◆ חיפוש מקור ◆

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » ו' ינואר 20, 2017 10:58 am

מדוד המלך רואים לא ככה שהמלאך המוות היה צריך להסיח דעתו כמסופר במסכת שבת.

מאור1 · הודעהעל ידי **מאור1** » א' ינואר 22, 2017 5:04 pm

נמצאה האבדה.
היות והייתי זקוק בדחיפות לדעת את המקור, שלחתי לשאול את פי הגאון הגדול רבי יעקב חיים סופר שליט"א, אשר כל רז לא אניס ליה.
ובכן, הכי איתא במדרש תהילים קטז, הובא בילקוט שמעוני שם, עה"פ יקר בעיני ה' המותר לחסידיו:
אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לצדיקים שימותו... ואלולא ששאלו הצדיקים מיתה בפיהם לא היו מתים. ע"ש.

רון · הודעהעל ידי **רון** » א' ינואר 22, 2017 6:19 pm

במדרש רבה וזאת הברכה איתא באריכות בפטירתו של משה רבינו איך שהנשמה מיאנה להיפרד מגופו של מרע"ה ועלה הס"מ להתלונן אצל הקב"ה ע"ש

בני ברקי · הודעהעל ידי **בני ברקי** » א' ינואר 22, 2017 7:42 pm

מה המקור בחז"ל שיום א' בשבט יום הואיל משה באר את התורה שקול ליום מתן תורה

נהר שלום · הודעהעל ידי **נהר שלום** » ב' ינואר 23, 2017 5:04 am

viewtopic.php?f=17&t=16520

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ד' ינואר 25, 2017 9:31 am

התבקשתי לשאול:

אנחנו עובדים על תרגום דרשות מאידיש ונתקלנו במעשה הנראה לכאורה מוזר, אולי תדע מקורו, וכך הוא המעשה:
מעשה במשה רבנו שראה נשר שבא לטרוף ציפור וצעק עליו: לא תרצח, והנשר ברח. לאחמ"כ גוזליו של הנשר בכו למשה שבגללו אין להם מה לאכול. מה עשה משה - חתך מבשרו והביא לגוזלים, ומזה נלמד שאין להתערב במה שהטביע הקב"ה בעולם...

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » ד' ינואר 25, 2017 10:42 am

מקורו בסיפור כיוצ"ב על בודהה http://lordbuddhaworld.blogspot.co.il/2 ... dhist.html.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ד' ינואר 25, 2017 10:52 am

יבנה כתב:מקורו בסיפור כיוצ"ב על בודהה http://lordbuddhaworld.blogspot.co.il/2 ... dhist.html.

תודה!

הולשטיין · הודעהעל ידי **הולשטיין** » ד' ינואר 25, 2017 5:15 pm

לפני שנים ראיתי בשם אחד מגדולי החסידות כי המחככים פצעיהם הרי"ז דומה לניאוף מכיוון שיודעים שיתחרטו על כך (בערך). ואיני זוכר מי ומה.
ובדומה לזה כזכור לי שהרמב"ם מזכיר איסור עידון הבשר.
וכל מקור האוסר חיכוך וגירוד הבשר, יועיל.
יש"כ למוצא.

ההוא גברא · הודעהעל ידי **ההוא גברא** » ד' ינואר 25, 2017 6:32 pm

המקור האמיתי נדפס בבית המדרש ח"ג עמוד 71:
וישראל אומרים למלך הערביים בית המקדש שלנו הוא, קח כסף וזהב ותניח בית המקדש, ומלך הערביים אומר אין לכם במקדש הזה כלום, אבל אם אתם בוחרים לכם בראשונה קרבן כמו שהייתם עוסקים מקדם וגם אנחנו מקריבים ומי שנתקבל קרבנו נהיה כולנו אומה אחת, וישראל מקריבים ואינם מתקבלים לפי שהשטן מקטרג לפני הקדוש ברוך הוא, ובני קדר מקריבים ומתקבלים שנאמר כל צאן קדר יקבצו לך. באותה שעה הערביים אומרים לישראל בואו ותאמינו באמונתנו, וישראל משיבין אותם אם אנו הורגים ונהרגים (ו)אין אנו כופרים בעיקר,

כמו שתראה, המדרש כדעת ר' עקיבא בספרי דברים פרשת נביא שקר: "אמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו", אלא שהערבים אינם עובדי עבודה זרה ואינם חוטאים במצוות שבין אדם למקום כמו הנוצרים ולכן ראויים שקרבנם לשם שמים יתקבל.

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ד' ינואר 25, 2017 7:51 pm

כך שמעתי
דרוש מקור

מה שנכון נכון

ר' אריה לוין כותב:

: ראל.GIF (5.39 KiB) נצפה 14989 פעמים

"ובניו" לאו דוקא. וכנראה גם שהחיינו (ברכה ממש) לאו דוקא.

ובישורון כב הובא מר' צ"ה פרבר:

: ישורון כב.GIF (9.75 KiB) נצפה 14989 פעמים

יצויין כי הספר הראשון של הלשם (הקדו"ש) יצא לאור בשנת חייו האחרונה של הרי"ח (העדויות, בפרט השניה,יכולות להיות אמורות ביחס לכתה"י).

בישורון הערה 38 הובא מספר שיחות ראיה שכשהגיע הספר עשה הרי"ח סעודה לחכמי הקבלה בעירו והדליק נרות. אך לא מצאתי מה המקור לזה.

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ד' ינואר 25, 2017 9:07 pm

מה שנכון נכון כתב: אך לא מצאתי מה המקור לזה.

ברוך תהיה לה'

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ה' ינואר 26, 2017 10:08 am

מענין לענין

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ה' ינואר 26, 2017 2:40 pm

טוב לי · הודעהעל ידי **טוב לי** » ה' ינואר 26, 2017 2:48 pm

ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ולמה הוא מדביק את זה למשה רבנו?
מסתבר שהוא לא הראשון שהמציא את זה.
האם יש עוד מקורות יהודיים לסיפור זה?

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ה' ינואר 26, 2017 4:48 pm

טוב לי כתב:ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ולמה הוא מדביק את זה למשה רבנו?
מסתבר שהוא לא הראשון שהמציא את זה.
האם יש עוד מקורות יהודיים לסיפור זה?

מעין זה בסוף בן סירא בתרא

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ה' ינואר 26, 2017 4:51 pm

בקרו טלה כתב:-

תבורך מפי עליון
אך האין זה סתירה למה שכתב משנ"נ שראה בשתיקת הבן איש חי כהסכמה?

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ה' ינואר 26, 2017 4:55 pm

טוב לי כתב:ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ?

פעם אחד במקרה פגשתי בבנאדם ששולט בשני שפות כאחד!
ותו כשם שיבנה מצאתיו כמו כן יכול להיות שרב פלוני מצא כן!

מה שנכון נכון

העברת כל האשכולות של חיפוש מקור לאשכול זה יוצרת בלבול גדול, כאשר יראה הרואה.
וגם אין בה צורך וטעם, כי מי שירצה לחפש אם כבר דנו בענין מסוים יוכל דרך החיפוש הכללי או דרך האשכול החדש המיועד לזה, ובפרט שהרבה מהשאלות של חיפוש מקור הן חדשות.
לכל היותר יש להעביר לכאן חיפושי מקור שתשובתם היא ציון מראה מקום בעלמא, ולא כשיש באשכול עוד בירורים ודיונים.

שלח · הודעהעל ידי **שלח** » ה' ינואר 26, 2017 6:11 pm

שמעתי שהנציב בפירושו על התורה העמק דבר מביא דבר זה בשם הגרא האם ידוע המקום בנציב ובגרא?

הסרפד · הודעהעל ידי **הסרפד** » ה' ינואר 26, 2017 6:16 pm

הולשטיין כתב:לפני שנים ראיתי בשם אחד מגדולי החסידות כי המחככים פצעיהם הרי"ז דומה לניאוף מכיוון שיודעים שיתחרטו על כך (בערך). ואיני זוכר מי ומה.
ובדומה לזה כזכור לי שהרמב"ם מזכיר איסור עידון הבשר.
וכל מקור האוסר חיכוך וגירוד הבשר, יועיל.
יש"כ למוצא.

הובא בספר טעמי המנהגים לרא"י שפרלינג, כמדומני בחלק הרפואות או בחלק הסגולות, אצל אחד ממיני החיכוך. שם מבואר שמי שמחכך באופן שהחיכוך מזיק לו מפני שאינו יכול לעצור בנפשו דומה לניאוף וכו'.

כמדומני שבשם הר"ן מברסלב איתא שאחד מדרכי עבודתו היה שלא להתחכך, אבל לא שאסרו על אחרים.

הסרפד · הודעהעל ידי **הסרפד** » ה' ינואר 26, 2017 6:35 pm

טוב לי כתב:ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ולמה הוא מדביק את זה למשה רבנו?
מסתבר שהוא לא הראשון שהמציא את זה.
האם יש עוד מקורות יהודיים לסיפור זה?

עדיין איני יודע איך בדיוק הגיע סיפור זה אלינו, אבל כבר לפני כשש מאות שנה יוחס סיפור זה למשה רבינו ע"י מוסלמים בפרס (בילקוט סיפורים הנקרא Tutinama). כידוע, בימי הביניים יוחסו סיפורים בודהיסטיים רבים ע"י נוצרים ומוסלמים לאישיות אחרות.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ה' ינואר 26, 2017 6:36 pm

מה שנכון נכון כתב:העברת כל האשכולות של חיפוש מקור לאשכול זה יוצרת בלבול גדול, כאשר יראה הרואה.
וגם אין בה צורך וטעם, כי מי שירצה לחפש אם כבר דנו בענין מסוים יוכל דרך החיפוש הכללי או דרך האשכול החדש המיועד לזה, ובפרט שהרבה מהשאלות של חיפוש מקור הן חדשות.
לכל היותר יש להעביר לכאן חיפושי מקור שתשובתם היא ציון מראה מקום בעלמא, ולא כשיש באשכול עוד בירורים ודיונים.

אכן צודק החכם. ראו למשל מה ארע לאשכול על משה רבינו והנשר. במיוחד כאשר משלבים כאן אשכולות בשיטת הריצ'רץ', מה שנראה לקורא האשכול כשיחת חרשים.

הסרפד · הודעהעל ידי **הסרפד** » ה' ינואר 26, 2017 7:00 pm

טוב לי כתב:ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ולמה הוא מדביק את זה למשה רבנו?
מסתבר שהוא לא הראשון שהמציא את זה.
האם יש עוד מקורות יהודיים לסיפור זה?

עתה ראיתי שהסיפור מובא באידיש (על מרע"ה, כמובן) ע"י רפאל גוטמאן בספרו 'אגדות פאר קינדער' (נדפ' בארה"ב 1937 למס'; בויקיפ' ראיתי שהמהדורה הראשונה יצ"ל ב1921) פרק 'משה און דער אדלער'.

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ה' ינואר 26, 2017 8:05 pm

הסרפד כתב:הובא בספר טעמי המנהגים לרא"י שפרלינג, כמדומני בחלק הרפואות או בחלק הסגולות, אצל אחד ממיני החיכוך. שם מבואר שמי שמחכך באופן שהחיכוך מזיק לו מפני שאינו יכול לעצור בנפשו דומה לניאוף וכו'.

בטעמי המנהגים מביא בהע' מה שכתב בדרך פיקודיך בשם צדיק אחד, ובטהרת הקודש (לבעל השומרי אמונים) כתב שהוא ניהו הרה"ק מהר"ם מרימינוב זצ"ל ובמק"א כותב ושמעתי מכמה צדיקים שאמרו על עצמם שמעולם לא חככו עצמם בבשרם.

הסרפד כתב: כמדומני שבשם הר"ן מברסלב איתא שאחד מדרכי עבודתו היה שלא להתחכך, אבל לא שאסרו על אחרים.

שבחי מוהר"ן - אות כד
גם הבנו מדבריו. שהיה מספר עמנו, שבימי נעוריו בעת שיגע וטרח בשביל עבודת השם היו לו כמה וכמה מיני סגופים. וכפי הנשמע ומובן מדבריו שהיה לו כל מיני סגופים שבעולם, הן גלגול שלג וכו' וכיוצא. ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל זהו הסגוף הגדול ביותר. דהינו כשמנשכים לאדם הדברים השכיחים סמוך לבשר ודרך כל אדם לחכך עצמו בכל עת שמרגיש איזה נשיכה. והיה מקבל זאת לסגוף לאנס את עצמו לבלי לעשות שום חכוך לא ביד ולא בגוף ולא בשום איבר. ואמר שזהו סגוף גדול מאד, כי האדם מונח, והנשיכות מתגברים אז ביותר והוא אסור לו לזוז בידיו ולא בשום אבר רק מרגיש כל נשיכה במח. והוא סגוף גדול מאד (וכבר שמעתי זאת גם משאר אנשים שזהו סגוף גדול מאד). והוא זכרונו לברכה עשה הכל כל מיני סגופים שבעולם. והכל בתמימות ובאמת עד שזכה למה שזכה אשרי לו:

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ה' ינואר 26, 2017 11:31 pm

העמק דבר דברים פרק לא פסוק כו
והיה שם בך לעד. כל התורה שהשירה בכללה. וכמוש השירה לעד. ממילא כל התורה לעד. ואמר בלשון יחיד בך. ואע"ג שהחל בלשון רבים ושמתם. היינו משום שבשעה שמדבר עם האומה בכלל. מכניס אותה בלשון יחיד. אבל כשמדברים עם הרבה אנשים בשעה שאינו נוגע לשליחות הכלל. הרי הם רבים. וכ"כ הגר"א ז"ל בס' אדרת אליהו. ומש"ה הצווי ושמתם. לא בא מחמת שליחות של ישראל מש"ה דבר בלשון רבים. אבל בדברו והיה שם בך. הכוונה שמדבר עם הלוים בשם כל ישראל. מש"ה אמר בלשון יחיד.

ועי' באדרת אליהו דברים פרק כט פסוק יח
והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. ביאורו, מפני שרבותינו ז"ל אמרו (מגילה לא, ב) בתוכחת הראשונות אין רשאי להפסיק מפני שבלשון רבים נאמר, ובתוכחת השניה רשאי להפסיק מפני שבלשון יחיד נאמר. פירוש, שבלשון רבים נאמר וקאי על כל יחיד ויחיד, והשניה בלשון יחיד נאמר והוא על כלל ישראל כאחד. וזהו אומרו, "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת" השניה, הנאמר בלשון יחיד על כלל ישראל, "והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי", הלא אני יחיד ולא נאמר רק על כלל ישראל, לכן נאמר 'והבדילו ה' לרעה' כיון שפירש עצמו מכלל ישראל. למען ספות את הרוה על הצמאה.

שאלוני · הודעהעל ידי **שאלוני** » ג' ינואר 31, 2017 10:21 am

התפילה מגיעה למקום אליו הנושא אותה מאמין שהיא מגיעה

האם ידוע לחכמי הפורום האם ישנו מקור לאמירה הזו, המופיעה בלשון כזו או אחרת בכמה ספרים?

ושא_נס · הודעהעל ידי **ושא_נס** » ב' פברואר 06, 2017 7:51 pm

בספרו עוללות אפרים דפוס ראשון לובלין ש"ן מאמר תקנט: כמו שפירש הרמב"ם על מה שאמרו [אבות פ"ה מ"ג] שאברהם נתנסה עשרה נסיונות להודיע חיבתו של אברהם, רוצה לומר להודיע לזולתו שממנו יראו וכן יעשו".
ובספרו עיר גבורים דפוס ראשון בסיליאה ש"ם שער התשובה סימן ז מאמר נט דף כט ריש ע"ד "כאומרם ז"ל עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם להודיע חיבתו של אברהם אבינו. ופירש הרמב"ם להודיע חיבתו, היינו להודיע לכל העולם כדי לגדלו בעיניהם".

היכן כתוב כן ברמב"ם? בפיהמ"ש באבות לא מצאתי כן.
(ראיתי שיש מהדורה חדשה של עוללות אפרים עם מ"מ, שנדפסה בירושלים תשנ"א, אלא שאינה מצויה אצלי. לפו"ר ספר עוללות אפרים לא נדפס חדש משנת תשנ"א, לפי המצוי בקטלוג הספריה הלאומית. או שיש מהדורות חדשות שאין בספריה הלאומית?)
תודה לכל עזרה

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » ב' פברואר 06, 2017 7:54 pm

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק כד

ואמנם ענין אברהם אבינו ע"ה בעקדה כלל שני ענינים גדולים הם מפנות התורה, הענין האחד הוא להודיע אותנו גבול אהבת השם ויראתו עד היכן היא מגעת, וצוה בזה הענין אשר לא ידמה לו לא נתינת ממון ולא נתינת נפש, אבל הוא מופלג מכל מה שאפשר שיבא במציאות ממה שלא ידומה שטבע בני אדם יטה אליו, והוא שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד ובעל עושר גדול ואיש נכבד ובוחר שישאר מזרעו אומה, ונולד לו בן אחר היאוש איך יהיה חשקו בו ואהבתו אותו, אבל ליראתו הש"י ולאהבתו לקיים מצותו בו לולד האהוב ההוא והניח כל מה שקוה בו והסכים לשחוט אותו אחר מהלך ג' ימים, כי אלו היה רוצה לעשותו לשעתו בבוא המצוה אליו, היה פעולת בהלה בבלתי השתכלות, ואמנם עשותו זה אחר ימים מעת בא המצוה אליו, היה המעשה במחשבה ובהשתכלות אמתי ובחינת חק מצותו ואהבתו ויראתו, ושאין צריך להשגיח בענין אחר ולא לעורר הפעלות כלל, כי אברהם אבינו לא מהר לשחוט יצחק לפחדו מהשם שיהרגהו או ירוששהו, אבל כדי שיתפרסם לבני אדם מה ראוי לעשותו בשביל אהבת הש"י ויראתו לא לתקות גמול ולא לפחד עונש, כמו שבארנו במקומות רבים, ואמר המלאך לו כי עתה ידעתי וגו', ר"ל שבזה המעשה אשר בו תקרא ירא אלהים גמור, ידעו כל בני אדם גבול יראת ה' מה הוא. ודע שכבר חזק זה הענין בתורה, ובארו ואמר שתכלית התורה כלה בכל מה שכללה אותו ממצות עשה וממצות לא תעשה ומיעדים וספורים, אמנם הוא דבר אחד והוא יראת השם ית', והוא אמרו והיה אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא את ה' אלהיך. זה אחד משני ענינים המכוונים בעקדה. והענין השני להודיע אותנו איך יאמינו הנביאים באמת מה שיבואם מאת השם בנבואה, שלא יחשוב החושב בעבור שהוא בחלום או במראה כמו שבארנו, ובאמצעות הכח המדמה, שפעמים לא יהיה מה שישמעוהו או מה שיומשל להם אמת או יתערב בו קצת ספק, ורצה להודיענו שכל מה שיראה הנביא במראה הנבואה הוא אמת ויציב אצל הנביא לא יסופק בדבר ממנו אצלו כלל, ודינו אצלו כדין הענינים הנמצאים כלם המושגים בחושים או בשכל, והראיה על זה הסכים אברהם לשחוט בנו יחידו אשר אהב כמו שצווה ואף על פי שהיתה המצוה ההיא בחלום או במראה, ולו היו הנביאים מסופקים בחלום של נבואה או היה אצלם ספק במה שישיגוהו במראה הנבואה, לא היו מסכימים לעשות במה שימאנהו הטבע ולא היה מוצא בנפשו לעשות זה המעשה הגדול מספק, ובאמת היה ראוי שיהיה זה הענין על יד אברהם וביצחק ר"ל העקדה, כי אברהם אבינו הוא אשר התחיל להודיע היחוד ולקיים האמונה ולהשאיר זה הדעת אחריו תמיד ולמשוך בני אדם אליו, אמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכמו שנמשכו אחר דעותיו האמתיות המועילות הנשמעות ממנו, כן צריך שימשכו אחר הדעות הנלקחות מפעולותיו, וכל שכן זאת הפעולה אשר אימת בה פינת אמונת הנבואה והודיענו בה תכלית יראת ה' ואהבתו להיכן היא מגעת. כן צריך שנבין עניני הנסיונות, לא שהש"י ירצה לבחון אדם ולנסותו עד שידע מה שלא היה יודעו קודם, חלילה לו חלילה ממה שידמוהו הסכלים הפתאים ברוע מחשבתם, ודע זה:

במסתרים · הודעהעל ידי **במסתרים** » ה' פברואר 16, 2017 6:10 am

כמדומה לי שראיתי דברים אלו בספרים ונעלמו ממני.

א. התכוון בק"ש של שחרית לקיים מצות ובשכבך מהו?
ב. כניסה למרחץ היא יותר הפסק (מביה"כ) לענין לחזור לברך על תפלין לפי שא"א ליכנס למים עם תפליו.
ג. הליכה ממקום למקום כהפסק באמצע פסוד"ז?

אבןטובה · הודעהעל ידי **אבןטובה** » ה' פברואר 16, 2017 8:00 am

בקרו טלה.
עי' מכות כג: כולהו ישראל קרי להו בלשון יחידי דכתיב ישראל נושע בה', ומתרץ הגמרא דמש"ה אמר שמואל ויאמר על כל ישראל לשון יחיד ולא אמר ויאמרו ע"ש

איש גלילי · הודעהעל ידי **איש גלילי** » ו' פברואר 24, 2017 5:11 am

כתב מהר"י אברבנאל בישעיה א יב: "וכבר זכרו חז"ל שאסור לאדם שילך בהר הבית כי אם לשם מצוה".
מה המקור לזה?

פייערמאן · הודעהעל ידי **פייערמאן** » ו' פברואר 24, 2017 6:42 am

וכ"כ החינוך במצוה רנ"ד וברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"ב, ובכס"מ שם שהמקור ממגילה דף כ"ח. לגבי ביהכ"נ וכ"ש בביהמ"ק.

איש גלילי · הודעהעל ידי **איש גלילי** » ש' פברואר 25, 2017 8:09 pm

יישר כח.

איש גלילי · הודעהעל ידי **איש גלילי** » ד' מרץ 01, 2017 12:42 pm

מהר"י אברבנאל (ישעיה א כב) כתב:וחז"ל דרשו כספך היה לסיגים, על מחצית השקל שהיו נודרים בכל שנה ושנה, שלא היה כסף נקי כראוי. וסבאך מהול במים, על היין שהיו מנסכין ע"ג המזבח.

מה המקור לזה?

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ד' מרץ 01, 2017 1:38 pm

איש גלילי כתב:
מהר"י אברבנאל (ישעיה א כב) כתב:וחז"ל דרשו כספך היה לסיגים, על מחצית השקל שהיו נודרים בכל שנה ושנה, שלא היה כסף נקי כראוי. וסבאך מהול במים, על היין שהיו מנסכין ע"ג המזבח.

מה המקור לזה?

אולי החז"ל הנ"ל הוא המקור של מחבר הפיוט למוסף פרשת שקלים "גזלתי שקלי" "סע ועף בבצע שקלי חשדי".
שוב ראיתי שבעלי תמר מציין למכילתא בשלח פרשת בחדש פרשה א לא רציתם לשקול לשמים בקע לגולגלת הרי אתם שוקלים חמשה עשר שקלים במלכות אויביכם

איש גלילי · הודעהעל ידי **איש גלילי** » ה' מרץ 02, 2017 12:36 am

ראיתי שבכלי פז (למהר"ש לאנייאדו) הביא דבר זה בשם מהרי"א בשם חז"ל, ונראה שגם לפניו לא היה מקור לזה בחז"ל.

הוד_והדר · הודעהעל ידי **הוד_והדר** » ו' מרץ 03, 2017 7:50 pm

הולשטיין כתב:לפני שנים ראיתי בשם אחד מגדולי החסידות כי המחככים פצעיהם הרי"ז דומה לניאוף מכיוון שיודעים שיתחרטו על כך (בערך). ואיני זוכר מי ומה.
ובדומה לזה כזכור לי שהרמב"ם מזכיר איסור עידון הבשר.
וכל מקור האוסר חיכוך וגירוד הבשר, יועיל.
יש"כ למוצא.

הבני יששכר מביאו בדרך פקודיך מצוה לה חלק המעשה אות כה

חוקר ודורש · הודעהעל ידי **חוקר ודורש** » ו' מרץ 10, 2017 2:31 pm

היכן זה נאמר במדוייק בחז"ל

פורום אוצר החכמה

מי מחובר