פורום אוצר החכמה

מה המקור לסיפור של רשי בפירושו לאפוד?

שמספרים שראה בטעות נשים רוכבות על סוסים
ומזה לקח את פירושו לאפוד

בס"ד
המקור הנפוץ הוא מעינה של תורה - שאינו מביא מקור.
הרבה מביאים מ"אוצר חיים בשם רבי יחיאל מאיר מגוסטנין"'.
אולם מצאתי זה:

לפי זה המעשייה היא השערה של האבני נזר ולא סיפור מקובל.

(כבר ראינו בפורום שהמעינה של תורה מביא מהאבני נזר מה שידע ממנו שלא מכתביו, אולי גם זה בכלל.)

פשטות דברי רש"י מוכח שהכיר את מלבושי הנשים, אולם יש בזה סתירה לחינוך הטהור ולכן צ"ל....

אולי היה לרש"י אמא ואשה ובנות, ומהן הכיר בגדי נשים.

יש הטוען שראה את הספור הזה בספרו של אחד מנכדי רש"י

בס"ד
מסתבר שהוא ראה את הסיפור בספר של רפאל הלפרין ז"ל על רש"י.

המחבר נפטר בתשל"ז והו"ל ספרו כעשר שנים קודם.

בס"ד
אז הנה הוא מגלה את המקור:

מי זה הגר"א לואנס?

נכתב בדר"כ לואנץ. חיבר פירושים על המגלות מכלול יופי ורנת דודים, וי"ל לאחרונה ספרו על הזהר אדרת אליהו ובראשו תולדותיו. הכל נמצא באוצר.

בס"ד

אז בגלל שהוא התייחס לרש"י, וחי מאות שנים אחריו, הוא שמע את זה כמסורת משפחתית?

חובב_ספרים כתב:אולי היה לרש"י אמא ואשה ובנות, ומהן הכיר בגדי נשים.

רש"י משווה את האפוד לבגדי השרות הרוכבות על סוסים. ככל הידוע, אף אחת מבנות משפחתו של רש"י לא הייתה שרה, וכנראה שגם לא נהגו לרכוב על סוסים.

בזמן רש"י לפני שהומצאו מכוניות רכיבה על סוסים היה דרך המקובל לנסוע, ושרה יכול לכלול כל אשה חשובה שנהגו כן. [מצד צניעות, עד לפני כמאה שנים לא היה נשים רוכבות על סוסים בפיסוק רגליים אלא עם שתי רגליים מצד אחד כמו שיושבים על כסא, וכנראה מטעם זה לבשו הנשים סינר מתחת שלא כאנשים שישבו בפיסוק רגלים. זהו ג"כ טעם המבואר בחז"ל שהשוכר חמור לרכוב עליו איש אסור לרכוב עליו אשה שזה קשה יותר להחמור. היות שישבו עם שתי הרגלים בצד אחד המשקל לא היה שווה בשני צדדי החמור וזה מקשה על החמור.]

בימי הביניים היתה אופנה שונה לאצולה. סביר שמשמעות פה הינה דווקא שרות ואצילות. בכל אופן ליהודים (ויהודיות) בוודאי לא הייתה אותה אופנה של שכניהם האזרחים לפני ימי ההשכלה.
תאמין לי שאף לפני המצאת המכונית לא היו רוב בני ישראל רגילים לרכוב על סוסים. בהרבה מקומות נאסר לכל אדם בלתי אבירים לרכוב על סוסים (השווה אונקלוס בראשית מא,מד). בכל אופן, אין עולה על הדעת שבנות ישראל היו רוכבות על סוסים. כבר עדיף לנקוט שלרש"י פשוט היה ידע על מנהגי המלכים והשרים, מלומר שאמותינו בנות משפחת רש"י הצנועות היו רוכבות על סוסים!

המעשה גם מובא בשיח שרפי קודש- ח"ה דף כד בשם רבי יחיאל מאיר מגוסטינין זצוק"ל
ובהוצאה החדשה פרשת תצווה.

חובב_ספרים כתב:שרה יכול לכלול כל אשה חשובה שנהגו כן. [מצד צניעות, עד לפני כמאה שנים לא היה נשים רוכבות על סוסים בפיסוק רגליים אלא עם שתי רגליים מצד אחד כמו שיושבים על כסא, וכנראה מטעם זה לבשו הנשים סינר מתחת שלא כאנשים שישבו בפיסוק רגלים.

...עפ"ז מובן גם מה שנזקק רש"י להוסיף "שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים" – דלכאורה: מה מוסיף הדבר להסברה מהו האפוד – הלא לאחר שכבר ביאר שהוא "כמין סינר (והוסיף בלשון לע"ז) שקורין פורצינ"ט", ממילא מבין הלומד מהו ?
כי בכך מבאר רש"י היטב את גדרו וטעמו של לבוש זה:
א) "שחוגרות השרות" – זהו לבוש מיוחד של גדלות (ולא לבוש של בני אדם סתם), וממילא, הרי זה בגד שהוא "לכבוד ולתפארת", ובהמשך ל"חושן" – בגד של מלכות.
ב) "כשרוכבות על הסוסים" – שאז לובשות השרות לבושים נוספים לצניעות יתירה.

(ליקוטי שיחות לאדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, חלק כו)

ראו נא בבית יוסף סו"ס תרפ"ו בשם שבלי הלקט

'מעשה אירע ואירע פורים באחד בשבת, וקדמו הצבור להתענות בחמישי כמנהג, ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבינו [רש"י] אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך וכו'

כאשר פורים חל באחד בשבת, הרי בשבת שלפניו קוראים פרשת תצווה, ונפלא מאד שבדיוק באותו שבוע שלמדו על האפוד ראה רש"י אשה (כנראה משרות השלטון) רוכבת על סוס!

[במיוחד נפלא הדבר אם נניח שרש"י כתב את פירושו על סדר פרשיות השבוע, וכן משמע בעו"מ ואכמ"ל]

אברהם כתב:ראו נא בבית יוסף סו"ס תרפ"ו בשם שבלי הלקט

'מעשה אירע ואירע פורים באחד בשבת, וקדמו הצבור להתענות בחמישי כמנהג, ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבינו [רש"י] אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך וכו'

כאשר פורים חל באחד בשבת, הרי בשבת שלפניו קוראים פרשת תצווה, ונפלא מאד שבדיוק באותו שבוע שלמדו על האפוד ראה רש"י אשה (כנראה משרות השלטון) רוכבת על סוס!

[במיוחד נפלא הדבר אם נניח שרש"י כתב את פירושו על סדר פרשיות השבוע, וכן משמע בעו"מ ואכמ"ל]

א. מדובר שם על אשה יהודיה שהיתה צריכה לדבר עם השלטון הגויי.
ב. יעויין במש"כ מע"כ ידידי הרב מתניה יוסף הכהן בן גדליה בספרו על חכמי שפיירא (מצוי באוצר), ע"פ מקורות בכת"י, שהמעשה היה עם רבינו קלונימוס הזקן זקנו של ריה"ח

אברהם כתב:כאשר פורים חל באחד בשבת, הרי בשבת שלפניו קוראים פרשת תצווה,

לאו דווקא.
בשנה מעוברת אינו כך, כמובן.

בברכה המשולשת כתב:

אברהם כתב:ראו נא בבית יוסף סו"ס תרפ"ו בשם שבלי הלקט

'מעשה אירע ואירע פורים באחד בשבת, וקדמו הצבור להתענות בחמישי כמנהג, ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבינו [רש"י] אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך וכו'

כאשר פורים חל באחד בשבת, הרי בשבת שלפניו קוראים פרשת תצווה, ונפלא מאד שבדיוק באותו שבוע שלמדו על האפוד ראה רש"י אשה (כנראה משרות השלטון) רוכבת על סוס!

[במיוחד נפלא הדבר אם נניח שרש"י כתב את פירושו על סדר פרשיות השבוע, וכן משמע בעו"מ ואכמ"ל]

א. מדובר שם על אשה יהודיה שהיתה צריכה לדבר עם השלטון הגויי.
ב. יעויין במש"כ מע"כ ידידי הרב מתניה יוסף הכהן בן גדליה בספרו על חכמי שפיירא (מצוי באוצר), ע"פ מקורות בכת"י, שהמעשה היה עם רבינו קלונימוס הזקן זקנו של ריה"ח

א. בודאי יהודייה. היכן רש"י כתב שמדובר על נכריות ?
אמנם פעם אחת כתב רש"י 'כמין סינר שקורין.. שחוגרות השרות כשרוכבות על סוסים', אך כפי הנראה נקט 'שרות' כי אלו בדרך כלל רוכבות על סוסים, אך גם כל אשה הרוכבת על סוס הייתה חוגרת אותו לצניעות, וכפי שכתב בפסוקים שלאחריו: 'האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים', ושוב כתב בפעם שלישית 'דוגמת סינר הנשים'. הרי שהיה זה סינר נשים רוכבות, שבעקבות הצורך לפסק את רגליהן, אך מאידך להצניע גופן, לבשו סינר מיוחד שכיסה אותן מאחור ומן הצדדים אך השאיר פתח מקדימה כדי שתוכלנה לפסק רגליהן. [ולבי אומר לי.. שהטעם שהביא רש"י הדוגמא הזו, וחזר והביא ג"פ, להורות שזהו גם הטעם שהאפוד פתוח מקדימה, כדי שיוכל הכהן להרחיב צעדיו בזריזות עבודתו, ורק משאר צדדים יהיה מכוסה, כפי סינר הנשים שפתוח מקדימה כדי שיוכלו להרחיב רגליהן].

בר מן דין, כמדומה שאשה שצריכה לרכוב אצל השלטון, לא היתה אשה יהודיה 'פשוטה' מהמעמד הנמוך, שכלל לא נראה לי שהיו רוכבות סוסים.. אלא יהודיה מהמעמד הגבוה שהיו לה מהלכים בשלטון וכו'. ושפיר נקרא שמה 'שרה'. אבל זוהי השערה בעלמא, בלי שביררתי הרקע ההיסטורי, כי אין צורך לזה באמת כפי שכתבתי, שזהו סינר לכל הנשים הרוכבות, ובדרך כלל היו הן השרות.

ב. בגירסת האוצר שברשותי לא נמצא מאמרו של ידידך, ואשמח אם תעלה את העמודים הרלוונטים.
בינתיים, בטח תרשה לי להסתמך על הרב בית יוסף, הרב שבלי הלקט, והרב ארחות חיים זכורים לטוב שהמעשה היה עם רש"י.

איני יכול להעלות את העמודים מהספר (אין זה מאמר), כי אין לי סורק, אך יעויין בעמ' 226 - 228

לקוטי שיחות חלק כו עמוד 198 כתב: עס איז ידוע דער סיפור וואס מלמדים דערציילן קינדער אין חדר לערנענדיק דעם פרש״י בנוגע דעם אפוד...
אז אמאל האט רש״י גייענדיק אין גאס געזען ווי א שרה איז רוכבת על הסוס אנגעטאן אין א סינר, און רש״י האט זיך זייער מצטער געווען פון דעם, פארוואס מ׳האט אים באוויזן אזא זאך מלמעלה.
דערנאך, שרייבנדיק פירושו על התורה במעשה האפוד, נתיישבה דעתו - .... - מען האט אים דאס באוייזן בכדי צו פארשטיין בעסער מעשה האפוד

ובתרגום חופשי:
ידוע הסיפור שמלמדים מספרים לילדים ב"חדר" כשלומדים את פירש"י בנוגע לאפוד....
שפעם כשרש"י הלך ברחוב, הוא ראה איך ששרה רוכבת על סוס חגורה בסינר, ורש"י מאוד הצטער על כך, מדוע הראו לו מלמעלה כזה דבר.
אח"כ, כשהוא כתב את פירושו על התורה במעשה האפוד, נתיישבה דעתו - ... - הראו לו את זה בכדי שהוא יבין יותר טוב את מעשה האפוד.

עד כאן תרגום לשון הרבי.

רואים שהוא הביא זאת בשם "סיפור שמלמדים מספרים", וכנראה לא מצא לזה מקור מוסמך יותר.

בברכה המשולשת כתב:איני יכול להעלות את העמודים מהספר (אין זה מאמר), כי אין לי סורק, אך יעויין בעמ' 226 - 228

חבל.

אולי אחד החברים שיש לו גירסא עדכנית של האוצר יוכל להעלות את הדפים הרלוונטים לכאן?

הא לך את השערותיו של בן גדליה. (בעבודה הנ"ל נאסף הרבה מאוד חומר חשוב ועשיר, אך בשל הדרישות האקדמיות נאלץ הכותב להמציא 'תזה' וע"כ הוא כתב גם הרבה שטויות, וחבל מאוד.)

הבנתי.


בכל אופן, לפי מה שכתבו הראשונים בשם רש"י, נראה מתאים מאד שבאותו שבוע שלמד רש"י את עניין האפוד ראה אשה רוכבת סוס!
[וזו סייעתא דשמיא המצויה גם בזמנינו, ונודע הסיפור עם הגרח"ק והחגב, וכהנה רבות, ברוך הוא וברוך שמו].


אך אם היה עלי לכתוב 'תזה' הייתי כותב זאת כהשערה מדעית: לפנינו ראיה נסיבתית, שהמעשה היה עם רש"י, שכן רש"י הוא היחיד המזכיר ראיית אשה רוכבת סוס, ומעשה זה אירע באותו שבוע בו עסק רש"י בלימוד האפוד וכו' וכו'.

אברהם כתב:הבנתי.


בכל אופן, לפי מה שכתבו הראשונים בשם רש"י, נראה מתאים מאד שבאותו שבוע שלמד רש"י את עניין האפוד ראה אשה רוכבת סוס!
[וזו סייעתא דשמיא המצויה גם בזמנינו, ונודע הסיפור עם הגרח"ק והחגב, וכהנה רבות, ברוך הוא וברוך שמו].


אך אם היה עלי לכתוב 'תזה' הייתי כותב זאת כהשערה מדעית: לפנינו ראיה נסיבתית, שהמעשה היה עם רש"י, שכן רש"י הוא היחיד המזכיר ראיית אשה רוכבת סוס, ומעשה זה אירע באותו שבוע בו עסק רש"י בלימוד האפוד וכו' וכו'.

ככל ראיה נסיבתית, יש בה קשיים רבים (ואכמ"ל לפורטם), אך כדי שלא יהא הגיליון חלק, אצטט מפענח רזא (על במדבר ז ג):

רכב עגלה מכוסה כעין שרוכבין בו שרים ושרות

אם הבנתיך הרב לייטנר, כוונתך להוכיח שגם נסיעה בעגלה נקרא 'רכיבה' ואמנם לפ"ז נפל תורא בבירא...

ייש"כ לייבעדיג על הבאת התזה זה מאד משעשע.

לייטנר כתב:

אברהם כתב:הבנתי.


בכל אופן, לפי מה שכתבו הראשונים בשם רש"י, נראה מתאים מאד שבאותו שבוע שלמד רש"י את עניין האפוד ראה אשה רוכבת סוס!
[וזו סייעתא דשמיא המצויה גם בזמנינו, ונודע הסיפור עם הגרח"ק והחגב, וכהנה רבות, ברוך הוא וברוך שמו].


אך אם היה עלי לכתוב 'תזה' הייתי כותב זאת כהשערה מדעית: לפנינו ראיה נסיבתית, שהמעשה היה עם רש"י, שכן רש"י הוא היחיד המזכיר ראיית אשה רוכבת סוס, ומעשה זה אירע באותו שבוע בו עסק רש"י בלימוד האפוד וכו' וכו'.

ככל ראיה נסיבתית, יש בה קשיים רבים (ואכמ"ל לפורטם), אך כדי שלא יהא הגיליון חלק, אצטט מפענח רזא (על במדבר ז ג):

רכב עגלה מכוסה כעין שרוכבין בו שרים ושרות

תמיהני עליך, הלא ככל ראיה נסיבתית, אפשר להוסיף עליה עוד ועוד ראיות נסיבתיות, וכדי שלא יהא הגליון חלק אפרט אחת מהן:

אילו כדבריך שהיה מדובר ברכיבה בתוך כרכרה, אין נראה שיהא קושי הדרך מצריכה שלא לצום בתענית אסתר.
אנשים היו ישנים בתוך המסע בכרכרות, למה שלא תצום שם. בגלל ניתורי העגלה?
בהכרח - כלומר הרי לנו ראיה נסיבתית לא קלושה - שמדובר היה באשה הצריכה לרכב על סוס במשך שעות, דבר הדורש מאמץ פיזי גדול, ולכן ביקשה היתר שלא לצום.

אברהם כתב:ראו נא בבית יוסף סו"ס תרפ"ו בשם שבלי הלקט

'מעשה אירע ואירע פורים באחד בשבת, וקדמו הצבור להתענות בחמישי כמנהג, ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבינו [רש"י] אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך וכו'

כאשר פורים חל באחד בשבת, הרי בשבת שלפניו קוראים פרשת תצווה, ונפלא מאד שבדיוק באותו שבוע שלמדו על האפוד ראה רש"י אשה (כנראה משרות השלטון) רוכבת על סוס!

[במיוחד נפלא הדבר אם נניח שרש"י כתב את פירושו על סדר פרשיות השבוע, וכן משמע בעו"מ ואכמ"ל]

ולענ"ד המעשה הראשון קרה ביום חמישי יא אדר שנת ד'תתס בשעה 5 http://he-date.info/index.html

ואילו השני קרה ביום שלישי י"ז בכסלו ה'תתנה בשעה 6.

מאינספור ראיות נסיבתיות ודוק.

אברהם כתב:

לייטנר כתב:

אברהם כתב:הבנתי.


בכל אופן, לפי מה שכתבו הראשונים בשם רש"י, נראה מתאים מאד שבאותו שבוע שלמד רש"י את עניין האפוד ראה אשה רוכבת סוס!
[וזו סייעתא דשמיא המצויה גם בזמנינו, ונודע הסיפור עם הגרח"ק והחגב, וכהנה רבות, ברוך הוא וברוך שמו].


אך אם היה עלי לכתוב 'תזה' הייתי כותב זאת כהשערה מדעית: לפנינו ראיה נסיבתית, שהמעשה היה עם רש"י, שכן רש"י הוא היחיד המזכיר ראיית אשה רוכבת סוס, ומעשה זה אירע באותו שבוע בו עסק רש"י בלימוד האפוד וכו' וכו'.

ככל ראיה נסיבתית, יש בה קשיים רבים (ואכמ"ל לפורטם), אך כדי שלא יהא הגיליון חלק, אצטט מפענח רזא (על במדבר ז ג):

רכב עגלה מכוסה כעין שרוכבין בו שרים ושרות

תמיהני עליך, הלא ככל ראיה נסיבתית, אפשר להוסיף עליה עוד ועוד ראיות נסיבתיות, וכדי שלא יהא הגליון חלק אפרט אחת מהן:

אילו כדבריך שהיה מדובר ברכיבה בתוך כרכרה, אין נראה שיהא קושי הדרך מצריכה שלא לצום בתענית אסתר.
אנשים היו ישנים בתוך המסע בכרכרות, למה שלא תצום שם. בגלל ניתורי העגלה?
בהכרח - כלומר הרי לנו ראיה נסיבתית לא קלושה - שמדובר היה באשה הצריכה לרכב על סוס במשך שעות, דבר הדורש מאמץ פיזי גדול, ולכן ביקשה היתר שלא לצום.

הראיה הנסיבתית הלזו קלושה ביותר. גם בכרכרה היה המסע קשה. אולי יש כאלו שהיו ישנים בתוך המסע, אבל יש כאלו שאפילו במטוס אינם יכולים להרדם. כל אחד והאופי שלו והיכולות שלו. ובכלל כל ההיקש הזה משני המקרים מאד מוזר. אפילו אם היה כתוב במקרה הראשון שרש"י ראה אותה רוכבת על סוס. ומכ"ש שלפי הסיפור רק באה לפניו אשה "שהיתה צריכה לרכב" ולא מדובר שנכנסה לבית מדרשו של רש"י רכובה על סוס.
הסיכוי שיש קשר בין שני המקרים קלוש למדי, ולענ"ד אינו ראוי להכתב.

כדבריך.

המעיין כתב:ייש"כ לייבעדיג על הבאת התזה זה מאד משעשע.

כשהתייחסתי לתזה של רמ"י בן גדליה (לשבחו יאמר ששמעתי ממכיריו שהוא יר"ש באמת) כלל לא התכוונתי לפרט זה, אלא לתזה הכללית של עבודתו על המחלוקת בין האסכולות האשכנזיות. שיא הגאונות שראיתי שם זו ההצעה (שאפילו לא נעשה נסיון להביא לה סימוכין כלשהם) שחכמי 'אסכולת וורמס/ קלן' החזיקו בהשקפות דומות לחוג הכרוב המיוחד ... וד"ב למי שמכיר מעט את התחומים.

מספר דבר ה', זהב לבושה, עקבתא דמשיחא, ועוד:
"שח אחד מזקני ירושלים: את העובדה הבאה דלהלן שמעתי מבעל העובדא עצמו, אותו יהודי הנמנה על המשפחות המקורבות ביותר לאדמו"רי גור, לאחר נישואיו הגיע לביתו באחד מימי ה"שבע ברכות" הרה"ק ה"בית ישראל" מגור זיע"א, כשעלה במדרגות, עמדה הכלה בדיוק במטבח, והרבי הרגיש בה, מיד שאל הרבי את החתן: מי הילדה הזו? לאחר מכן הסתובב הרבי בסלון הבית ופנה לאביו של החתן ושאלו: מי הילדה הזו? ושוב שאל כן את אבי הכלה. הללו לא הבינו מה כונת הרבי בכך, לאחר מכן ביקש הרבי את המחותנים שיכנסו אצלו הערב בקבלת קהל, כי דבר מה לו אליהם, אכן לאחר מעריב נכנסו אל הקודש פנימה וכשהם במתח רב פנה אליהם הרבי ואמר: ידוע כי רש"י הקדוש מפרש על האפוד (שמות כח, ד): כי הוא כמין סינר שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים. עכ"ל. ומדוע ראה רש"י לפרש כך, אלא היות ופעם יצא רש"י מבית המדרש ופתאום פגע באשת שר שרכבה מולו על הסוס, והיה מיצר רש"י מדוע נכשל בשגגה בראיית אשה, לשניה קלה, אך כשעמל רש"י לפרש מהו "אפוד" הבין למה הכשילוהו מן השמים כדי שיבחין בסינר שהיא חוגרת ואז יבין פירוש "האפוד". סיים הרבי ואמר: אני מעולם לא ראיתי אשה, וכשהרגשתי בכלה בביתכם ההולכת בפאה הנראית כשער, חשבתי מדוע מן השמים סובבו שאבחין באשה? והבנתי כי פשוט רוצים שאדע כיצד נראית אשה לא נשואה, בכדי להזהיר ולעורר אתכם, כי אשר נשואה אסור לה להראות כמו אשה לא נשואה, ומה יש להוסיף על דברים כה פשוטים בעת כזו הגיע השעה כבר כי אחת לאחת תסיר את לבוש הפאה נכרית למטפחת יהודית". עכ"ל.

אני לא חסיד גור, אבל סבא שלי מצד האמא היה מקורב לבית ישראל זיע"א. ושמעתי מגיסי הרה"ח רבי ב.מ שהוא מכיר את בעל המעשה.

בפירוש מהר"י קרא על ספר ישעיה פרק ג', לא זוכה בדיוק באיזה פסוק, אבל כמדומה בין הפסוקים יח - כד. מפרש בדיוק כדברי רש"י על האיפוד... אז אולי הסיפור היה גם איתו?

שמואל פרימו כתב:בפירוש מהר"י קרא על ספר ישעיה פרק ג', לא זוכה בדיוק באיזה פסוק, אבל כמדומה בין הפסוקים יח - כד. מפרש בדיוק כדברי רש"י על האיפוד... אז אולי הסיפור היה גם איתו?

מה שלום שבתי צבי?

לא מתאים לענות על זה, באשכול רציני כגון דא.

שני שמואל פרימו היו
מהר"ש פרימו הידוע
ושמואל פרימו סופרו של ש"ץ
(עכשיו כבר יש לנו שלישי, שבבודאי מתייחס ונקרא על שם הראשון ולא ע"ש השני)