הודעהעל ידי אלון בן שמרי » ב' פברואר 26, 2024 9:39 pm
תודה!
וזה מה שהביאני לשאול:
מאירי חולין סד ע"ב וז"ל:
"ומ"מ קצת חכמי אשכנז שאלו לי כמתמיהים היאך אפשר להחמיר בחלמון יותר מבחלבון והרי האפרוח מן החלבון הוא מתיצר ולא מן החלמון עד שאף לאחר שנולד נמצא בבטנו החלמון כלו במלואו כמה ימים ואף על פי שהשבתי להם מה שכתבתי שמתוך החמום ירדה לה לעמק החלמון באמת דחק הוא עד שמתוך כך התעוררתי לומר שזהו שאמרו אמר ליה רב גביהא מבי כתיל תנא איפכא תנא קמיה דאביי ואביי הוא דתירצה הכי כלומר אבל הבריתא בהפך היא ר"ל לא שנו שנמצאת בחלמון אבל בחלבון אסורה אם בקשר לדעת קצת אם אף שלא בקשר לדעת האחרים ומתוך כך יש להחמיר אף בחלבון ושמא כל שכן הוא לדעת זה או שמא הואיל ותירצה אביי לא לחנם תירצה ומתוך בקיאותו תירצה אלא שמתוך שהדבר מוכיח כן לעין ראוי לחוש אף על פי שלא ראיתיה לשום אדם:
וחידוש זה מופיע בבדק הבית.
בדק הבית על תורת הבית בית ג שער ה דף פט עמוד ב
אבל הנכון דהכי קאמר ליה לישנא דידך כלישנא דאביי אבל מתניתא איפכא תני ולישנא דתנא דתני לה איפכא עיקר. וכיון דכן על החלמון זורק את הדם ואוכל את השאר ועל החלבון כלה אסורה. וכן האמת, שהרי אדם מוצא דם בביצה בת יומא בחלמון ואין אדם מוצא בחלבון אלא בששהתה ובחלבון ראוי לומר דסריך תכלא בכולא שהרי האפרוח יוצא מן החלבון וניזון מן החלמון ואפילו לאחר שיצא לאויר העולם אם באת לקרעו כנגד בני מעיו אתה מוצא במעיו החלמון כלו שלם כאלו מונח בקופסא לפי שבשעת יציאתו לאויר העולם החלמון נבלע במעיו כנגד טיבורו וניזון ממנו מקצת זמן. ואלו דברים של עיקר בלא ספק, אעפ"כ לכבודן ראשונים ראוי להחמיר בכולם.