בכתבי אמו"ר ז"ל* ראיתי הערה נפלאה זו. ובחיפוש אחר חיפוש באוצר החכמה, לא מצאתי בעניותי שעמדו בזה. אשמח אם הת"ח ימציאו מקורות נוספים הנוגעים לשאלה זו:
מובא בגמרא במסכת שבת (כג, ב): אמר רבא מאן דרחים רבנן, הוו ליה בנין רבנן, ומאן דמוקיר רבנן, הוו ליה חתנין רבנן. ומפרש רש"י, דרחים רבנן – אוהב רבנן. כלומר, מי שהוא אוהב ת"ח, בניו יהיו ת"ח, ומי שמוקיר ת"ח, חתניו יהיו ת"ח.
ויש לשאול, הרי מפורסם בש"ס (מו"ק יח, ב. סוטה ב, א. סנהדרין כב, א) מאמרו של רב יהודה אמר רב: "ארבעים יום קודים יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני". וא"כ הלא נקבו בשמים שם החתן לבתו, ואיך יובטח המוקיר רבנן בזכות מעשיו הטובים לת"ח, ומה יהיה אם הפלוני שהכרוז יוצא עליו לא יהיה ת"ח. ובעיקר הקושי הוא, שהרי ידוע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג, ב ועוד).
אפשר לומר, שאין הכוונה ב'הוו ליה חתנין רבנן', שמיעדים לו מן השמים חתן ת"ח פלוני, אלא יוצא עליו הכרוז שבתו תהיה לאחד מהרבנן, ותחת שהוקיר את אחרים, זוכה להוקיר את חתנו, מידה כנגד מידה.
* המאמר בשלימותו הובא במגדל שיר [תשע"ט]