פורום אוצר החכמה

האם ידוע לאחד מחכמי הפורים על מ"מ בספרי הפוסקים שדנו אדם ששיבר צלמים ברחובה של עיר, כמאבד עצמו לדעת.

תודה

עיין בספר חסידים (מרגליות) סימן תרעה וז''ל:
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט' ה') אם מת אדם בפשעו כגון שמתקוטט עד שהורגים אותו עתיד ליתן את הדין שגרם לעצמו מיתה. או אם הולך למקום סכנה כגון על קרח בימות החורף אם נפל במים ונטבע. או בחורבה ישנה הלך ונפלה עליו. וכן המתקוטט עם אדם אלם ורוצח ומגזם לו וזה מחרפו ומכעיסו כל אלה עתידין ליתן את הדין שגרמו מיתה לעצמן להתקוטט עם מי שהשעה משחקת לו, או שמתקוטט עם מכשפים ומכשפות ועם מענישים ונענשים על ידם. או בני אדם שהם מועט ונלחמים גבורים ומרובים. יכול אף כמו שציוה רב ושמואל ע"ד רב אדא בר אהבה שאותו שהיה בעל ז' ראשים שנפלו לו ת"ל אך את דמכם לנפשותיכם אך חלק כיון שידעו רב ושמואל שזכותו של רב אדא בר אהבה מרובה לא קבלו אותו אמר מוטב שיכנס ולא יפול החורבה אעפ"כ הוא כעוס.

תודה ר' רחמים
אבל האם ידוע על נידון זה בספרי השו"ת? ועל מי ששבר צלמים וכדו'?

למה דווקא שבר צלמים?

רחמים כתב:למה דווקא שבר צלמים?

כנראה שכך היה מעשה, שאחד שיבר ע"ז או צלמים של עכו"ם

ואי אפשר לדמות מילתא למילתא?

רחמים כתב:ואי אפשר לדמות מילתא למילתא?

יתכן שאפשר, אבל אני מחפש בדייקא מ"מ ומקור להנ"ל

יש בסיפורי חסידים (מאת רש"י זוין) בסוף פרשת נח.
סיפור שאינני יודע מה מקורו ועד כמה הוא מוסמך.

עזריאל ברגר כתב:יש בסיפורי חסידים של זוין בסוף פרשת נח.
סיפור שאינני יודע מה מקורו ועד כמה הוא מוסמך.

הרב זווין

שייף נפיק כתב:

עזריאל ברגר כתב:יש בסיפורי חסידים של זוין בסוף פרשת נח.
סיפור שאינני יודע מה מקורו ועד כמה הוא מוסמך.

הרב זווין

למיטב זכרוני הרב זוין ציין מקור לכל סיפור. (למעט כמה מסיפורי חב"ד שהיו אצלו במסורת)

עתניאל בן קנז כתב:

שייף נפיק כתב:

עזריאל ברגר כתב:יש בסיפורי חסידים של זוין בסוף פרשת נח.
סיפור שאינני יודע מה מקורו ועד כמה הוא מוסמך.

הרב זווין

למיטב זכרוני הרב זוין ציין מקור לכל סיפור. (למעט כמה מסיפורי חב"ד שהיו אצלו במסורת)

ממש לא, ועל דא יאי לן למבכי.

הפלא ופלא כתב:האם ידוע לאחד מחכמי הפורים על מ"מ בספרי הפוסקים שדנו אדם ששיבר צלמים ברחובה של עיר, כמאבד עצמו לדעת.

תודה

הגם שזה היה לפני מתן תורה וכו' וכו', אבל כך עשה אברהם אבינו ששיבר צלמי אביו והוציאוהו להורג, ולא שמענו מערער האומר שהאידנא לא יעשו את המעשה אשר עשה.

לעמל יולד כתב:

הפלא ופלא כתב:האם ידוע לאחד מחכמי הפורים על מ"מ בספרי הפוסקים שדנו אדם ששיבר צלמים ברחובה של עיר, כמאבד עצמו לדעת.

תודה

הגם שזה היה לפני מתן תורה וכו' וכו', אבל כך עשה אברהם אבינו ששיבר צלמי אביו והוציאוהו להורג, ולא שמענו מערער האומר שהאידנא לא יעשו את המעשה אשר עשה.

אפשר בקלות לחלק ולומר שאברהם שיבר בצינעא בתוך החנות של אביו,
והייתה לו הוה אמינא שכיוון שמדובר באביו אולי הוא ישמע לו מתוך אהבה, או לכל הפחות רק יכעס אבל לא יסגיר אותו לעונש מוות.

הפלא ופלא כתב:האם ידוע לאחד מחכמי הפורים על מ"מ בספרי הפוסקים שדנו אדם ששיבר צלמים ברחובה של עיר, כמאבד עצמו לדעת.

ראה פני דוד פ' פנחס אות ז' שהביא רבני אשכנז בשם השל"ה, בביאור דברי רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער וכו', ומשמע שהם הבינו בשל"ה שהשובר צלמים דמו בראשו עיי"ש.
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... &hlts=&ocr
[ויש לעיין בס' של"ה, שער האותיות, סוף מערכת אות א',
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... &hlts=&ocr
וכמדומה ששם הנוסח פחות חריף, ויתכן להבין שכוונתו רק שאינו מקיים בזה מצות קדוש השם, אבל לא כתוב דמו בראשו, עיי"ש].

פרנצויז כתב:

הפלא ופלא כתב:האם ידוע לאחד מחכמי הפורים על מ"מ בספרי הפוסקים שדנו אדם ששיבר צלמים ברחובה של עיר, כמאבד עצמו לדעת.

ראה פני דוד פ' פנחס אות ז' שהביא רבני אשכנז בשם השל"ה, בביאור דברי רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער וכו', ומשמע שהם הבינו בשל"ה שהשובר צלמים דמו בראשו עיי"ש.
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... &hlts=&ocr
[ויש לעיין בס' של"ה, שער האותיות, סוף מערכת אות א',
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... &hlts=&ocr
וכמדומה ששם הנוסח פחות חריף, ויתכן להבין שכוונתו רק שאינו מקיים בזה מצות קדוש השם, אבל לא כתוב דמו בראשו, עיי"ש].

השל"ה אינו מזכיר עניין שבירת צלמים, וכוונתו אינו אלא שחייב אדם להציל את נפשו ויברח ממיתה אפי' על קידוש השם. כלומר, שמצוה זו אין לרדוף אחריו, כי החיוב הוא לברוח ממיתה, וכשיקום הגוי להשמיד להרוג ולאבד חייב לעשות כל טצדיקי להינצל.

אבל שבירת צלמים מאן דכר שמיה?

לעמל יולד כתב:השל"ה אינו מזכיר עניין שבירת צלמים, וכוונתו אינו אלא שחייב אדם להציל את נפשו ויברח ממיתה אפי' על קידוש השם. כלומר, שמצוה זו אין לרדוף אחריו, כי החיוב הוא לברוח ממיתה, וכשיקום הגוי להשמיד להרוג ולאבד חייב לעשות כל טצדיקי להינצל.
אבל שבירת צלמים מאן דכר שמיה?

בפני דוד פ' פנחס מזכיר להדיא שבירת צלמים, [וכן הוא בעוד מקומות בספרי הרב חיד"א, וצריך חיפוש היכן מקומם, כמדומה בדברים אחדים, בפתח עינים עירובין, ועוד].
ובשל"ה נכון שלא נזכר שדמו בראשו, אבל בענין מה שאמר רע"ק כל ימי הייתי מצטער וכו', היה קשה לו למה הצטער, הי"ל לקום ולעשות מעשה שיגרום לו למות על קידוש השם, [=ואחד מן הדרכים הכי יעילים לההרג, הוא שבירת צלמים], וע"ז תירץ שאין לחזר אחרי מצות קידוש השם, ורק אם יזדמן לו באונס שרוצים להרוג אותו, עליו למסור את נפשו.

פרנצויז כתב: בפני דוד פ' פנחס מזכיר להדיא שבירת צלמים, [וכן הוא בעוד מקומות בספרי הרב חיד"א, וצריך חיפוש היכן מקומם, כמדומה בדברים אחדים, בפתח עינים עירובין, ועוד].

מקומות נוספים בספרי הרב חיד"א:
דברים אחדים דרוש ח' (ד"ה ומה נדבר), פתח עינים עירובין נ"ג ע"א ויהי בימי אמרפל, ראש דוד פ' פנחס (ד"ה ועוד יראה),