[מקור] אסור לאכול על הקרקע או בבית שיש בו דבר המזיק

[הוד_והדר]

אני מחפש מקור לאיסור לאכול על הקרקע

וכן שאסור לאכול בבית שיש בו דבר המזיק


תודה

[צונאמי]

מה זה דבר המזיק? שדים?

[צונאמי]

אני מחפש מקור לאיסור לאכול על הקרקע
תודה

שמעתי פעם שזה סימן רע כיוון שמראה אבילות.
ע"פ המקובלים (?) גם בסעודה מפסקת בערב ת"ב אין לשבת על הקרקע ממש.

[הוד_והדר]

מה זה דבר המזיק? שדים?

לכאורה לא, אלא דבר כמו חיה או בהמה המזקת

[גימפעל]

גם בתיקון חצות מקפידים שיהא הפסק בין הקרקע לאדם.

[יעקובי]

מופיע בבא"ח (ש"א וישלח י"א) בתוך סדר אמירת תיקון חצות ע"פ האר"י, שקודם יפרוש מטפחת או בגד על הקרקע דאין לישב על הקרקע ממש.
אולם ככה"נ אין לפרט זה מקור מפורש בדברי האר"י, ובספר כה"ח (סי' א' אות י"ט) דייק בזה שהפריד הוראה הנ"ל מכלל הנהגות האר"י, והוראה הנ"ל ייחסה בפני עצמה לבא"ח (בלתי שום מקור נוסף).
אשמח גם אני הקטן לדעת מקורו של הבא"ח בזה.

[יעקובי]

שוב ראיתי בברכ"י (תקנב, ח) לענין סעודה מפסקת: "צריך להפסיק בבגד בינו לקרקע ע"פ הקבלה, כי אין לישב בקרקע אפילו עם בגדיו, אלא על בגד שאינו מיוחד למלבושיו. מהר"ר שמואל ש"א בחידושיו".
ועדיין איני יודע מיהו ר' שמואל ש"א הנזכר.

[איש_ספר]

רבי שמואל שער אריה

[מה שנכון נכון]

ע"ע בשע"ת תקנב ותקנט שממהרי"ל מוכח דלא חש להא. ע"כ. ומלבד דאי"ז קושיא כ"כ כמובן, גם לא ברור שעל רצפה יש לחוש לזה, וכמו שכמדומני נוהגים להקל לענין הקפידא שלא לילך יחף - שלכאורה שתי הקפדות מאותו שורש, להפסיק בין האדם לאדמה שנתקללה - ועל גבי הפסק אבנים או נסרים שרי. [וכ"ש בקומה גבוהה].
אמנם מפשטות דברי הבא"ח והכה"ח אולי משמע שגם ע"ג רצפה יש לחוש, וצ"ב אם הוא הדין לדידהו לגבי הליכה יחף.

[יעקובי]

רבי שמואל שער אריה

ייש"כ. ואכן מסתמא בודאי כן הוא, כפי שראיתי אח"כ שמזכירו עוד כמה פעמים בספרו ברכ"י (ובשם המפורש, לא בר"ת).

אלא שהוקשה לי, ממה שבשה"ג בערכו כתב שלמד על קיום כתביו של החכם הנזכר רק מתוך כתביהם של רבני איטליה, "אבל מחיבורו עצמו לא ראיתי אפילו שמץ מנהו", כלשונו. וא"כ לכאורה יפלא היאך בכ"ז הביא ממנו כמה פעמים, ובלשון המורה כמו מכלי ראשון, כבנ"ד למשל.

מקור הערך בשה"ג הוא בספר "שם הגדולים חלק שני" הנדפס בליוורנו תקמ"ו, ואילו את הברכ"י הדפיס בליוורנו תקל"ד. וא"כ כאמור הוא אשר יפלא, כיצד בספרו המוקדם (ברכ"י) מביא מכתבי הר"ש ש"א כמה פעמים, בעוד שבספרו המאוחר בשתים עשרה שנה כותב שמעולם לא ראה כתביו?

[מתעמק]

אני מחפש מקור לאיסור לאכול על הקרקע

מובן שב"מקור" הכוונה שמצאת בספר כתב יד הנהגה כזו, ומחפש מקור קדום שממנו שאב הרב הכותב.
הנה המקורות שהובאו על זה לעיל על ידי הרב יעקובי, מדברים על ישיבה בקרקע בכלליות, ולאו דווקא על שעת אכילה. ולכן יותר נראה שכוון הכותב לדברי הגמרא (חולין ק"ה:) בחומר השארת פתיתי פת במקום מדרס רגלי אדם, דקשה לעניותא. ואמרו שם:

ההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניותא ולא הוה יכיל ליה דקא זהיר אנשוורא [פירורי אוכלין - רש"י] טובא, יומא חד כרך ריפתא איבלי [על עשבים שבאפר - רש"י], אמר [שר של עוני] השתא ודאי נפל בידאי [שלא יוכל ללקט הפירורין מבין העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו בכך - רש"י], בתר דאכיל אייתי מרא עקרינהו ליבלי שדינהו לנהרא, שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ההוא גברא מביתיה.

ומסתבר שהרב הכותב למד מזה איסור לאכול על קרקע שלא על השלחן, במקום שקשה לנקות הפירורים.

וכן שאסור לאכול בבית שיש בו דבר המזיק

המקור לכך כנראה נשאב מעובדא דרבי פנחס בן יאיר עם רבינו הקדוש (חולין ז:)

שמע רבי [דהוה קאתי רבי פנחס - רש"י] נפק לאפיה אמר ליה רצונך סעוד אצלי, אמר לו הן, צהבו פניו של רבי [שמח מפני שלא היה רבי פינחס רגיל ליהנות משל אחרים כדלקמן - רש"י], אמר לו [רפב"י] כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני, ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכו', ואתה רוצה ויש לך, מיהא השתא מסרהיבנא [כלומר צריך למהר ואין פנאי לסעוד - רש"י] דבמלתא דמצוה קא טרחנא כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך. כי אתא איתרמי על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא [פרדות - רש"י] חוורתא, אמר [רפב"י] מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו, שמע רבי נפק לאפיה וכו' הוה קא מבתש [מפציר - רש"י] ביה טובא, גבה טורא בינייהו [והבדילן - רש"י], בכה רבי ואמר מה בחייהן כך [נותן הקדוש ברוך הוא לבו על תאותם שלא להעביר דעתם שגרם הדבר שנכנס בפתח הפרדות שיפרוש ולא יעבור על דעתו הראשונה שאין דרכו לסעוד משל אחרים כדלקמן - רש"י] במיתתן על אחת כמה וכמה וכו'. אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.

נראה שמדברי רפב"י "מה"מ בביתו של זה ואני אסעוד אצלו" בתמיה, הוציא הרב הכותב איסור (עכ"פ ממדת חסידות) לאכול בבית שיש בע"ח המזיקים.
ובדרך זו יתפרשו דברי הגמרא כמין חומר, דלכאורה יש להקשות על פירוש רש"י שפירש שלכן נזדמן לרפב"י להכנס בפתח שהיו בהם הפרדות כדי שלא להעבירו על דעתו שלא רצה לסעוד אצל אחרים. והדבר קשה, שהרי רפב"י הכחיש דעה זו בתוקף באומרו כמתמיה "כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל", וביאר דעתו ולבו שרק מאלו שאינם בעלי אמצעים או בעלי רצון טוב הוא מונע מלסעוד (וצ"ל לפי זה שאביו היה עני, ולכן לא נהנה גם מסעודת אביו), והיאך נאמר שלא בכל לבו אמר זאת ובפנימיות לבבו לא רצה לסעוד גם אצל רבי עד שמן השמים סייעו בעדו שלא יצטרך לאכול שם.
אך לפי הנ"ל יש לומר שבאמת הסכים רפב"י לאכול בבית רבי בכל לבו, אלא שרפב"י נהג איסור לאכול בבית שיש בו דבר המזיק, ולא הוה סליק אדעתיה שבבית רבי יש פרדות, ולכן גרמו מן השמים שלא להעבירו על דעתו בזה שנכנס דווקא בפתח הפרדות והבחין בהם.

[הוד_והדר]

תודה רבה.

[יאיר]

אני מחפש מקור לאיסור לאכול על הקרקע

מובן שב"מקור" הכוונה שמצאת בספר כתב יד הנהגה כזו, ומחפש מקור קדום שממנו שאב הרב הכותב.
הנה המקורות שהובאו על זה לעיל על ידי הרב יעקובי, מדברים על ישיבה בקרקע בכלליות, ולאו דווקא על שעת אכילה. ולכן יותר נראה שכוון הכותב לדברי הגמרא (חולין ק"ה:) בחומר השארת פתיתי פת במקום מדרס רגלי אדם, דקשה לעניותא. ואמרו שם:

ההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניותא ולא הוה יכיל ליה דקא זהיר אנשוורא [פירורי אוכלין - רש"י] טובא, יומא חד כרך ריפתא איבלי [על עשבים שבאפר - רש"י], אמר [שר של עוני] השתא ודאי נפל בידאי [שלא יוכל ללקט הפירורין מבין העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו בכך - רש"י], בתר דאכיל אייתי מרא עקרינהו ליבלי שדינהו לנהרא, שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ההוא גברא מביתיה.

ומסתבר שהרב הכותב למד מזה איסור לאכול על קרקע שלא על השלחן, במקום שקשה לנקות הפירורים.

עדיין יל"ע, וכי לא היו מכבדין את הקרקע?