שו"ת בית יצחק או"ח סי' יז:
על דבר שאלתו במה שנוהגים חסידים ואנשי מעשה לקרות ק"ש ג' פרשיות תיכף כשיעמדו ממטתם, מיראתם פן יעברו זמן ק"ש. ולדעתו החיוב על כל אדם לעשות כן כאשר כבר נדפס על זה עלים גלוים שנתקבלו מגדולי הדור. ואולם לאשר יקראו ק"ש בלא תפילין ובברכות דף י"ד $[ע"ב] מבואר דתפילין קודם לק"ש ואמרו שם כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר ור' יוחנן אמר כאלו הקריב עולה בלא נסכים ושאל אי יאי למיעבד הכי.
(א) תשובה. הנה כ"ת הביא ראיות שאין שום חשש בזה וכל ראיותיו יש לדחות, מה שהביא מרב $[ברכות שם] דקרי ק"ש ומנח תפילין ומצלי ומשני בגמ' שלוחא הוא דעוית. וזה ודאי דרב היה מוותיקין וקרא קודם הנץ ומשום דעוית שליח קרא ק"ש בלא תפילין הגם שהיה עדיין שהות ג' שעות, הרי משום שהיה ירא לעבור זמן ותיקין קרא ק"ש בלא תפילין, כל שכן היכא שירא לעבור לגמרי זמן ק"ש אין ראיה למ"ש הר"י דותיקון ס"ל דוקא בדיעבד עד ג' שעות, אבל לכתחלה בעי קודם הנץ א"כ כיון שלא היה לו תפילין דשליח עוית קרא ק"ש שלא יעבור זמן ותיקין ואין ראיה מזה למי שיש לו תפילין שרשאי לקרות ק"ש בלא תפילין והרי מגמ' זו מוכח בהיפך דדוקא בשביל שעיות השליח קרא ק"ש אבל לולא זאת היה מניח תפילין וקרי ק"ש. ועוד מאן יימר דמיירי שקרא קודם הנץ, דילמא היה קודם ג' שעות והמתין באמת וקרא קודם ג' שעות שלא יעבור זמן ק"ש, כיון דבגמ' אין הכרע לזה. (עוד העירני חכם אחד דאם רב היה קורא כותיקין היה חשש נדר בדבר כדין מנהג של מצוה ולכן היה החיוב עליו לקרות אף בלא תפילין כותיקין ושלא יעבור על נדרו. ואני אומר דכיון דותיקין היו סוברין דוקא לכתחלה יש להתפלל עם הנץ החמה, אין להנוהג כמנהגן יותר חומרא ממה שנוהגים הם, כמבואר מדברי המג"א סי' תקפ"א ואלו היה הדין דבשביל שלא יעבור אזריזות אין רשאי לקרות ק"ש בלא תפילין, גם רב לא היה עובר אנדר אם לא היה קורא)
מה כוונתו להוכיח מהמג"א סימן תקפא?