פרומקייט על חשבון הרך הנימול

[ביקוש האמת]

פרומקייט על חשבון הרך הנימול
יש אנשים שרוצים לקיים ברית מילה בעצמם משום מצוה בו יותר משלוחו [וגם לחשוש לשיטת הש"ך] באופן דהמוהל מכין להם את המגן וכו' והם עושים רק את המעשה חתיכה, ויש לדון באופן שלתינוק יהא יותר צער בכה"ג - ושמעתי שהגר"ד לנדא היה נוכח בבברית מילה שהיה ניכר לעומדים שם דאיכא צער טובא לתינוק ואמר הגר"ד בכעס הוא עובר על איסור דאוריתא דפן יוסיף, לענ"ד נראה דצער קטן מאוד יתכן שגם הגר"ד מודה דשפיר דמי.

לא ראיתי ולא שמעתי עד כה למי שדן בסוגיא זו

[אוצר החכמה]

עשיתי זאת בעצמי, כשהמוהל היה ר' שלמה מילר מפ"ת זללה"ה, והוא שהציע לי את העניין, ולא נראה לי שיש בזה הבדל, כי הסכין חד מאד ובכל מקרה החיתוך נעשה במהירות גדולה.

[ביקוש האמת]

אם המציאות היא שאין שום צער נוסף לתינוק פשוט דמותר ואולי עדיף-הנידון הנ"ל היכא שיש יותר צער- לפעמים זה גם לוקח קצת יותר זמן - וא"כ אף אם אין צער יותר "חזק" מ"מ יש לתינוק צער יותר "זמן"- כמדומני שתמיד זה לוקח יותר זמן .

[אוצר החכמה]

האם חייבים לקחת מוהל שמל מהר. שכידוע יש הבדל בזה בין המוהלים (כאן זה יותר משמעותי כי זה זה גם בפריעה).

ואגב כיוון שהפצע כואב גם אח"כ מנין לנו בכלל שאורך הזמן משמעותי בכאב?

אם אתה מחפש ראייה מן המנהג, הרי המנהג היה שכיבדו בזה לרב או לאדם חשוב אע"פ שלפעמים היה פחות מנוסה, וע"כ שעשה הכל יותר לאט.

[עשוי לנחת]

מרן הגריש"א מורה שאם יש צערא דינוקא יותר באופן זה, אין לתת לאב למול בשופו"א, דאין לחוש לשיטות שיש ענין שימול בעצמו, ורק אם יודע שאחרי שיסביר לו טוב איך לעשות, זה יצא טוב, אז אפשר לתת לו.

[ביקוש האמת]

האם חייבים לקחת מוהל שמל מהר. שכידוע יש הבדל בזה בין המוהלים (כאן זה יותר משמעותי כי זה זה גם בפריעה).

ואגב כיוון שהפצע כואב גם אח"כ מנין לנו בכלל שאורך הזמן משמעותי בכאב?

כמד' דכאב תוך כדי המילה חזק יותר מהכאב אח"כ ולכן אם המילה אורכת יותר זמן יש בזה תוספת כאב .

לענין בחירת מוהל נראה דהכל תלוי ברגילות וכו' וכל היכא דהוי מעשה נרמלי ורגיל אין צורך לדקדק, ולכן יתכן שאם כולם היו מלים בעצמם- לא היה אכפת לן שיש בזה עוד קצת צער- [יש כאן סברא דקה ובטוחני שהרבה מחברי הפורום לא יסכימו עימה.]

[גאולה בקרוב]

כהאי גוונא יש לדון גם במוהל שלא רוצה לתת מעט יין בפי התינוק למעט יסוריו.

[אפרקסתא דעניא]

איך זה שהתנאים והאמוראים לא חששו למול בעצמם ומלו באמצעות מוהל (עי' למשל שבת קלה. בעובדא דרב אדא בר אהבה)?

[לבב]

ויש שגם נהגו פרומקייט לקחת את הרך הנימול לטבילה במקוה האר"י

[בר ששת]

וכמובן יש שנהגו להוציא מפיו הרך, את ספוגית היין, כדי שישמע קולו הבוכה ב'קיים את הילד' ויתעוררו כל המשתתפים.

בהקשר לזה, ידוע המסופר על אחד הרבי מריבניץ זצ"ל שכידוע מסר את נפשו מאחורי מסך הברזל על מצוות המילה, חירף נפשו וגמע מרחקים בקור ובסערה להכניס עוד זרע ישראל בברית. חביבה היתה עליו המצווה עד שגם בזקנותו בארה"ב, לא חדל מלקיימה, אף שכבר היה מתקשה והיה הדבר אורך זמן רב, ופעמים שהיו התינוקות מתעלפים מכאב (כך מסופר).
פעם אחת, הזדמן לו לר"י מסאטמר זי"ע שהתכבד בסדנקאות בברית שכזו. ונוכח לראות את הדבר. אמר לו בשנינות כדרכו: 'יודע הרבי, למעשה גם אני מוהל אני, יודע הרבי למה בכל זאת אינני מל?' והוא מפרק לה: 'הסיבה פשוטה, כי כבר אינני יכול'...

[אוצר החכמה]

איך זה שהתנאים והאמוראים לא חששו למול בעצמם ומלו באמצעות מוהל (עי' למשל שבת קלה. בעובדא דרב אדא בר אהבה)?

כל עוד שלא השתמשו במגן מי שלא ידע למול לא היה יכול למול, כל האפשרות הקלה היום לתת לעשות את החיתוך לאבי הבן היא בגלל המגן.

[עשוי לנחת]

וכמובן יש שנהגו להוציא מפיו הרך, את ספוגית היין, כדי שישמע קולו הבוכה ב'קיים את הילד' ויתעוררו כל המשתתפים.

בהקשר לזה, ידוע המסופר על אחד הרבי מריבניץ זצ"ל שכידוע מסר את נפשו מאחורי מסך הברזל על מצוות המילה, חירף נפשו וגמע מרחקים בקור ובסערה להכניס עוד זרע ישראל בברית. חביבה היתה עליו המצווה עד שגם בזקנותו בארה"ב, לא חדל מלקיימה, אף שכבר היה מתקשה והיה הדבר אורך זמן רב, ופעמים שהיו התינוקות מתעלפים מכאב (כך מסופר).
פעם אחת, הזדמן לו לר"י מסאטמר זי"ע שהתכבד בסדנקאות בברית שכזו. ונוכח לראות את הדבר. אמר לו בשנינות כדרכו: 'יודע הרבי, למעשה גם אני מוהל אני, יודע הרבי למה בכל זאת אינני מל?' והוא מפרק לה: 'הסיבה פשוטה, כי כבר אינני יכול'...

הוורט קצת יותר חריף,
הרבי מסאטמר אמר לו: אתם יודעים?! גם אני מוהל!, אז שאל אותו: ומדוע אינך מל? ענה לו: בגלל שאני לא יודע למול...
וראה בשו"ת משנה הלכות חלק טז סימן פב [קצת הוריד מהחריפות...]
"ופעם שמעתי על גדול אחד שמל ולא הי' מומחה, והסנדק אמר לו שגם אני מוהל, ואמר המוהל להסנדק ולמה אין אתם מוהלים, א"ל וייל איך קען נישט, אין איר קענט אויך נישט, ולא אכתוב השמות מפני הכבוד".

[גערער חסיד]

פרומקייט על חשבון הרך הנימול
יש אנשים שרוצים לקיים ברית מילה בעצמם משום מצוה בו יותר משלוחו [וגם לחשוש לשיטת הש"ך] באופן דהמוהל מכין להם את המגן וכו' והם עושים רק את המעשה חתיכה, ויש לדון באופן שלתינוק יהא יותר צער בכה"ג

א. בגמ' מבו' שחלק ממהות המילה הוא צערא דינוקא,
ב. אם מן הדין אין לעשות ע"י שליח כשאפשר על ידי עצמו אז מה שייך צערא דינוקא על חשבון ההלכה
ג. אם לשיטתך צריך לקיים המצוה עם כמה שפחות צערא דינוקא תפנה נא למוהל ז. מתל אביב המל בהרדמה מלאה משום צערא דינוקא (מפי השמועה)
ד. ובע"כ כל שמצד ההלכה צריך למול באופן מסויים לא מחפשים קולות של הרדמה וכיו"ב משום צערא דינוקא וה"נ לגבי שליח אם מצוה מן המובחר הוא ע"י עצמו, אז ממילא הסיבה של צערא דינוקא אינה שייכת כלל לכאן
ה. אם יש סיבה של פרומקייט נראה לומר, כי הנה המל הוא ככהן המקריב בפועל את הקרבן ובודאי יש להדר אחר כהן ומוהל היותר שלם ומופלג, וכאשר ידוע כי ככל שהמעשה נעשה בכונה היותר נרצה כן נקבע ונחקק הקדושה בנימול, ואם המוהל הוא מופלג ביר"ש יותר מן האב יש לומר שעדיף לוותר על ההידור של מילה ע"י עצמו בשביל ההידור של שלימות המעשה והכונה המועילה לנר"נ של התינוק הנימול

[עשוי לנחת]

פרומקייט על חשבון הרך הנימול
יש אנשים שרוצים לקיים ברית מילה בעצמם משום מצוה בו יותר משלוחו [וגם לחשוש לשיטת הש"ך] באופן דהמוהל מכין להם את המגן וכו' והם עושים רק את המעשה חתיכה, ויש לדון באופן שלתינוק יהא יותר צער בכה"ג

א. בגמ' מבו' שחלק ממהות המילה הוא צערא דינוקא,
ב. אם מן הדין אין לעשות ע"י שליח כשאפשר על ידי עצמו אז מה שייך צערא דינוקא על חשבון ההלכה
ג. אם לשיטתך צריך לקיים המצוה עם כמה שפחות צערא דינוקא תפנה נא למוהל ז. מתל אביב המל בהרדמה מלאה משום צערא דינוקא (מפי השמועה)
ד. ובע"כ כל שמצד ההלכה צריך למול באופן מסויים לא מחפשים קולות של הרדמה וכיו"ב משום צערא דינוקא וה"נ לגבי שליח אם מצוה מן המובחר הוא ע"י עצמו הסיבה של צערא דינוקא אינה שייכת כלל לכאן
ה. אם יש סיבה של פרומקייט נראה לומר, כי הנה המל הוא ככהן המקריב בפועל את הקרבן ובודאי יש להדר אחר כהן ומוהל היותר שלם ומופלג, וכאשר ידוע כי ככל שהמעשה נעשה בכונה היותר נרצה כן נקבע ונחקק הקדושה בנימול, ואם המוהל הוא מופלג ביר"ש יותר מן האב יש לומר שעדיף לוותר על ההידור של מילה ע"י עצמו בשביל ההידור של שלימות המעשה והכונה המועילה לנר"נ של התינוק הנימול

לא מחפשים לעשות צערא דינוקא, וראה שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סי' מ, ב.

הטעם שאין מרדימים תינוק לפני המילה
ובדבר מה שכתב הגאון הגדול מהר"ר שלמה זלמן אויערבך שליט"א בכ"ג מרחשון תשמ"ג לכתר"ה, שבמעשה נזהרים מלשנות מן המנהג אפילו בדבר שאין בזה עדיפות עצם המצוה. והביא שאין משנים ענין המציצה, אף שאיכא בזמננו אמצעים יותר קלים ויותר טובים ממציצה, וגם עושין בשבת אף שאיכא ענין מלאכה. וגם הביא ממה שאין עושין תרדמה להתינוק שלא יצטער התינוק, והוא מפני שאין רוצים לעשות שום שינוי במצוה גדולה זו אף שלכאורה ליכא שום חשש, בדליכא הכרח. אבל ידע נא כתר"ה שמה שאין עושין תרדמה לתינוק הוא משום שלא טוב כלל סמי התרדמה לתינוקות, ואף לא לגדולים. אך לגדולים נותנים סמי תרדמה מפני רצונם, שעדיפא להו עשיית התרדמה מהצער הגדול שיהיה לו לחתוך בשרו בלא תרדמה. אבל לקטנים עושים כפי היותר עדיף להם לבריאותם. ואף כשיש צורך לקטן כזה, דצריכים לעשות איזה ניתוח שיש לחוש שיבכה בקול גדול שיטריד בזה את הרופא שיוכל להתעלם עי"ז במלאכתו בעשיית הניתוח, צריכין ליתן סמי תרדמה. אבל בלא זה אין נותנין סמי תרדמה, שאין זה דבר טוב לרפואת האדם. ולכן אין נותנים סמי תרדמה לעשיית מילה דקטן. ולא מצד שיש איזה חששות בדין לקיום המצוה, ואף לא לסודות המצוה, כשלא ידעינן משום תקלה ומשום חשש. דעיקר דבר המצוה ואף הסודות ידועים לחכמי הדור.
והנני המברכו בכוח"ט לכל הברכות, ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

ושמעתי פעם כמדומה בשם ר"י הלל שהביא מהזוהר שיש גם תיקונים גדולים בצער הלידה, ולא מצינו שיש ענין לא ליילד בהרדמה או באמצעים רפואיים נגד כאבים, כי בשביל עניינים אף אחד לא אמור לסבול.

[אפרקסתא דעניא]

וכמובן יש שנהגו להוציא מפיו הרך, את ספוגית היין, כדי שישמע קולו הבוכה ב'קיים את הילד' ויתעוררו כל המשתתפים.

בהקשר לזה, ידוע המסופר על אחד הרבי מריבניץ זצ"ל שכידוע מסר את נפשו מאחורי מסך הברזל על מצוות המילה, חירף נפשו וגמע מרחקים בקור ובסערה להכניס עוד זרע ישראל בברית. חביבה היתה עליו המצווה עד שגם בזקנותו בארה"ב, לא חדל מלקיימה, אף שכבר היה מתקשה והיה הדבר אורך זמן רב, ופעמים שהיו התינוקות מתעלפים מכאב (כך מסופר).
פעם אחת, הזדמן לו לר"י מסאטמר זי"ע שהתכבד בסדנקאות בברית שכזו. ונוכח לראות את הדבר. אמר לו בשנינות כדרכו: 'יודע הרבי, למעשה גם אני מוהל אני, יודע הרבי למה בכל זאת אינני מל?' והוא מפרק לה: 'הסיבה פשוטה, כי כבר אינני יכול'...

הוורט קצת יותר חריף,
הרבי מסאטמר אמר לו: אתם יודעים?! גם אני מוהל!, אז שאל אותו: ומדוע אינך מל? ענה לו: בגלל שאני לא יודע למול...
וראה בשו"ת משנה הלכות חלק טז סימן פב [קצת הוריד מהחריפות...]
"ופעם שמעתי על גדול אחד שמל ולא הי' מומחה, והסנדק אמר לו שגם אני מוהל, ואמר המוהל להסנדק ולמה אין אתם מוהלים, א"ל וייל איך קען נישט, אין איר קענט אויך נישט, ולא אכתוב השמות מפני הכבוד".

ידוע שאחד הגיע לרב מבריסק ושאלתו בפיו: נולד לו בן, וישנם שני מוהלים, האחד יותר אומן והשני יותר יר"ש. איזה מהם להעדיף?

ענה לו הרב: לבן שלך קח את האומן, ולעצמך אתה יכול לקחת את זה שיותר יר"ש....

[איש_ספר]

יש באיזה מקום מהמנחת אלעזר, שצווח על המכוונים כוונות רש"ש בשעת המילה ובכך מאריכים צערא דינקוא.
וידוע עוד מש"כ נגד מי שהביא שיש ענין למול בסכין פגום דוקא, וג"ז משום שהרבה בצערא דינוקא.

ואין הנידונים דומים לנושא הנידון בראש האשכול, ובכ"ז לא נמנעתי מלציין להם.

[חיים]

עשיתי זאת בעצמי, כשהמוהל היה ר' שלמה מילר מפ"ת זללה"ה, והוא שהציע לי את העניין, ולא נראה לי שיש בזה הבדל, כי הסכין חד מאד ובכל מקרה החיתוך נעשה במהירות גדולה.

נכון מאוד. וכך נהגתי בעצמי פעמיים, שווה לנסות.

[ערער בערבה]

למה שווה לנסות?

[חיים]

למה שווה לנסות?

הסיפוק עצום.

[בר ששת]

למה שווה לנסות?

הסיפוק עצום.

ואני ממליץ כדברי הרב מבריסק: לנסות פעם פרומקייט על עצמך!
תורתינו לא ניתנה כדי למלאות סיפוקים.

[ארי במסתרים]

תורתינו לא ניתנה כדי למלאות סיפוקים.

הוא התכוין סיפוק מקיום המצוה בגופו, ולא סיפוק מחמת הספורט (כך אני מקוה בכל אופן)

[אוצר החכמה]

כמובן שלא מדובר בסיפוק אלא בקיום המצווה בהידור, וכאמור אין בזה חיסרון מצד המילה עצמה וטובת הקטן.

[עשוי לנחת]

וכאמור אין בזה חיסרון מצד המילה עצמה וטובת הקטן.

צ"ל וכאמור כשאין בזה וכו'...

[ערער בערבה]

כמובן שלא מדובר בסיפוק אלא בקיום המצווה בהידור, וכאמור אין בזה חיסרון מצד המילה עצמה וטובת הקטן.

ג"א חשבתי כך, ועל כן לא הבנתי מש"כ 'שוה לנסות'. שמא להבטיחנו עוה"ב הוא בא.

[ביקוש האמת]

שמעתי שבעלזא נהוג שהאדמו"ר מוהל את חסידיו ולפחות בתחילת דרכו המוהל היה משלים מתקן ומשפץ וכו' ופשוט דכה"ג איכא צער טובא- ונראה לענ"ד דשפיר דמי כיון דכך הוא הסדר בקהילתם. [ושמעתי שכן הוא אצל עוד חסידיות]

שמעתי מידיד- שהיה נוכח בברית שהסבא לא היה מוהל מומחה ונתעקש להיות מוהל והיה צער גדול לינוקא לפני ואחרי הברית- ונראה לענ"ד דכה"ג לאו שפיר עביד- ואין שום מקום ומצוה ומנהג וכו' שהסבא (אבי האם) ימול, ולכך היכא דאינו בקיא בדבר ודאי יש לתת למוהל מומחה. - ומ"מ לא ידעתי אי עבר ממש על לאו דפן יוסיף.

שמעתי שהחת"ס כתב דבספק בין שביעי ספק שמיני לא מלים מספק משום דאין רשות לחבול מספק- ולענ"ד דבריו תמוהים.

[ביקוש האמת]

מרן הגריש"א מורה שאם יש צערא דינוקא יותר באופן זה, אין לתת לאב למול בשופו"א, דאין לחוש לשיטות שיש ענין שימול בעצמו, ורק אם יודע שאחרי שיסביר לו טוב איך לעשות, זה יצא טוב, אז אפשר לתת לו.

שמעת בעצמך? שמועה?

[עשוי לנחת]

שמעתי שבעלזא נהוג שהאדמו"ר מוהל את חסידיו ולפחות בתחילת דרכו המוהל היה משלים מתקן ומשפץ וכו' ופשוט דכה"ג איכא צער טובא- ונראה לענ"ד דשפיר דמי כיון דכך הוא הסדר בקהילתם. [ושמעתי שכן הוא אצל עוד חסידיות].

הרבי הוא גם סנדק מה שמסבך את העניינים... וכמדומה שעד היום הוא מחזיק שיפוצניק צמוד... וצ"ע.

[ביקוש האמת]

כהאי גוונא יש לדון גם במוהל שלא רוצה לתת מעט יין בפי התינוק למעט יסוריו.

כאן אין מה לדון פשוט דלאו שפיר עבד [לא שמעתי על מוהל שלא מסכים לתת יין]

[עשוי לנחת]

מרן הגריש"א מורה שאם יש צערא דינוקא יותר באופן זה, אין לתת לאב למול בשופו"א, דאין לחוש לשיטות שיש ענין שימול בעצמו, ורק אם יודע שאחרי שיסביר לו טוב איך לעשות, זה יצא טוב, אז אפשר לתת לו.

שמעת בעצמך? שמועה?

שמעתי מכמה "כלים ראשונים", וכדאי לברר את זה אצל ר"י אפרתי, ומסתמא גם אצל נכדו ר"א אלישיב

[ביקוש האמת]

איך זה שהתנאים והאמוראים לא חששו למול בעצמם ומלו באמצעות מוהל (עי' למשל שבת קלה. בעובדא דרב אדא בר אהבה)?

שבת קלה- "רב אדא בר אהבה אתילידי ליה ההוא ינוקא כשהוא מהול אהדריה אתליסר מהולאי עד דשוייה כרות שפכה" מבואר דהוא בעצמו לא ידע למול עד כדי דשוויה כרות שפכה- וא"כ פשוט שהיה צריך לחזר אחר מוהל.

[ביקוש האמת]

[quote="בר ששת"]וכמובן יש שנהגו להוציא מפיו הרך, את ספוגית היין, כדי שישמע קולו הבוכה ב'קיים את הילד' ויתעוררו כל המשתתפים.

האם כה"ג אין זו מידת אכזריות גמורה ואוי לאזניים שכך שומעות ומעולם לא ראיתי דבר כזה

[ביקוש האמת]

[quote="איש_ספר"]יש באיזה מקום מהמנחת אלעזר, שצווח על המכוונים כוונות רש"ש בשעת המילה ובכך מאריכים צערא דינקוא.
וידוע עוד מש"כ נגד מי שהביא שיש ענין למול בסכין פגום דוקא, וג"ז משום שהרבה בצערא דינוקא.

אשמח אם תביא מקור מדויק -

[ביקוש האמת]

דנו הפוסקים האם למרוח סם וכד' כדי להפחית מכאב המילה-
ר' מאיר אריק (אמרי יושר ח"ב קמ,ב) פסק אף במילת גדול אין למרוח סם דהרי בזמן חז"ל היה סם כדאמרינן בב"ק לענין צער שיש אפשרות לקטוע יד בלא צער, ואפ"ה לא מצינו שהניחו סם בברית מילה ע"כ דס"ל לחז"ל דכך היא צורת המצוה מתוך צער כשם שאברהם נצטער במילתו כמבואר בחז"ל (באשית רבה מז,ט) ע"כ. והנה בב"ק מיירי שקוטעים יד ע"י סם, ואין מבואר שם שהיה להם סם לקטוע בסכין שלא יכאב, ועוד מי אמר לן שבזמן חז"ל לא היו מניחים סם, ולא שמענו אינה ראיה, (ואולי למילת קטן שליכא כ"כ צער, לא הניחו סם, אבל במילת גדול מניין שלא הניחו סם)
[ומה שהביא ממדרש רבה ראיתי למי שדן לדחות ראיה זו- ואין בזה צורך כלל דאף הוא לא הביא ראיה משם דבעינן צער, רק קאמר דבעינן ער כשם שאברהם היה בצער ואכמ"ל ]
ומה שיש לדון האם בכל הדורות, היה סמים נגד כאב ואפ"ה מלו אפילו גדולים מתוך צער [היבי"ע העיר דגם אם יש כזה מידת חסידות ודאי שאינו מדינא]

שבט הלוי- כתב שאין לעשות הרדמה משום שמסכן וכו', ועוד דצורת המצווה היא בצער. [ומ"מ במילת גדול וכד' דאיכא צער גדול מודה דאפשר להקל]

דעת הגרשז"א והאגרו"מ כבר הביאו לעיל.

יש מקום להבין שכריתת ברית כשם שנעשית ע"י שחותכים בשר והוצאת דם כך היא מלווה בצער.

[עשוי לנחת]

בנשמת אברהם בהל' מילה כתב שאמרו לו הגרשז"א ויבדלחט"א הגריש"א שאם אין שום סכנה בשימוש במשחה שמקלה על הכאבים לתינוק, אין שום בעיה ואף מומלץ להשתמש במשחה. ועיי"ש בהרחבה [מה טוב אם יצלם אי מי לכאן מתוך ספר נפלא זה]

[ביקוש האמת]

מילת גדול - כתב הרמב"ם במורה (ג,מט) הטעם בעשית המילה בקטנות, "שלא יכאב ככאב הגדול לרכות עורו וחולשת דמיונו" למדנו מדבריו שאין ענין "בכאב גדול" [ואולם אין זו סתירה לאומרים שמעט כאב כן נצרך] וע"כ פשוט שבמילת גדול נכון למעט בצערו וזהו קיום הרצון האלקי במילת בן השמונה.

מילת קטן – כתב הר"מ שם כתב שם "ויש במילה עוד ענין אחר צריך מאד, והוא שיהיה לאנשי זאת האמונה כלם, רצוני לומר מאמיני יחוד השם, אות אחד גשמי שיקבצם, ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם והוא נכרי, כי פעמים יעשה האדם כן כדי להגיע אל תועלת או כדי להתנכל על אנשי זה הדת, אך זה הפעל כלומר המילה לא יעשהו אדם בו או בבניו רק מתוך אמונה אמתית, כי אין זה שרט בשוק או כויה בזרוע אבל ענין שיהיה קשה מאד" מ"ש "קשה מאוד" אפשר לפרש משום ריבוי הכאב ויותר נראה שהוא משום הסרת הערלה, ואפשר דתרויהו אית ביה, וא"כ בדוקא ניתן בצורה זו, ברם לגוף דבריו שהענין שלא יוכל וכו' פשוט דלא יהני מה דאנן מלים בצער כל עוד "שמי שאינו מהם" יכול לימול בלא צער. [ועיקר דבריו יש הרבה לפקפק דהרי לא רק בני אברהם מלו אלא הרבה מהעמים הקדמונים מלו ואכמ"ל]

עוד לדעת הגריש"א - אוצר הברית ח"ג עמ' רצב הגריש"א אוסר להרדים את התינוק.

[ביקוש האמת]

בנשמת אברהם בהל' מילה כתב שאמרו לו הגרשז"א ויבדלחט"א הגריש"א שאם אין שום סכנה בשימוש במשחה שמקלה על הכאבים לתינוק, אין שום בעיה ואף מומלץ להשתמש במשחה. ועיי"ש בהרחבה [מה טוב אם יצלם אי מי לכאן מתוך ספר נפלא זה]

הועתק באשכול נא שגבם מאוצר - בקשת קבצים מאוצר החכמה

[ברסלב]

יש אנשים שרוצים לקיים ברית מילה בעצמם משום מצוה בו יותר משלוחו [וגם לחשוש לשיטת הש"ך] באופן דהמוהל מכין להם את המגן וכו' והם עושים רק את המעשה חתיכה, ויש לדון באופן שלתינוק יהא יותר צער בכה"ג - ושמעתי שהגר"ד לנדא היה נוכח בבברית מילה שהיה ניכר לעומדים שם דאיכא צער טובא לתינוק ואמר הגר"ד בכעס הוא עובר על איסור דאוריתא דפן יוסיף, לענ"ד נראה דצער קטן מאוד יתכן שגם הגר"ד מודה דשפיר דמי.

יתכן לומר בזה סברא הפוכה, שעדיף שהאב יעשה את החיתוך, ושזמן הברית ייקח יותר זמן, גם משום הידור מצווה, וגם משום פן יוסיף.

ואסביר את עצמי.

ישנם מוהלים שכדי שהברית ייעשה במהרה הריהם חותכים גם את עור הפריעה, ולדעת הרבה פוסקים אסור לעשות כן, גם משום שאין מקיימים בזה מצוות פריעה, גם משום חבלה ופן יוסיף, שהרי לא נצטווינו לחתוך ולהכרית את עור הפריעה.
אמנם, כאשר המוהלים מכבדים את האב בחיתוך הריהם נזהרים לשים את המגן באופן כזה שחותכים רק את עור הערלה ולא את עור הפריעה, כאשר אינם רוצים שיווכחו כולם לדעת שהם חותכים גם את עור הפריעה.
ולפי"ז כדאי ועדיף לבקש למוהל שהאב יעשה את החיתוך, ואז יידע שאין המוהל חותך גם את עור הפריעה ומקיים מצוות פריעה כהלכתה, וגם אינו עובר על חבלה ועל פן יוסיף.
וכבר ראיתי כמה וכמה מוהלים שאינם מסכים בשום אופן שהאב יעשה את החיתוך, ופשוט אצלי שהוא מטעם הנ"ל, כאשר אינם רגילים בפריעה, ודרכם לחתוך גם את עור הפריעה, וטענתם בפיהם משום צערא דיונוקא, אך אין זה האמת וכמ"ש.

ובאשר למה שהבאת ממה שאמר הגאון רבי דוב לנדא שליט"א, שיש בזה חשש משום פן יוסיף, יתכן שראה שהאב לא חתך מספיק, ובעקבות כך הוצרך המוהל לחזור על החיתוך כאשר הוא חותך גם את עור הפריעה, עוד יתכן, שראה שהאב חתך גם את עור הפריעה, ואפשר שהאב בעצמו שם את המגן, וכבר ראיתי כמה אבות שעושים כן, והם אינם בקיאים מספיק בהלכות מילה.

ובכל אופן, עד כמה שהתבוננתי הנראה לי בזה, שהמוהלים העושים את המילה רגע כמימרא, חותכים גם את עור הפריעה, והמוהלים שעושים לאט מקפידים שלא לחתוך את עור הפריעה, אם כי שלא שייך לקבוע בזה כללים. וכל אחד יעשה כפי שהורו לו רבותיו.

[עשוי לנחת]

ישנם מוהלים שכדי שהברית ייעשה במהרה הריהם חותכים גם את עור הפריעה, ולדעת הרבה פוסקים אסור לעשות כן, גם משום שאין מקיימים בזה מצוות פריעה, גם משום חבלה ופן יוסיף, שהרי לא נצטווינו לחתוך ולהכרית את עור הפריעה.
אמנם, כאשר המוהלים מכבדים את האב בחיתוך הריהם נזהרים לשים את המגן באופן כזה שחותכים רק את עור הערלה ולא את עור הפריעה, כאשר אינם רוצים שיווכחו כולם לדעת שהם חותכים גם את עור הפריעה.
ולפי"ז כדאי ועדיף לבקש למוהל שהאב יעשה את החיתוך, ואז יידע שאין המוהל חותך גם את עור הפריעה ומקיים מצוות פריעה כהלכתה, וגם אינו עובר על חבלה ועל פן יוסיף.
וכבר ראיתי כמה וכמה מוהלים שאינם מסכים בשום אופן שהאב יעשה את החיתוך, ופשוט אצלי שהוא מטעם הנ"ל, כאשר אינם רגילים בפריעה, ודרכם לחתוך גם את עור הפריעה, וטענתם בפיהם משום צערא דיונוקא, אך אין זה האמת וכמ"ש.

ובאשר למה שהבאת ממה שאמר הגאון רבי דוב לנדא שליט"א, שיש בזה חשש משום פן יוסיף, יתכן שראה שהאב לא חתך מספיק, ובעקבות כך הוצרך המוהל לחזור על החיתוך כאשר הוא חותך גם את עור הפריעה, עוד יתכן, שראה שהאב חתך גם את עור הפריעה, ואפשר שהאב בעצמו שם את המגן, וכבר ראיתי כמה אבות שעושים כן, והם אינם בקיאים מספיק בהלכות מילה.

ובכל אופן, עד כמה שהתבוננתי הנראה לי בזה, שהמוהלים העושים את המילה רגע כמימרא, חותכים גם את עור הפריעה, והמוהלים שעושים לאט מקפידים שלא לחתוך את עור הפריעה, אם כי שלא שייך לקבוע בזה כללים. וכל אחד יעשה כפי שהורו לו רבותיו.

א. ובכן, רוב המוהלים היר"ש שבזמננו [עכ"פ באר"י] כבר מודעים לענין שאין לחתוך ב'חיתוך ופריעה כאחד', כך שמצד זה אין לחוש שימולו באופן זה.
[ואם כבר, שמענו על אבות שמבקשים מהמוהל שיתפוס להם גם את עור הפריעה כדי שירד יחד עם עור הערלה.]

ב. ועוד, שהאג"מ ועוד פוסקים נטו להקל בזה [וכמדומה בסה"ב הביא מהחזו"א שיש בזה גם מעלות] א"כ ודאי עדיף מאשר שיהיה צערא דינוקא.

ג. ראיתי אמנם בשם המשנה הלכות (מל ולא פרע) שהעלה סברא של חובל בחבירו שלא לצורך, אך לכאו' ודאי שברגע כמימרא זה לא יהיה צער וחובל גדול יותר מאשר אם האב יחתוך באופן איטי. ופשוט.

ד. ואגב, עוד חשש מצוי בהחלט כשהאב חותך שמרוב פחד, אף אם המוהל כבר שם לו את המגן במקום הנכון, בכל זאת הוא לא חותך בצמוד למגן כי מפחד שיחתוך יותר מידי [כמו שהזכרת], ובזה הוא גורם לתקלות, לא רק 'צערא דינוקא', ואם כן ברור שעדיף שהמוהל ימול.

[גם זו לטובה]

אוצר הברית ח"ג עמ' שיא – הגרי"ש אלישיב הגר"א שפירא הרב נויבירט- אין לאב למול בעצמו במקום צערא דינוקא

[ברסלב]

ואולי בכל זאת תסביר לבור כמוני, איזה צערא דינוקא יש כאשר האבא הוא נורמלי ויודע לחתוך כמו שצריך, והמוהל עומד על גביו ויש לו ניסיון בזה, ואינו משבש כלל את עבודת המוהל.
ואם מפני שזה עלול לקחת עוד כמה שניות האם בגלל זה דוחים הלכות?
אתמהה.
ואם יש חשש שהאבא לא יחתוך מספיק וישבש את עבודת המוהל אין זה קשור כלל לצערא דיונוקא, אלא לאבא לא נורמלי, אשר אינו חושש לקלקל לבנו. ומאבא כזה יתכן ויש לקחת ממנו את הילד לצמיתות.

עניין המהירות אינו משחק כל תפקיד בהלכה, ולכל הפחות כך הוא ברוב הפוסקים, וכמעט ולא עלה על דעת אחד מהם לצוות לעשות חיתוך של עור הערלה ועור הפריעה יחד מפני המהירות, וצערא דיונוקא, וגם אם יש פוסקים שכך כתבו, אך אין נוהגים כך, כפי הידוע לי.

אגב, טרם ראיתי אבא שסופר את הסטירות בטרם הוא מחטיף לילד שלו, שלא יעבור על פן תוסיף, ועוד כהנה, ופתאום כאן, כולנו חיישינן לצערא דיונקא, גם לא ראיתי מישהו שמונע את עצמו מלקחת את בנו לביה"ח הדסה עין כרם כאשר מנתחים שם גם מתמחים. ועוד אין ספור דוגמאות.

משהו השתבש לנו בעשיית הברית, ואסור לו לתינוק לבכות יותר משנייה, ויש תחרות בין המוהלים, מי יודע לעשות יותר מהר, כאשר הרבה פעמים בגלל זה אינו עושה המוהל כהלכה. מפני הלחץ שמופעל עליו, ומפני מה יאמרו הבריות. וגם אם המוהלים לא יגידו לך, אז אני אומר לך.