דעת הבא"ח| עד היכן רשאי לברך על המגילה

[מגדל]

כתב הבא"ח בפרשת תצוה אות ה':

"מי ששכח ולא בירך שהחיינו, אם נזכר אחר שהתחיל יברך במקום שנזכר, ובסה"ק מקבציאל העליתי דאם לא נזכר עד אחר שכבר קרא גם פסוק עשרת בני המן, אע"פ שעדיין לא גמר המגילה לא יברך שהחיינו שם במקום שנזכר:"

מישהו יודע מה מקור הדברים?
לי מיד עלתה המשנה בדף יט' שם נחלקו תנאים גבי מה עיקר המגילה, אלא שמבואר שם בגמ' להדיא דהלכה כמ"ד שצריך לקוראה כולה.

[ישראל אליהו]

ומ"מ י"ל שאמנם צריך לקראה כולה, אך נשארה ההבנה שעד שם עיקר הנס.

[עזריאל ברגר]

האם איכא למ"ד ש"עשרת בני המן" זה גבול של התחלת או סיום קריאת המגילה?!

[ישראל אליהו]

הגמ' מביאה דלמאן דאמר מאחר הדברים האלה, מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים - על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ומה הגיע אליהם - ותלו אתו ואת בניו על העץ.
ולשיטה זו זהו עיקר הנס. ומה שממשיכים זה טפל לעיקר.

[מגדל]

הגמ' מביאה דלמאן דאמר מאחר הדברים האלה, מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים - על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ומה הגיע אליהם - ותלו אתו ואת בניו על העץ.
ולשיטה זו זהו עיקר הנס. ומה שממשיכים זה טפל לעיקר.

אבל להלכה מבואר דפוסקין כמ"ד כולה. ואם החסיר תיבה אחת, יצא. וא"כ כיצד יתכן מצב שמקיים בקריאתו מצוות המגילה, אך מ"מ אינו רשאי לברך עליה?

נטיתי מלכתחיתה לומר כמו שכתבת בתחילה, דסו"ס שם עיקר הנס, ומשם והלאה אע"פ שאכתי מקיים מצווה, העיקר עבר. כנטילת לולב ונענועו. אבל אני מאוד מגמגם בזה.

[ישראל אליהו]

זה לא דומה ללולב, דהתם יכול לברך על שיירי המצוה, אך כאן עדיף שידחה את הברכה למחר, ויברך כהוגן.
ולא כמו שיש שהבינו שהפסיד לגמרי את הברכה, והשיגו על הבא"ח. ועיין פנחס ויפלל.

[מגדל]

זה לא דומה ללולב, דהתם יכול לברך על שיירי המצוה, אך כאן עדיף שידחה את הברכה למחר, ויברך כהוגן.
ולא כמו שיש שהבינו שהפסיד לגמרי את הברכה, והשיגו על הבא"ח. ועיין פנחס ויפלל.

לפי דבריך, שהחיינו דווקא, או כל הג' ברכות?

[ישראל אליהו]

כתוב שהחיינו.

[מגדל]

מישהו מכיר תקדים לזה? דהיכא שכבר אין הברכה בשלמות, ויכול לברכה לאחר מכן, עדיף לו לחכות ולברך בהזדמנות הבאה?

[ישראל אליהו]

האם הסברא לא נראית?
[אם היא נראית, למה צריך מקור?].

ויעויין באול"צ ח"ד פרק נ"ד אות י"ב, דנטה לומר דאדרבה הסברא הפוכה, וכל שהתחיל יברך למחרת. ושכך עדיף טפי. ע"ש מלתא בטעמא.

[מגדל]

האם הסברא לא נראית?
[אם היא נראית, למה צריך מקור?].

ויעויין באול"צ ח"ד פרק נ"ד אות י"ב, דנטה לומר דאדרבה הסברא הפוכה, וכל שהתחיל יברך למחרת. ושכך עדיף טפי. ע"ש מלתא בטעמא.

זה שביקשתי מקור דומה, לא אומר שלדעתי הסברא לא נראית.

אך אני כן מתקשה להבין, מכיוון שברכת שהחיינו נסובה על קיום המצוה של קריאת המגילה, ואותו האדם עדיין קורא את המגילה, מדוע אינו יכול לברך שהחיינו?
ואף את"ל כדבריך דכל היכא דאפשר לתקוני, עבדינן. מ"מ מהיכן הגיע החילוק הזה בין קודם עשרת בני המן ללאחר מכן? הרי אנו פוסקים כמ"ד צריך לקוראה כולה.

[ישראל אליהו]

האם הסברא לא נראית?
[אם היא נראית, למה צריך מקור?].

ויעויין באול"צ ח"ד פרק נ"ד אות י"ב, דנטה לומר דאדרבה הסברא הפוכה, וכל שהתחיל יברך למחרת. ושכך עדיף טפי. ע"ש מלתא בטעמא.

זה שביקשתי מקור דומה, לא אומר שלדעתי הסברא לא נראית.

אך אני כן מתקשה להבין, מכיוון שברכת שהחיינו נסובה על קיום המצוה של קריאת המגילה, ואותו האדם עדיין קורא את המגילה, מדוע אינו יכול לברך שהחיינו?
ואף את"ל כדבריך דכל היכא דאפשר לתקוני, עבדינן. מ"מ מהיכן הגיע החילוק הזה בין קודם עשרת בני המן ללאחר מכן? הרי אנו פוסקים כמ"ד צריך לקוראה כולה.

נראה שכל דאפשר לתקוני מתקנינן.
והחילוק בין עשרת בני המן לשאר המשך המגילה, כי אף שאנו פוסקים שיש לקרוא את כולה, אך לא נעשה אפושי פלוגתא, שי"א דסגי לקרוא עד שם ותו לא כי שם עיקר הנס, וי"א שעיקר הנס ממשיך ולכן יש לקרוא את כולה, אלא עדיף לומר שלכו"ע עיקר הנס הוא (מקסימום) עד עשרת בני המן, ושאר המגילה טפלה לעיקר ואמנם צריך לקרוא גם את הטפל.

[מגדל]

האם הסברא לא נראית?
[אם היא נראית, למה צריך מקור?].

ויעויין באול"צ ח"ד פרק נ"ד אות י"ב, דנטה לומר דאדרבה הסברא הפוכה, וכל שהתחיל יברך למחרת. ושכך עדיף טפי. ע"ש מלתא בטעמא.

זה שביקשתי מקור דומה, לא אומר שלדעתי הסברא לא נראית.

אך אני כן מתקשה להבין, מכיוון שברכת שהחיינו נסובה על קיום המצוה של קריאת המגילה, ואותו האדם עדיין קורא את המגילה, מדוע אינו יכול לברך שהחיינו?
ואף את"ל כדבריך דכל היכא דאפשר לתקוני, עבדינן. מ"מ מהיכן הגיע החילוק הזה בין קודם עשרת בני המן ללאחר מכן? הרי אנו פוסקים כמ"ד צריך לקוראה כולה.

נראה שכל דאפשר לתקוני מתקנינן.
והחילוק בין עשרת בני המן לשאר המשך המגילה, כי אף שאנו פוסקים שיש לקרוא את כולה, אך לא נעשה אפושי פלוגתא, שי"א דסגי לקרוא עד שם ותו לא כי שם עיקר הנס, וי"א שעיקר הנס ממשיך ולכן יש לקרוא את כולה, אלא עדיף לומר שלכו"ע עיקר הנס הוא (מקסימום) עד עשרת בני המן, ושאר המגילה טפלה לעיקר ואמנם צריך לקרוא גם את הטפל.

האור לציון לא דיבר על מי שנמצא עדיין באמצע קריאת המגילה, אלא על מי ששכח מברכת שהחיינו לגמרי, כניכר מתמיהתו מדוע לא פסק הבא"ח שיברך ביום.
ובאשר למה שכתבת עתה, אם סוף דבר צריך לקרוא את כל המגילה, הרי שבכל מילה ומילה שקורא הרי הוא מקיים מצוות מקרא מגילה, וא"כ אף לאחר פסוק עשרת בני המן, יהו הדברים טפלים או עיקריים, הרי הוא מקיים המצווה, ואם לא יקרא תיבות אלו, לא יצא ידי חובתו, וא"כ שפיר הו"ל לברוכי גם לאחר פסוק עשרת בני המן.

[ישראל אליהו]

האור לציון לא דיבר על מי שנמצא עדיין באמצע קריאת המגילה, אלא על מי ששכח מברכת שהחיינו לגמרי, כניכר מתמיהתו מדוע לא פסק הבא"ח שיברך ביום.
ובאשר למה שכתבת עתה, אם סוף דבר צריך לקרוא את כל המגילה, הרי שבכל מילה ומילה שקורא הרי הוא מקיים מצוות מקרא מגילה, וא"כ אף לאחר פסוק עשרת בני המן, יהו הדברים טפלים או עיקריים, הרי הוא מקיים המצווה, ואם לא יקרא תיבות אלו, לא יצא ידי חובתו, וא"כ שפיר הו"ל לברוכי גם לאחר פסוק עשרת בני המן.

לדבריך, מה תמה האול"צ על הבא"ח? ומי אמר לו שהבא"ח לא יסכים עם זה?
נראה לענ"ד פשוט שכוונתו שכל שהתחיל, כבר זה לא לכתחילה, ועדיף טפי לדחות הברכה למחרת.
ותמיהת האול"צ שכל שהתחיל, עדיף שידחה את ברכת שהחיינו למחרת, ויברך לפני המגילה כהוגן.

ובאשר לסיפא דדבריך, הבא"ח עשה כאן 'משקל ההלכה' וס"ל דאם הוא כבר אוחז ב'טפל', אף שאכתי מקיים בכל מילה ומילה מצוה, אך כיון שזה טפל ונגרר אחר העיקר, ואת העיקר כבר קרא, סבירא ליה דבכה"ג עדיף לדחות למחרת.
[ואל תשכח שהמנהג הקדום בספרד היה לברך גם ביום, וכ"כ ראשונים ספרדים רבים. ורק אח"כ השתנה המנהג].