אני מחפש מקורות לכך, שגם אדם שיש לו מידות טובות כלפי חוץ, מ"מ אם אינו לומד תוה"ק, הרי שאינו כלום.
זכורני שכן מבואר ברבינו יונה באיזה מקום, שזה רק משהו חיצוני (כמו שמצוי באוה"ע שיש להם נימוסים), שברגע האמת לא נשאר מזה כלום.
ידוע למישהו המקור ברבינו יונה או בשאר הספה"ק?