פורום אוצר החכמה

מעביר שאלה מפורום אחר ( http://www.kipa.co.il/community/show/11645626/ ):
מישהו אמר שבאחת מאגרות הרמב"ם הוא כותב על חכמי אשכנז שאינם בקיאים בדיני ממונות משום שהנוצרים לא מאפשרים להם לדון.
האם יש מקור לאמירה זו?

עזריאל ברגר כתב:מעביר שאלה מפורום אחר ( http://www.kipa.co.il/community/show/11645626/ ):
מישהו אמר שבאחת מאגרות הרמב"ם הוא כותב על חכמי אשכנז שאינם בקיאים בדיני ממונות משום שהנוצרים לא מאפשרים להם לדון.
האם יש מקור לאמירה זו?

בתשובה לר' פנחס הדיין, במהדורת שילת עמ' תמו

מחולת המחנים כתב:ראיתי מביאים בשם חז"ל "חנון ורחום - זה יוסף".

לע"ע מצאתי בצרור המור (בראשית מ"ד) "וארז"ל חנון ורחום וצדיק, זה יוסף הצדיק".

האם ידוע מקורו טהור בחז"ל?

בתודה מראש לעונים.

על חז"ל איני יודע אבל קראי נינהו
בראשית פרק מג, כט-ל
(כט) וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי: (ל) וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה:

מחולת המחנים כתב:ראיתי מביאים בשם חז"ל "חנון ורחום - זה יוסף". לע"ע מצאתי בצרור המור (בראשית מ"ד) "וארז"ל חנון ורחום וצדיק, זה יוסף הצדיק". האם ידוע מקורו טהור בחז"ל? בתודה מראש לעונים.

ראה בתו"ש בראשית מד, ד, סי' יד, שהביא את צרור המור ולא מצא לזה מקור נוסף, ומה נאמר אנחנו אחרי הגאון הרב כשר

חלמישצור כתב:

מחולת המחנים כתב:ראיתי מביאים בשם חז"ל "חנון ורחום - זה יוסף". לע"ע מצאתי בצרור המור (בראשית מ"ד) "וארז"ל חנון ורחום וצדיק, זה יוסף הצדיק". האם ידוע מקורו טהור בחז"ל? בתודה מראש לעונים.

ראה בתו"ש בראשית מד, ד, סי' יד, שהביא את צרור המור ולא מצא לזה מקור נוסף, ומה נאמר אנחנו אחרי הגאון הרב כשר

גם הר"ש אשכנזי בהגהותיו על הצרור המור כתב "הרבה יגעתי ולא מצאתי דרשה זו במקורות שבידינו"

יישר כח לעונים.
כעת מצאתי מציינים לילקוט שמעוני איכה רמז תתרלא, שיש שם רמז לדברים: "לעתיד לבא יבא הקב"ה לפייסה לכנסת ישראל, והיא אומרת לפניו, רבונו של עולם, במה אתנחם, שלא עשית לי אפילו כבשר ודם, יוסף שהוא בשר ודם, אף על פי שגמלוהו אחיו רעות לא נקם מהם, אלא כיון שבאו אצלו כבש רחמיו עליהם, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק, אבל אתה לא כבשת רחמיך ממני והנחת אומנותך שכתוב בך, א-ל רחום וחנון".

שאלני בדבת מאן דהו על אחד מהתנאים דבא לבקר את רבו כמדומה, ובכה וביקש עליו רחמים, אמנם מיד כשנפטר החולה׳ הלכו פניו ולא היו עוד, ולשאלה מדוע הלך צערו, אמר, שעד עתה שהיה לבכות ולבקש רחמים שמא יחיה, אמנם עתה כבר אין מה לבכוות ולבקש רחמים, איני יודע מהיכן הביא מעשה זה אולם ההוא אמר שבזכרונו שיש באגדות חז׳׳ל דומה לזה ובזכרונו שזה מעשה ברבי עקיבא או אחד מהתנאים, אודה למי שיכול לעזור במציאת מקור למעשה כזה או דומה לזה, ואין הכוונה לנדרים מ. או לב׳׳ב קט׳׳ז או לסנהדרין ק׳׳א. או לכתובות ק׳׳ד.
יישר כחכם.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

ואי אפשר שכוונתו לשמואל ב, יב, יט-כג?

מחפש מקורות ממחברים קודם שנת ש"ס לערך לכך שאסתר היתה גלגול חוה והמן היה גלגול נחש.
תודה רבה

כתב בספר שפתי כהן עה"ת (בראשית מו ז; ודומה לזה במדבר יד יד):

ויעקב אבינו רצה לכלול הכל בגלות מצרים שבאו שם שבעים אומות מחמת הרעב.

האם יש מי מחכמי המקום הזה היודע, האם יש לזה איזה איזכור בא' ממדרשי חז"ל?

מה שאמרו בדברים רבה ד ט (וכעי"ז בתנחומא ויצא ז): א"ר פנחס בר חמא מלמד שהיו במצרים יותר מע' אומות ומכולן לא היו משעבדין אלא בישראל.
להבנתי אין לו שייכות לענין המבוקש.
יישר כחכם

לבנון כתב:כתב בספר שפתי כהן עה"ת (בראשית מו ז; ודומה לזה במדבר יד יד):

ויעקב אבינו רצה לכלול הכל בגלות מצרים שבאו שם שבעים אומות מחמת הרעב.

האם יש מי מחכמי המקום הזה היודע, האם יש לזה איזה איזכור בא' ממדרשי חז"ל?

מה שאמרו בדברים רבה ד ט (וכעי"ז בתנחומא ויצא ז): א"ר פנחס בר חמא מלמד שהיו במצרים יותר מע' אומות ומכולן לא היו משעבדין אלא בישראל.
להבנתי אין לו שייכות לענין המבוקש.
יישר כחכם

"...וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. נה וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. נו וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ..."

יאיר כתב:

לבנון כתב:כתב בספר שפתי כהן עה"ת (בראשית מו ז; ודומה לזה במדבר יד יד):

ויעקב אבינו רצה לכלול הכל בגלות מצרים שבאו שם שבעים אומות מחמת הרעב.

האם יש מי מחכמי המקום הזה היודע, האם יש לזה איזה איזכור בא' ממדרשי חז"ל?

מה שאמרו בדברים רבה ד ט (וכעי"ז בתנחומא ויצא ז): א"ר פנחס בר חמא מלמד שהיו במצרים יותר מע' אומות ומכולן לא היו משעבדין אלא בישראל.
להבנתי אין לו שייכות לענין המבוקש.
יישר כחכם

"...וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. נה וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. נו וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ..."

הרמב"ן (בראשית מא נד), על פי המדרש, הבין קצת אחרת ממך את פירוש הכתוב.

ויהי רעב בכל הארצות - אשר סביב ארץ מצרים, כי מה יעשו הרחוקות אם היה בהן רעב כזה. וכך אמרו בבראשית רבה (צ ו) בשלש ארצות בפינקיא ובערביא ובפלישטני.

מרחביה כתב:ואי אפשר שכוונתו לשמואל ב, יב, יט-כג?

יבורך מר ויישר כוחו!
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

בספר עץ יהודה לר"י בעהאק, ווילנא תרמ"ד
chrome-extension://hehijbfgiekmjfkfjpbkbammjbdenadd/nhc.htm#url=http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6955&st=&pgnum=33

"ומצאתי (הצופה להמגיד ז' נ') בשם הרב צרור המור [פרשת נח] שפירש על הכהנים (החשמונאים) הנקראים חסידים, כמ"ש [דברים לג ח] תמיך ואוריך וגו'".

ניסיתי לחפש ב"המגיד" שנה שביעית עמ' נ, ושם אין זה חלק "הצופה" שהוא מדור פנימי כעין תוספת על "המגיד", אלא החלק של "המגיד" עצמו.

אולי צ"ל "הצופה להמגיד ז' ג'", והיינו גליון ג', וגם שם בחיפוש מהיר במדור ה"צופה" לא מצאתי.

אודה לכל מי שיוכל לעזור לי לאתר הדברים בהצופה להמגיד הנ"ל.

ושא_נס כתב:בספר עץ יהודה לר"י בעהאק, ווילנא תרמ"ד
chrome-extension://hehijbfgiekmjfkfjpbkbammjbdenadd/nhc.htm#url=http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6955&st=&pgnum=33

"ומצאתי (הצופה להמגיד ז' נ') בשם הרב צרור המור [פרשת נח] שפירש על הכהנים (החשמונאים) הנקראים חסידים, כמ"ש [דברים לג ח] תמיך ואוריך וגו'".

ניסיתי לחפש ב"המגיד" שנה שביעית עמ' נ, ושם אין זה חלק "הצופה" שהוא מדור פנימי כעין תוספת על "המגיד", אלא החלק של "המגיד" עצמו.

אולי צ"ל "הצופה להמגיד ז' ג'", והיינו גליון ג', וגם שם בחיפוש מהיר במדור ה"צופה" לא מצאתי.

אודה לכל מי שיוכל לעזור לי לאתר הדברים בהצופה להמגיד הנ"ל.

כוונתו להמגיד, שנה ז, חוברת נ, עמ' 398:

קאצ'קלה כתב:

ושא_נס כתב:בספר עץ יהודה לר"י בעהאק, ווילנא תרמ"ד
chrome-extension://hehijbfgiekmjfkfjpbkbammjbdenadd/nhc.htm#url=http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6955&st=&pgnum=33

"ומצאתי (הצופה להמגיד ז' נ') בשם הרב צרור המור [פרשת נח] שפירש על הכהנים (החשמונאים) הנקראים חסידים, כמ"ש [דברים לג ח] תמיך ואוריך וגו'".

ניסיתי לחפש ב"המגיד" שנה שביעית עמ' נ, ושם אין זה חלק "הצופה" שהוא מדור פנימי כעין תוספת על "המגיד", אלא החלק של "המגיד" עצמו.

אולי צ"ל "הצופה להמגיד ז' ג'", והיינו גליון ג', וגם שם בחיפוש מהיר במדור ה"צופה" לא מצאתי.

אודה לכל מי שיוכל לעזור לי לאתר הדברים בהצופה להמגיד הנ"ל.

כוונתו להמגיד, שנה ז, חוברת נ, עמ' 398:

pdf.pdf

ייש"כ רב גם על זה. אין כמוך.
תבורך.
מי הוא החכם הכותב שם "מו"ח"? ידוע לך?

מרדכי ווייסמאן חיות

ראיתי באיזה מקום, בשם אחד מבעלי התוספות שמתאר שביומי דפגרא היו עושים כעין חידון תנ"ך - אחד מתחיל פסוק, והשני ממשיך את הפסוק במילה שבה הסתיים הפסוק הקודם.

ידוע למישהו מקור כזה? [ובכלל על מידע לימוד תנ"ך בתקופת בעלי התוספות].

חברא כתב:ראיתי באיזה מקום, בשם אחד מבעלי התוספות שמתאר שביומי דפגרא היו עושים כעין חידון תנ"ך - אחד מתחיל פסוק, והשני ממשיך את הפסוק במילה שבה הסתיים הפסוק הקודם.

ידוע למישהו מקור כזה? [ובכלל על מידע לימוד תנ"ך בתקופת בעלי התוספות].

על לימוד המקרא בתקופת בעה"ת, ראה מ' ברויאר, אוהלי תורה: הישיבה תבניתה ותולדותיה, ירושלים תשסד, עמ' 120-119.
(החידון שהזכרת, לא נזכר שם לכאורה)

אם מישהו יוכל להעלות לכאן את העמודים המדוברים, אודה לו.

עריכה: בינתיים קיבלתי זאת כאן.

פרשת_דרכים כתב:מרדכי ווייסמאן חיות

יישר כוחך

היש מקור בספרי הטבע או ספרי הקדמונים למה שכ' בספר מאמר האחדות פ"ט שטבע השמן שונה מהכל שכל חפצים בהמשך הזמן יחסרו אבל שמן אדרבה ניתוסף לאחר זמן

צ"ל פ"ח.
וראה גם ילקו"ש שה"ש רמז תתקפא "ד"א כי טובים דודיך מיין לריח שמניך, אי מה יין כל זמן שהוא מתיישן הוא חסר אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לריח שמניך טובים, כשם שאין השמן חסר כך אין דברי תורה חסרים".

ייש"כ
אולם מקור שהשמן נתוסף לא ידעתי רק אצל אלישע (מלכים-ב ד)ואצל החשמונאים (שבת כא:)

בספר יין המשומר (ויניציאה ת"ך): "כמ"ש הרח"ו זלה"ה בכוונת מגלת אסתר וז"ל, וצריך לדעת בשעה שבא סמא"ל לפתות לחוה, היה רוכב על הנחש והיה כלול הנחש הזה עשר מדרגות הטומאה וכולם נקרא נחשים, וסמא"ל עליהם הרי י"א, רמז לי"א יום מחורב דרך הר שעיר. ובקנאתו בא לפתות את חוה ונעשה עשן כולו על עץ הדעת והחשיך בעשנו העשר אורות של עשר חופות שעשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן מעשר מדרגות הקדושה כי הנחש מלשון תנין, ותרגומו של עשן תננא, ואז נגרש אדם מגן עדן לחוץ כי אין לישב בגן יותר. וענין אדם עם הנחש הוא רמז להמ"ן כי מ"ה מהמ"ן גי' אד"ם, ואות ו' היא הנחש. ורמז המן לנחש כי דבר לשון הרע באומרו "והייתם כאלהים" וכפר בעיקר. וכן המן באומרו ישנו עם אחד מפוזר ר"ל ישן אלוה שלהם שאינו משגיח וכו'. ואמר הקב"ה לאדם יבא הזמן שיחזרו ישראל לחטא שלך לעבוד ע"ז, ויהנו מפרי עץ הדעת ויאכלו וישתו ויתחייבו ח"ו כליה ע"י נחש א' שהוא המן, וכולל עשר נחשים שהם י' בניו. וזהו החטא שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אותו רשע. ואביא צדיק א' שלא ישתחוה לצלם ולא יהנה מסעודת אותו רשע, והוא יתקן את אשר עותו. ואביא צדקת אחת ושמה אסתר והיא תתקן עון חוה. ועם היות שנראה שנלקתה בעון חוה במה שכתיב "ותתחלחל המלכה" מלמד שפירשה נדה ונשאת לאותו רשע, שהוא שורש דנחש שהטיל הזוהמא בחוה. אבל במ"ש בספר הזוהר פרשת כי תצא, ח"ו כי לא נגע בה אחשורוש אלא שמרדכי היה יודע להשביע את.השידה בשם המפורש והביאה לאותו רשע. אבל אסתר היתה יושבת בחיקו של מרדכי כמו שושנ"ה שגי' אסת"ר. ורמז להמן, המן העץ, שהעץ שעשה רמז לנ' אמה. ו' מהמן ואותיות מ"ה עם הכולל גי' אמ"ה הרי נ' אמ"ה. ולא היה יודע כי בנפשו הוא. וזהו רמז המן מן התורה מניין המן העץ, בסבת זה תקן מרדכי ע"ז שנאמר כאשר צויתיך, ואין צו אלא ע"ז ותיקן שלא היה נהנה מאותה הסעודה אפילו אכילת פרי כנגד עץ הדעת וכו'. ואדם עבר עליו וזהו לבלתי אכל ממנו אכלת עכ"ל".

לאיזה ספר נתכוין הרב יין המשומר?
איני מחפש מקורות שיתכן והעתיקו מיין המשומר עצמו...

שמא יש מהדורה חדשה של יין המשומר עם ציוני המקורות דוגמת שאלה זו. והרב קבלת האר"י נר"ו לפום ריהטא לא דיבר בזה.

האם מצאנו במקורות שהשרץ ששמו לטאה או אנקה מסמל דבר תמוה, סתום, לא מובן וכיוצא בכך?
אודה לכל הפניה בנידון.

זה נמצא במחברת הקודש - שער הפורים נ''ו א'
הדברים שהבאת כתבם מה''ר נתן שפירא זללה''ה, כמו שניכר לרגיל בסגנונו הקדוש, ונוסח עמוד השער הטעה את הקורא לחשוב שכללות הספר היא ממהרח''ו.

האם יש במקור במדרשי חז"ל (לא במדרשים חיצוניים ומאוחרים) למימרא 'כל הכופר בטובתו של חבירו סופו כופר בטובתו של הקב"ה".
הלשון הובא ברבינו בחיי (שמות א, ח) ויסוד הענין נתבאר בשמות רבה (א, ח).

מחולת המחנים כתב:האם יש במקור במדרשי חז"ל (לא במדרשים חיצוניים ומאוחרים) למימרא 'כל הכופר בטובתו של חבירו סופו כופר בטובתו של הקב"ה". הלשון הובא ברבינו בחיי (שמות א, ח) ויסוד הענין נתבאר בשמות רבה (א, ח).

"מפני מה ענש הכת' ביותר לכפויי טובה. מפני שהוא כעניין כפירה בהקב"ה. אף הכופר בהקב"ה כופר טוב הוא. האדם הזה הוא כופה טובתו של חבירו, למחר הוא כופה טובתו של קונו. וכן הוא אומ' בפרעה, אשר לא ידע את יוסף. והלא עד היום הזה מצרים יודעין חסדו של יוסף, אלא שהיה יודע ולא השגיח עליו, וכפה טובתו, ולבסוף כפה טובתו של הקדוש ברוך הוא, שאמ' לא ידעתי את יוי. הא למדת שכפיית הטובה הקשה לכפירה בעיקר. וכן הקדוש ברוך הוא אומ' להן לישראל אנכי" (משנת רבי אליעזר, פרשה ז, מהד' ענלאו, עמ' 137).

לענין כתב:זה נמצא במחברת הקודש - שער הפורים נ''ו א'
הדברים שהבאת כתבם מה''ר נתן שפירא זללה''ה, כמו שניכר לרגיל בסגנונו הקדוש, ונוסח עמוד השער הטעה את הקורא לחשוב שכללות הספר היא ממהרח''ו.

תודה על הרצון לעזור, אך במחילה דבריך אינם מכוונים.
הלשון שציטטתי היא של הרב יין המשומר עצמו, הוא כותב כן בשם הרח"ו בכוונת מגילת אסתר, ובכן למה נתכוין הרב יין המשומר בכותבו הוא עצמו "הרח"ו בכוונת מגילת אסתר", לאן?
מחברת הקודש כנראה מבוסס על כתיבות אחרות של ר' נתן שפירא, ויתכן כי היסוד כולו מספר יין המשומר. רק צריך לדעת למה נתכוין הרב יין המשומר.
יש מהדורה מתוקנת ומשופרת של יין המשומר עם מקורתיו? שמא שם אפשר לבדוק?
תודה רבה למשיבים

אסביר.
בעמוד השער של מחברת הקודש מבואר שזה 'אשר הונף ואשר הורם וכו' והוא ספר הכוונות לשבתות וחדשים וזמנים יקרים וכו' הכל מהאלקי הרח''ו' וכו'. ואח''כ כתוב 'דברים יקרים מפנינים וכו' וכו' דברי המקובל האלקי מוהר''ר נתן שפירא' וכו' וכו'.
היין המשומר זיע''א קרא לדברים הנ''ל כוונות הרח''ו על מגילת אסתר, ונתעלם ממנו ז''ל לפי שעה שלפני כמה דפים כתוב 'מהר''ן זלה''ה'.

לענין כתב:אסביר.
בעמוד השער של מחברת הקודש מבואר שזה 'אשר הונף ואשר הורם וכו' והוא ספר הכוונות לשבתות וחדשים וזמנים יקרים וכו' הכל מהאלקי הרח''ו' וכו'. ואח''כ כתוב 'דברים יקרים מפנינים וכו' וכו' דברי המקובל האלקי מוהר''ר נתן שפירא' וכו' וכו'.
היין המשומר זיע''א קרא לדברים הנ''ל כוונות הרח''ו על מגילת אסתר, ונתעלם ממנו ז''ל לפי שעה שלפני כמה דפים כתוב 'מהר''ן זלה''ה'.

לא הבנתי את הסברך, מחילה.
יין המשומר נדפס בשנת ת"ך, לאיזה כתיבות של הרח"ו שהיו קיימות עד שנת ת"ך הוא מתכוין? רק זה אני מחפש להבין. תשכח ממחברת הקודש שהוא ספר יותר מאוחר שכנראה מבוסס במישרים או בעקיפים על ספר יין המשומר עצמו!

בספר קדום מאוד הוזכרו שני מנהגים שלא מצאתי זכרם: א. "כותבים לפני הארון כתר תורה" (ככל הנראה הכוונה לחקיקת המילים "כתר תורה" או הר"ת "כ.ת." על ארון הקודש). ב. "לכך אומרים התינוקות ואתם הדביקים כשעומדים מלימוד מכל פסוקים שבתורה".
אשמח מאוד אם חברי אתרא קדישא הדין יוכלו להפנות אותי ל:1)מקורות שני המנהגים. 2)מקבילות. 3)האם היו אי מי שכתבו ותיעדו את שני המנהגים האלו וחקרו אותם?

היכן כתוב על הגר"א, שהטעם שהוא לא עסק במנין המצוות, כי הוא סבר שתרי"ג זה רק שורשים אבל הענפים הם גם מצוות, ולכן אין נפק"מ בכל הפלוג' מה מונים ומה לא וכו'.

עושה חדשות כתב:היכן כתוב על הגר"א, שהטעם שהוא לא עסק במנין המצוות, כי הוא סבר שתרי"ג זה רק שורשים אבל הענפים הם גם מצוות, ולכן אין נפק"מ בכל הפלוג' מה מונים ומה לא וכו'.

עי' בתחילת ספר מעלות התורה.

יש"כ, אכן הלש' שם הוא "ואין מן הצורך לדעת זאת".

לענין כתב:אסביר.
בעמוד השער של מחברת הקודש מבואר שזה 'אשר הונף ואשר הורם וכו' והוא ספר הכוונות לשבתות וחדשים וזמנים יקרים וכו' הכל מהאלקי הרח''ו' וכו'. ואח''כ כתוב 'דברים יקרים מפנינים וכו' וכו' דברי המקובל האלקי מוהר''ר נתן שפירא' וכו' וכו'.
היין המשומר זיע''א קרא לדברים הנ''ל כוונות הרח''ו על מגילת אסתר, ונתעלם ממנו ז''ל לפי שעה שלפני כמה דפים כתוב 'מהר''ן זלה''ה'.

אם יש לך תשובה יותר בהירה ומכוונת, אשמח לשמוע אותה.
תודה מרובה מאד ממש

מה הפשט ? וכי דבר שנתייגעו בו חמורי עולם, וחברו עליו ספרים עמוקים, ומסרו נפשם על בירורו, ידחנו הגר''א ח''ו בגילא דחיטתא?
וקיבלנו בזהממו''ר הגר''מ שפירא זיע''א (לשמו ולזכרו תאות נפש. נכתב בקיצור לפי הבנת הכותב, בתוספת נופך) כי המצוות הם שרשי תורה שבע''פ לכן מוכרח היה הדבר שקודם לבירור פירטי המצוות וחוקיהם בכל תקופת הראשונים זיע''א, יקדם לו בירור השרשים של תושבע''פ. ועל דרך שקדמה המשנה לגמרא, כמו כן בתקופת התחלת החיבורים של הראשונים, פסקי ההלכות, שנתחברו בצורה מסודרת לאחר חתימת התלמוד (בשונה מהגאונים שעיקר עיסקם היה בביאור הש''ס ותשובות לשאלות), הוצרכו להקדים לו 'משנה' שהיא מנין המצוות, והמדייק נכוחה יראה זה בהקדמת הרמב''ם לס' המצוו ת.
ממילא העיסוק בזה בתקופת הגר''א היה בעל משמעות שונה.
במאמר המוסגר, סבר מו''ר, שכעילוי משנה, העיסוק בסהמ''צ, כמוהו כלימוד משניות, ואדרבה קרוב יותר לערכנו, ואכ''מ.

לענין כתב:מה הפשט ? וכי דבר שנתייגעו בו חמורי עולם, וחברו עליו ספרים עמוקים, ומסרו נפשם על בירורו, ידחנו הגר''א ח''ו בגילא דחיטתא?
וקיבלנו בזהממו''ר הגר''מ שפירא זיע''א (לשמו ולזכרו תאות נפש. נכתב בקיצור לפי הבנת הכותב, בתוספת נופך) כי המצוות הם שרשי תורה שבע''פ לכן מוכרח היה הדבר שקודם לבירור פירטי המצוות וחוקיהם בכל תקופת הראשונים זיע''א, יקדם לו בירור השרשים של תושבע''פ. ועל דרך שקדמה המשנה לגמרא, כמו כן בתקופת התחלת החיבורים של הראשונים, פסקי ההלכות, שנתחברו בצורה מסודרת לאחר חתימת התלמוד (בשונה מהגאונים שעיקר עיסקם היה בביאור הש''ס ותשובות לשאלות), הוצרכו להקדים לו 'משנה' שהיא מנין המצוות, והמדייק נכוחה יראה זה בהקדמת הרמב''ם לס' המצוו ת.
ממילא העיסוק בזה בתקופת הגר''א היה בעל משמעות שונה.
במאמר המוסגר, סבר מו''ר, שכעילוי משנה, העיסוק בסהמ''צ, כמוהו כלימוד משניות, ואדרבה קרוב יותר לערכנו, ואכ''מ.

לא מתיישב בלשון,
ראה בעצמך:

ושא_נס כתב:

לענין כתב:אסביר.
בעמוד השער של מחברת הקודש מבואר שזה 'אשר הונף ואשר הורם וכו' והוא ספר הכוונות לשבתות וחדשים וזמנים יקרים וכו' הכל מהאלקי הרח''ו' וכו'. ואח''כ כתוב 'דברים יקרים מפנינים וכו' וכו' דברי המקובל האלקי מוהר''ר נתן שפירא' וכו' וכו'.
היין המשומר זיע''א קרא לדברים הנ''ל כוונות הרח''ו על מגילת אסתר, ונתעלם ממנו ז''ל לפי שעה שלפני כמה דפים כתוב 'מהר''ן זלה''ה'.

לא הבנתי את הסברך, מחילה.
יין המשומר נדפס בשנת ת"ך, לאיזה כתיבות של הרח"ו שהיו קיימות עד שנת ת"ך הוא מתכוין? רק זה אני מחפש להבין. תשכח ממחברת הקודש שהוא ספר יותר מאוחר שכנראה מבוסס במישרים או בעקיפים על ספר יין המשומר עצמו!

לאחר העיון.
אין לי ספק שהמילים 'וז''ל' שנד' ביין המשומר (ל' ב') הם טעות גמור. מהסיבה הפשוטה, שזה לא נמצא באר''י, וגם שזה סגנון כתיבתו של הרנ''ש עצמו.
והנה לעיל מינה, בדף ל' א', ג''כ הביא היין המשומר'כמ''ש הרב זללה''ה בפי' מגילת אסתר', ושם הכוונה לפע''ח שער הפורים, כמובן למעיין. וממילא גם כאן, ברור שהכוונה לאותו ספר. ואולי במקום 'וז''ל' הי' כתוב 'וכדל', שפירושו הוא 'וכדלעיל', וכוונתו לאותו קטע שציין אליו בפע''ח, שבו מבואר שהמן רצה להשאיר את המצב של שינת הז''א, וצ''ע. עכ''פ ברור שתבת 'וז''ל' אין לה מקום.