פורום אוצר החכמה

מה המקור לאותו שהיה מתפלל על המזון שכבר היה מונח לפניו קודם שהתחיל לאכול? זוהר?

זהר מקץ קצט ב
"איש אמונות רב ברכות"-- דא הוא בר נש דמהימנותא דקב"ה ביה, כגון רבי ייסא סבא, דאף על גב דהוה ליה מיכלא דההוא יומא למיכל, לא הוה מתקין ליה עד דשאיל מזוניה קמי מלכא קדישא, לבתר דצלי צלותיה ושאיל מזוניה קמי מלכא, כדין הוי מתקין, והוה אמר תדיר לא נתקין עד דינתנון מבי מלכא

זהר בשלח סב ב
רבי ייסא סבא לא אתקין סעודתא בכל יומא, עד דבעא בעותיה קמי קודשא בריך הוא על מזוני, אמר לא נתקין סעודתא עד דתתיהיב מבי מלכא, לבתר דבעי בעותיה קמי קודשא בריך הוא, הוה מחכה שעתא חדא, אמר הא עידן דתתיהיב מבי מלכא, מכאן ולהלאה אתקינו סעודתא, ודא הוא ארחא דאינון דחלי קודשא בריך הוא דחלי חטאה.

במסתרים כתב:זהר בשלח סב ב
רבי ייסא סבא לא אתקין סעודתא בכל יומא, עד דבעא בעותיה קמי קודשא בריך הוא על מזוני, אמר לא נתקין סעודתא עד דתתיהיב מבי מלכא, לבתר דבעי בעותיה קמי קודשא בריך הוא, הוה מחכה שעתא חדא, אמר הא עידן דתתיהיב מבי מלכא, מכאן ולהלאה אתקינו סעודתא, ודא הוא ארחא דאינון דחלי קודשא בריך הוא דחלי חטאה.

תודה.
חזק וברוך ועל הזריזות.

פשטות הלשון שם לא שהתפלל על המזון שכבר היה לפניו על השולחן, אלא לפני התקנת הסעודה. ואף שהמזון כבר היה בביתו ורק לא מסודר על השולחן.
ויל"ע מהי נקודת "התקנת הסעודה" כ"קו פרשת המים" לתפילה על המזון, ומדוע באמת שלא יתפלל על מזונו אף כשכבר מסודר לפניו על השולחן [שיזכה לאוכלו, וכראוי]. וכן לאחר שאכל [שיתעכל כראוי ויזון את הגוף טוב ונכון ובלי נזק, והפסולת תידחה כראוי ובלי נזק].