ומהר"ר חיים בשם רבינו שמואל אמר שר"ל אף על פי שכשמלאך המות בעיר כלבים צועקים, וי"מ שהרבותא הוא שאע"פ שהעיר היתה אז מלאה נבלות ולכך זכו לעצמות של בשר שכל הטעם בהם כדאמרינן משחרב בהמ"ק ניטל טעם בשר וניתן בעצמות.
"כדאמרינן" – היכן?
[הא ד'משחרב בית המקדש ניטל טעם בשר וניתן בעצמות' מצאתי שמובא דבר זה גם בספר פנים יפות פרשת ויחי (מט, יד): ויש לפרש מה שאמר חמור גרם פירש"י לשון עצמות כענין שנאמר עצמותיהם יגרם ופירש"י שמוציא המוח שבעצמות והוא רמז למה שאחז"ל מיום שחרב בהמ"ק ניטל טעם בשר וניתן בעצמות, והוא כי המוח שבעצמות הוא רמז לניצוצי הקדושה המעורבים בחיצונים והטעם שבעצמות הוא התערובת שבהם, וזהו שאמר ועצמותיהם יגרם שמוציא מצריו כל כחות הקדושה שמעורב בהם.
אולם המו"ל ציין 'פענח רזא פרשת בא'.
ובהקדמת שו"ת זקן אהרן מאת בן המחבר הגרש"ד וואלקין בתוספת דבר צחות נאה: אמנם חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו, שלא הסיר חסדו מאתי ומביתי, כי שם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, אחרי השוד, השבר, החרבן והכליה. אבל מה אנו ומה חיינו, מה טעם ונוחם אפשר לנו עוד למצוא בחיים עלי אדמות, כי הלא שחה לעפר נפשנו, הוחבל פארינו ונגדעה רמת קומתנו, וכמאמרם ז"ל: מיום שחרב ביהמ"ק נטלה טעם בשר ונתנה בעצמות. היינו שרק העצמות היבשות ומי שנפשו יבשה ימצא טעם בחייו. אבל לא זה שעוד לב בשר לו להבין להשכיל ולהרגיש האסון הגדול והנורא, אשר עולל לנו].
ועצם דברי הפענח רזא שהכלבים זכו בעצמות, הנה בדברי חז"ל מצינו שזכו בטריפות (עי' רש"י בפר' משפטים (כב, ל): לכלב תשליכון אותו - אף הגוי ככלב, או אינו אלא כלב כמשמעו, תלמוד לומר בנבלה או מכור לנכרי, קל וחומר לטרפה שמותרת בכל הנאות. אם כן מה תלמוד לומר לכלב, למדך הכתוב שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקדוש ברוך הוא תנו לו שכרו.
ובירושלמי תרומות פ"ח ה"ג: מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל ישראל נבילות וטריפות פעם אחת שתה יין בערב שבת ועלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקים בדמו אתון שאלו לר' חנינא מהו מירמיתי מן קמיהון אמר לון כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל אמר לון ארפונון דמדידהון אינון אכלין).
אולם היכן מצינו שזכו בעצמות?
בליקוטי מוהר"ן באמצע תורה נ: וזה שנצטווינו בקרבן פסח (שמות י"ב) ועצם לא תשברו בו, (וכתו' בזהר (בא דף מ"א ע"ב) שהיו מקיימין בעצמות לכלב תשליכון אותו, וזה היה קשה מאוד להמצרים ע"ש).
אך לא מצאתי במקורו בדברי הזוה"ק שם.