הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ד' יוני 24, 2020 8:08 am
עיי' המספיק לעובדי ה' לבנו, מהדו' דנה, ריש פרק כה, שעמד בכך שלפעמים הלשון "וגוב" (שתרגומה הוא צורך, חובה) אינו בהכרח ("באלצ'רורי"), ומשתמשים בו במשמעות שאינה מדויקת ("בתסמח מעני") על דברים שהם רשות והעושה אותם משובח.
וא"כ אולי יתכן שגם אצל הרמב"ם יהיה כך לפעמים.