הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' יולי 19, 2020 6:19 pm
מאמר שפורסם בשבוע שעבר בעניין חיי נפש- פיקוח נפש:
פיקוח נפש או חיי נפש
האם בגלל פיקוח נפש יש להשבית את מסגרת החיים הכלכלית והחברתית? לפגוע פגיעה חמורה מאוד ב'חיי-נפש' - הפרנסה?
הרב אברהם וסרמן , כ"ב בתמוז תש"פ
א. פיקוח נפש – ערך על?
הצעדים הקשים שנוקטת הממשלה במאבק בקורונה, מגובים בנימוקים "פיקוח נפש דוחה את כל התורה", ו"כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא".
אך למרות זאת, רבים תוהים – האם בגלל פיקוח נפש יש להשבית את מסגרת החיים הכלכלית והחברתית? לפגוע פגיעה חמורה מאוד ב'חיי-נפש' (=פרנסה)?
בשורות הבאות אשתדל להוכיח שיש דרך אחרת, והיא הדרך הראויה מבחינה תורנית. בעצם – זו הדרך בה אנו נוקטים בפועל בהתמודדויות קשות לא פחות.
ראשית – יש רשימה ארוכה של מקרים בהם פיקוח נפש נדחה מפני ערכים אחרים, קדושים וחשובים ממנו: עבודה-זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, שעת השמד, חילול השם בפרהסיא, מלחמת מצוה, מלחמת רשות. כלומר, הוא איננו "ערך-על" כפי שמתבטאים לעתים. כל זה במקרה שההתנגשות מידית.
כשהסכנה אינה מידית, אך קיימת סטטיסטית בהיקף יחסית נמוך, מותר לסכן את הנפש אפילו לצורך בילוי ותענוג, בהתאם למקובל בעולם. למשל – הפלגה באניה (במיוחד בימי קדם כשהסכנה היתה גדולה מאוד) שחיה בים ובבריכה, נסיעה ברכב, טיסה, רכיבת אופניים, טיפוס הרים, סקי, מרוצי מכוניות, ועוד. איש לא יעצור את כל אלה, לא הלכתית ולא מוסרית.
גם כשהסכנה עוד יותר גדולה, היא מותרת עבור פרנסה. לכן, נפסק שמותר לאדם להתנדב לצבא היוצא לקרב עבור כסף "כי אין היוצא למלחמה כמאבד עצמו לדעת" (שו"ת אמרי אש יורה דעה סימן נב).
מותר לעסוק בציד לצורך פרנסה, למרות שהדבר כרוך ב"בסכנות גדולות במקום גדודי חיות". וכן, התירו לסוחרים להפליג בים שהסכנה בו גדולה. ראיה לדבר הביאו מההלכה הנוגעת לאיסור עושק שכר שכיר, "שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה והתורה אמרה ואליו הוא נושא את נפשו, ואמרו רז"ל מפני מה זה עלה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה לא על שכרו?" (נודע ביהודה תניינא - יורה דעה סימן י).
ב. כלכלת מדינה ופיקוח נפש
כשמדובר בכלכלת המדינה –דוד המלך הורה לצאת למלחמת רשות כדי לקחת שלל לפרנסת המדינה (ברכות דף ג עמוד ב). לנו זה נשמע נורא, אבל כבר כתב רבי יוסף דב סולובייצ'יק, שכיון שבאותם ימים היה הדבר נהוג – "אין העוולה גדולה כל כך, כי כן דרך כל הלאומים להילחם למען לשלל שלל. וכן מצינו במלכי ישראל לכו ופשטו ידיכם בגדוד" (שו"ת בית הלוי דרושים, ו). כלומר, כדי לדאוג לפרנסה יצאו לקרב שבו חלק מהלוחמים ימצאו את מותם!
על איזה היקף אבדות מדובר? הגמרא אומרת שמותר לצאת למלחמת רשות, בסיכון של עד שישית מכלל האוכלוסיה שעלול לקפח את חייו! (שבועות לה, ב).
הנצי"ב מוולוז'ין מסביר שהסיבה לכך היא, שזו דרך העולם! וכך מסביר את הפסוק "מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם". כלומר, האדם נענש בשעה שראוי לנהוג באחוה, אך לא בשעת מלחמה כי שזו "עת לשנוא, עת להרוג, ואין עונש על-זה כלל, כי כך נוסד העולם... ואפילו מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אף על גב שכמה מישראל יהרגו" (העמק-דבר בראשית ט, ה).
נמצא אם כן, שיש להבדיל בין התנהלות פרטית, להתנהלות לאומית. פרנסה של עם – זה פיקוח נפש לאומי, ולכן היחס בהתאם. כך הסביר זאת הראי"ה קוק, שענייני הכלל של מלחמות יוצאים מכלל זה של 'וחי בהם' "שהרי גם מלחמת רשות מותרת היא, ואיך מצינו היתר להכניס נפשות רבות בסכנה בשביל הרווחה?" אלא שמלחמה והלכות צבור הן ענין אחר מהתנהלות הפרט (ע"פ משפט כהן קמ"ג).
בימינו לא יוצאים למלחמה כדי לקחת שלל. אבל העקרון הנלמד הוא שמותר לסכן חיי אדם כשהדבר נדרש לכלכלה הלאומית. ההגדרה ההלכתית מרחיבה את ההיתר לסכן עד שישית מכלל האזרחים! לשמחתנו לא זה המצב. אפילו לא מתקרב למה שדומה לזה.
לכן, נראה מן המקורות ההלכתיים, שיש להחזיר את החיים למסלולם. לאפשר לאנשים להתפרנס. כמובן, תוך נקיטת זהירות מקסימלית, ומאמץ מיוחד לצמצום אבדות בנפש.
ג. ניהול סיכונים
ניהול סיכונים – זו הדרך בה נוהג העולם כל העת. בשנת 2010 פרסם ארגון הבריאות העולמי כי בישראל מתו בגלל זיהום אויר יותר מ 2500 איש באותה שנה! לא סגרו מפעלים, לא יצרו פניקה, ולא עצרו את תנועת האוטובוסים שהם מזהם מרכזי. החלו תהליך איטי ומדורג של הכנסת אוטובוסים חשמליים ומתאמצים לצמצם את היקף הנפטרים. ועדיין הדרך ארוכה.
יש נתונים מלפני כמה שנים, על 6000 (!) איש שמתים כל שנה מ'זיהום נרכש' בבתי חולים. מתמודדים, משתפרים, והשנה פורסם שחל שיפור ניכר בעקבות תמריצים כספיים (!) לבתי חולים שיפחיתו את שיעור הנפטרים.
למרות זאת, מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, הודיע רק לפני כשנתיים כי בשנת 2019 יצמצם באופן משמעותי את התוכנית לצמצום הזיהומים. זאת, לאחר סבב קיצוצים רוחבי, שנועד לממן את הסכם השוטרים ו'חתך' 40 מיליון שקלים מתקציב המשרד! כלומר, פרנסת השוטרים גרמה בעקיפין לכך שיותר אנשים מתו מזיהום נרכש!
מדי שנה נהרגים למעלה מ-300 איש בתאונות דרכים, אלפים רבים נפצעים קשה ובינוני, מה שמשנה באופן דרמטי את חייהם וחיי הסובבים אותם, שלא לדבר על המחיר הכלכלי של התאונות. למרות זאת, לא חוסמים אפילו כבישים אדומים, ולא מטילים עליהם סגר עד שישפצו את הכביש. אלא משקיעים בהסברה, בשיפור הכבישים ובאכיפה.
בעולם מושלם – אין תאונות דרכים, זיהום אויר ועוד, ואיש לא מת טרם זמנו. אבל עולמנו אינו מושלם. עלינו לשוב אל קרקע המציאות, גם אם הקרקע קשה.