בכת"י, מובא מאחד הראשונים:
"לכך צוה מרע"ה [=משה רבינו עליו השלום] לישר'אל לעשות הפסח (ושאמ') [ואמר] להם: אם רצוניכם לצאת מן הגלות, <ראו> בעשור לחדש יהיה לכם בשר הרבה, שנ'אמר (שמות יב כא): "משכו וקחו לכם צאן", מיד שמעו ושמחו. וגם שמחו באכילת הבשר. ולאחר שהטריחו לקנות צאן והכינו עצמם לצאת, אמ'ר להם משה רבינו ע"ה (שמות יב מג-מד): "זאת חוקת הפסח; כל בן נכר לא יאכל בו. וכל עבד איש מקנת כסף, ומלתה אותו, אז יאכל בו". אמ'ר להן משה: לא (תאכלו) [תוכלו] לצאת, כי מלאכי חבלה יצאו בלילה, וצריכין אתם למול וליתן דם מילה ודם פסח על המשקוף ועל שתי המזוזות. "ופסח יי'" וגו' (שמות יב כג). ואם לא תעשו כן – ישלטו (בהם) [בכם]. וכשראו כן, הוצרכו למול".
אשמח לשמוע אם ידוע לכם על מקבילות לפיסקה זו. [בעיקר מה שמודגש]
בינתיים, אכתוב בקיצור חלק ממש"כ:
א. לכך שהייתה כעין הבטחה ממשה רבינו על אכילת בשר בדווקא, מצאתי קרוב לכך בשמו"ר טז ד: "במצרים, היו משועבדים ישראל פ' שנה, והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל, וישראל רואין ולא טועמין ... אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם זינקתם את בני בבשר, שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם, אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן שאתם משתחוים להן, והן אוכלין ואתם נמסים, למה, שאני דיין אמת, הוי פלס ומאזני משפט לה', לכך נאמר: 'משכו וקחו לכם צאן'". הרי שהייתה כאן מטרה והבטחה גם באכילת הבשר כשלעצמה.
ב. משמעות דבריו שהיה כאן אילוץ מצד עם ישראל למול. מאידך, במקורות אחרים אנו מוצאים שבני ישראל שמחו על כך [ראה 'מדרש ויושע', בתוך: בית המדרש, מהדורת יעללינעק, ירושלים תשכ"ז, חדר ראשון, עמ' 47].