וכן כתב רבינו בחיי פרשת האזינו: בת העין נקראת "אישון" על שם שיש בה צורת איש, ולשון "אישון" על שם קטנות הצורה, וכן: (ויקרא טז, לא) "שבת שבתון", כי שבת נאמר על עיקר היום, ושבתון נאמר על התוספת, והוא לשון הקטנה, וכן לשון אמנון: (שמואל - ב יג, כ) "האמינון".
וכן במהרש"א ח"א חגיגה יד,א: ונו"ן מורה אקטנות כמ"ש המפרשים במלת אישון ובמלת שבתון.
אולם בדברי המלבי"ם בכמה מקומות נראה להיפך כי הנו"ן שבסוף התיבה באה לחזק ולהגדיל הענין, וז"ל בפר' אמור: עוד נזכר גבי יוהכ"פ שני פעמים שבת שבתון. פה ובפ' אמור. ואסמכו חכמים עליו את השבותין, כי הכפל שבת שבתון. מורה שביתה לגמרי ולדעת חז"ל נון האמנתיו הנוסף בסוף השם, מורה על חוזק הדבר שהשם מורה עליו כמ"ש בפסחים (דף קיח). ובב"ר (פ' כף) קשה מזונות כפלים כיולדה. ביולדה כתיב בעצב תלדי בנים, ובמזונות כתיב בעצבון תאכלנה. וכן שבתון מורה השביתה הגמורה, ואסמכו א] שביתה מדבר הרשות, ב] מדבר מצוה. כמו שחשב בביצה (דף לו).
ועוד כתב להלן שם: שם שבת אינו מציין יום השביעי לבד. רק השביתה וההפסק ממלאכה. וגם יום טוב מקרי שבתון ע"ש הפסק ממלאכה. וכבר כתבתי (אחרי ס' עג) שלדעת חז"ל שם שבתון וכן כל השמות שנוסף בהם נון בסופם מציינים הדבר יותר כמו עצבון זכרון שמורים על חוזק הדבר והתעצמו. ושביתת השבת עקרו הוא למען ינוח מכל עסק. וא"כ המנוחה עקר וביטול המלאכה מסובב ממנה. אבל ביום טוב שהותר מלאכת אוכל נפש ולא נאסר רק מלאכת עבודה השביתה הוא בעצם ולכן נקרא שבתון. שמורה בעצם על ביטול העבודה.
ושוב מצאתי שעמד בזה בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' יד, ואביא כאן אריכות לשונו לתועלת המעיינים, וז"ל:
ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג סי' כ"ה ששבתון מורה על הקטנת השביתה. הנה כ"כ הרד"ק ושאר מפרשים דנו"ן נוסף מורה על הקטנת הדבר. ועתה הראו לי בהתוה"מ פ' אמור שכתב להיפוך ששבתון מורה על כפל השביתה. והביא ראיה מהא דאיתא בפסחים (דף קי"ח) שפרנסה קשה כפלים מלידה. דבלידה כתיב בעצב תלדי בנים ובפרנסה כתיב בעצבון תאכלנה. הרי דעצבון משמע כפלים לשון רבים. והמ"ם נתחלף בנו"ן. וכ"כ הרשב"ם שם דעצבון תרי משמע וכ"כ שם המהרש"א בח"א. ולפז"ק על מ"ש המפרשים שנו"ן בא להקטין הדבר ופירשו בזה אישון שהוא מלשון איש קטן.
אבל לענ"ד דברי הרשב"ם צ"ע דהא מצינו הרבה שמות כמו זכר וזכרון שבר ושברון עישור ועשרון עור עורון ירוק ירקון צמא צמאון כליה כליון. וכן בשמות שדפון פקדון הריון קנמון דראון ודומיהם הלא כולם לשון יחיד ולא לשון רבים. ואף כי שמות עור צמא ירוק יש להם הוראה אחרת משמות עורון צמאון ירקון כידוע. אבל בכ"ז מוכח שאינו לשון רבים. וגם לשון שבתון שנזכר ביום טוב ולא בשבת מוכח ג"כ שאינו על כפל השביתה.
והנלע"ד עיקר שהחילוק בין זכר לזכרון ועצב ועצבון שבר ושברון. כי עצב זכר שבר הם שמות שנעשו מפעל בנין הקל שעין הפעל רפה כידוע. אבל זכרון שברון עצבון ושארם הם שמות שנגזרו מפעל בנין הכבד שיש בו דגש בעין הפעל. ולזה בשמות הללו יש דגש בעין הפעל. ובאותיות אחהע"ר בא צירה לפניהם במקום החירק וכידוע שכ"ה ע"פ דקדוק. וכמו ירקון דראון הריון. ולזה אין שייך לומר בשמות הללו שבא הנו"ן להקטין. כי הרי הם מבנין הכבד. וזה מורה שהשמות הללו הונחו על חיזוק הפעולה בדבר זה. וכמו ירוק שאפשר לומר שמקצתו ירוק או שירוק מעט. אבל ירקון הונח על עצם הירקות. וכן כולם. והנו"ן הנוסף בזה הוא כמו בשם פשתן קלשון גזלן ודומיהם שאינו להקטין רק שכן הוא גדר שם זה. וזהו החילוק בין שם זכר עצב שבר שבאו להורות על פעולה קלה. אבל עצבון זכרון שברון מורים על פעולה חזקה. וזהו דקאמר הש"ס בפסחים שפרנסה קשה מלידה מדכתיב בה עצבון מבנין הכבד. ודקאמר כפלים י"ל דנקטה להפלגה בעלמא כי כ"ה דרך לשון חז"ל כפלים כיוצאי מצרים בסוכה (דנ"א ע"ב) וכה"ג בכ"ד. [וי"ל דקרי לה הש"ס כפלים לפי שעצבון מורה על עצב נמשך. ועצב הוא רק עצב בפעם אחד]
אבל בשם שבת שיש דגש בעין הפעל ומוכח שנגזר מבנין הכבד ההכרח לומר ששם שבתון מורה על הקטנת השביתה. דאלת"ה מה חילוק בין שבת לשבתון. וכ"כ הרד"ק בשורש איש ששבתון הוא סימן הקטנה. והובא בצוהר התיבה תיבת האותיות בהערה. וכ"נ בירמיה י"ז משנה שברון שברם. ואי נימא דשברון הוא לשון רבים יקשה למה כתב משנה שברון. דהא בלא"ה משמעותו שתי שברונות. ואף שיש לדחות. אבל פשטות הכתוב קשה. אכן לפמש"ל א"ש דנקיט שברון שנגזר מבנין הכבד המורה על שבר חזק. ואמר משנה שיהא שבר כפול וגם חזק. וראיתי בהגהות הרש"ש בפסחים שם שכתב דהא דאיתא בסנהדרין (דף ק"ה) דשפי הוי חיגר ברגל אחת ושפיפון בשתי רגליו הוי ג"כ בשביל הוספת הנו"ן. ולדעתי הלימוד מכפל הפ"א. ולשון רש"י שם שפיפון משמעו שנים. הכוונה ג"כ בשביל כפל אות פ"א. ועוד קשה על התוה"מ מדכתיב הרבה ארבה עצבונך והרונך. הרי דגם באשה כתוב עצבונך. וראיתי ביפ"ת במד"ר שם שכתב לישב דקאי על כמה עצבונות דחשיב אח"כ צער הריון ולידה וגידול בנים. וקשה דהא דרשו במדרש שם עצבונך זה צער גידול בנים לחוד. אך י"ל דצער גידול בנים הוי צער נמשך בכל עת והוי עצבונות מרובים. אכן עדיין קשה דהיכן מצינו שלשון רבים יהא בקשר היחס. והו"ל למיכתב עצביך ולא עצבונך. וצ"ל דאף שהנו"ן בא בשביל לשון רבים. בכ"ז נקבע בעצם השם. וכשבא בקשר היחס נשאר הנו"ן במקומו. והרונך ג"כ צ"ל דקאי על הריונות רבים והוא דוחק. והעיקר לענ"ד כמש"ל שהטעם מפני שהוא בנין הכבד. והוא מוכרח לדעת הרד"ק ושאר מפרשים שכתבו דנו"ן הוי סימן הקטנה:
וצ"ל לדעתם דזה ודאי שיש שמות שהנו"ן נוסף בהם בלי שום טעם וכמו דרבן פשתן קלשון וכדומה. ורק יש שהנו"ן בא להקטין. ולזה בשמות עצבון הריון ודומיהם שנגזרו מבנין הכבד ובאו על חוזק הפעולה. עכצ"ל שהנו"ן הוא נוסף בלי שום טעם. אבל בשם שבת שגם בלא הנו"ן הוא מבנין הכבד כמש"ל כיון שיש דגיש בעין הפעל. עכצ"ל שבשבתון נוסף הנו"ן להקטין. והיינו אף שבדבר האסור ביום טוב איסורו חמור. וצריך ליזהר כמו בשבת. מ"מ יש הרבה דברים המותרים ביום טוב. וחיוב השביתה בו פחותה מבשבת. כן צ"ל לדעת הרד"ק'
אשמח לכל תוספת ידיעות בנושא.
