פורום אוצר החכמה

בענין הפולמוס הידוע אם הרמב"ם ידע מחכמת פנימיות התורה, שמעתי באומרים לי שאחד מהראיות על כך הוא מדברי הרמב"ם הלכות תשובה פרק ז ה"ג:
אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן וכו'. ומה שנקט את מידת הכעס בראשונה מתאים עם מה שמבואר בקבלה שהתיקון על מידת הכעס הוא החמור ביותר ועל זה צריך להתענות יותר תעניתים משאר כל המידות הרעות.
היודע אי מי את מקור הדברים ומבטן מי יצאו?

פשיטא שידע, שהרי מביא את ספר שיעור קומה במורה נבוכים, וגם מאריך לבאר דעתו הרמה על זה הספר ודומיו וכו' עי"ש.

שוב מצאתי את אשר חיפשתי והוא באמרי פנחס להרה"ק מקאריץ

מה שהחמיר הזוהר בכעס - נראה שהעתיק מדברי הרמב"ם או שמקור אחד להם, שהרי גם הרמב"ם וגם הזוהר כתבו ש'כל הכועס כאילו עובד ע"ז'. ובעניין אם הרמב"ם ידע מהקבלה, ראה תרביץ תרצ"ה, שם הובאה המסורת והמחבר מפריך אותה.

על מקבילות נוספות ראה באריכות במאמר ר"ר מרגליות "הרמב"ם והזוהר".

ידוע שמהרח"ו כתב בהקדמה לשער הגלגולים שהרמב"ם לא ידע קבלה.
אבל כמובן יש כאלה שלא נוח להם שיש מגדולי ישראל שנקטו דלא כהקבלה ולכן המציאו המכתב שהרמב"ם חזר בו עי' מהר"ם אלשקר שהביא זה.
ויש דבר מעניין במגדל עוז על הרמב"ם פ"א מיסוה"ת שכתב שראה שהרמב"ם כתב שחזר בו ומאמין בקבלה ומיד לאחר מכן עוד ראיתי שכתב הרמב"ם בחייו...
ושמעתי מחכם א' שליט"א ע"ד חידוד שדייק בלשונו שרק התשובה השניה כתב הרמב"ם בחייו, השאר כתב הרמב"ם לאחר מותו. ודפח"ח.

היה על כל זה כבר אשכול ארוך

שימען כתב:ידוע שמהרח"ו כתב בהקדמה לשער הגלגולים שהרמב"ם לא ידע קבלה.
אבל כמובן יש כאלה שלא נוח להם שיש מגדולי ישראל שנקטו דלא כהקבלה ולכן המציאו המכתב שהרמב"ם חזר בו עי' מהר"ם אלשקר שהביא זה.
ויש דבר מעניין במגדל עוז על הרמב"ם פ"א מיסוה"ת שכתב שראה שהרמב"ם כתב שחזר בו ומאמין בקבלה ומיד לאחר מכן עוד ראיתי שכתב הרמב"ם בחייו...
ושמעתי מחכם א' שליט"א ע"ד חידוד שדייק בלשונו שרק התשובה השניה כתב הרמב"ם בחייו, השאר כתב הרמב"ם לאחר מותו. ודפח"ח.

לא נראה לי שאפשר להתייחס בזלזול לענין הזה, שנחלקו בו גדולי עולם, ראה מה שכתב התולעת יעקב (רבי מאיר בן גבאי, בהקדמה, במהדורת ורשא תר"ן דף ג עמודה ב) 'ומה שהביאו לרב (הרמב"ם) לשקול בדעתו סתרי תורה, היותו ערום מן הקבלה האמיתית המסורה ליחידי סגולה', וכן כתב בנחלת אבות (דון יצחק אברבנאל, אבות פ"ג מי"ז, במהדורת ניו יורק תשי"ג עמוד רט) 'וגם אני שמעתי שהרב הגדול המימוני כתב באגרת שלו אלה הדברים, בסוף ימי בא אלי אדם אחד ואמר לי דברים של טעם, ואלולי שהייתי בסוף ימי ונתפשטו חבורי בעולם הייתי חוזר מדברים רבים שכתבתי בהם, ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע באחרית ימיו'. ובעבודת הקודש (רבי מאיר בן גבאי, חלק העבודה פרק יג, דף לג עמודה ג) הוסיף על דבריו 'הוא (דון יצחק אברבנאל) שמע, אבל אני ראיתי כתוב בספר אחד בשמו בזה הלשון, לסוף ימי בא אלי זקן אחד והאיר עיני בחכמת הקבלה, ולולי שנתפשטו ספרי בעולם הייתי חוזר בי מכמה דברים שכתבתי', ומבואר מדבריהם שבעת שכתב ספריו לא ידע מחכמת הקבלה, ובסוף ימיו נודע לו ענינה, אמנם לפי מה שכתב בשם הגדולים (מערכת גדולים, מ, אות קנ) בשם שער הגלגולים (במהדורת הסולם עמוד קיז ד"ה גם הרמב"ם) שלא ידע הרמב"ם מהקבלה מחמת שורש נשמתו, מסתבר שכלל לא עסק בחכמה זו.
ומ"מ אי אפשר לבן דורינו להסיק בזה מסקנות ולעשות את רבי מאיר בן גבאי והאברבבנאל להוזים בהקיץ וממציאי בדותות.

שימען כתב:ידוע שמהרח"ו כתב בהקדמה לשער הגלגולים שהרמב"ם לא ידע קבלה.
אבל כמובן יש כאלה שלא נוח להם שיש מגדולי ישראל שנקטו דלא כהקבלה ולכן המציאו המכתב שהרמב"ם חזר בו עי' מהר"ם אלשקר שהביא זה.
ויש דבר מעניין במגדל עוז על הרמב"ם פ"א מיסוה"ת שכתב שראה שהרמב"ם כתב שחזר בו ומאמין בקבלה ומיד לאחר מכן עוד ראיתי שכתב הרמב"ם בחייו...
ושמעתי מחכם א' שליט"א ע"ד חידוד שדייק בלשונו שרק התשובה השניה כתב הרמב"ם בחייו, השאר כתב הרמב"ם לאחר מותו. ודפח"ח.

לא נראה לי שאפשר להתייחס בזלזול לענין הזה, שנחלקו בו גדולי עולם, ראה מה שכתב התולעת יעקב (רבי מאיר בן גבאי, בהקדמה, במהדורת ורשא תר"ן דף ג עמודה ב) 'ומה שהביאו לרב (הרמב"ם) לשקול בדעתו סתרי תורה, היותו ערום מן הקבלה האמיתית המסורה ליחידי סגולה', וכן כתב בנחלת אבות (דון יצחק אברבנאל, אבות פ"ג מי"ז, במהדורת ניו יורק תשי"ג עמוד רט) 'וגם אני שמעתי שהרב הגדול המימוני כתב באגרת שלו אלה הדברים, בסוף ימי בא אלי אדם אחד ואמר לי דברים של טעם, ואלולי שהייתי בסוף ימי ונתפשטו חבורי בעולם הייתי חוזר מדברים רבים שכתבתי בהם, ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע באחרית ימיו'. ובעבודת הקודש (רבי מאיר בן גבאי, חלק העבודה פרק יג, דף לג עמודה ג) הוסיף על דבריו 'הוא (דון יצחק אברבנאל) שמע, אבל אני ראיתי כתוב בספר אחד בשמו בזה הלשון, לסוף ימי בא אלי זקן אחד והאיר עיני בחכמת הקבלה, ולולי שנתפשטו ספרי בעולם הייתי חוזר בי מכמה דברים שכתבתי', ומבואר מדבריהם שבעת שכתב ספריו לא ידע מחכמת הקבלה, ובסוף ימיו נודע לו ענינה, אמנם לפי מה שכתב בשם הגדולים (מערכת גדולים, מ, אות קנ) בשם שער הגלגולים (במהדורת הסולם עמוד קיז ד"ה גם הרמב"ם) שלא ידע הרמב"ם מהקבלה מחמת שורש נשמתו, מסתבר שכלל לא עסק בחכמה זו.

באשכול שלפנינו דנו בזה: viewtopic.php?f=7&t=15733&hilit=%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94

עוד כמה אשכולות בנוגע לרמב"ם ותורת הקבלה:
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... 7%AA%D7%95
באשכול הזה, מכאן ולאילך: viewtopic.php?f=7&t=8433&p=75194&hilit=%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94#p75146
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616

משה גרוס כתב:מה שהחמיר הזוהר בכעס - נראה שהעתיק מדברי הרמב"ם או שמקור אחד להם, שהרי גם הרמב"ם וגם הזוהר כתבו ש'כל הכועס כאילו עובד ע"ז'. ובעניין אם הרמב"ם ידע מהקבלה, ראה תרביץ תרצ"ה, שם הובאה המסורת והמחבר מפריך אותה.

רחמנא ליצלן מדעות כאלה. יש מספיק פורומים חילוניים בשביל זה.

עיין בספר יסוד העבודה

בזה שהרמב"ם עסק בתורת הנסתר --

הנה בסי' לא שבשו"ת אור המאיר להגר"מ שפירא זצ"ל ר"י יח"ל (מהד' תשי"ח. צילומו מופיע להלן), מביא כמה הוכחות כאלו. וב"מפתחות והגהות" שבסופו (שאאל"ט, נכתבו ע"י המו"ל, הרב אברהם ז"ל אחי הרב המחבר), ניתוספו עוד הוכחות בזה.

(ובמהד' החדשה של הרב מאנדלבוים שי' -- הגהות אלו, ככולם, הודפסו על גליון התשובה שם).

אכן טרם השוויתי בשאר הקישורים באם הובא מכבר באשכול אחר.

יחס החסידות למורה נבוכים:
viewtopic.php?f=7&t=2895