הודעהעל ידי דרומי » ה' יולי 19, 2018 11:46 pm
יש לצרף לכאן את זה ש'קיימו וקבלו היהודים' את התורה בשלימות רק בימי מרדכי, ועד אז היתה 'מודעא רבא לאורייתא'. הרי שדוקא בזמן הגלות קיבלו יותר מלפני כן.
ובנותן טעם להזכיר כאן מה שראיתי פעם באחד מהעלונים עם ד"ת של ה'שפע חיים' מקלויזנבורג, שמקשה שם איך זה בשמח"ת אנו שמחים כל כך ואילו קריאת התורה של אותו יום הרי מספרת על 'וימת שם משה'!
וביאר, שזה לעומת זה עשה האלקים. וכנגד כל קדושה עליונה, יש כח טומאה חזק מקביל. וממילא, כאשר 'וימת שם משה', הרי התבטלה גם כח טומאה חזק מאוד שהיה מקביל למשה, ולכן מתאים לשמוח על כך. והמשיך ודיבר שם על השואה, שכנגד כל יהודי שנשרף ל"ע ול"ע הרי נתבטל כנגדו איזה כח טומאה, ונמצא שבסך הכל הרי בזמן השואה התבטלו מליוני 'קליפות' וכחות טומאה וכו' וכו'.
[זכורני שהתפלאתי מאוד לקרוא את הדברים, הסתכלות מחודשת ביותר, ורציתי לעיין בהם שוב אך נאבדו ממני ואולי איני מצטטם באופן מדוייק].
ומסיימים בטוב.