הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' יולי 02, 2023 6:43 pm
למה שלא יהיה שייך אצל נשים?
עצם ההרהורי עבירה הם סיבת האיסור. לא לתור אחרי העיניים זו עריות/זנות, ומאי נפק"מ מי המהרהר על מי.
וכי כל סיבת האיסור היא שבסופו של דבר יביא לשז"ל? [וגם זה אף אצל אשה יש שדנו שיש דבר כזה ואסור, ואכמ"ל וכבר הובא בפורום].
ובספר החינוך [שפז]:
שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף, וזה שאמרו זכרונם לברכה (ספרי שלח), "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", זו מינות, "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", זו זנות, שנאמר (שופטים יד, ג): "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינֵי".
הרי ששמשון רצה להתחתן איתה, ואעפי"כ היה בזה "ולא תתורו".
והגדרת האיסור כתב כאן החינוך בבירור. ומדוע שלא יהיה שייך אצל נשים. וכן סיים שם מיהו העובר על לאו זה:
מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכוון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו.
[ועיין גם דבריו בסוף מצוה תי"ח, והובא בקיצור מעט בביה"ל בריש או"ח].
ופוק חזי במשלי פרקים מלאים על האשה הרעה והזרה שחוטאת ומחטיאה [ואף שהוא משל הרי גם המשל אמת].
ופשוט שגם אצל אשה יש משיכה ותאווה וכו', וכמדומה בגמרא שגדולה משל האיש.
וכנראה כוונת האשכול לא לשאול האם שייך לאו "ולא תתורו" אצל אשה, אלא האם עצם ההסתכלות - אף בלא כוונה ליהנות ובלא הרהור - אסורה לה, כמו אצל איש. שבזה אצל איש הוא אסור מסרך שז"ל, ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום וכו', ועין רואה ולב חומד [ולכן אסורה כבר עצם הראיה], ובאשה אולי אינו שייך כולי האי [שהראיה תביא הרהור], ובפרט שסוף האיסור פחות שייך אצלה [אף לאחר ההרהור]. וצ"ע.