פורום אוצר החכמה

בס"ד

הנה בס' אגדת אליהו לבעל השבט מוסר במעשרות פ"ג ה"ב כתב:
ששמעתי מהחכם השלם ה"ר חיים אלפסי ז"ל משם המקובלים ז"ל, דהמוציא איזה פרי בשוק מושלך ארצה יטלנו לאוכלו ויכון בברכתו שעל ידי כל מתתקן איזה ניצוץ של קדושה אם יש בו, ע"כ. 

רציתי לשאול האם ידוע ללומדים מקורות נוספים על ענין זה, ומה ביאור הענין (ע"ד הפשט), וכי יש חיוב לקחת פירות שמוצאים, או ענין, דלמה כתב המוצא פרי מושלך ארצה, וכי לא די שיאכל פרי בביתו ויברך עליו?

בברכה מרובה

בפשטות כוונתו שיש עניין שבכל דבר יש ניצוץ קדוש [וראה מש"כ בביכורי אביב שבכל פרי לפי טעמו יש בזה ניצוצות וסודות אחרים]. כך הבנתי בדבר.

אכן כן.
אך הנה באגדת אליהו שם נראה דיש ענין מיוחד ליטול כל פרי אשר מושלך ברחוב,
ובזה פירש שם מה דאיתא בירושלמי במעשרות שם דר"א ב"ר שמעון הוה אכיל בשוקא, חזיא ר' מאיר אמר ליה וכי שבח לת"ח לאכול בשוק. (דברי ירושלמי אלו הובאו בתוס' קידושין מ' ע"ב גבי האוכל בשוק דומה לכלב ופסול לעדות).
והק' שם איך באמת ראב"ש עצמו אכל בשוק ולא חשש לגנאי שיש בדבר, וביאר בזה ע"פ הנ"ל דכיון דיש ענין לקחת כל פרי המושלך ברחוב, א"כ רצה ראב"ש לתקן מיד הניצוץ (עוד חידוש לכשעצמו), וע"ז הוכיחו ר"מ דמ"מ אל יעשה כן בשוק. ודו"ק.

המשמש של הדברי חיים מצאנז, כותב שהביאו תיקון לבית המדרש,
ויושבי בית המדרש נהנו ושתו,
ונודע לרבי חיים ולא היתה דעתו נוחה...
אמר הרי גם הוא יודע כמה כוונות לכוון בשתיית ייש...
ואעפ''כ לא שטתה כ''כ ללא סיבת מצוה, רק משום שהביאו ייש.

וכעין זה אחד מצדיקי בית רופשיץ, לפעמים היה מתחיל לאכול מפרי, ולא מסיימו,
ואחרי כמה ימים היה מסיים, והיו חצאי פירות מונחים בחלונות...
נכדו ראה חצי פרי ואכל, אחר כך זקנו הגיע וחיפש את הפרי,
והודה הילד שהוא אכל,
שאל למה אכלת? וכי היית רעב?
השיב. לאו, ראה שהפרי עומד זמן רב וחשש לבל תשחית.
אמר הזקן,
יש סדר בבריאה, דומם משמש את הצומח, צומח את החי, החי את האדם,
וכאן בא האדם להיות משמש הצומח.

באווירת ימי חודש אדר, אומרים שגברים משמינים ממצוות, ונשים משמינות מעברות:
גברים - מדי פעם אוכלים בסעודות מצווה, שבדרך כלל האוכל בהן הוא עתיר קלוריות וכו',
ונשים - אוכלות את כל מה ש"עברה לזרוק"...