יצחק נשמה מצד הנוקבא

[מחשב מסלול]

מה המקור שבעקידת יצחק פרחה נשמת יצחק מצד הנוקבא שהייתה לו וקיבל נשמה מצד הדוכרא, ועל ידי כן נעשה ראוי להוליד

[אלון בן שמרי]

זה כתוב באור החיים הק' בסוף פרשת וירא ובתחלת פרשת תולדות

[מחשב מסלול]

זה כתוב באור החיים הק' בסוף פרשת וירא ובתחלת פרשת תולדות

אם אפרש ציטוט הלשון
והאם זה המקור הראשון לענין

[נוריאל עזרא]

זה כתוב באור החיים הק' בסוף פרשת וירא ובתחלת פרשת תולדות

אם אפרש ציטוט הלשון
והאם זה המקור הראשון לענין

לעניין דברי האו"ח הסתכלתי בעוז והדר המבואר ובתורת חיים על דברי האור החיים בפרשת לך לך(יז, יט) ליקטו בזה מדבריו. וראה הערה ד' שם בעניין מקורות לזה[מצורף].

[אלון בן שמרי]

מענין לענין יש לציין לדברי המגיד שאמר להבית יוסף.
מגיד מישרים פרשת וישב מהדורא קמא
והשתא אתינא לאודעותך רזא דהאי איתתא תליתאה, הלא לך למינדע דהאי אתתא הות בזמן עבר זכר ת"ח כשר אלא דהוה כילי בממוניה ולא הוה עביד מיניה צדקה, וגם הוי כילי בחכמתו ולא היה רוצה ללמד לאחרים ועל כן נענש להתגלגל בנקבה מדה כנגד מדה הוא לא היה רוצה להשפיע לאחרים כעין אותם שמזכירים אותם לגנאי כי על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה כלומר הצדיק הוא משפיע לאחרים הוא גורם שצדיק יסוד עולם ישפיע בכנסת ישראל, וזה שאמר זכר כלומר שיסוד הוא גורם שיעשה פעולת זכר, ולפיכך אינה יולדת בחברתך אבל אני אעשה שיתנוצצו בה נצוצות מנשמת נקבה, וזה סוד ויתן ה' לה הריון ותלד בן האמור ברות מלמד שלא היה לה עיקר מטרין הוא הדבר שאמרתי שנשמתה היה נשמת זכר כי היא היתה תמר, וכבר אמרתי שנשמת תמר היתה נשמת זכר, ונחזור לעניינינו שאמרנו אחר כך אבאר בארוכה, זכר צדיק לברכה, כלומר הצדיק שמשפיע גורם ליסוד שיעשה פעולת זכר שהוא משפיע בברכה שהיא כנסת ישראל, ושם רשעים ירקב כלומר הרשעים שאינם רוצים להשפיע לאחרים כדי לקנות שם לעצמם שכל העולם יצטרכו להם לעולם ולא ילמוד שום אדם ויהיה גדול כמותם עונשם הוא שירקב שמם כלומר שיתגלגלו במקבלים שהם מושפעים ולא משפיעים, ועל כן נתגלגל זה בנקבה שהיא מושפעת ותמיד היא צריכה מי שישפיע עליה ולכן תראה כי היא עושה צדקה לרוב וגם היא אוהבת אותך מאוד לפי שאתה עוסק להשפיע תורה אם במה שאתה עוסק וכותב ספרים ללמד לאחרים, אם במה שאתה מרביץ תורה ולפי שבדברים אלו הוא תיקונה על כן היא אוהבת אותך, והנה מאחר שהיא נשמת זכר אינך בן זוגה ולא זכית בה אלא מן ההפקר דוגמת בנות שילה לבני בנימין, ומטעם שנשמתה נשמת זכר לא נבנתה ממך עד היום כי זכר מזכר אי אפשר להוליד. ואם תאמר אם כן איך נבנתה מבעלה הראשון, דע שהטעם מפני שהוא היה בו נצוצות נקבה ומאחר שהיה בהם כח נשמת זכר וכח נשמת נקבה היה אפשר להוליד אף על פי שהוא משכב הפוך היא למעלה והוא למטה, כי על כן אסרו חכמים ונבונים לשמש בענין זה כדי שלא יבואו לערבב סדרי המרכבה, ומכל מקום כיון שכח זכר וכח נקבה נמצא בהם יש בהם כח להוליד, ומכאן תעמוד על סוד תמר וער ואונן כי יש להקשות למה מלכות בית דוד בא ע"י ענין שהוא כמו חוצפא כמפורסם בענין תמר ורות ועוד מה היה עניינים של ער ואונן ששיחתו ארצה. ועוד למה אחר שנתגלגלו בפרץ וזרח שנראה שכבר נשתלמו למה נתגלגלו במחלון וכליון שנמחו מן העולם ועוד למה בתחלה נתגלגלו בשנים ואחר כך נתגלגלו בעובד שהוא יחיד, אבל רזא דמילתא שהמלכות היה עתיד לצאת משם אלא ע"י שהקדים ברכת אברם לברוך אל עליון ניטלה ממנו וניתנה לאברהם בסוד וירא אלהים את האור כי טוב ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים. כי שם רמז לבינה והיה ראוי לצאת ממנו המלכות כי המלכות היא בת בינה, אלא שלא היה העולם ראוי להשתמש בו ולפיכך אמר שם ברוך אברם וכו' כלומר מדת חסד שהיא ראש הבנין משם ימשך ויצא המלכות, ולפיכך חבר מידת אברהם שהיא חסד עם אל עליון שהיא בינה, ואחר כך השפיע לבינה ממקור העליון ואמר ברוך אל עליון ומאחר שניתן המלכות לאברהם הורישו אברהם לבניו, ויעקב נטלו ליהודה, ונשמת תמר היתה נשמת זכר והיא היתה בת שם ואלו לא נטלה המלכות משם נשמת תמר היה לו למלוך ולכן הוצרך שיצא ממנה המלכות ונשמת יהודה היה נשמת שם בענין שיצא ממנו המלכות בדרך העלם, ואם תאמר מאחר שנשמת תמר היתה נשמת זכר היאך ילדה מיהודה, יש לומר שנשמת יהודה היה בה ניצוצות מנשמת נקיבה ועל ידי כן ילדה ממנו, ואף על פי שנמצא שהיה משכב הפוך. אין חשש מאחר שלא היו הנולדים בעצמם הם המלכים, וענין ער ואונן נעלם מאוד כמו שכתב הרשב"א בחיר ה' שלא ניתן ליאמר אלא מן הפה לאוזן ואני אמסרנו לך, דע כי הוא בסוד המלכים אשר מלכו בארץ אדום, כי ער ואונן רומזים לכתר וחכמה, ומה שאמר וימתהו ה', וכן וימת גם אותו. הוא כענין מיתה האמורה במלכים שמלכו בארץ אדום, ומה שאמר ושיחת ארצה הוא לומר שאי אפשר לעולם להתנהג לבדה שאם כן לא היה קיום לעולם. ועל דרך זה מתפרש מה שאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', וכן מה שאמר וירע בעיני ה' אשר עשה שהוא לומר שראה שאי אפשר לעולם להתקיים בהנהגתם לרוב התעלמותם וקדושתם ובזה תבין למה דקדק לומר שהיה בכור יהודה וכבר ידעת כי בכור רומז בחכמה, ומכאן תבין מה שכתוב בשלה והיה בכזיב בלדתה אותו כי ג' בני יהודה רומזים בספירות, ער ואונן בג' עליונות. ושלה במלכות, וזהו והיה בכזיב וכו' כלומר שעד שם הוא מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו שהוא עולם היחוד, ומשם ואילך הוא עולם הפירוד, ודומה לזה אמרו חז"ל על פסוק ותעמוד מלדת, ולרמוז שצריך לקיום העולם קצת יצה"ר וכמו שאמרו שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לכן יצאתה תמר לקראת יהודה, וזה לרמוז שאי אפשר לעולם להתקיים בהנהגת שלשה ראשונות. וילדה פרץ וזרח שהם רומזים לחסד וגבורה שיוצאים מבינה ולרמוז שאילו היה העולם מתנהג על ידם לבדם. היו מוקדים את העולם בשלהוביהון נתגלגלו במחלון וכליון שנמחו וכלו מן העולם ולרמוז שצורך קיום העולם הוא היצר הרע, נשאו נשים מואביות שאמן פרצה עם אביה, ולהיות שהספיק הרמז הזה. לא הוצרך שרות תחציף עצמה כל כך כתמר אלא במה ששכבה מרגלותיו הספיק לרמוז שצריך שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת היצר הרע ולא תדחנו לגמרי. ואח"כ ילדה את עובד שהוא רמז לתפארת שכלולים בו כל ספירת הבנין, וממה שכתבתי תבין מה שאומרים רז"ל אברהם ושרה טומטמין היו כלומר שגם נשמת שרה היתה נשמת זכר, ולפי שנשמת שניהם היו נשמת זכר לא היו ראויים להוליד זה מזה, וזה שאז"ל שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד וכו' כלומר שרי היא נשמת זכר ולפיכך אינה יולדת בחברתך, אבל אני אעשה שיתנוצצו בה נצוצות מנשמת נקבה ואז תקרא שרה ותלד, וכן לאברהם אעשה שיתנוצצו בו נצוצות מנשמת זכר כדי שיתחזק יותר ויוליד וזהו ויתן ה' לה הריון ותלד בן האמור ברות ודרשו חכמים מלמד שלא היה לה עיקר מטרין, הוא הדבר שאמרתי שנשמתה היה נשמת זכר כי היא היתה תמר וכבר אמרתי שנשמת תמר היה נשמת זכר ועל כן לא היתה רות ראויה לילד עד שנתן לה ה' הריון, כלומר שעשה שהתנוצצו בה ניצוצות מנשמת נקבה ועל ידי כך ילדה ואלולי כן לא היתה יולדת כי בועז לא היו בו ניצוצות נקבה אבל תמר לא הוצרך שיתנוצצו בה ניצוצות נקבה, לפי שיהודה היה בו ניצוצות נקבה כמו שאמרתי. והנה סיבת עכבת לידת אשתך זהו בסבת שנשמת שניכם נשמת זכר ועכשיו כבר התנוצצו בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כך תקבל הריון ממך, וזכתה לכך ע"י מעשיה הטובים ועל ידי הצער שנצטערה על ידי שגלית מאצלה. וגם ע"י הצער שנצטערה בשירות חולייך כי כל כך זוכה כשיסורים באים עליו כשסובלם בסבר פנים יפות כמו שזוכה בעשיית מצוה. והטעם לפי שעל ידי היסורים בגוף מתחלש כח הטומאה ומזדככת הנפש מטומאת זוהמת הנחש ונשארה טהורה ונקיה, והנה נתנוצצו בה ניצוצות הללו מנשמת בת זוגך, ועד עכשיו לא היה אפשר מפני שהיתה נשואה לאחר ועכשיו נתאלמנה וע"י הזכיות הנז' נתנוצצו ממנה ניצוצות בזוגתך זאת כדי שתוליד ממנה כאשר אמרתי וע"י הדברים האלו הנזכרים זכתה להתנוצץ בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כן תלד לך בנים זכרים כאשר הבטחתיך ואמרתי לך ואתה שלום: