הודעהעל ידי גאולה בקרוב » ו' פברואר 07, 2014 12:00 pm
המקור בגמרא, ובירור חומר האיסור [דאורייתא/ דרבנן] וטעמו:
מסכת יומא דף סט עמוד א:
בגדי כהונה, היוצא בהן למדינה - אסור,
ובמקדש, בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה - מותר, מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן, שמע מינה.
האיסור במדינה- דרבנן מצד קדושת הבגדים, או דאורייתא מצד כלאיים?
שו"ת קול מבשר חלק ב סימן כח:
וגם מאי דאסור במדינה עי' ברז"ה ספ"ק דביצה שכתב ומדאסיקנא בג"כ היוצא בהן למדינה אסור איכא למימר דאידחיא לה דרב אשי דאמר בג"כ קשין הן ואיכא למימר האי דקתני במדינה אסור לאו משום כלאים אלא מעלה דרבנן היא ומעלה שעשו בבגדי קדש ודייקא נמי דקתני אסור ולא קתני חייב ש"מ עכ"ל וכן משמע נמי מדברי רש"י ביומא שפירש וז"ל למדינה אסור לפי שנוהג בהן דרך חול עכ"ל והקשה הב"ש עליו דאיך אפשר לומר הא דקתני במדינה אסור לאו משום כלאים אלא אסור מדרבנן דהא פריך הגמרא ובמדינה לא והתניא בכ"ה יום הר גריזים וכו' ומשני עת לעשות לה' הפרו תורתך ודוחק לומר דבדרבנן נמי שייך הפרה וגם מ"ש הרז"ה דייקא נמי דקתני אסור ולא קתני חייב דמשמע מדבריו דלשון חייב אי אפשר לפרש חייב מדרבנן אינו מוכרח דהא אפילו לשון חייב אפשר לפרש חייב מדרבנן כדתנן בפרק אמרו לו אכל אוכלין טמאים ושתה משקין טמאים ונכנס למקדש חייב אף על פי דפסול גוי' הוי מדרבנן כביומא פ' וכמו שפי' ר"י בתוס' יומא מ"ח הא דתנן במעילה י' וחייבין עליהן משום נותר וטמא היינו נמי מדרבנן, ובתוספתא דכלאים בסוף המס' מבואר בזה"ל ובגדי כהנים ובגדי כ"ג אין בהם משום כלאים בגדי כ"ג היוצא בהן למדינה חייב ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת פטור וכו' ע"כ הרי בהדיא תנא היוצא בהן למדינה חייב ומזאת התוספתא יש ראי' מוכרחת לדברי רש"י וראב"ד דבמקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר משום כלאים ויש סתירה לד' התוס' יומא שם /דף מ"ח/ וספ"ק דביצה וכן להרמב"ם ז"ל שכתב בסוף ה' כלאים כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים וכו'. אך י"ל לשיטת התוספת והרמב"ם ז"ל דהאי ברייתא בגד"כ היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה וכו' מותר לא לענין היתר כלאים מיתניא אלא לענין היתר הנאת בגדי כהונה וכדמסיים בה מפני שבג"כ ניתנו ליהנות בהן ואיירי בבג"כ שאין בהם כלאים אבל הבגד של כהונה שיש בו כלאים שלא בשעת עבודה במקדש אף על גב דלית בי' משום משתמש בבג"כ משום כלאים מיהו אית בי' כפשטא דסוגית הגמרא בריש ערכין ויעו"ש בב"ש שהאריך בשיטת הרמב"ם וראב"ד ורש"י ותוס'.
[אמנם תמיהני על הרמב"ם שבפ"ח מה' כלי המקדש הביא דבג"כ ניתנו ליהנות בהן אף שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט ולא הביא כלל דיוצא למדינה אסור וכתב סתם אפילו שלא בשעת עבודה ולא כתב במקדש דוקא והא בגמרא יומא הנ"ל פריך עלה משמעון הצדיק ומשני משום הפרו תורתך הא לא"ה אסור ומשמע דהלכה היא ועל כל פנים מדרבנן בודאי אסור כנ"ל ובתוספתא הנ"ל איתא דחייב וצל"ע].
הנצי"ב [העמק והרחב דבר ויקרא כא, ו]: טעם חדש, כדי להשתוות עם העם ולא להתפאר עליהם