נהגו מקדמא דנא לשמוח ביום י"ח אייר, והוא ל"ג בעומר, ושמחה זו נז' לראשונה (לענ"ד) במאירי יבמות סב: וכ"כ מהרי"ל במנהגי הימים שבין פסח לשבועות ובד"מ סי' תצ"ג סק"א.
וכמה טעמים לשמחת ל"ג בעומר:
א. כיון שפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. מאירי שם, וכ"כ בדרשות מהרי"ל, מנהגים דבי מהר"ם ור"ז אות ה', ויל"ע בטעם זה, דרוב ככל תלמידי ר"ע מתו, ולשמחה זו מה היא עושה. ושו"ר שכן הקשה הפר"ח סי' תצ"ג סק"ב.
ב. על שרבי עקיבא הוסיף תלמידים ולא מתו. פר"ח שם.
ג. באותו היום סמך ר"ע את חמשת תלמידיו ובראשם רשב"י. שעה"כ פז. טוב עין סי' יח אות פז ובמראית העין בליקוטים בסה"ס סי' ז' אות ח'.
ד. יום פטירת רשב"י. סידור הר"ז, בני יששכר ח"א מאמרי חודש אייר מאמר ג' אות ב' ואות ו', חיי אדם כלל קלא אות יא. ועי' בזה"ק ויחי ריח. האזינו בסוף האידרא זוטא רנו: שיום הפטירה נקרא הלולא. ונדון באורך באשכול אחר.
ה. ע"פ הסוד, עי' שער הכוונות דף פז.
ו. זכר למן שהתחיל לרדת ביום זה. שו"ת חת"ס יו"ד סי' רלג ד"ה אמנם ידעתי, ולפי דאיתא במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרים הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן, א"כ היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר, וראוי לעשות לזה זכר טוב, אך הוא נגד ש"ס פר"ע, ושם הארכתי, ועע"ש שתמה על מה שנהגו לקבוע מקום.
ז. שעברו רוב ימי הספירה, וכיון שעברו רוב ימיו של אדם, דהיינו ל"ב שנים אחר כ' שנות הנעורים (כמיתת שמואל), שוב אינו חוטא, ועי' בזה במהרש"א בח"א מו"ק כח. ד"ה מת.
ח. עי' תורת משה לחת"ס פרשת אשה כי תזריע בעניין המילה. נידון כבר כאן בפורום.