פורום אוצר החכמה

נהוג עלמא לומר נפי"א בלחש.

בחפשי מצאתי להנ"ל [בן איש חי פר' כי תשא שנה ראשונה סעיף י"ג]:

והנה פה ערינו בגדא"ד כו' אין נוהגים לשים פניהם על זרועם כו' אלא רק אומרים המזמור בלחש.

וכן בנ"ל [ספר דברי קהילות מנהגי פראנקפורט יום א' בשבת חקת כ"ד בסיון [שנת] תקעח אות כ']:

ומטה ראשו על זרוע ימין ולא על שמאל כו' ואומר בלחש רחום וחנון עד רגע.

[אכן מהאחרון ליכא ראיה דמיירי על הש"ץ דא"צ לאומרו בקול רם].

וראיתי לא' דפסק עפי"ז דין [משנה הלכה סי' קל"א סק"א] וז"ל :

ונראה די"ל שמי שרוצה לנהוג כן אין בזה משום לא תתגודדו [אם יאמר המזמור לדוד אליך] כיון שאומרים כן בלחש.

ידוע אכן מקור או טעם לזה או אגב הרגילות הונהג?

ראה מש"כ מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בתשובות והנהגות ח"ג סימן נו,

עוד העירני חכם אחד, דלכאורה טעם הדבר הוא משום דזה כחלק מהתפילת שמו"ע שלו.

דהרי נפסק בסי' קל''א דאסור להפסיק בין שמנ''ע לנפ''א. וכ' האג''מ (או''ח ח''ג סי' פ''א) וז''ל "ונפ"א נחשב מעצם התפלה דשמ"ע, דהא אסור להפסיק בין שמ"ע לנפ"א, ולכן א"א לומר תתקבל קודם נפ"א, (ונראה שמטעם זה אין אומרים כלל קדיש לאחר שמ"ע קודם נפ"א דהוא כמו באמצע סדר התפלה ממש וקדיש אומרים אחר גמר דבר כמו אחר פסד"ז שהוא גמר דבר)" עכ''ל.

והרי כתב הטור (סי' קל''א) וכ''כ בכלבו (סי' י''ט), והובא במ''ב (שם סק''ט) וז''ל "לפי שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כמו שעשה משה רבינו ע"ה שנא' ואשב בהר וגו' ואנכי עמדתי בהר וגו' ואתנפל לפני ה' וגו' ומאחר שאין בנו כח להתפלל בע"א אנו אומרים ואנחנו לא נדע מה נעשה וכו' וראוי לומר ואנחנו לא נדע בישיבה מה נעשה בעמידה (של"ה ואחרונים)".

וגם באורחות חיים הביא מהגאונים שתחנון הוא כעין תפלה ארוכה עם תפילת י"ח, ולכן אין לדבר ביניהם.

הרי קמן דמענין תפילה הוא, ויתכן בגלל זה המנהג דיאמרו בלחש כדיליף מחנה דתפילה בלחש 'וקולה לא ישמע' (ברכות לא, א).

ואולי י"ל עוד, דעיקר תחנון הוא כעין וידוי, ווידוי עיקרו בלחש.

ויש עוד להאריך בזה, ואכמ"ל.

יש"כ עצום על הדברים.
ובמ"ש -

אשרי יושבי ביתך כתב:עוד העירני חכם אחד, דלכאורה טעם הדבר הוא משום דזה כחלק מהתפילת שמו"ע שלו... הרי קמן דמענין תפילה הוא...

אולי י"ל דהדברים הם להרמב"ם הנ"ל [שבתשוה"נ] שהכליל נפי"א בשמונה דברים שצריך המתפלל לעשותם יעוי"ש בפ"ה מתפילה [ושם הי"ג].
אך לטעם שכתב הב"ח [ריש סי' קל"א] וז"ל:נופלין על פניהם וכו', הטעם כדי שיסדר התפילה בשלשה סדרים תחלה מתפלל מיושב, ואחר כך מתפלל בנפילה כאשר עשה משה וכמ"ש בסמוך כו'.
ולפי"ד אולי חלוקים ג' סדרי התפילות כ"א בפני עצמו, וכשם שתפילתו במיושב בברכת קר"ש אומרו בקול ולא בלחש דאינו חלק מתפילת שמו"ע, כך נפי"א עניין תפילה חדשה הוא ואינו מעניין שמו"ע ושפיר אומרו בקול.
ובמ"ש -

ואולי י"ל עוד, דעיקר תחנון הוא כעין וידוי, ווידוי עיקרו בלחש.

לכאורה היינו רק 'רחום וחנון' שאינו שייך להמשך התחינה שאומרים [והיא בפרק ו' בתהילים],
וא"כ פסוק זה לבד הוי וידוי והשאר הוא תחינה ובקשה, וכן ראיתי שהביאו [בספר עבודת אפרים ב"כ, הסובב על ענייני תחנון ונפי"א] מסידור ר' שבתי סופר [סו"ס י"ד] "ומה שנהגו לומר קודם המזמור רחון וחנון וכו' נראה לי שהוא מפני שכתוב בספר הזוהר פר' פקודי (דף רס"א ע"ב) שצריך להתוודות על חטאתיו אחר התפילה לפני נפילת אפים. וכ"כ בעל התולעת יעקב (דף ל"ג ע"א).
וכתבתי להליץ בעד האומרו בקול, עקב שחזיתי תשובת הגרח"ק [השיב כן כ"פ, ונמצא בס' 'דולה ומשקה' (שציגל)]:

ונראה המכוון לקידושין [פא:]: ר' חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר הרחמן כו' יומא חד שמעתינהו דביתהו' כו'. ויל"ע אם זה מקורו. והאם טעמו כמ"ש.

לא הבנתי בכלל. הרי הלל אומרים ג"כ לפני קדיש תתקבל וא"כ הוא חלק מהתפלה (?) ובכ"ז אומרים אותו בקול גדול...