מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הסתפקות במועט- לקח מעידן הקורונה

דיונים ועניינים בענייני השקפה, מצוות מתחדשות, ארץ ציון וירושלים.
ש. ספראי
הודעות: 1699
הצטרף: ב' יולי 06, 2015 12:21 am

הסתפקות במועט- לקח מעידן הקורונה

הודעהעל ידי ש. ספראי » ד' יוני 03, 2020 2:36 pm

פורסם ביתד נאמן:
הכל בתוך הראש
נקודה למחשבה
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א


כשהגיעו חשבונות כרטיסי האשראי לרובם ככולם של היושבים בציון, לאחר תקופת הקורונה, התברר מפירוט החשבון שלמעט אי אלו קניות דחופות ומאד נצרכות, יחד עם תשלומי 'הוראות קבע' שונות, כמעט לא רכשנו כלום. פה ושם נרשמה לה קנייה נחוצה, שהגיעה הביתה במשלוח או נרכשה בקניה מהירה מחוץ לבית, אך זהו, פחות או יותר.
ברור שישנם מוצרים וקניות רבות שלא קנינו בגלל כורח השעה והחשש לצאת החוצה, אך בכל זאת, ישנה תחושה של רבים וטובים שהסתדרנו היטב ללא הרבה קניות ומוצרים שבימים כתיקונם היינו קונים, כי "לכולם יש", כי "היה מבצע" או כי "בכל מקרה הייתי במרכז המסחרי, אז"...

הקניות בתקופת הנגיף, או יותר מדויק, אי בהלת הקניות, עצרה אותנו והוכיחה לנו כי ישנם כל כך הרבה דברים שאנו יכולים להסתדר בלעדיהם. אם כך, מדוע חלק מאיתנו מנסים להשיג אותם כעת, להשלים את 'מצבורי הקניות'?

בשעת המלחמה נע ונד ה'סבא' מקלם זי"ע, שהה בבית מט לנפול וחי בתנאים קשים. מידי פעם השיג פיסת לחם וכך חי הוא, עד לסיום המלחמה. ה'סבא' זצוק"ל כתב מכתב לבנו ותיאר לו עד כמה שש ושמח לגור באותו בית מט לנפול, בתת- תנאים, ועד כמה הרגיש ערבות ושמחה מכל פיסת לחם שהשיג, הרבה הרבה יותר משבתו בביתו המרווח והנעים, הרבה יותר מהסעודות שאכל בביתו, ארוחות משביעות וטעימות. הכיצד, תהה ה'סבא', הרגשתי טעם גן עדן בכל פיסת לחם?
והוא הסביר: "זה משום שתועלת האכילה היא להשבעת הרצון. לכן כל עוד ששולחנו של אדם ערוך לפניו, ובדעתו אשר כל מה שהיה לפניו- חייב היה להיות כן, יש לו גם מקום לטרוניות ותערומות על מה שהיה עדיין חסר לו. אבל אם אין בדעתו ובמחשבתו שיהיה לו סעודה גדולה, הרי הוא נהנה ושמח גם על דבר מועט שמצא ואוכלו. לכן בשעת מלחמה, שמחים אף בפת חריבה ויבשה".

ה'סבא מקלם' מסביר לפי רעיון זה את מאמר הגמרא (ברכות יז, ב) ש"כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". ר' חנינא בן דוסא הרגיש שכל מה שיקבל מהקב"ה, הכל הוא נדבה וחסד ושום דבר לא חייבים לו. לכן היה שבע גם ממעט חרובים, "כי אינו מצפה לשום דבר, ויכול להינות ולשבוע אף מאכילה מועטת".

כשאנחנו הולכים ל'קידושא רבה' בשבת בבוקר, אנחנו מצפים למנת קוגל אטריות ומלפפון חמוץ, הערינג וכמה עוגיות. אם יהיה גם, במפתיע, 'קוגל תפוחי אדמה', נרגיש ממש שבעים... אם נלך לחתונה של חבר מהכולל ונצפה לאכול משהו רגיל ב'בר' המקובל, ולפתע נוזמן להתיישב ולאכול רבע עוף, שניצל ותוספות, נהיה שבעים להפליא ונרגיש לא שגרתיים. אך אם נלך לחתונה של הגביר העשיר של השכונה ונקבל מנת 'בר' פשוטה, נחוש תחושת החמצה...

הוי אומר: הכל נמצא בתוך הראש שלנו.

הגאון רבי משה שוואב זצ"ל (מערכי לב ד, לו) מצטט את דברי ה'סבא' מקלם ומעיר שתופעה זו מצויה אצל בני תורה, שאף שביתם בנוי ומרוהט בפשטות, שמחים הם בכך, כי הם מבינים ומרגישים שהכל בחסד מאת ה' יתברך ואין להם רצונות גדולים שצריך להשביעם. לכן שבעים ומאושרים הם אף במיעוט.
כך בביגוד ובמזון, באירועים וחתונות, בקניות וביציאות לנופש. בעצם בכל דבר גשמי. ניתן דוגמא: שני אחים תאומים. שניהם חיתנו בן באותו הזמן. האחד חיתן באולם פשוט והרגיש מצוין, מעל ומעבר, ואילו אחיו, שחיתן באותו האולם בדיוק, הרגיש מושפל ומבוזה. מדוע? הראשון חי בסביבה בה כולם מחתנים באותו האולם. בכולל האברכים בו הוא לומד, מחתנים בשמחה באולמות פחות מפוארים. ואילו שכניו וידידיו של אחיו מחתנים באולמות הרבה יותר יוקרתיים ומפוארים. לכן הוא חש לא מסופק. רע לו שהוא לא כמו 'כולם'.

בן ישיבה הלומד בישיבה בה רוב הבחורים רוכשים כובע ב250 שקל, מרגיש שמח עד מאד כשהוריו רכשו לו כובע ב-300 שקל, ואילו אחיו, הנמצא בחברה בה לא קונים כובע בפחות מ-700 שקל, ירגיש גרוע בכובע של 500 שקל. אדם שציפה, מכל סיבה שהיא, למשהו גדול או יקר, ירגיש גרוע במשהו פחות מזה. אך חבירו, שלא ציפה לכלום, יתמוגג מתשורה/משכורת/ מתנת בר מצוה שקיבל ממישהו שלא ציפה או על משהו שלא חיכה לו.

וכשאנו חשים מאוכזבים, רעבים, חסרים או לא מסופקים, נתבונן: האם זה חסרון אמיתי, או שפשוט ציפינו למשהו אחר, כזה שיש לאחרים? האם זה באמת חסר לנו, או שאנו מרגישים חסרים בגלל שלשכנים או לחברים יש יותר?

כדאי לנו להקיף את עצמנו באנשים המסתפקים במועט. לא רק מסיבות רוחניות, אלא גם למען השקט הנפשי שלנו.

&&&&

מטבע הדברים, כמעט כל טור שבועי ב'יתד' גורר עימו תגובות של מתקשרים ומגיבים. אך לא בכל יום אני זוכה שאחד ממרביצי התורה החשובים והנודעים בארצנו מתקשר להגיב.

הטור האחרון, בו הובעה התייחסות לסגנון החתונות והשמחות הראוי, גרר תגובות לא מעטות. אחד ומיוחד מהם נודע בשערים כמרביץ תורה נודע ומפורסם, שאמר כך: "כבר בחז"ל כתוב שעם ישראל ערך סעודות גדולות בשמחות הנישואין, ומובא ששקדו ג' ימים על הכנת סעודת החתונה ו'חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה' (כתובות י, א). כששולחים הזמנות לכל הידידים והקרובים הרחוקים, יש בכך מעלה גדולה, שאנו מראים שכל אחד מהם חשוב לנו וראוי ליחס לבבי מאיתנו. כשלכל שמחת חתונה מגיעים מאות אנשים, אפילו רק כדי לאחל 'מזל טוב' ולאכול חתיכת עוגה מה'בר', יש בכך מעלה גדולה של השתתפות בשמחת הזולת. גם המזמין מראה שהוא שמח שנגיע לשמוח איתו וגם המשתתפים מראים שאכפת להם ושהם טורחים ומגיעים לשמוח בשמחתו, אפילו לכמה דקות. הכרתם אולי את רבי סימוניק זצ"ל?"...

"כן", הופתעתי, "הייתי תלמיד קרוב שלו"....

"אם כך, שתדע לך שהגרש"מ דיסקין זצ"ל היה מזמין עשרות עשרות ידידים לכל אירוסין של בניו ובנותיו, אולי אפילו מאות מוזמנים. לא ישבו ואכלו שם הרבה, אבל כולם הגיעו בכזאת התלהבות, בשמחה על שר' סימוניק עצמו מזמין אותם לשמוח איתו... האוכל לא היה בכלל הנושא, אלא התחושה ששמחים לשמוח איתו"....

"הבעיה היא לא בריבוי המוזמנים", אמר מרביץ התורה שליט"א, "אלא שמוציאים כמויות של כסף על פאר והדר מיותר, אלפי שקלים מיותרים על סידורי פרחים ומנות ומזכרות מיוחדות ובגדים יוקרתיים לכל המשפחה, בסכומים שרק עולים משמחה לשמחה. עיצובים מיותרים, בגדים מיותרים לערב אחד ועוד כהנה. רק בגלל שהאחרים כך קונים, וחבל. הנושא הוא לשמוח במה שיש ולא לקנות מה שאין ולהתגלגל לאחר מכן עם חובות, רק בגלל שכך מקובל בין אנשי ה'עולם הזה'".

צריך לשנות דפוסי חשיבה. אם אבא יילמד פחות שעות, בכמות ובאיכות, בגלל שקנינו משהו מיותר, אז השמחה אינה שלמה. אנו, כבני תורה, חייבים להפנים מה עיקר ומה מאד טפל.

איש גבעות
הודעות: 638
הצטרף: ה' מאי 07, 2020 1:20 am

Re: הסתפקות במועט- לקח מעידן הקורונה

הודעהעל ידי איש גבעות » ד' יוני 03, 2020 9:29 pm

יישר כוחך!!
בקשר לטענתו של המרביץ תורה על ריבוי המוזמנים.
אם אכן כולם מגיעים בנפש חפצה ובשמחה רבה לחגוג עם בעל השמחה כדרך שהיה נהוג אצל הרב סימוניק - אדרבה ואדרבה.
הבעיה היא שרוב המוזמנים באים בגלל אילוצים חברתיים וגם בעל השמחה לא ממש זקוק להם כדי לשמוח, כך שיש בהחלט מקום לחשוב על צמצום המוזמנים לכאלו שבאמת ובתמים באים לשוש משוש ולחוג יחד עם בעלי השמחה.
אני הקטן זכיתי להכניס את בני לעול מצוות בימים אלו בסעודת מצווה קטנה יחסית בשל צוק העיתים. הגיעו רק הסבים והסבתות, אחיי ואחיותיי ובני זוגם וכן אחיה ואחיותיה של רעייתי, וכן מספר אברכים הלומדים עמי בצוותא חדא.
השמחה הייתה מושלמת.
הרכבת האנושית הממלאה את אולמות הבר מצווה לא חסרה לאיש.
כל המוזמנים ישבו לסעודת מצווה מרישא ועד גמירא, שמעו ברוב קשב את דרשת חתן הבר מצווה ושאר המכובדים, והכל היה טוב ויפה.
כולי תקווה שגם את חגיגת בר המצווה של הילד הבא אחגוג בצורה זו למרות שהנגיף כבר יהפוך לנחלת העבר.

זאב ערבות
הודעות: 8535
הצטרף: ו' יוני 22, 2018 3:47 am

Re: הסתפקות במועט- לקח מעידן הקורונה

הודעהעל ידי זאב ערבות » ו' יוני 12, 2020 5:27 pm

השאלה העקרונית בנושא הבזבוז למותרות היא האם לומדים מהנסיון? הנסיון מוכיח שלא לומדים וחיש מהר חוזרים לשגרא, ואז השאלה העקרונית היא מדוע? עובדה שלמרות כל המאמרים היפים ומאמרי חז"ל וכו' כמעט אין מי שישים על ליבו.
באמת מענין מה הענין בלהגיש לאורחים בשבת בבוקר לקידוש מנת קוגל אטריות ומלפפון חמוץ, הערינג וכמה עוגיות? האם התפילה כ"כ מעייפת שכולם נתפסים לבולמוס של רעב שלא יוכלו לחזור לבתיהם בלי זה? הלא תוך זמן מועט יגיעו לביתם ויאכלו סעודת שבת דשנה עם קוגל ומלפון וצולנט ועוד מטעמים ממטעמים שונים? נעזוב את הצד הלא בריאותי שבמאכלים אלו, מדוע אכן נעשה הדבר למעין חובה, עד כדי כך שאם לא יגישו מאכלים אלו יביטו עליכם במקרה הטוב בחמלה - תראו את התפרן הזה, ובמקרה הלא טוב בחמת זעם - איך אתם מעיזים לתת קידוש בלי קוגל ומלפון חמוץ... הלא לשם כך טרחתי לבא לתפילה.
מאיפה בכלל בא כל רעיון ה"בר" המקובל? לא רק המלה זרה ובעלת משמעות גויית לא כ"כ טובה (שכן זה מקום שבו מתאספים אנשים שלא היינו רוצים להיות בחברתם), כיצד זה שחברי כולל בכלל "מצפים" לאכול משהו על חשבון חברם מהכולל שגם להם גם לו אין הפרוטה מצויה בכיס? זה כמו שכל אחד קורע בתור שלו חתיכת בשר מהלב של בעל השמחה... שכידוע בשבילו זה כלל לא שמחה. מאיפה יש למשתתפים לב בכלל לאכול את הקוגל והמלפפון? כשהייתי צעיר היו מגישים עוגת חנק וקצת מי סודה פשוטים וזהו ואיש לא התלונן ורוב ככל המשתתפים היו בעלי בתים ולא אברכי כולל.
בלי להאריך, אכן הכתבה הזו מתארת את המציאות העגומה וקריאת הדברים גורמת ללב להחמיץ (אולי לשם כך המלפפון החמוץ), ורחמנות אם זה מה שנמצא בתוך הראש שלנו ואיננו יכולים להתגבר על זה אלא נותנים ללחץ החברתי לגבור על השכל הישר. אז אם אכן כך הם פני הדברים, שאף אחד מאלו שלא יכול לעמוד בלחצים יתלונן על החיים הקשים ועל שאין הפרוטה מצויה בכיס.
נערך לאחרונה על ידי זאב ערבות ב א' יוני 14, 2020 5:30 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

מצטרף להנל
הודעות: 72
הצטרף: ב' אוקטובר 12, 2015 12:48 am

Re: הסתפקות במועט- לקח מעידן הקורונה

הודעהעל ידי מצטרף להנל » א' יוני 14, 2020 2:41 am

ש. ספראי כתב:הטור האחרון, בו הובעה התייחסות לסגנון החתונות והשמחות הראוי, גרר תגובות לא מעטות. אחד ומיוחד מהם נודע בשערים כמרביץ תורה נודע ומפורסם, שאמר כך: "כבר בחז"ל כתוב שעם ישראל ערך סעודות גדולות בשמחות הנישואין, ומובא ששקדו ג' ימים על הכנת סעודת החתונה ו'חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה' (כתובות י, א).

יזכיר נא כבודו לאותו מרביץ תורה חשוב, שבזמן אותם חז"ל, עלות הסעודה לא היתה נופלת על המחותן אלא על המוזמנים, שהיו משלמים את מנתם...

זאב ערבות
הודעות: 8535
הצטרף: ו' יוני 22, 2018 3:47 am

Re: הסתפקות במועט- לקח מעידן הקורונה

הודעהעל ידי זאב ערבות » א' יוני 14, 2020 5:34 am

מצטרף להנל כתב:
ש. ספראי כתב:הטור האחרון, בו הובעה התייחסות לסגנון החתונות והשמחות הראוי, גרר תגובות לא מעטות. אחד ומיוחד מהם נודע בשערים כמרביץ תורה נודע ומפורסם, שאמר כך: "כבר בחז"ל כתוב שעם ישראל ערך סעודות גדולות בשמחות הנישואין, ומובא ששקדו ג' ימים על הכנת סעודת החתונה ו'חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה' (כתובות י, א).

יזכיר נא כבודו לאותו מרביץ תורה חשוב, שבזמן אותם חז"ל, עלות הסעודה לא היתה נופלת על המחותן אלא על המוזמנים, שהיו משלמים את מנתם...

אין להתיחס לדברים שנאמרים בשמות כגון ת"ח חשוב, מרביץ תורה נודע ומפורסם, אחד מגדולי הדור וכו'. איני מפקפק שאכן אחד כזה אמר את הדברים לכותב הדברים, אך בלי לדעת מה שם אומרם לדברים לכשלעצמם אין שום ערך, ובפרט במקרה הזה לאור הערתך הנכונה.

אבני גזית
הודעות: 1361
הצטרף: א' אוגוסט 26, 2018 11:09 am

Re: הסתפקות במועט- לקח מעידן הקורונה

הודעהעל ידי אבני גזית » ב' יוני 15, 2020 11:19 am

מצטרף להנל כתב:
ש. ספראי כתב:הטור האחרון, בו הובעה התייחסות לסגנון החתונות והשמחות הראוי, גרר תגובות לא מעטות. אחד ומיוחד מהם נודע בשערים כמרביץ תורה נודע ומפורסם, שאמר כך: "כבר בחז"ל כתוב שעם ישראל ערך סעודות גדולות בשמחות הנישואין, ומובא ששקדו ג' ימים על הכנת סעודת החתונה ו'חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה' (כתובות י, א).

יזכיר נא כבודו לאותו מרביץ תורה חשוב, שבזמן אותם חז"ל, עלות הסעודה לא היתה נופלת על המחותן אלא על המוזמנים, שהיו משלמים את מנתם...



וגם אם היה הכל על המחותנים. האמנם בזמן חז"ל חתונה ממוצעת עברה את מאה הסועדים?

זאב ערבות
הודעות: 8535
הצטרף: ו' יוני 22, 2018 3:47 am

Re: הסתפקות במועט- לקח מעידן הקורונה

הודעהעל ידי זאב ערבות » ד' יוני 24, 2020 4:57 am

ראו כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 80#p636480 בקובץ המצורף מה שמובא שבדורות הקודמים הכריזו על המתנות שכל אורח ואורח נידב לתת. קראו לזה דרשה געשנק - מתנות דרשה,


חזור אל “אספקלריא”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 69 אורחים