מקור-הפוגע בחבירו צריך ליתן לו מתנה

[נאשער]

האם ידוע למישהו משהו בסגנון הזה, שהפוגע בחבירו צריך לפייסו וליתן לו מתנה?

[י. רבינוביץ]

קודם כל אני חושב שזה יותר מדוייק להשתמש במילה "מעליב" ולא במילה "פוגע". המילה פוגע מציינת פגישה לפי התנ"ך וחז"ל.
בעברית החדשה המילה "פגע" היא במשמעות של העלבה (ראה מילון אב"ש), אבל זו טעות כמו שהסברתי.

ואשר למקור הדברים, כמו שאתה יודע הלכתית זה ודאי לא שייך, אין שום צורך לתת מתנה כדי שזה יקרא פיוס, אלא שאם הוא רואה את חבירו מקפיד,
יכול לפייס אותו במתנות, אין בזה איסור, אך מכאן ועד לעשות מזה צורך, הדרך ארוכה. כל זה מהצד ההלכתי. אך לא מצד ספרי ההלכה, לא ידוע לי על מי שכתב על צורך כזה.
צפרא טבא

[גוראריה]

צריך לפייסו ולברכו כדילפינן בפ' אין עומדין מעלי הכהן וחנה.

[אוצר החכמה]

לכאורה זה דווקא בחושד בו בדבר שאין בו ולא בכל דבר

[איסתרא בלגינא]

ב"ב קעג משמע קצת איפכא
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים

[נאשער]

צריך לפייסו ולברכו כדילפינן בפ' אין עומדין מעלי הכהן וחנה.

זהו לענין החושד בו,כוונתי לענין מעליבו-פוגע בו [-כמובן שהחושד בחבירו הוא מעליבו אבל אחרי הכל שם יש לו חשד בחבירו, משא"כ במי שפוגע סתם בחבירו].
חוץ מזה, שלפייסו ולברכו אין לזה שום קשר עם ליתן מתנה, רק לפייס ע"ז שחשד בו ולברכו,אבל לא ליתן מתנה.

[מעיין]

יומא פ"ז

אמר רבי יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים

ובבן יהוידע

י"ל למה נקיט קרא הקנטת דברים בענין ערבות של ממון. ונראה לי בס"ד ללמדך טעמא דמלתא דאל תאמר במה נחשב הדיבור שהקנטתיו בו דהלא לא עשיתי מעשה של כלום לכך הזכירה עם דין הערבות אשר לפי דבריו הוא מתחייב בדיבור בלבד דאם אמר תן לו ואני ערב נתחייב אף על פי שלא תפס קנין ולא תקע בפיו:

[גוראריה]

צריך לפייסו ולברכו כדילפינן בפ' אין עומדין מעלי הכהן וחנה.

זהו לענין החושד בו,כוונתי לענין מעליבו-פוגע בו [-כמובן שהחושד בחבירו הוא מעליבו אבל אחרי הכל שם יש לו חשד בחבירו, משא"כ במי שפוגע סתם בחבירו].
חוץ מזה, שלפייסו ולברכו אין לזה שום קשר עם ליתן מתנה, רק לפייס ע"ז שחשד בו ולברכו,אבל לא ליתן מתנה.

א. מנין לחלק בין חושד לשאר פוגע?
ב. אין קשר בין מתנה לברכה? חנה קיבלה מתנה, ילד, שמואל.

[מעיין]

אילי נביות.jpg (222.61 KiB) נצפה 6969 פעמים

ועיין בדקדוקי סופרים ב"ק צ"ב הביא גירסא כזו אפי' נותן לו כל אילי נביות
וכן העתיק הגמ' במנורת המאור נר ה' כלל א' ח"ב פ"ד

[יאיר]

בכל אופן הוא מתכוון למתנה ישירה מיד ליד..

[שמח תשמח]

קודם כל אני חושב שזה יותר מדוייק להשתמש במילה "מעליב" ולא במילה "פוגע". המילה פוגע מציינת פגישה לפי התנ"ך וחז"ל.
בעברית החדשה המילה "פגע" היא במשמעות של העלבה (ראה מילון אב"ש), אבל זו טעות כמו שהסברתי.

אין כאן טעות, ואין כאן עברית חדשה. במגילת רות א,טז ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך, ובתרגום שם: לא תקניטי בי למשבקך. ורש"י ושאר מפרשים פירשו מלשון הפצרה (ולא כמו שכתבת שפירוש המילה פוגע מציינת פגישה). לסיכום המילה פוגע יש בה כמה משמעויות. ועי' בפירוש המלבי"ם רות שם.

[י. רבינוביץ]

קודם כל אני חושב שזה יותר מדוייק להשתמש במילה "מעליב" ולא במילה "פוגע". המילה פוגע מציינת פגישה לפי התנ"ך וחז"ל.
בעברית החדשה המילה "פגע" היא במשמעות של העלבה (ראה מילון אב"ש), אבל זו טעות כמו שהסברתי.

אין כאן טעות, ואין כאן עברית חדשה. במגילת רות א,טז ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך, ובתרגום שם: לא תקניטי בי למשבקך. ורש"י ושאר מפרשים פירשו מלשון הפצרה (ולא כמו שכתבת שפירוש המילה פוגע מציינת פגישה). לסיכום המילה פוגע יש בה כמה משמעויות. ועי' בפירוש המלבי"ם רות שם.

שמחת אותי בהצעותיך, אך הרשה לי להעיר מספר הערות:

א- עיינתי בכתוב שם ומצאתי בדברי המפרשים להיפך מהעלבה: רש"י, לשון בקשה. ראב"ע, לשון פיוס!. במדרש רות שם: "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך", מהו אל תפגעי בי, אמרה לה לא תחטא עלי לא תסבין פגעיך מני. ברוב המקומות בתנ"ך המפרשים מסכימים שלפי הפשט פגיעה מלשון פגישה וכיו"ב, תוכנה פשוטה עם חיפוש פשוט תוכיח זאת. וחז"ל דרשו אין פגיעה אלא תפילה. מה שמשותף לכל המשמעויות אלו הוא פגישה, לידיעתך. רס"ג קורא לזה "בדרך ההשאלה", כלומר השורש הוא פגישה וכל היתר הם בדרך ההשאלה.

ב- איני רואה שום הוכחה מהתרגום שכוונת הקנטה היא העלבה. כוונת ההקנטה האמורה בתרגום שם ככל הנראה פירושה דחייה וקיצה, בדרך ונפשנו קצה (במדבר כא,ה) ונפשנא קנטת. בנוסף לכך, התרגום שם אינו תרגום מילולי! אלא מפרש כפי העניין, ולכן אם הפירוש אל תפייסי אותי או תבקשי ממני, התרגום אומר את העניין בקיצור "אל תדחי אותי".

ג- אבן שושן מציין במילונו בפירוש שמשמעות זו בעברית החדשה. (לא שכל דבריו כתורה מסיני, אבל כאן ככל הנראה הוא צודק)

ד- לא מקובל בחז"ל להשתמש בשרש פג"ע להקנטה, ואפילו אם היינו מוצאים מקור אחד או שניים [מה שלא מצאנו עד עכשיו] זה יפה מאוד, אבל לא הופך משמעות זו למקובלת ומדוייקת. הש"ס וגם המדרשים עדים לדבר זה, וגם כאן תוכנת חיפוש פשוטה תראה זאת בקלות.

ה- כשאני ראיתי את הכותרת "הפוגע בחבירו צריך ליתן לו מתנה", זה היה משפט דו-משמעי בשבילי. מצד אחד אמרתי שמא יש ספר שכתב שמי שפוגש את חבירו (אולי לאחר זמן) צריך לתת לו מתנה. ומצד שני אמרתי שמא יש ספר שכתב שמי שמקניט/מעליב את חבירו צריך לתת לו מתנה. משפט דו משמעי ולא ברור, הא למה?!

[שמח תשמח]

רבינוביץ. מה הפירוש כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו?
מה הפירוש בן זומא הציץ ונפגע?
באחרונים כגון חת"ס ועוד, הרבה יש לשון: "פוגע בכבוד חבירו" או "פוגע בכבוד שמים", כך שאין זה לשון המתחדשים בודאי.

[שמח תשמח]

והא לך לשון מהר"ל מפראג זצ"ל:

111.jpg (124.09 KiB) נצפה 6883 פעמים

[שמח תשמח]

וזה לשון המהרש"ל ז"ל:

[שמח תשמח]

לשון הרב שיירי כנה"ג ז"ל:

[שמח תשמח]

חזקוני:

[שמח תשמח]

מאירי:

[שמח תשמח]

בעלי התוס' על התורה

[שמח תשמח]

חידושי הרמב"ן

[שמח תשמח]

פירוש הטור על התורה

[שמח תשמח]

שו"ת הרא"ש

[י. רבינוביץ]

רבינוביץ. מה הפירוש כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו?
מה הפירוש בן זומא הציץ ונפגע?
באחרונים כגון חת"ס ועוד, הרבה יש לשון: "פוגע בכבוד חבירו" או "פוגע בכבוד שמים", כך שאין זה לשון המתחדשים בודאי.

כמה טרחות טרחת, ולחינם.
אתה שואל:
מה הפירוש כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו?
מה הפירוש בן זומא הציץ ונפגע?
-----
הבה נראה, לפי דבריך קנאים צריכים להעליב אותו, ובן זומא הציץ ונעלב.
לעומת זאת, לפי דברי קנאים פוגשים בו, הציץ ונפגש.
עכשיו אשאל אותך מה קורה לאדם שפוגש בידו של מישהו אחר? (מקבל מכה, נפצע, ניזוק= כל אלו משדה סמנטי אחד).
אם עדיין אינך מבין או אם הינך רוצה להחכים עוד בעניין זה, כדאי ומומלץ לך לעיין בספר מורה נבוכים להרמב"ם.

הערה נוספת: בכל הדוגמאות שהבאת פעם אחת אין לשון "פגע" בסתם, במובן של העלבה ("פגע בחכם" "פגע בחבירו") אלא פגע בכבוד חכם, כלומר הזיק, פצע, הכה בכבודו של חכם.

[שמח תשמח]

רבינוביץ. ידוע ידעתי שלא תקבל דברים כפשוטם ותמשיך להתפתל ולהתפלפל.
אתה התחלת מקביעה פשוטה שלפגוע במישהו במשמעות של פגיעה המקובלת ב"שפה החדשה", דהיינו לפגוע ברגשותיו, זה בודאי טעות, כי המשמעות של לפגוע הוא לפגוש (ולאפוקי ממשמעות של פגיעה להרע). עד כדי כך, שכשראית כתוב שהפוגע בחבירו צריך לתת לו מתנה, חשבת שהכוונה אולי למי שפוגש את חבירו.
אני הבאתי את כל הדוגמאות דלעיל כדי להראות שפגיעה אינה רק במשמעות פגישה, אלא גם במשמעות של היזק בגוף ובכבוד, כמו שאנו רגילים בעברית הרגילה בפינו.
ואם אתה כבר מודה שפגיעה בגוף ובנפש האדם ג"כ מיקרי פגיעה (כמו "הציץ ונפגע" שהמשמעות היא שנפגעה נפשו) וגם פגיעה בכבוד נקראת פגיעה. הרי שאתה מודה שפגיעה זה לא "פגישה" דוקא. והשתא אם אנו משתמשים במילה פגיעה בהקשר הנ"ל, ואנחנו אומרים שמישהו פגע במישהו אחר, והכוונה שפגע בכבודו או בנפשו או ברגשותיו, אין זה עברית חדשה, אלא לכל היותר אולי קצת הרחבת השימוש במילה הזו, וכמובן שאין זו טעות.
ואתה מצידי יכול להמשיך להתעקש ולהתפתל עד כמה שנפשך תחפוץ. ותאמין לי שאין לי כוונה לפגוע בך ולא ברגשותיך. אבל לפעמים בן אדם המודה בטעותו יכול לחסוך הרבה בזיונות ועגמת נפש.

[עושה חדשות]

יומא פ"ז

אמר רבי יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים

ובבן יהוידע

י"ל למה נקיט קרא הקנטת דברים בענין ערבות של ממון. ונראה לי בס"ד ללמדך טעמא דמלתא דאל תאמר במה נחשב הדיבור שהקנטתיו בו דהלא לא עשיתי מעשה של כלום לכך הזכירה עם דין הערבות אשר לפי דבריו הוא מתחייב בדיבור בלבד דאם אמר תן לו ואני ערב נתחייב אף על פי שלא תפס קנין ולא תקע בפיו:

א בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ. ב נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ. ג עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ. ד אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ. ה הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ.


לפי פשוטו, (של המשל), מה הבהלה הגדולה של הערבות? מהי הסכנה שצריך לברוח ממנה? האם יש איזה עוול בערבות יותר מאשר כל אדם שחייב ממון לחבירו תמורת הלוואה או נזק וכד'?