המקור הקדום בחז"ל להתרמה בצורה של מצינג'

[איש הגבעה]

הראוני מקור למאצ'ינג במדרש בפרשתינו, ויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ה
רשב"ל אזל לבוצרה והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן רמאי וחס ושלום לא הוה רמאי אלא דהוה מרמי במצוותה כד הוין פסקין כל עמה הוה פסיק כל קבל כולהון נטלו רשב"ל והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו,
ועי' פי' עץ יוסף שם שכתב:
כשהיה רואה שפסקו כל העם היה פוסק כנגד כולם וזה רמאותו כדי שירבו הקהל בידעם שהוא יפסוק אחר כך כנגד כולם ולזה היו מרבים כדי שיהיו סבה שירבה זה על ידן ומתחלה לא היה פוסק כנגד מה שיפסקו הקהל דכל שלא ידע סך פסיקתם אין זה נדר דלא סמכא דעתיה והוה כאסמכתא בעלמא.

- לא הבנתי אם בסוף הוא שילם את ההתחייבות שלו או שלא ולכן זהו רמאות במצוות כמו שקורה היום לחלק מהתחייבוית ההכפלה.

[יוצא פוניבז']

מקור המדרש הנ"ל בירושלמי הוריות פ"ג ה"ד

[אבני גזית]

בספר של הרב גמליאל רבינוביץ פרשת ויקהל כתב כך

הנה כתוב (שמות ל"ו, ז') והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר.
והנה הקושיא ידועה שאם היתה "דים", לא היה "נותר", ואם "נותר", לא היה "דים", אלא "יותר".
וידוע תירוצו של האור החיים הקדוש, שנעשה נס ואפילו שהיה "יותר", נכלל הכל במלאכת המשכן, והיה בדיוק "דים". כדי שכל ישראל ישמחו שהשתמשו בתרומתם בשלימות. ע"ש.
ונראה עוד לומר "בדרך צחות", שהנה היום עושים התרמות "קאמפיין", שיש הכפלות, שאדם תורם מאה ש"ח, וזה נכפל למאתיים, כי אדם אחר מחוץ לארץ תורם הסכום שתורמים כאן בארץ ישראל, וזה היה כבר במשכן, ואין כל חדש תחת השמש, ולכן כתוב שהמלאכה הייתה "דים", שתרמו "בדיוק כמה שצריך", אולם במציאות היה "והותר", כי הרי היה "הכפלות", ולכן נשאר עודף.. ונפלא ב"ה.

[מלך שלם]

המקור הקדום לאופי המגבית הוא ביצי"מ, בהבדלות המתבקשות.

[השעיר החיי]

ובעניין מה שנהגו לשקר שיש מצינג ויש תרומות שאינם אמת ומספרים דמיוניים להלהיב את הנותנים, עולם כמנהגו נוהג. ראו במצורף מדברי האדר"ת ולפלא שמביא כמה גדולים המתירים.

download/file.php?mode=view&id=115183