ספר חדש 'מאחורי הפרגוד' <פירורים משולחן גדולי הדור>

[נוטר הכרמים]

ב'בשורת ספרים חדשים' כתבתי אמש:

ספר חדש בשם 'מאחורי הפרגוד' בדרך לחנויות.

המחבר הרה"ג ר' יעקב אריה אריאל שליט"א מבני ברק, {מח"ס רימון פרץ על התפילה, חדוות יו"ט על ביצה, 'להגיד' חומש המגידים הפופולארי כמה כרכים, ורב המכר 'קול חוצב' על זקינו הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל}, מעביר ומוסר לציבור יפה יפה, אסופה ענקית של לקחים ועובדות, הנהגות והדרכות, ששמע או שמעו עמיתיו מארזי הלבנון גדולי הדור, מרנן ורבנן הגראי"ל שטיינמן שליט"א והגר"ח קנייבסקי שליט"א, בכל תחומי החיים, ובפרט בעניני ישרות וטהרת המידות.

אולי בהמשך אביא כמה מילי מעלייתא והלכתא גבירתא הגנוזים בקרבו.

ובכן, באדיבות המחבר שיחי' אביא כאן קטעים נבחרים מתוך הספר, יש מהם בנושאים שנידונו כאן בעבר.

[נוטר הכרמים]

קבורה עם טלית / טלית כשרה או פסולה / ועוד דברים מפי הגראי"ל שטיינמן שליט"א

בחוץ לארץ היו קוברים עם טלית פסולה, ובארץ ישראל לא קוברים עם טלית, ויש בספרים טעם לכך שקוברים עם טלית כי היא מועילה למת להוכיח שהתפלל כל ימיו,

והדבר צ"ב, הרי בשמים יודעים היטב אם הוא התפלל או לא, וכי הם צריכים שם להוכחות?!. אבל כנראה משהו יש בזה. ושמעתי מעשה (לאידך גיסא) שהיה אחד במינסק שהיה מגלח בתער, ולפני שמת מחמת חוליו, עבר זמן ניכר שלא הספיק להתגלח, וממילא התחיל כבר שער זקנו לצמוח, וציוה הגדול ממינסק זצ"ל שיגלחו את זקנו קודם קבורתו שלא יבוא לעולם האמת עם שקר... ועכ"פ, בעיקרון יש להבין, כי גם אם בענייני המתים, הקפידו על כל בחינה מסוימת שמביאה לנפטר סיוע ותועלת, ולכן באמת הקפידו על טלית שהתפללו בה דווקא, ועוד עניינים, שיש בהם בחינה מסוימת של תועלת לנפטר אבל אין בכל זה הצלה גדולה ותועלת לנפטר כי עיקר התועלת הוא התורה והמצוות עצמם.

עוד אמר הגראי"ל: ידוע שבחו"ל קוברים מתים בטלית ופוסלים ציצה אחת. והגר"א ובעל יסוד ושורש העבודה זצ"ל ציוו לתלמידיהם שיקברום בציצית כשרה. אך התלמיד שהצטווה על כך מפי הגר"א לא היה שם בעת הקבורה, ונודע שמן השמים מעכבים, וכן היה בלויית היסוד ושורש העבודה שממש בעת שהורידו אותו לקברו עם הטלית נתפסה אחת הציציות בברזל שהעמידו שם ונפסלה, והרי שכאילו עכבו מהשמים.

והמשיך רבנו הגראי"ל: הטעם שהגר"א והיסו"ה רצו שיקברום בטלית כשרה, כדי שמיד בקומם בתחית המתים יהיו עם טלית כשרה. ויל"ע שהרי דעת המרדכי שאין איסור ללכת עם בגד ד' כנפות בלא ציצית, אלא שיש מצוה להטיל ציצית. וא"כ מה איכפת להם שאין להם ציצית בבגדם, אדרבא זו מצוה שתהיה להם כאשר יקומו להטיל ציצית בבגדם, ועיין בקובץ שיעורים ח"ב (סי' כ"ט) מש"כ בענין זה.

ועוד יל"ע דהרי הבגד מתבלה בקבר, ואף שאמרו בכתובות דף קי"א ב' עתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם, הרי זה בגד נס וציציות נס, ופסול, דבעינן כח גברא בהטלת הציציות. ואפשר שהצדיקים שיעמדו בלבושיהם היינו אותו לבוש שנקברו בו.

[נוטר הכרמים]

זהירות יתירה בעריכת ספר 'אילת השחר'

כאשר הגראי"ל הכין לדפוס את ספרו "איילת השחר" על מסכת בבא קמא, הייתה עמו מערכה גדולה בדברי הגרי"ז מבריסק, שעיקרה - השגות רבות מכל המסכת לאורכה ולרחבה על שיטתו של הגרי"ז (היסוד הידוע שלו על "תולדותיהם לאו כיוצא בהם" שבתחילת מסכת בבא קמא). כאשר עלי הדפוס הובאו לביתו להגהה, הרהר הגראי"ל והחליט, כי אין זה 'דרך ארץ' שיתחיל את ספרו ב"התנפלות" על הגרי"ז עם מקבץ קושיות והערות הללו, וכי אין זה מהידור בכבוד התורה שכאשר רק יפתחו את הספר, המבט הראשון יפול על הנושא הנוכחי, שכולו נגד יסוד דבריו של מרן הגרי"ז זצ"ל, ואע"פ שאין בו אלא דברי תורה בלבד, וכדרכה של תורה. הגראי"ל התיישב ופירק את המערכה הרחבה, לשטיקלאך קטנים, חילקם ושיבצם בכמה מקומות פזורים בסדר המסכת, בסוגיות השייכות ישירות לנושא, ואת רובם השמיט לגמרי. ורק כך יצא הספר לאור.

וכן לאחרונה ממש לקראת הדפסת "אילת השחר" על זבחים שהיה לו מערכה על יסודו המפורסם של הגרי"ז מבריסק בענין "סתמא לשמה" ופירק את דבריו לפרטים וחילקם לאורך כל הספר.

וכאשר ביקשו לקבץ ספר של כל הקושיות על רבנו חיים הלוי מבריסק, וביקשו מהגראי"ל לצרף את קושיותיו, הוא סירב לבקשתם, ונימק, כי אמנם יש קושיות, אבל לקבץ בקובץ אחד את כל התותחים (כלשונו) נגד מרן הגר"ח אין זה מכבודו. אמנם לאחר שהספר כבר יצא לאור, וראה שהכניסו שם גם ביאורים לצידם של הערות נחה דעתו.
*

[נוטר הכרמים]

כיבוד גדול הדור דאורייתא/ מעשה בהגר"ח קנייבסקי שליט"א

הגר"ח סיפר כי פעם ביום טוב שני שהה בחדרו של דודו מרן החזון איש זללה"ה. החזון איש ביקש ממנו להדליק בשבילו את האור, ניגש למתג והדליק. ואע"פ שבצנעה, שמר לא לעשות מלאכות דאורייתא ביו"ט שני, אך כיון שהיה בכך משום כיבוד גדול הדור שביקש ממנו, והרי, כיבודו הוא דין מדאורייתא, ויום טוב שני הוא דרבנן, עשה מיד כבקשתו.

הגר"ח ביאר את הרקע לעובדה. כי נהג בחומרה זו לגבי יו"ט שני, בצנעה ממש, (עיין רמב"ם פ"ה מהל' קידוש החדש ה"ט והי"ב, ואע"פ שכתב החזו"א או"ח סימן קל"ב דמדינא אין להחמיר בזה, מ"מ לעצמם החמירו החזו"א וכן הגרי"ז. ועי' מש"כ הגר"ח בספרו שקל הקדש ביאור הלכה פ"ה ה"ט), ולכן החזו"א לא ידע כי מחמיר בזה וביקש ממנו שידליק. וממילא עשה מיד כבקשתו והדליק. (א.ה. יעויין בבא קמא דף פ"א "מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו" ועיין במג"א סימן ס"ג ס"ק ב' מה שכתב בשם היש"ש. ועיין בספר עטרות שמואל ברכות דף כ"ז לענין החולק על ישיבתו של רבו).

[נוטר הכרמים]

כבוד תלמידי חכמים הוא כבוד התורה

כדי להדגים עוד מהו כבוד התלמיד חכם מול כבוד התורה שמענו בשם הגראי"ל, כי הוה עובדה, שנשאלה שאלה על ספר תורה בעת הקריאה בבית מרן החזו"א. החזו"א אמר כי האות והתיבה כשרים ואין צורך להוציא ספר תורה אחר, אבל רבי יוסף דינקלס שהיה במקום אמר כי צריך להוציא ספר תורה. אמר אז החזו"א כי מפני כבודו של ר' יוסף יוציאו ספר תורה אחר, והסביר: שהגם שאסור להחזיר ספר תורה סתם, אבל כאן יש להתיר מפני כבוד התורה של ר"י דינקלס.

[נוטר הכרמים]

כבוד הספרים / ספרי התשב"ץ

ידוע מה שאומרים כי בספרי התשב"ץ לא שולטת רימה של ספרים. והגראי"ל אמר לתלמידיו, כי ראה בביתו של החזון איש ספר התשב"ץ מלפני מאות שנים ולא היה בו שום נקב של תולעי ספרים כדו'!, ובביתו שלו, ישנם ספרים מלפני 50 שנה, וכבר יש בהם חורים... הרי, שזו זכות עצומה ומיוחדת של התשב"ץ, ואמרו, כי התשב"ץ זכה לכך כי היה מופלג מאד בכבוד הספרים לכן זכה שספריו ישתמרו באופן יוצא דופן לדורות – דברי הגראי"ל.

בשם רבנו הגר"ח אמרו, כי כיום, יש להניח שכבר ימצאו ספרים של התשב"ץ עם תולעים או בלויים וקרועים, כי עיקר השכר שלו הוא שספריו יהיו קיימים לשימוש ולא סתם כבוד שהם משתמרים שנים רבות, ואם כן, כיום, שכבר אפשר להשיגם בקלות וגם הדפיסו אותם בהרבה עותקים, בדפוס נאה ומכובד, הסתיים העניין הנ"ל.

[נוטר הכרמים]

מעשה ידיהם של צדיקים מגיד הרקיע

סיפר הגר"ח: חורף אחד לא ירדו גשמים, עד שהבד"ץ בירושלים הכריזו לומר את התפלה על עצירת גשמים. והנה שלחו אותי (את הגר"ח) לעמוד לפני התיבה במנחה בביתו של החזון איש. שאלתי את מרן זללה"ה "האם לומר תפילה על עצירת הגשמים", הוא התעניין מדוע?, והשבתי "כך אמרו הבד"ץ", "מדוע הם אמרו?" שאל, "כי אין גשם", השבתי.

"אין גשם?!" תמה החזון איש "אל דאגה עוד יהיה הרבה גשם!" פסק את פסוקו. והתחלנו להתפלל. עודנו באמצע תפלת מנחה החלו לרדת גשמי זלעפות. לאחר מנחה נכנסתי לחדרו ואמרתי: כזה מופת אירע פה. החזון איש חייך.

כאשר סיפרו את הדברים קמיה הגראי"ל, ציין על כך דברי הגמרא כתובות ה' א': "מיתיבי השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע הכי קאמר מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר".

[נוטר הכרמים]

הגראי"ל אמר, הכרתי יהודי ישיש, ר' אלי' טוביה שפירא ז"ל, שלמד אצל החפץ חיים בתחילת יסוד הישיבה בראדין, והוא סיפר לי כי כאשר החפץ חיים נסע לאחר פסח לוורשה, לצורך הדפסת המשנה ברורה, הזדמן לו לנסוע עימו בעגלה עד לידא. וכי באותה נסיעה הבחין בדבר פלא. כי ברוסיה שלפני מלחמת העולם הראשונה, בכל פרשת דרכים ניצב צלב, שהגויים היו יורדים מהעגלה ומשתחווים לו, כאשר חלפו בצומת. במהלך הנסיעה החפץ חיים נרדם, וכאשר העגלה היטלטלה, ראשו של החפץ חיים נע הנה והנה מתוך השינה, אך כאשר התקרבו בסמיכות לצלב, ראשו של החפץ חיים עמד זקוף ולא זז כלום, ואחרי שעברו את מקום הצלב שוב נע ראשו אנה ואנה, כך מידי עברם על פרשת דרכים. והכל היה מתוך השינה. כי שמרו עליו משמים שלא יראה כמשתחווה לצלב ח"ו.

(בדרכם, החפץ חיים הסתפק ואמר: הרי אצטרך לשהות בחג השבועות בוורשה, ואיך אברך ברכת כהנים בהיגוי ליטאי כאשר מדברים שם בהיגוי פולני, שמא גם אני צריך לברך על הדוכן בהיגוי זה. ר' אלי' טוביה הנ"ל אמר לחפץ חיים כי בספר מסוים כתוב שההיגוי של הפולנים הוא שיבוש וממילא אין לחשוש לו, אך החפץ חיים לא התייחס לדברי אותו ספר. אח"כ נודע לו כי מחבר הספר הוא משכיל, והבין, שמשום כך החפץ חיים לא ייחס משמעות לדבריו. ולמעשה, החפץ חיים בירך שם בהיגוי ליטאי. בדרך אגב הוסיף הגראי"ל: שמעתי מנכד החפץ חיים הר"צ זקס ז"ל, שהחפץ חיים היה אומר הרבה פעמים תיבת 'אתה' מלעיל ולא מלרע, כדי להוציא מלב המשכילים העושים עסק גדול מדקדוק. וידוע עוד, אמר הגראי"ל, כי ההיגוי הליטאי קרוב מאוד להיגוי התימני, ומשמע בדברי הגר"א באחד מכתביו לשבח את מסורת ההיגוי כאנשי תימן).

[נוטר הכרמים]

כוחות של גדולי ישראל

אמר הגראי"ל: ישנם גדולי ישראל שמתנהגים איתם משמים בנס ופלא, שהנס אצלם הוא כמעט כמו טבע לשאר אנשי העולם, ויש גדולים בישראל שהקב"ה נתן להם כישרונות וכוחות מיוחדים בטבע, עד שנראה לאנשים כאילו שהם למעלה מדרך הטבע.

וכהמעשה הידוע במהרי"ל דיסקין, שבהבטה אחת על עץ, אמר, כך וכך עלים יש בו, וכדי לבחון ולבדוק, מה עשו? שני תלמידים קטפו מהעץ כחמישים עלים, וכאשר חלף שוב ליד העץ שאלו אותו כמה עלים יש בעץ, והשיב. הרי, שיש כישרונות מיוחדים שנראים למעלה מדרך הטבע. והגראי"ל הפליא להסמיך לעובדה זו, את פירושו של המהרי"ל דיסקין עצמו בפסוק "וישא יעקב את עיניו וירא והנה עשיו בא וארבע מאות איש עימו", ובפשטות, יתכן לומר שיעקב אבינו לא ידע כלל שיש ארבע מאות ורק הפסוק מציין שהיו ד' מאות, וגם, אם נאמר שידע, שמא המלאכים הם שאמרו לו כי עשיו מגיע עם ארבע מאות איש, אלא שהמהרי"ל דיסקין מפרש שאע"פ שהמלאכים אמרו ליעקב, גם ראה בעצמו שיש ארבע מאות - "וישא עיניו וירא" כפשוטו.

היה אברך מהשומעים את הנ"ל, שמיאן להאמין בעובדה זו אודות המהרי"ל, ותמה באוזניו: הרי העלים או הגזע עצמו, מסתיר את העלים בצד השני של העץ, ואיך שייך כלל לראות את כל עלי העץ בראיה אחת?!, וסיכם את שאלתו בביטוי: כנראה אלו סתם סיפורים ירושלמיים.

אמר לו רבנו, וודאי שאין הכוונה בסיפור על כל העץ גם במקום שלא שייך לראות, אלא בחלק הנראה. והוסיף לומר בנוסח דלהלן: הסיפור אמת. העיד לי רבי שמחה זליג זצ"ל הדיין מבריסק, כי היה נוכח כאשר הגר"ח מבריסק קרא מכתב בדף שלם, וכאשר סיים לקרוא אמר לו הגר"ח: כך וכך מספר התיבות שבמכתב. הרי לך כישרונות מיוחדים הקיימים בעולמנו בסייעתא דשמיא.

[נוטר הכרמים]

סיפר הגראי"ל בשם רבו הנ"ל (קרוב משפחתו) הגאון הישיש ר' שמחה זליג ריגר, אודות הגר"ח מבריסק, והבנתו המהירה בתכונת אדם שרק נכנס אליו לרגע קצר. וסיפר כי עובדה הייתה בישיבת וואלזין, שראשי הישיבה קיבלו ידיעה אודות בחור שהסתבך בעבירה מן העבירות, אך לא ידעו מי הוא הבחור. הגר"ח אמר: אני אסתובב בהיכל הישיבה, אגלה מי הוא, ואביא לכם אותו, ובתנאי, שלא תשאלוני איך ידעתי מי הוא. הגר"ח הסתובב והביט על פני התלמידים, לפתע נעצר וקרא לתלמיד אחד, שהודה מיד במעשה.

[נוטר הכרמים]

מהשידוך של רבנו הגר"ח

להלן, פרטים מועטים מהשידוך, שנהי' למז"ט שנים בודדות אח"כ. (והוא רק מה ששמענו מפי הגר"ח והרבנית, ליקוט מכמה הזדמנויות, ובלשונם):

חמי הגיע לראות אותי בפתח תקוה, כאשר הגיע לעיר, הוא נכנס לדבר בלימוד עם הגאון רבי ראובן כ"ץ, באותם רגעים הגיע אלי אברך תלמיד חכם מהישיבה, ואמר לי כי כדאי שאמהר ואסע לבני ברק להחליף את המעיל שהיה נראה שמאטע (מעיל השבת הנאה יותר לא היה בישיבה, כי מידי שבת הגר"ח נסע לביתו בבני ברק להיות בצוותא עם אביו ומרן החזו"א) שמעתי לעצתו, ונסעתי לבני ברק, החלפתי את המעיל וחזרתי, וחמי שליט"א כבר המתין. דברנו בלימוד, הוא אמר איזה דברי תורה, ורצה שאגיד לו על זה הערה, ואח"כ אמר לי שאני אומר דבר תורה, והוא העיר לי. וכך, דברנו בלימוד זמן ממושך (בחיוך: והוא בכלל לא הסתכל על המעיל ומראהו).

עוד סיפר הגר"ח בזימנא חדא. כאשר התארסנו, היא הגיעה אצלנו לשבת. אבא ז"ל אמר לי להביא אותה מהתחנה המרכזית בת"א. הגעתי למקום ולא ראיתיה, וזמן ההמתנה מאוטובוס למשנהו, היה זמן ניכר. לכן התיישבתי שם בצד ללמוד את החובות שלי בלימוד במסכת כתובות (רבנו, מצעירותו, ערך לעצמו מסגרות של התחייבויות בלימוד. "עול תורה") והיא ירדה ולא ראתה אותי, והגיעה לבני ברק אלינו. השעה כבר הייתה מאוחרת. וכאשר אבא ראה שבאה לבד, מיד נסע לתל אביב במכונית וראה אותי שם יושב ולומד בגמרא, והעיר לי: מדוע אתה מחכה, היא כבר הגיעה הביתה.

התארסתי בל"ג בעומר (תשי"א) ואמרתי דרשה בתנאים, ואת ההערה שאמרתי אז הדפסתיה ב"שיח השדה". החתונה התקיימה בכסלו וגם בה אמרתי דרשה, בענין טומאת עבודה זרה. הפריעו בשירה כמנהג, אך חתנו של רבי איסר זלמן זצ"ל (הגר"י בן מנחם מח"ס פרשת המלך) היה מעוניין לשמוע את כל הדרשה, ובזכותו אמרתי את כולה. היו שם גם עוד חשובים כמו מרן זללה"ה, אחיו ר' מאיר, ר' ראובן כץ ועוד. גם בשבת שבע ברכות אמרתי חדושי תורה בדרשה.

[נוטר הכרמים]

חיוב מאה ברכות

אמרו כי הגרי"ז זצ"ל סבר כי מאה ברכות הענין הוא דווקא מאה אבל אם לא יגיע למאה אין נפק"מ במה שיוסיף עוד ברכות שישים או שבעים ברכות וכו'. ואמר הגראי"ל, כי מרן הגרי"ז היה עולה לתורה בשבת ויו"ט למפטיר כדי להשלים מאה ברכות, אבל ביום הכיפורים שלא יכל להגיע למאה ברכות אפילו בצירופם עלה לתורה כדרכו ללוי ולא התאמץ להרבות בברכות של המפטיר, דסבר שהענין הוא דווקא מאה.

אך הגראי"ל הסתפק דהא משמע לשון הטור סימן מו "וצריך כל אדם ליזהר בהם והפוחת אל יפחות והמוסיף יוסיף" ובשולחן ערוך סעיף ג' כתב "חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות" והלשון משמע כי יש מעלה בכל תוספת ברכה (עי' אילת השחר פרשת עקב).

הגר"ח מתפלל תמיד לפני העמוד בשבת מנחה, והטעם כדי להשלים ק' ברכות, וגם הגראי"ל סבירה ליה דשליח ציבור החוזר על שמונה עשרה ברכות אלו מוסיפים לו למנין המאה ברכות.

מרשימת תלמיד הגר"ח : רבינו הגר"ח לא מסיח דעתו בשבת ויו"ט, עד שמשלים המאה הברכות, ולהמחיש הדבר כמה הוא קרוב ללבו, הי' פעם ביו"ט ראשון של סוכות שהתעורר רבנו ממנוחת הבוקר, ואמר, שחלם שיש לו כבר עוד עשר ברכות, ואינו יודע אם אמת שאולי בעל החלום הוסיף סתם, ואמרתי בפני רבנו דאולי באמת כן הוא שהרי עלה היום למפטיר והם חמש ברכות במפטיר, ועוד שתים בהלל, ושתים בלולב, ואחד לישב בסוכה, וניחא ליה.

[נוטר הכרמים]

תלמיד חכם שאל קמיה הגר"ח מה הוא "כסוד שיח שרפי קדש", איזה סוד?

הגר"ח הרהר מעט והשיב: הנה הגמרא בחגיגה דף יג עמוד ב' אמרה אודות נהר דינור "מהיכן נפיק - מזיעתן של חיות" וכתבו התוספות שם וזה לשונם: "מזיעתן של חיות - ויוצאים ממנו מלאכים ואומרים שירה ומיד נטרדים והכי מצינו במדרש (איכה ג) חדשים לבקרים שבורא מלאכים בכל יום ואומרים שירה ונטרדין להן כדאמר בסמוך משום שיש אות במלאכים הקבועים שממתינים זה לזה לומר שירה ואלו החדשים שאינם יודעים הדת ממהרין לשורר ונתחייבו כליה והיינו אשר תקנו ויסדו אנשי כנסת הגדולה ביוצר ונותנין רשות זה לזה קדושה כולם כאחד עונין ואומרים וגם למעלה יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם כלומר בכל יום בורא חדשים ונטרדין אבל משרתיו קבועים ועומדין לעד" אם כן זהו הסוד שיודעים שרפי קדש כדי לומר שירה.

תלמיד חכם נוסף ששמע על הדברים, שאל את הגר"ח "וכי מחמת כן מגיע להם כזה עונש, הרי רצונם לשורר לפני ה' יתברך ומדוע יענשו כל כך ויתחייבו כליה?!" השיב רבנו: כאשר באים למקום, יש לדעת איך מתנהגים בו וכיצד נוהגים!

[נוטר הכרמים]

שאלו את הגר"ח בשם הגראי"ל, אודות הגמרא בשבת דף כה ב' "תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר" למאי נפקא מינה – שאל הגראי"ל.
הגר"ח השיב שהנפק"מ היא לגבי הגמרא בנדרים ובשבת דף צ"ב שאין השכינה שורה אלא על גיבור עשיר וכו'.

ושאלנו עוד את פי הגר"ח מדוע מי שאינו עשיר לא יכול להיות נביא והשיב: הטעם הוא שעשיר מתחשבים בו, כי כך דרך העולם שמי שצריכים לו מתחשבים בו ובדבריו.

אגב, באותו שיח נשאל הגר"ח האם "תורה מתוך הדחק" שייך דווקא בדוחק של עניות ממש, או גם מי שיש לו דוחק בעניינים נוספים, והשיב: כך הוא הנכון, ועשיר גם כן יכול לקיים תורה מתוך הדחק.

[נוטר הכרמים]

במוצש"ק פרשת וארא ה'תשע"ב, הביאו למרן הגר"ח שליט"א כוס תה כמו כל מוצ"ש ששותה מעט תה משום "חמין במוצ"ש מלגומא" וביקש כפית, הביאו לו, ולקח מעט מהתה בכפית, ורחץ מזה ידיו מעט, ואמר שהטעם הוא משום "חמין במוצ"ש מלוגמא" וכתב רש"י לשתות ולרחוץ.

(א.ה. זה פעם ראשונה שעושה כך, והתחיל לעשות כן מן היום והלאה).

[נוטר הכרמים]

עוד בעניין הבחנתם הדקה של רבותינו, העיד הגראי"ל כי החזון איש אמר לו: היה כאן יהודי (נקב בשמו: ר' שמואל אליהו אורלנסקי ז"ל) ושאל שאלה בלימוד, ולפי נוסח השאלה ששאל, נוכחתי לראות כי יש לו חוש טוב ללמד תלמידים, וכדאי לכם לצרפו לצוות של ישיבתכם בכפר סבא. כזו הייתה הבחנתו. ואכן, לקחו אותו, והצליח במיוחד.

סיפר רבנו הגר"ח כי פעם הראו לחזון איש תאומים בני שבוע ימים, והצביע על אחד מהם ואמר לו יש ראש חריף (והגר"ח סירב לומר מי הם היו התאומים).

[נוטר הכרמים]

שלח לי בן משפחתו של הרב שמואל אליהו אורלנסקי זצ"ל, שני תמונות יפות משותפות של הרב אורלנסקי ז"ל עם מרן הגראי"ל שליט"א. האחת מתקופת ישיבת 'חפץ חיים' בכפר סבא, בישיבת צוות בימים ההם, נראה עוד הרב אברהם ריין זצ"ל מפ"ת, מראשי צא"י.

ישיבת צוות (1).jpg (73.69 KiB) נצפה 10198 פעמים

והשניה מהשנים האחרונות, הרב אורלנסקי נראה משמאל

[בברכה המשולשת]

יש כאן הרבה אוצרות, אבל אעיר בינתיים רק על נקודה אחת שצדה מיד את עיני:
היכן מצאנו שאדוננו הגר"א שבח את ההגיה של בני תימן?
רחוק מאוד בעיני שאדוננו הגר"א שמע אי פעם מישהו שהגה בהגייה תימנית.

[אוצר החכמה]

הגר"א כותב בביאורו לתיקונים כהברת הספרדים שהיא הנכונה. (הדבר המופלא בעניין הוא ששם מתייחס לאי ההבחנה בין דגש לרפה ואין כמעט ספרדים שנוהגים כן)

[ערער בערבה]

וגם הגראי"ל סבירה ליה דשליח ציבור החוזר על שמונה עשרה ברכות אלו מוסיפים לו למנין המאה ברכות.

אלו שמונה עשרה ברכות?

[נוטר הכרמים]

וגם הגראי"ל סבירה ליה דשליח ציבור החוזר על שמונה עשרה ברכות אלו מוסיפים לו למנין המאה ברכות.

אלו שמונה עשרה ברכות?

טעות מביכה!!
אין הקולר תלוי בי, אינו אלא העתקה ממה שנשלח אלי. אקוה שבספר תוקן.
[מצאתי עוד כמה טעויות לא קלות].

[בברכה המשולשת]

הגר"א כותב בביאורו לתיקונים כהברת הספרדים שהיא הנכונה. (הדבר המופלא בעניין הוא ששם מתייחס לאי ההבחנה בין דגש לרפה ואין כמעט ספרדים שנוהגים כן)

זה גם מה שאני הקטן חשבתי.
בדורו של הגר"א, כך היה מנהג הספרדים הרווח (יעויין בהרחבה בספר שפת אמת של הג"ר בן ציון הכהן זצ"ל- איני יודע אם יש באוצר, שהאריך בנושא)

[חיימקה]

במוצש"ק פרשת וארא ה'תשע"ב, הביאו למרן הגר"ח שליט"א כוס תה כמו כל מוצ"ש ששותה מעט תה משום "חמין במוצ"ש מלגומא" וביקש כפית, הביאו לו, ולקח מעט מהתה בכפית, ורחץ מזה ידיו מעט, ואמר שהטעם הוא משום "חמין במוצ"ש מלוגמא" וכתב רש"י לשתות ולרחוץ.

(א.ה. זה פעם ראשונה שעושה כך, והתחיל לעשות כן מן היום והלאה).

זכורני שהייתה סיבה מסויימת לכך דא עקא שאינני זוכר מהי

[ירושלמי]

במוצש"ק פרשת וארא ה'תשע"ב, הביאו למרן הגר"ח שליט"א כוס תה כמו כל מוצ"ש ששותה מעט תה משום "חמין במוצ"ש מלגומא" וביקש כפית, הביאו לו, ולקח מעט מהתה בכפית, ורחץ מזה ידיו מעט, ואמר שהטעם הוא משום "חמין במוצ"ש מלוגמא" וכתב רש"י לשתות ולרחוץ.

(א.ה. זה פעם ראשונה שעושה כך, והתחיל לעשות כן מן היום והלאה).

זכורני שהייתה סיבה מסויימת לכך דא עקא שאינני זוכר מהי

היה זה בתקופה שחלה.

[סימנא]

איזה אנשים בזויים מפרסמים מכתבים אישים שבין ארוסה לארוסה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סב עמוד א:
תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פנים ברבך! - אמר ליה: תורה היא וללמוד אני צריך.

[ניים ושכיב]

תלמיד חכם שאל קמיה הגר"ח מה הוא "כסוד שיח שרפי קדש", איזה סוד?
הגר"ח הרהר מעט והשיב וכו'

תשובה נוספת:
viewtopic.php?f=7&t=2705#p19677

[אמסטרדם]

והמשיך רבנו הגראי"ל: הטעם שהגר"א והיסו"ה רצו שיקברום בטלית כשרה, כדי שמיד בקומם בתחית המתים יהיו עם טלית כשרה. ויל"ע שהרי דעת המרדכי שאין איסור ללכת עם בגד ד' כנפות בלא ציצית, אלא שיש מצוה להטיל ציצית. וא"כ מה איכפת להם שאין להם ציצית בבגדם, אדרבא זו מצוה שתהיה להם כאשר יקומו להטיל ציצית בבגדם, ועיין בקובץ שיעורים ח"ב (סי' כ"ט) מש"כ בענין זה.

הצדיקים הנ"ל רוצים בעיקר את תכלית המצוה דהיינו רצון ה' שיהיה ציצית על ד' הכנפות [עם כל הטעמים שבה בנגלה ונסתר].

[פלוריש]

זהירות יתירה בעריכת ספר 'אילת השחר'

כאשר הגראי"ל הכין לדפוס את ספרו "איילת השחר" על מסכת בבא קמא, הייתה עמו מערכה גדולה בדברי הגרי"ז מבריסק, שעיקרה - השגות רבות מכל המסכת לאורכה ולרחבה על שיטתו של הגרי"ז (היסוד הידוע שלו על "תולדותיהם לאו כיוצא בהם" שבתחילת מסכת בבא קמא). כאשר עלי הדפוס הובאו לביתו להגהה, הרהר הגראי"ל והחליט, כי אין זה 'דרך ארץ' שיתחיל את ספרו ב"התנפלות" על הגרי"ז עם מקבץ קושיות והערות הללו, וכי אין זה מהידור בכבוד התורה שכאשר רק יפתחו את הספר, המבט הראשון יפול על הנושא הנוכחי, שכולו נגד יסוד דבריו של מרן הגרי"ז זצ"ל, ואע"פ שאין בו אלא דברי תורה בלבד, וכדרכה של תורה. הגראי"ל התיישב ופירק את המערכה הרחבה, לשטיקלאך קטנים, חילקם ושיבצם בכמה מקומות פזורים בסדר המסכת, בסוגיות השייכות ישירות לנושא, ואת רובם השמיט לגמרי. ורק כך יצא הספר לאור.

וכן לאחרונה ממש לקראת הדפסת "אילת השחר" על זבחים שהיה לו מערכה על יסודו המפורסם של הגרי"ז מבריסק בענין "סתמא לשמה" ופירק את דבריו לפרטים וחילקם לאורך כל הספר.

וכאשר ביקשו לקבץ ספר של כל הקושיות על רבנו חיים הלוי מבריסק, וביקשו מהגראי"ל לצרף את קושיותיו, הוא סירב לבקשתם, ונימק, כי אמנם יש קושיות, אבל לקבץ בקובץ אחד את כל התותחים (כלשונו) נגד מרן הגר"ח אין זה מכבודו. אמנם לאחר שהספר כבר יצא לאור, וראה שהכניסו שם גם ביאורים לצידם של הערות נחה דעתו.
*

מישהו שיחזר את המערכות?