ"פ מותר להשליכו לבור, אם יבואו אח"כ חיות הפקר וגוררים אין לנו בזה וכמו שכתב מג"א סי' תמ"ה סק"ב לענין חמץ.

ומה דפשיטא ליה דנפל אסור בהנאה יש לדון קצת, הא איסור הנאה ילפינן מותקבר שם ילפינן שם שם מעגלה ערופה, אם כן מי שאינו צריך קבורה אינו אסור בהנאה, לזה י"ל דילפינן שם שם מותמת שם [ע"ז כ"ט ע"ב], וקרא דותקבר שם איצטריך לדרשא אחרינא שלהי מועד קטן [כ"ח ע"א] דאין משהין מטה של נשים דסמוך למיתה קבורה, אבל איסור הנאה לא תליא בקבורה.


ובשו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' שמב כתב הגאון מהר"ש קלוגר:

שאלתו בקבורת נפל ביום טוב. הנה הן אמת שהמג"א מיקל אך פ"ק המנהג לאסור ואני אוסר תמיד וכן מצאתי כעת בישויע"ק שפוסק לאסור... המעיין במג"א לא כתב זה להלכה להקל כדרכו בשאר מקומות רק כתבו דרך קושיא ולא לסמוך ע"ז להלכה ולמעשה כי ידע כל קושיא יש לה תירוץ וכן הא"ר לא העתיק דהמג"א חולק ומתיר רק כתב הקשה המג"א משמע דלא מלאו לבם לחלוק על הג"מ והרמ"א והלבוש פסקו ג"כ...

אך נראה דא"ש כיון דאסרו חז"ל לעשות כמה דברים למת מה שמורה שהם פטורין ממצות מכח לועג לרש וכו' וא"כ ה"נ בשלמא מצדיקים פריך שפיר דאי משום כפרה למ"ל קבורה דבזה לא הוי לועג לרש דאדרבא כבוד הוא להם שמוכח דאין בהם חטא אבל בקטנים אם לא יצטרכו קבורה היינו מכח דאינן בני מצות א"כ הוי לועג לרש דמראה דאין בהם שייכות מצות לכך בעי קבורה וא"ש. וא"כ תינח בבר קיימא אבל בנפל דהוי כבשר בעלמא כמ"ש בפר"א דמילה לא שייך בזה לועג לרש וא"כ ממ"נ אי משום כפרה אי משום בזיוני לא שייך בנפל... ועכ"פ היוצא מזה דהדין דין אמת כאשר פסק הש"ע והלבוש ואף המג"א אינו חולק לדינא וכן המנהג פה ואני מורה כן תמיד דאפי' נקבה נפל אין קוברין ביום טוב וא"ש.

שוב ראיתי בש"ע של הגאון מו"ה שניאור זלמן פסק ג"כ כן ומי שלא הוסר ערלתו אוסר בכל ענין גם ראיתי בספר נקרא קנין פירות כתב שם פלפול בזה וסיים לאסור ספק נפל אפי' ביום טוב שני אפי' היכי דלא הוי הסרת ערלתו עיין שם.


הרי שנחלקו האחרונים ז"ל אם ישנו דין קבורה בנפל, אם משום כפרה או משום בזיוני. אבל מדברי הנוב"י והחת"ס נראה דהא מיהת דאיסור הנאה דמת להלכה לא תליא בדין קבורה.

וע"ז יצא לחלוק יצא בעל הערוך לנר בשו"ת בנין ציון סי' קיט, ומן הטעם המבואר בסוף דברי החת"ס, [והחת"ס דחה זאת דילפינן מ'ותמת שם' ולא מ'ותקבר שם'!], וז"ל:
אכן גם על זה יש להשיב דמה דפשוט להנו"ב דנפל אף שאין טעון קבורה מכ"מ אסור בהנאה לענ"ד צ"ע טובא דכיון דהא דמת אסור בהנאה ילפינן בסנהדרין (דף מ"ז) מגז"ש דשם דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם וילפינן לאביי מעגלה ערופה ולרבא מע"ז ע"ש א"כ י"ל דדוקא מת הטעון קבורה דומיא דמרים אסור בהנאה ובפרט דלפי הנראה משם דכתיב גבי ותקבר ילפינן הגז"ש דהוא המיותר דשם ראשון לא מיותר שצריך לגופא שבקדש מתה מרים וכיון דכן מנ"ל ללמוד דגם מת שאין טעון קבורה אסור בהנאה.

וראה עוד בשו"ת יהודה יעלה ח"א יו"ד סי' שסא, שהרבה לפלפל בדברי המג"א הבינה לעתים והנוב"י, ואף הוא לא הזכיר מאומה מדברי רבו החת"ס!

נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מרץ 19, 2012 12:20 am

ועי' עוד בשו"ת עמק הלכה (בוימל) ח"א סי' מג שסיכם הענין, וז"ל:
אך להלכה, כיון דרוה"פ החליטו להלכה דלא דרשינן טעמא דקרא כר"י, וא"כ אף בנפל דליכא הטעם דבזיון מ"מ איכא חיוב קבורה... ועיין בתשו' חת"ס או"ח סימן קמ"ד שעמד לימין המג"א דאיכא חיוב קבורה בנפל, ומסיק להלכה דהמקיל לקברו ביום טוב שני של גליות ע"י עכו"ם לא הפסיד. ועיין בספר משמרת שלום הלכות שמחות שהביא בשם המהר"ם שיק ז"ל, דהא דמצריך הח"ס ע"י עכו"ם היינו ביום טוב א' אבל ביום טוב שני גם ע"י ישראל שרי, ואין הספר לפני לעיין בו. ועיין במשנה ברורה סימן תקכ"ו שדעתו ג"כ להתיר עכ"פ ע"י עכו"ם ביום טוב שני, וציין שם לתשובות תפארת צבי ובית מאיר ומור וקציעה דכולם בחדא שיטתא קיימי דאיכא מצוה בקבורת נפלים כמו בגדול. ולהלכה נראה כיון דרוב הפוסקים ס"ל דאיכא מצוה וכל האיסור דקבורת מת ביום טוב אינו אלא איסור דרבנן... וממילא ביום טוב שני בודאי דיש לסמוך על הפוסקים דהוי מצוה בקבורת נפלים ומותר לקברו ביום טוב שני.


ועי' עוד בשו"ת דובב מישרים ח"ד ליקוטי תשובות והערות ח"ב, ובשו"ת שרידי אש ח"ב סי' ק - פינוי עצמות מתים עמ' תרנו שהביאו ראיות נכוחות בענין, וכן בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' ריא.

נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מרץ 19, 2012 12:21 am

סיכום מרתק של הנידון, וכן צדדים וידיעות נוספות מצינו בתשובתו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות ח"ה סי' שיא), בשאלה למעשה ממש היוצאת מכל הפולמוס הנ"ל, ואלו דבריו.
קבלתי דבריו, שבדקו ומצאו קרוב לששה חדשי הריון, שהעובר מת וצריכים להוציאו, ויש שני דרכים לעשות זאת, או שיצא שלם כלידה רגילה, ולדבריו זה גורם סבל רב מאד לאשה, או שמרדימים אותה ומוציאים את העובר כשהוא חתוך (ונקרא גרידה), ולדבריו, כל הנשים כיום אפילו החרדיות בחרו בדרך השניה, והרופא ממליץ ע"ז מאד, ושואל אותי מה דין התורה בזה.

והנה, בעיקר הדין, אם יש בנפל מ"ע דקבורה מה"ת, נחלקו הפוסקים בזה. שהבית יוסף סימן תקכ"ו מביא דעת הגה"מ, שאין מ"ע דקבורה בנפלים, וכן פסקו הרמ"א ובביאור הגר"א שם, ובבינה לעיתים (לרבי יונתן אייבשיץ) ועוד אחרונים. אבל המ"א מוכיח בכמה ראיות, שיש מ"ע דקבורה בנפלים, וכן דעת עוד אחרונים, ובשו"ת חת"ס (א"ח קמ"ד) נוטה ג"כ לזה. ונראה שתלוי הדין בזה, דאם יש בנפל מצות קבורה, מסתבר דה"ה שאסור לנתחו כמו בכל ניתוחי מתים דאסרינן משום איסור דאורייתא דניוול המת, ואף אם נאמר שאין בנפל מצות קבורה, יתכן דמ"מ ניוול המת אסור גם בנפל. [וב"כל בו אבילות" מביא תשובה מכת"י חת"ס, שמתיר לפתוח קבר (דאיסורו בעלמא משום ניוול) של נפל שנולד בחודש השמיני כדי למולו, וטעמו, דנפל אינו חייב בקבורה, ואין בו בזיון וחרדת הדין. ואולי בניוול גדול כנד"ד שחותכים הנפל לחתיכות, מודה דאסור, וצ"ב].

ועיין בשו"ת נוב"י תנינא (קס"ד) שכתב, שיש איסור פתיחת קבר של נפל משום ניוול. מיהו טעמו שם, משום שזהו ניוול לחיים שרואין כי זה כל האדם, ובנד"ד לא שייך דבר זה. (ואולי הנוב"י קאי לשיטתיה, דלא ברירא ליה אם יש דין קבורה בנפל, עי' מהדו"ק או"ח סימן ט"ז). ועוד, דאולי בניוול גדול כנד"ד שחותכים הנפל לחתיכות, לכו"ע אסור משום ניוול הנפל עצמו. וע"ע בשו"ת "יהודה יעלה" (יו"ד שנ"ט) למהר"י אסאד, שדן לענין פינוי עצמות נפל, ופשיטא ליה שיש איסור ניוול בנפל.

ובמדרש, אמר רבי מאיר, קשה דין חיבוט הקבר מדינה של גיהנם, שאף צדיקים גמורים ויונקי שדים ונפלים נדונין בו, ומוכח שמרגיש צער חיבוט הקבר, וכ"ש מה שנחתך צער הוא ואין להתירו, ומיהו יש לומר, דנפלים המוזכרים שם היינו בבאו לעולם ומתו תוך שלשים, אבל במת בבטן אמו, אולי אין חיבוט הקבר

ואמינא עוד, דלפי מש"כ החת"ס שם מה"בינה לעיתים", דגם לדעתו שאין חיוב קבורה בנפל, מ"מ בהנאה אסור. והנה, יסוד איסור הנאה ממת, היא משום קדושה, דגוף המת שהיה נרתיק לנשמה יש בו לחלוחית קדושה, וא"כ כיון דחזינן שנפל אסור בהנאה כמת, הרי דמוכח שיש גם בנפל קדושה [והטעם, כיון שניתנה בו נשמה משעת יצירתו], ומטעם זה גופא, אסור לזלזל בנפל ולחותכו לחתיכות, דהוה כמו בזיון קדשים.

וכן בש"ע יו"ד (רס"ג ס"ק ה') איתא שנפלים קמים בתחית המתים, ובביאור הגר"א מביא מסנהדרין ק"י: דאיתא דקטן בא לעוה"ב משעה שנזדרע ופי' שם רש"י משעה שנקלט בזרע במעי אשה אפילו הפילה אמו ונמחה, יש לו חלק לעתיד, דכתיב "זרע יעבדנו" והכי אמר בכתובות "נביליך יקומו" לרבות נפלים וכו' ע"ש. ומבואר, שיש בו נשמה שעתידה לחיות בתחית המתים, ולכך אסור מדינא לבזותו.

[ואף דאיתא בגמ' פסחים ט: שמשליכים נפלים לבור וחולדה וברדלס גוררתו, י"ל דאף שהוא קודש ואין לבזותו, מ"מ אין עליו חיוב שמירה לדאוג שלא יבזוהו אחרים, וכיון שהטילוהו לבור די בכך, וע"ע בדברינו בחלק ב' סימן תר"ב, שצידדנו דנראה שהיום שאין הדרך לזרוק נפלים לבור, הוי בזיון כשלא קוברים נפל בביה"ק ואסור].

והנה, ב"משמרת שלום" מביא שדעת ה"שואל ומשיב" דהא דס"ל למג"א ודעימיה, דאית בנפל מ"ע דקבורה, היינו בנפל מה' חודשים ואילך. ובתשובות מהרש"ם כתב, שבג' חודשים שאינה מרגשת בעובר, פטור לכו"ע מלקברו, ולדבריו נראה ששיעור הזמן דס"ל למג"א דאית ביה מ"ע דקבורה היינו מד' חודשים ומחצה, שאז מרגשת בעובר. ולענ"ד מסברא נראה דמשעה שנשלם בו מלא צורת אדם, נקרא אדם וחייב בקבורה. והשיעור מאימתי חשבינן ליה שנתהוה לצורת אדם לא ברירא לי, ונראה לי לחשוש להחמיר שהוא מזמן שניכר העובר והיינו מג' חודשים שכיון שנוצר בשיעור שכבר ניכר לאחרים ה"ה חשוב להיקרא אדם וע"ע ח"ב סי' תר"ב. [וראיתי בספר אחד, שמביא שמועה בשם החזון איש, שנפל ממ' יום (שאינו כמיא בעלמא), חייב בקבורה, ואין בידי לברר אמיתת שמועה זו].

ונראה שאף אם הוא נפל מחודש שעדיין אין בו חיוב קבורה, מ"מ קדוש הוא משעה שנוצר שכבר יש בו נשמה, ואסור לזורקו לאשפה כמנהגם. ואולי אם עוטפו באיזה דבר אין בזה בזיון, וכמו שנוהגים היום לזרוק תרו"מ לאשפה כרוכים באיזה דבר. מיהו נראה דכשמתהוה לצורת אדם, שמא זה הוי גוף שהוא מלבוש לנשמה שהוא חלק אלוק ממעל, נעשה ככלי שרת וקדושתו חמורה יותר מתרו"מ. ולכן אף אם נימא דבנפל בן ג"ח עדיין אין בו מ"ע דקבורה, מ"מ נלע"ד דחשבינן ליה שכבר נתהוה לצורת אדם וכמ"ש לעיל, וא"כ קדושתו חמורה מתרו"מ ואסור לזורקו לאשפה אפי' אם עטוף בנייר וצריך לגונזו דוקא. אבל בפחות מכך יכול לזורקו לאשפה עטוף בנייר אבל לזורקו כמות שהוא אסור, כיון שהנשמה ניתנה בו משעת יצירה. (ועוד י"ל דמפחות מג"ח שאין ניכר לבנ"א שיש כאן עובר שהוא קודש, קיל איסור בזיונו, ומותר לזורקו לאשפה עטוף בנייר כתרו"מ, אבל מג"ח שכבר ניכר העובר, חמיר איסור בזיונו, ואסור לזורקו לאשפה כלל).

נחזור לענינינו, האם מותר לחתוך עובר במעי אמו כנ"ל משום איסור ניוול או בזיון קודש. נראה שיש להשתדל שיצא כמו בלידה רגילה כדי שיהא שלם, ומיהו במקום שסובלת מזה הרבה, לא מצינו לחייב אותה לסבול צער לידה קשה בגלל החששות שהבאנו. ודבר זה צ"ב, [ומצינו בגמ' (ב"ב קנד) שמותר לפתוח את קבר המת משום הפסד ממון, אף על פי שיש בזה ניוול למת. וא"כ כ"ש כאן במקום צער רב כנד"ד, שרי. (ועיין "דבר שאול" להגרי"ש נתנזון זצ"ל שהוכיח מהגמ' הנ"ל דאיסור ניוול המת הוא דוקא כשמכוון לנוולו, אבל כל שאינו מכוון לנוול רק לאיזה צורך לא מקרי ניוול). מיהו י"ל דבניוול גדול כי האי שחותכים את המת לחתיכות, אפשר שאסור אף בכה"ג]. (ומ"מ צריך לסדר ולדאוג שכל האברים ילכו לקבורה. ועליה לדעת, שהביאה נשמה לעולם שיחזירו לה אותה לעתיד לבוא).

עשוי לנחת
הודעות: 2759
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי עשוי לנחת » ב' מרץ 19, 2012 12:31 am

נוטר הכרמים כתב:בספר בינה לעתים על הלכות יו"ט פ"א הל' כג כותב הגה"ק ר' יהונתן אייבשיץ זצוק"ל כדברים הללו:
'וזה שנים רבות אשר נשאלתי מן הרבני החסיד המופלא אשר רבים השיב מעון מחבר שמחת הנפש אשר שם בגלילתו היה איש עני חסר לחם שהפילה אשתו נפל משונה בצורתו ושאל אם יכול לסבב עמו בעיירות וכפרים להראות חזותו לרבים, והיה הרואה אותו יתן פרוטה אחת או שתים וחיתה נפשו בגללו. וכמדומה שהמופלא הנ"ל ג"כ הרגיש ברוב הדברים הנ"ל להשיג על המג"א ואני מנעתי להתירו מלבד דעכ"פ מנהג ישראל לקוברו ואל תטוש תורת אמך, אף דגם מת אסור בהנאה וזה ודאי אף נפל בכלל, דאיסורו כטומאתו וזה פשוט, וא"כ הוא משתכר באיסורי הנאה'.

כך הוא הנוסח בדפו"ר של בינה לעתים שי"ל ע"י ר' הלל בהר"ר לייב מק"ק שאטמפי ווין תקנ"ז, ואילו בהוצאה שניה – למברג תרמ"ו פוענחו ראשי התיבות ועוד כמה שינויים נמצאו בנוסח, ושם מופיע: הרבני החכם המופלא איש רבים השיב מעון ה"ה מהו' אלחנן.

קצת מזכיר לי את המעשה עם מהר"י אסאד שצלמוהו לאחר מותו וכמדומה שהיה בכדי לעזור לחתן את ביתו היתומה. [וידוע העובדא עם הגרח"ק]
אני לא זוכר כמה זה מוסמך, אבל שם מדובר הרי אפי' על אדם, ולא רק על נפל, ואף שקברוהו לבסוף, גם בניד"ד מסתמא בשלב מסויים הוא יקבור אותו. [אם כי אכתי יש לחלק ששם לא השתמשו בו כ"כ כמו כאן]
[ובהתנצלות מראש מר' נוטר, שלא מספיק עיינתי בדבריך היקרים, אך מקופיא נזכרתי במעשה זה, ואולי באמת לא שייך לניד"ד]

עשוי לנחת
הודעות: 2759
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי עשוי לנחת » ב' מרץ 19, 2012 1:23 am

נזכרתי גם במעשה פלגש בגבעה שהאיש ניתח את גופתה לי"ב חלקים ושילח בכל ישראל לצורך העברת מסר.
ולאחר חיפוש מצאתי באגרות משה יו"ד ח"ב סי' קנ
תשובתו ארוכה, ואביא הנוגע לדידן
ג' אדר הראשון תשכ"ז. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר חיים עוזר שיינפעלד שליט"א.
הנה השאלות המוזרות מאד בעוה"ר מצד גזירות הנוראות אשר בבתי החולים שבא"י של נתוח המתים ע"י בני פריצי ורשעי עמנו, קשים מאד לפותרם מצד שא"א לחשוב במנוחה וישוב הדעת מרוב הצער והיגון אשר בזה, אבל עכ"ז אנסה לכתוב מה שיש לדון בזה למעשה מצד ההכרח שמוכרחין לידע תיכף והשי"ת יעזרנו שלא נכשל ח"ו בדבר הלכה.
....
הרביעית, אם מותר להביא האברים להפגנה.
ובדבר אם מותר להביא האברים להפגנה שזה יעשה רושם יותר על הצבור להעשות סערה צבורית משום שאינו דומה שמיעה לראיה ויועיל לבטל הגזירה, הנה מצינו כה"ג בקראי בפילגש בגבעה שנתח האיש את פילגשו שמתה ע"י עינוי אנשי הבליעל לי"ב נתחים ושלחם בכל גבול ישראל שיעשה רושם על כל ישראל שילכו לעשות דין לאנשי הבליעל והמסייעים אותם וגם שלא יארע עוד דבר כזה, וא"כ יש למילף מזה שגם בעובדא זו מותר מכ"ש דהא האברים כבר מנותחים ורק שהיית הקבורה והבאתם להראות להצבור שגם זה שרואין בהניוול הוא בזיון כדאיתא בפרש"י סנהדרין דף מ"ו במה שפי' הבזיונא שיהיה בלא קבורה, שמ"מ מותר לצורך בטול הגזירה ע"י שיעשה זה רושם על הצבור.
אבל צריך לידע אם היה האיש אדם כשר ויש לסמוך עליו שיעשה כדין או שאין ללמוד ממנו משום שלא היה אדם כשר. ועיין בגיטין דף ו' שר' אביתר אמר על ותזנה עליו פילגשו זבוב מצא לה ור' יונתן אמר נימא מצא לה וכתבו התוס' מנלן דלא הוי זנות ממש, ותירצו בשם הר"ח מדרצה להחזירה, הרי דברור היה להגמ' שהיה איש כשר שלכן לא רצו לפרש כפשוטו שהיה זנות ממש. (ופלא על רש"י בפירוש שופטים והרד"ק שפירשו שהיה זנות ממש היפוך הגמ' וכן איתא ברדב"ז פ"ד ממלכים ה"ד, אבל ודאי אין לחוש לדבריהם לדינא אף שמסתמא מצאו באיזה מדרש שהיה זנות דודאי מה שמפורש בגמ' דידן עיקר נגד מה שנמצא במדרשים. וניחא מה שאמר אביי דר' אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה דהקשה מהר"מ שיף דכיון דלא הקפיד מאי אסכים איכא ודחק בזה, דהכוונה שהסכים מריה הוא על שכיוונו שניהם האמת שהיה האיש אדם כשר, ולא פירשו כפשטות לשון ותזנה שהוא זנות שע"ז כיוונו שניהם ר' אביתר ור' יונתן להאמת). ואף שהיתה רק פילגש שהוא בלא קידושין שלכן מסקי התוס' דאפילו פילגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם, שא"כ לכאורה הוא רק מצד שמאוסה לו ואין ראיה שהיה איש כשר. אבל אין לומר זה כלל דאם לא היה אסור אלא מאוס בעלמא לא היה פשיטא להו שלא היה לו להחזירה דהא זה תלוי בטבע האדם דיש שלא נמאס להם, אלא ודאי שכוונת התוס' דהוא משום חשש איסור דהיו נוהגין לאסור להחזיר הפילגש אחר זנותה כדי שלא יבואו להתיר גם באשתו גמורה ע"י קידושין שזינתה מחמת שלא ידעו שהיא רק פילגש, ואף אם נימא שלא אסרו באיסור גמור מאחר שלא מצינו בפירוש שאסרו פילגש שזינתה, היו עכ"פ נוהגין לאסור ואסור מדין מנהג. והביאו ראיה מדוד שהיו הפילגשים שבא עליהן אבשלום צרורות עד יום מותן אלמנות חיות, שודאי היה זה משום איסור, דבשביל מאוס טבעי לא היה עובר דוד על מצות עונה ובפרט שמצינו שהיה זהיר בזה טובא, ולהרמב"ם פ"ג ממלכים ה"ב שהשמונה עשרה נשים שהותרו למלך הם יחד עם הפילגשים הרי מפורש שגם בפילגשים אף שהיו בלא קידושין חייב בעונה, דהא א"ר יהודה אמר רב בסנהדרין דף ק"ז אפילו בשעת חליו של דוד קיים י"ח עונות, אלא ודאי שהיה משום חשש איסור, מצד מנהג שנהגו בפילגש שלא יטעו להיתר גם באשה ממש, וכן סברי התוס' בשם הר"ח. וגם סברי התוספות דלא כדהביא הרד"ק שיש מרז"ל שאומרים שאסורות היו לו מצד שנשתמש בהן הדיוט דלא היה שייך איסור זה על האיש דפילגש בגבעה, אלא מוכרחין לומר דהיה האיסור משום המנהג לאסור גם בפילגש שזינתה אטו אשה בקידושין. וגם צריך לומר שדוד חשש שמא נתרצו הפילגשים משום שחשבו שיהיה אבשלום המלך מאחר שאין עליהן איסור א"א.
עכ"פ מתוס' בשם הר"ח ראיה שהיה איש כשר שלא היה חשוד לעבור אף על מנהג שהוא בשביל מגדר מילתא, ומאחר שהיה כשר ועשה זה שנתח את פילגשו לעורר את כל עם ישראל שיעשו דין, יש למילף מזה שמותר גם להשהות קבורת אברי המת המנותח ולהביא את האברים למקום ההפגנה לעורר את הצבור ביותר שאולי יועיל מצד זה לבטל את הגזירה. ואין לומר דהתם שהדין שיעשו ישראל הוא בשבילה שעינוה ומתה יתחשב שזהו לטובתה, דלא מסתבר להתחשב זה לטובתה מה שיהרגו העוברים, וגם קצת ראיה ממכות דף ו' שהקשה ר"פ אלא מעתה הרוג יציל לא פירשו התוס' שפסולו משום שהוא לטובתו אלא משום שהוא שונאו, וביבמות שסברי דלא נפסל מצד שנאה כתבו התוס' בשם ר' יצחק שפסולו משום טרפה ובשם הר' יוסף מאורליינש דהקושיא היא מהרוג שהוא קרוב, שלכן נראה שאף להטעם שכתבו במכות מצד שהוא בעל דין נמי לא יפלגו לסבור שהוא טובתו דלא מסתבר שיפלגו בדבר כזה, אלא שבתירוץ זה סברי דבעל דין פסול לעדות אף שאין נוגע לו מזה שום טובה, ושאר התירוצים סברי דכיון שאין נוגע לו לשום טובה אין לפוסלו, ואולי סברי שאין להחשיבו לבעל דין אף שבשבילו הוא החיוב מיתה של הרוצח. וא"כ יש להוכיח גם לכאן שהוא לצורך דין התורה שמחוייבין כל ישראל, להתיר להשהות קבורת האברים ולהביאם למקום ההפגנה לעורר העם כדי שיביא זה לבטול הגזירה.
...
והנני החותם בלב נשבר ונדכה על מעשה הנבלות והרשעות שאירע בעונותינו ע"י פריצי ורשעי עמנו ומצפה לישועת השי"ת, משה פיינשטיין.

חכם באשי
הודעות: 9986
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי חכם באשי » ב' מרץ 19, 2012 10:06 am

על ספר 'שמחת הנפש', עי' קונטרסו של רא"י בראדט, 'ליקוטי אליעזר', בסופו, כמה וכמה חידושים (אינו באוצר).
בנוגע למעשה גופו, עי' יגל חזון, לר' אברהם יגל (מרבני איטליה בשנות השי"ן), מהדורת רודרמן, שם מופיע מעשה דומה, על אדם שנולדו לו תאומים סיאמיים, שמתו, והוא הלך וסובב עם גופותיהם בקהילות היהודיות, 'למטרות צדקה'... סיפור מפליא.
סיפור דומה, על תאומים סיאמיים, היה גם באחת מקהילות פולין, ועל מקרה זה כתב רודרמן במבואו ליגל חזון הנזכר ובעוד כמה מאמרים באנגלית.

הבונה
הודעות: 1131
הצטרף: ד' מרץ 09, 2011 6:05 pm

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי הבונה » ב' מרץ 19, 2012 12:33 pm

עשוי לנחת כתב:באגרות משה יו"ד ח"ב סי' קנ
תשובתו ארוכה, ואביא הנוגע לדידן
הנה מצינו כה"ג בקראי בפילגש בגבעה שנתח האיש את פילגשו שמתה ע"י עינוי אנשי הבליעל לי"ב נתחים ושלחם בכל גבול ישראל שיעשה רושם על כל ישראל שילכו לעשות דין לאנשי הבליעל והמסייעים אותם וגם שלא יארע עוד דבר כזה....
אבל צריך לידע אם היה האיש אדם כשר ויש לסמוך עליו שיעשה כדין או שאין ללמוד ממנו משום שלא היה אדם כשר. ועיין בגיטין דף ו' שר' אביתר אמר על ותזנה עליו פילגשו זבוב מצא לה ור' יונתן אמר נימא מצא לה וכתבו התוס' מנלן דלא הוי זנות ממש, ותירצו בשם הר"ח מדרצה להחזירה, הרי דברור היה להגמ' שהיה איש כשר שלכן לא רצו לפרש כפשוטו שהיה זנות ממש. (ופלא על רש"י בפירוש שופטים והרד"ק שפירשו שהיה זנות ממש היפוך הגמ' וכן איתא ברדב"ז פ"ד ממלכים ה"ד, אבל ודאי אין לחוש לדבריהם לדינא אף שמסתמא מצאו באיזה מדרש שהיה זנות דודאי מה שמפורש בגמ' דידן עיקר נגד מה שנמצא במדרשים. וניחא מה שאמר אביי דר' אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה דהקשה מהר"מ שיף דכיון דלא הקפיד מאי אסכים איכא ודחק בזה, דהכוונה שהסכים מריה הוא על שכיוונו שניהם האמת שהיה האיש אדם כשר, ולא פירשו כפשטות לשון ותזנה שהוא זנות שע"ז כיוונו שניהם ר' אביתר ור' יונתן להאמת). ואף שהיתה רק פילגש שהוא בלא קידושין שלכן מסקי התוס' דאפילו פילגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם, שא"כ לכאורה הוא רק מצד שמאוסה לו ואין ראיה שהיה איש כשר. אבל אין לומר זה כלל ......
עכ"פ מתוס' בשם הר"ח ראיה שהיה איש כשר שלא היה חשוד לעבור אף על מנהג שהוא בשביל מגדר מילתא...
...

פלא שלא הביא דברי המהרש"ל בברכות סא., מהם עולה שבעלה של הפילגש היה אלקנה, ואם כן ודאי שהיה כשר.
ואלו דבריו, בענין הא דאמרינן מנוח ע"ה היה שהלך אחרי אשתו, ותמהו בגמ' שגבי אלקנה נמי כתיב וילך אלקנה אחר אשתו, והתוס' מחקו לקושיה זו כי פסוק זה איננו במקרא:

רשל1.JPG
רשל1.JPG (57.62 KiB) נצפה 2524 פעמים

רשל2.JPG
רשל2.JPG (57.21 KiB) נצפה 2524 פעמים

הבונה
הודעות: 1131
הצטרף: ד' מרץ 09, 2011 6:05 pm

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי הבונה » ב' מרץ 19, 2012 1:37 pm

כיון שנזכרתי בדברי מהרש"ל אלו, חיפשתי באוצר אם מישהו תמה עליו, אחרי הכל הם קשים מאד מלהתקבל על הלב.
ומצאתי שבלחמי תודה לר"י באסאן, עמ' 107 מעמודי האוצר, העתיק דברי הרש"ל וכתב: אין סברא לומר שהיה לאלקנה פילגש, ושתצא מתחת ידי נביא תקלה כזו שנפלו כמה אלפים מישראל.
ולעצם המקבילות שהביא המהרש"ל שבשניהם נאמר איש לוי, ובשניהם מהר אפרים, כבר העיר בזה הרד"ק בריש ס' שמואל, וכתב שלכן נסמכו המעשים זה לזה (פילגש בסוף שופטים ואלקנה בריש שמואל), ששניהם לויים ומאותו מקום, מסיבת הראשון באה רעה גדולה לישראל, ומסיבת השני באה טובה גדולה לישראל.

נוטר הכרמים
הודעות: 5862
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אוגוסט 12, 2014 8:15 pm

המלצה נוספת על ספר 'שמחת הנפש': יעויין בשו"ת יהודה יעלה למהרי"א אסאד ח"ב סי' רסט בסדר תשובה לאשה שנכשלה באיסור נדה.

לייטנר
הודעות: 4942
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי לייטנר » ד' אוגוסט 13, 2014 12:12 am

לגבי הלנת המת לצורך מחאה, כפי שכתב האג"מ. פסק כן הגר"ד ליאור בשו"ת שלו (והובא כבר במלילות ב') לגבי התינוקת שלהבת פס הי"ד, ונסמך על תשובות הב"ח החדשות, אאל"ט.

שש משזר
הודעות: 313
הצטרף: ה' פברואר 27, 2014 5:34 am

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי שש משזר » ד' אוגוסט 13, 2014 12:24 am

עשוי לנחת כתב:
נוטר הכרמים כתב:בספר בינה לעתים על הלכות יו"ט פ"א הל' כג כותב הגה"ק ר' יהונתן אייבשיץ זצוק"ל כדברים הללו:
'וזה שנים רבות אשר נשאלתי מן הרבני החסיד המופלא אשר רבים השיב מעון מחבר שמחת הנפש אשר שם בגלילתו היה איש עני חסר לחם שהפילה אשתו נפל משונה בצורתו ושאל אם יכול לסבב עמו בעיירות וכפרים להראות חזותו לרבים, והיה הרואה אותו יתן פרוטה אחת או שתים וחיתה נפשו בגללו. וכמדומה שהמופלא הנ"ל ג"כ הרגיש ברוב הדברים הנ"ל להשיג על המג"א ואני מנעתי להתירו מלבד דעכ"פ מנהג ישראל לקוברו ואל תטוש תורת אמך, אף דגם מת אסור בהנאה וזה ודאי אף נפל בכלל, דאיסורו כטומאתו וזה פשוט, וא"כ הוא משתכר באיסורי הנאה'.

כך הוא הנוסח בדפו"ר של בינה לעתים שי"ל ע"י ר' הלל בהר"ר לייב מק"ק שאטמפי ווין תקנ"ז, ואילו בהוצאה שניה – למברג תרמ"ו פוענחו ראשי התיבות ועוד כמה שינויים נמצאו בנוסח, ושם מופיע: הרבני החכם המופלא איש רבים השיב מעון ה"ה מהו' אלחנן.

קצת מזכיר לי את המעשה עם מהר"י אסאד שצלמוהו לאחר מותו וכמדומה שהיה בכדי לעזור לחתן את ביתו היתומה. [וידוע העובדא עם הגרח"ק]
אני לא זוכר כמה זה מוסמך, אבל שם מדובר הרי אפי' על אדם, ולא רק על נפל, ואף שקברוהו לבסוף, גם בניד"ד מסתמא בשלב מסויים הוא יקבור אותו. [אם כי אכתי יש לחלק ששם לא השתמשו בו כ"כ כמו כאן]
[ובהתנצלות מראש מר' נוטר, שלא מספיק עיינתי בדבריך היקרים, אך מקופיא נזכרתי במעשה זה, ואולי באמת לא שייך לניד"ד]

המעשה בהגר"י אסאד, לא שמעתי שהיה בכדי לעזור לחתן מישהו, אלא משום שהיה לו צורה אלוקית [וכידוע הסיפור אצל פראנץ יוזף קיסרו של אוסטריה], ורצו שיהיה למזכרת. האגדה מספרת שכל אלו שהיו מעורבים בזה, לא הוציאו שנתם רח"ל.
אם אני צודק, שוב אין להביא ראי' מסיפור הלז, שבין שלא עשו לשם פרנסה וכדו', ובין שלא עשו כהוגן ואכן באו על עונשם.
ואדרבה, אם יש למישהו מקור מוסמך זה יאיר בנוגע לנידו"ד.

וואס
הודעות: 150
הצטרף: א' אפריל 29, 2012 6:46 pm

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי וואס » ד' אוגוסט 13, 2014 12:54 pm

השמועה היא שהיו צריכים כסף לחתן את ילדיו

הרועה
הודעות: 100
הצטרף: ב' מאי 05, 2014 5:25 pm

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי הרועה » ג' פברואר 03, 2015 2:19 pm

להלן מאמר תורני-היסטורי בהלכת מילת נפלים שנכתב ע"י החוקר ומאמין, חריף ובקי, פרופ' רמי ריינר.
קבצים מצורפים
מילת נפלים ריינר.pdf
(1.08 MiB) הורד 243 פעמים

img770
הודעות: 133
הצטרף: ב' מאי 10, 2010 11:21 pm
מיקום: brooklin n.y

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי img770 » ד' פברואר 04, 2015 2:52 pm

בעניין מהר"י אסאד, להעיר שהיה זה מקובל מאד בזמנו לצלם אנשים אחר פטירתם, ונק' צילומי 'פוסט-מורטם'.
לא מכבר ראיתי מאמר ארוך על עניין זה, (ואיני זוכר מקומו), וכפי שזכור לי אף הוא לא התייחס לתדירות המנהג בזמנו, (בין הגויים עכ"פ).

וונדרבר
הודעות: 846
הצטרף: ב' אוקטובר 06, 2014 3:04 pm

Re: 'על פני כל אחיו נפל' – מעשה מופלא והררי תשובות

הודעהעל ידי וונדרבר » ד' פברואר 04, 2015 10:59 pm

המעשה על ציור דיוקנו של מהר"י אסאד, נידון בכמה אשכולות,

viewtopic.php?f=7&t=19403#p189026

viewtopic.php?f=7&t=18925#p185875

viewtopic.php?f=19&t=13377#p124926


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 52 אורחים