הרמב"ם באגרת תימן (הלקין עמ' 82-83; שילת עמ' קה, קנג; קאפח עמ' מט) מזכיר סימן (בעברית), מפורסם כנראה, לשנת יציאת מצרים: בתמח גאולים.
סימן זה מובא בשני מקורות תימניים, כפי שהעיר הלקין על אתר, ויש להוסיף גם את פירושו של ראב"ש למלכים א רפ"ו, ואת מחברת התיג'אן העברית (דרנברג עמ' 133 [= מחה"ת למחקר ולמדע, י' חסיד וש' סיאני, ירושלים תשס, עמ' קלג]). והוא מופיע גם בלוח זמנים הנמצא בתכלאלים רבים (עסק בה מ' גברא, מחקרים בסידורי תימן - שבת וברכת הנהנין, עמ' 612; וראה גם הנ"ל, התכלאל המדעי המהודר, עמ' 429; תולדות עם ישראל בגלות תימן, עמ' 62).
הסימן מובא כצורתו גם אצל רשב"ץ בתחילת מאמר החמץ שלו, וגם בפירוש לפיוט 'יום יצאה כלת עדנים' לשבועות מאת רז"ה בעה"מ (נדפס בהמעין מח-ג, ניסן תשסח, עמ' 5) [ושם: בחמ"ת גאולים].
האם ידוע מקור הסימן, מקורות נוספים שהזכירוהו, או מאמרים שעסקו בו?
תודה רבה!