לראות מראות לעצמו

[איתן נוי]

מה המקור לכך שמותר למו"ץ להורות מראות לעצמו.
והאם יש הבדל בין מראה שבעה נקיים/כתמים לבין מראה המכשיר לטבילה?

[אור עולם]

מה המקור ולמה שיהיה אסור?

[איתן נוי]

מה המקור- את זו אני שואל.
כי לגבי טבילה נוגע בדבר מאוד. אתמול שמעתי שזה מהש"ך. אני מחפש מקורו.

[אור עולם]

שאלתי מה המקור שאסור.
אתה שאלת מה המקור שמותר.
ודוק.

באיסורים יש פסול נוגע?

[איתן נוי]

1. נמתין למי שיביא המקור. לי זכור שזה שו"ע מפורש, אך תיקנו אותי שזה ש"ך אך לא הביאו מקור.
2. כך שמעתי אתמול ממו"ץ.

[איתן נוי]

הנה המקורות בכבוד. (גילה לעיני הגר"ד טהרני שליט"א).

טהרת הבית א-דין להורות לעצמו.pdf

(1.35 MiB) הורד 58 פעמים

[יוסף חיים אוהב ציון]

יש בזה אגרות חזו"א כמדומני, ויש ראיה שאסתר הייתה מראה לחכמים ולא למרדכי זה זכורני מטה"ב.

[איתן נוי]

מלבד מועד לכל חי בשם דבש לפי.
האם יש מדרש ע"כ שאם כל ישראל יתפללו בהנץ החמה בט' באב, יבנה המקדש, או משהו דומה לכך?

[ספרים וועלט]

הלא אשה עצמה יכולה לראות!

[איתן נוי]

הלא אשה עצמה יכולה לראות!

ברור. אשה האמינתה התורה וספרה לה לעצמה.
ההו"א היא משום שיש לו נגיעות.

[יוסף חיים אוהב ציון]

מלבד מועד לכל חי בשם דבש לפי.
האם יש מדרש ע"כ שאם כל ישראל יתפללו בהנץ החמה בט' באב, יבנה המקדש, או משהו דומה לכך?

ר"י אייבשייץ.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 32896e6d8f

[ספרים וועלט]

הלא אשה עצמה יכולה לראות!

ברור. אשה האמינתה התורה וספרה לה לעצמה.
ההו"א היא משום שיש לו נגיעות.

לא מובן. האם אין לה נגיעות? האם התורה האמינה דווקא האשה ולא האיש?

[איתן נוי]

לא מובן. האם אין לה נגיעות? האם התורה האמינה דווקא האשה ולא האיש?

בהחלט!
שנאמר וספרה לה. דורשת הגמ' "לעצמה".
1. מסכת כתובות דף עב עמוד א: "דא"ר חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר: וספרה לה שבעת ימים, לה - לעצמה".
2. שיטה מקובצת מסכת כתובות דף עב עמוד א: "לעצמה בפני עצמה. שאין צריך לספר את חשבונה אלא סומך עליה. רש"י במהדורא קמא".
3. פסקי רי"ד מסכת כתובות דף עב עמוד א: "...פי' והיא נאמנת לומ' לבעלה טמאה אני וטהורה אני".
4. וכ"ה בבית יוסף: בית יוסף יורה דעה סימן קפח, ב: "ונאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו. ברייתא בסוף פרק כל היד (כ:) וכתב הרשב"א ז"ל (תוה"ק ריש ב"ז ג. וארוך שם ב.) דטעמא מפני שאין מחזיקין אותה במשקרת לפי שהתורה האמינתה שנאמר (ויקרא טו כח) וספרה לה ואמרו חכמים (כתובות עב.) וספרה לה לעצמה וכן אין מחזיקין אותה בטועה בדמיונות מן הסתם".
5. וכ"ה בשו"ע: א. סי' קפד ס"ד, קפז ס"ו, קפח ס"ב.

[ספרים וועלט]

לא מובן. האם אין לה נגיעות? האם התורה האמינה דווקא האשה ולא האיש?

בהחלט!
שנאמר וספרה לה. דורשת הגמ' "לעצמה".
1. מסכת כתובות דף עב עמוד א: "דא"ר חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר: וספרה לה שבעת ימים, לה - לעצמה".
2. שיטה מקובצת מסכת כתובות דף עב עמוד א: "לעצמה בפני עצמה. שאין צריך לספר את חשבונה אלא סומך עליה. רש"י במהדורא קמא".
3. פסקי רי"ד מסכת כתובות דף עב עמוד א: "...פי' והיא נאמנת לומ' לבעלה טמאה אני וטהורה אני".
4. וכ"ה בבית יוסף: בית יוסף יורה דעה סימן קפח, ב: "ונאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו. ברייתא בסוף פרק כל היד (כ:) וכתב הרשב"א ז"ל (תוה"ק ריש ב"ז ג. וארוך שם ב.) דטעמא מפני שאין מחזיקין אותה במשקרת לפי שהתורה האמינתה שנאמר (ויקרא טו כח) וספרה לה ואמרו חכמים (כתובות עב.) וספרה לה לעצמה וכן אין מחזיקין אותה בטועה בדמיונות מן הסתם".
5. וכ"ה בשו"ע: א. סי' קפד ס"ד, קפז ס"ו, קפח ס"ב.

כל מתחיל יודע אלו המקורות.
אני רק אומר שהאיש על עצמו הוא נאמן לא פחות מהאשה על עצמה.

[איתן נוי]

לא מובן. האם אין לה נגיעות? האם התורה האמינה דווקא האשה ולא האיש?

בהחלט!
שנאמר וספרה לה. דורשת הגמ' "לעצמה".
1. מסכת כתובות דף עב עמוד א: "דא"ר חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר: וספרה לה שבעת ימים, לה - לעצמה".
2. שיטה מקובצת מסכת כתובות דף עב עמוד א: "לעצמה בפני עצמה. שאין צריך לספר את חשבונה אלא סומך עליה. רש"י במהדורא קמא".
3. פסקי רי"ד מסכת כתובות דף עב עמוד א: "...פי' והיא נאמנת לומ' לבעלה טמאה אני וטהורה אני".
4. וכ"ה בבית יוסף: בית יוסף יורה דעה סימן קפח, ב: "ונאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו. ברייתא בסוף פרק כל היד (כ:) וכתב הרשב"א ז"ל (תוה"ק ריש ב"ז ג. וארוך שם ב.) דטעמא מפני שאין מחזיקין אותה במשקרת לפי שהתורה האמינתה שנאמר (ויקרא טו כח) וספרה לה ואמרו חכמים (כתובות עב.) וספרה לה לעצמה וכן אין מחזיקין אותה בטועה בדמיונות מן הסתם".
5. וכ"ה בשו"ע: א. סי' קפד ס"ד, קפז ס"ו, קפח ס"ב.

כל מתחיל יודע אלו המקורות.
אני רק אומר שהאיש על עצמו הוא נאמן לא פחות מהאשה על עצמה.

ראשית, מסברא, בהחלט לא כ"כ פשוט שבדבר שיש לאדם נגיעות לטהר, כ"כ ברור שיהיה מותר לו להורות.
נוסף ע"כ, אתה רואה (בתשובה הנ"ל) שלחכמת אדם זה לא היה פשוט. שהרי כתב (כלל קט סימן ו',ובבינת אדם שם סימן ג') שאף על פי שמותר לאדם להורות בענין מראות הדמים של אשתו, היינו דוקא ודכא דלא אתחזק איסורא,ואף על פי שהיא עתה טמאה, מכל מקום אינה בחזקת שהיא רואה תמיד, אבל אם אירע לה שאלה בטבילתה אסור לבעלה להורות והובאו דבריו להלכה בספר לחם ושמלה (סוף סימן קצט)". ועוד בשו"ת אמרי אש. וכו'. אלא שלמסקנה נידחו הדברים כמשנ"ת שם באורך. וגם בכה"ג שנוגע הדבר לטבילתה מותר לבעלה להורות לה "כיון שבידה לטבול". (כן הוכיח הגרע"י הנ"ל מתוס' רי"ד (קידושין סו.).
וכל זה לא התפלפל כלל אצל האשה. וברור מדוע- משום כל הנ"ל.

[ספרים וועלט]

לא מובן. האם אין לה נגיעות? האם התורה האמינה דווקא האשה ולא האיש?

בהחלט!
שנאמר וספרה לה. דורשת הגמ' "לעצמה".
1. מסכת כתובות דף עב עמוד א: "דא"ר חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר: וספרה לה שבעת ימים, לה - לעצמה".
2. שיטה מקובצת מסכת כתובות דף עב עמוד א: "לעצמה בפני עצמה. שאין צריך לספר את חשבונה אלא סומך עליה. רש"י במהדורא קמא".
3. פסקי רי"ד מסכת כתובות דף עב עמוד א: "...פי' והיא נאמנת לומ' לבעלה טמאה אני וטהורה אני".
4. וכ"ה בבית יוסף: בית יוסף יורה דעה סימן קפח, ב: "ונאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו. ברייתא בסוף פרק כל היד (כ:) וכתב הרשב"א ז"ל (תוה"ק ריש ב"ז ג. וארוך שם ב.) דטעמא מפני שאין מחזיקין אותה במשקרת לפי שהתורה האמינתה שנאמר (ויקרא טו כח) וספרה לה ואמרו חכמים (כתובות עב.) וספרה לה לעצמה וכן אין מחזיקין אותה בטועה בדמיונות מן הסתם".
5. וכ"ה בשו"ע: א. סי' קפד ס"ד, קפז ס"ו, קפח ס"ב.

כל מתחיל יודע אלו המקורות.
אני רק אומר שהאיש על עצמו הוא נאמן לא פחות מהאשה על עצמה.

ראשית, מסברא, בהחלט לא כ"כ פשוט שבדבר שיש לאדם נגיעות לטהר, כ"כ ברור שיהיה מותר לו להורות.
נוסף ע"כ, אתה רואה (בתשובה הנ"ל) שלחכמת אדם זה לא היה פשוט. שהרי כתב (כלל קט סימן ו',ובבינת אדם שם סימן ג') שאף על פי שמותר לאדם להורות בענין מראות הדמים של אשתו, היינו דוקא ודכא דלא אתחזק איסורא,ואף על פי שהיא עתה טמאה, מכל מקום אינה בחזקת שהיא רואה תמיד, אבל אם אירע לה שאלה בטבילתה אסור לבעלה להורות והובאו דבריו להלכה בספר לחם ושמלה (סוף סימן קצט)". ועוד בשו"ת אמרי אש. וכו'. אלא שלמסקנה נידחו הדברים כמשנ"ת שם באורך. וגם בכה"ג שנוגע הדבר לטבילתה מותר לבעלה להורות לה "כיון שבידה לטבול". (כן הוכיח הגרע"י הנ"ל מתוס' רי"ד (קידושין סו.).
וכל זה לא התפלפל כלל אצל האשה. וברור מדוע- משום כל הנ"ל.

לעו"ז לא פשוט כ"כ שיש דין "הוראה" על מראות לדידן שמחמירים בכל מה שנוטה לאדום. ולכן כתבו כמה שלא שייך הא דחכם שאסר וכו', ואכהמ"ל בזה.

[גל של אגוזים]

מה המקור לכך שמותר למו"ץ להורות מראות לעצמו.
והאם יש הבדל בין מראה שבעה נקיים/כתמים לבין מראה המכשיר לטבילה?

מחלוקת ראשונים. התוספות כתבו (נדה דף כ' ע"ב) שמותר, והר"ש כתב (נגעים סופ"ב) שאסור [כמדומני רק היכא דאתחזק איסורא ול"ע כעת]. ע"ש בטעמא דמילתא ובראיה מיַלתא. עמא דבר להקל והאריך בזה בתשו' שבט הלוי ובשיעוריו.