פורום אוצר החכמה

שלום רב וברוכים הנמצאים. נקלע לידי הספר הנזכר, ומצאתי בו חידה גדולה שאיני מצליח לפתרה, אשמח אם יעזרו לי אי מי מהחכמים שליט"א.

ידוע כי בשו"ת מהרשד"ם (סי' קצב) מופיע נוסח קצר וסתמי שחכמי צפת "נידו והחרימו לשומרי שביעית".

בספר 'ארץ חיים' לר"ח סתהון (יו"ד שלא יט) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג שתי שמיטות רצופות מספק. (שזהו הנושא בו עסק הרשד"ם קודם לכן).

בספר 'ציץ הקדש' לריצ"מ שפירא (ס"ס טו) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי.

בספר 'חזון איש' (כ סוף ז) הביא דברי ציץ הקדש, וכתב: "ומה מאד יש להצטער על הדברים, שלא הוזכר בדברי רשד"ם כלל דין פירות נכרי בשביעית, רק הוא דן לענין להחמיר לנהוג ב' שנים שביעית" וכו'. (וזהו כהארץ חיים הנ"ל).

והנה בספר 'ילקוט יוסף' (שביעית) מהדו' תש"ס (עמ' שסו) כתב: "ומבית דינו של מרן הב"י עשו חרם למי שמחמיר ושומר קדושת שביעית בקרקעות של גויים".

למטה בנימוקים הביא בפשיטות כראיה את דברי מהרשד"ם הנ"ל (בלבד), וכתב שמי שמחמיר כחזו"א (לשמור קדו"ש בפירות נכרי) יש להסתפק אם לא יצא שכרו בהפסדו, כי מי לא יחוש לחרם ונידוי של מרן ובית דינו.

בשנת תשס"ח הופץ כתב מחאה מתלמידי החזו"א בזה"ל: "עוד בספר הנ"ל קבע במסמרות כביכול ע"פ שו"ת מהרשד"ם, שבית דינו של מרן הב"י עשו חרם למי שמחמיר ושומר קדושת שביעית בפירות נכרים... וכל זה סילוף, שהמהרשד"ם לא דיבר מזה, והיא טעות ישנה שעליה כתב החזו"א 'ומה מאד יש להצטער על הדברים', וכל זה פשוט ומפורש בספר ארץ חיים למהר"ח סתהון". (המכתב חזר ונדפס בסוף ספר 'חוט שני' במהדורות שלאחר מכן).

והנה, במהדו' החדשה של ילקוט יוסף (שביעית) שנדפסה זה לא מכבר, כתב להסביר ולבאר את עמדתו בענין. (ההדגשות דלהלן אינן במקור).

כתב (עמ' תלה): "והנה לפני מספר שנים הופיעה מודעת מחאה... וחבל שלא דיברו עמנו תחילה, שאין ספק שאילו היו רואים שהסתמכנו על עשרות פוסקים, לא היו מוציאים לרחובה של עיר מודעת מחאה כזו..."

וכאן ישנה אריכות כדי דף שלם, להוכיח כדבריו הראשונים שהמהרשד"ם אכן נתכוין לחרם על קדושת שביעית בפירות נכרי.

ותחילה הזכיר דעת החזו"א והארץ חיים הנ"ל, שהבינו ברשד"ם שהחרם הוא לענין שתי שמיטות, ולא פירות נכרי. אולם על זאת כתב: "מכל מקום מצינו להקת אחרונים שהבינו אחרת בדברי המהרשד"ם... שחכמי צפת נידו והחרימו על מי ששומר קדושת שביעית בפירות נכרים".

ומכאן ואילך הוא פורט את 'להקת האחרונים' המונה 'עשרות פוסקים' כדבריו, וסיים בזה"ל: "נמצא שהביאור בדברי המהרשד"ם היא בגדר מערכה לקראת מערכה... דהרי שלך לפניך בדברים מפורשים, שכמה מגדולי האחרונים הבינו בדעת המהרשד"ם שהיה חרם ונידוי על פירות שביעית".

עד כאן השתלשלות המאורעות.

אלא שתוך כדי העיון ב'להקת האחרונים', נגלו לעיני כמה דברים מוזרים ומפתיעים.

ותחילה אציג כאן את כל הרשימה בשלימותה של כל הספרים שהציג אחד לאחד (ואיני מחסיר אף שם), כפי הסדר שהם מובאים בילקו"י.

1) התחיל ואמר, כי פשט הלשון במהרשד"ם נראה כמו ציץ הקדש "וכן האריך בזה בספר אז נדברו ח"ד עמ' קנג".

2) חזר והביא שוב את דברי ציץ הקדש הידועים.

3) "גם הגאון ר' יום טוב ישראל בקובץ 'תורה מציון' (ירושלים תרח"ם, שנה א חוברת ד, סי' כז) הבין כך", והעתיק לשונו.

4) "ועיין להרב פאת השולחן שכתב"... והעתיק לשונו.

5) "ועיין מה שהאריך בזה הגר"י פישר בספר אבן ישראל (ח"ב הל' מאכלות אסורות פי"ג) על דברי החזו"א, לדחותם ולהשיג עליהם בכל מה שכתב בזה, וראה עוד בהערותיו על ספר חזו"א (נדפס בקובץ 'ישורון' כרך יג, אלול תשס"ג, עמ' תלה)".

6) "וכן הוכיח במחקרו הרב בצלאל לנדוי ז"ל בקובץ 'אוריתא' (ח"ט עמ' קעד)".

7) "וראה עוד בשו"ת משנת יוסף ח"ג (עמ' כח) שהעתיק מכמה וכמה מחברים שכולם כתבו דלא כהגאון חזו"א".

8) "וכן הוכיח הרב שלמה הבלין בקובץ ישורון יד עמ' תתרנ".

9) "וכן הוכיח הגאון ר' משה זאב זורגר בקונטרס אל תראי אדמה (פרק י)... ועוד כתב שם (בפי"ז) שגדולים וטובים סבירא להו שהיה חרם על זה, מ"מ אני בעניי דעתי שלא היה חרם על זה".

עד כאן כל הרשימה בשלימותה, לא הפלתי דבר.

והנה, התמיהה הראשונה העולה ומזדקרת, היכן "העשרות פוסקים" שהובטח קודם לכן? אם הרשימה מונה רק תשעה שמות? אלא שלבנתיים יש ליישב, שאולי גם הכונה בתוספת מה שצויין לעיל (מס' 7) בשם המשנת יוסף "שהעתיק מכמה וכמה מחברים" שכולם כתבו דלא כחזו"א, וכן בתוספת מה שהובא עוד לעיל (מס' 9) בשם הרב זורגר "שגדולים וטובים סוברים שהיה חרם על זה", ואולי באמת לפי כל הנזכר שם ישנם אכן עשרות פוסקים. אולי.

ועכ"פ ניתן לומר שגם רשימה של תשעה גדולים בישראל חשובה ומכובדת דיה, ואפשר בהחלט לקרוא לזה 'להקה'. וא"כ לכאורה אכן אין מקום להלין על מה שכתב הילקו"י בשם המהרשד"ם, בשעה שגדולים וטובים עומדים לצידו, ודלא כהחזו"א (וארץ חיים).

אלא שכאשר נפניתי לבדוק ולברר בכל הספרים שציין במקורם, מצאתי עצמי במרכזה של תעלומה עלומה ונעלמה, שאיני יודע פשרה. שכן מלבד ציץ הקדש הידוע (מס' 2), וכן ר' יום טוב ישראל (מס' 3) והרב פישר (מס' 5) שאכן הבינו כך במהרשד"ם כדבריו, הרי ששאר השמות שהזכיר, או שאין בדבריהם שום קשר ולו מיקרי ביותר לענין, או שהם הודפים ודוחים הבנה זו מכל וכל, והם הרוב!

ואפרט: כל הקטע שהעתיק מפאת השולחן (מס' 5), לא נזכר בו כלל ועיקר, לא חרם, ולא מהרשד"ם, לא נידוי, ולא חכמי צפת, אלא רק מבואר שהעיקר לדינא כהב"י (שאין קדושת שביעית בפירות נכרי), אבל אין שום צל של שייכות לענין הנידון כאן, דהיינו בירור ההבנה בענין החרם שהזכיר המהרשד"ם.

וכמו כן מה שהזכיר בשם 'מחקרו' של הרב בצלאל לנדוי (מס' 6), המדובר הוא על מאמר שכתב לברר שהמנהג היה שלא לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי, ותו לא. ובכל דבריו שם, מתחילתם עד סופם, לא נזכר ולו ברמז הקלוש ביותר את החרם שהזכיר מהרשד"ם, ממש שום כלום!

ואילו שאר הספרים שהזכיר, דהיינו, אז נדברו (מס' 1), שו"ת משנת יוסף (מס' 7), הרב שלמה הבלין בקובץ ישורון (מס' 8), הרב זורגר בקונטרס אל תיראי אדמה (מס' 9), כולם פה אחד נמנו וגמרו בהחלטה גמורה וברורה, שהאמת בהבנת המהרשד"ם היא דוקא כהחזו"א, ודחו בשתי ידים את הבנת ציץ הקדש! יעו"ש בדבריהם בהרחבה ובבהירות.

גם לענין התמיהה דלעיל איה ה'עשרות פוסקים', וכתבתי אולי התעלומה תיפתר אחר העיון במשנת יוסף ("שהעתיק מכמה וכמה מחברים") ובדברי הרב זורגר ("שגדולים וטובים סבירא להו שהיה חרם על זה"), הרי לכשעייתי במשנ"י שם מצאתי שציין בזה ל . . . ציץ הקדש ואבן ישראל ותו לא! (וכאמור כותב לדחותם בשתי ידים). ולכשעיינתי בדברי הרב זורגר, ראיתי שכתב: "הנה הגם שגדולים וטובים ס"ל שהיה חרם ע"ז, ובמשנת יוסף העתיק מכמה מחברים בזה..." וא"כ הרי שהגענו שוב לאותו מקום.

מסקנא: מכל ציוניו של הילקו"י, מתברר שאך שנים בלבד התווספו לצידו של בעל ציץ הקדש בהבנת דברי המהרשד"ם, הרב יו"ט ישראל, והרב פישר באבן ישראל, ותו לא מידי. ושאר המקורות שציין, או שלא נדרשו לענין זה כלל ועיקר, או שדוחים בשתי ידים ובדברים כדרבנות את ציץ הקדש ואבן ישראל!

האם יש מישהו שיכול להבהיר מה זה?

יש מישהו שיכול להסביר מה קורה פה?

אולי המדפיס התבלבל?

אולי המחשב השתבש?

מעודי לא נתקלתי בתופעה מוזרה שכזו. ישנם הרבה טעיות ואי הבנות בספרים, אבל דבר שכזה טרם ראיתי מעודי, שמחבר מביא ראיה אחר ראיה לדבריו, מספרים שבעצם כתבו לדחות את העמדה שלו מכל וכל, בדברים חדים ובהירים, בשפה ברורה, ואילו הוא מונה את כולם לצידו כ'להקת פוסקים' המסייעים לו. מה זה צריך להיות?!

האם יש מישהו שיכול לשפוך אור על המתרחש?

ואכן בתשובת אביו שביביע אומר ח"י יו"ד סי' מב, בהתייחסו לנושא בהרחבה באות ח, אינו מביא אלא את הבנתו שכך פשטות דברי מהרשד"ם, ומסתייע מדברי הציץ הקודש והאבן ישראל. ולדברי האז נדברו הוא מפנה, אך לא כמקור להבנה זו, ודין גרמא לבנו לסבור שאף הוא כותב כך, וכנראה גם את שאר הציונים ראה במקור אחד או שניים בהפניית שוליים או סוגריים וסבר שהם מקור לגופם של דברים ולא לדיון בהם, והדבר שכיח במלקטי ליקוטי בתר ליקוטי.

מרן באבקת רוכל (סי' כה), וז"ל: "...אחר שכתב החכם ר' משה מטראני אגרת זאת השנית, רצה לעשות מעשה כדבריו, וכו' וקמו כל חכמי העיר ועיינו בדבריו הראשונים והאחרונים, וראו שאין בהם ממש. והכריזו בבתי כנסיות בגזירת נידוי שכולם יפרישו תרו"מ מפירות הגוי שנתמרחו ביד ישראל בשנה השביעית כמו בשאר שנים". והנה מרן הראש"ל זצוק"ל במאמרו שם (סוף אות כ"ט) הביא דברי המהרשד"ם (יו"ד סי' קצ"ב) שכתב שהנידוי היה לשומרי שביעית ע"כ, מוכח שהנידוי היה לא רק שיפרישו תרו"מ, אלא אף שלא לשמור פירות אלו בקדושת שביעית. והביא שם שכ"כ להדיא בשו"ת ציץ הקודש (ח"א סי' ט"ו) שהחרם והנידוי היה על הנוהגים קדושת שביעית בשל גוים, וסיים שלכן לא נהג שום חסיד קדושת שביעית בביעור וכיוצא בפירות עכו"ם. ועוד הביא שם את דברי מרן החזו"א שכתב על דברי ציץ הקודש, שיש להצטער על הדברים, וכתב לבאר אחרת במהרשד"ם. ועוד הביא שם מרן הראש"ל שבס' ארץ חיים (סיתהון) הבין במהרשד"ם כפי שביאר החזו"א ודלא כדברי ציץ הקודש. אלא שמרן הראש"ל דחה דבריהם, וכתב שגם פשט הלשון מורה כציץ הקודש, וסיים שם שעכ"פ גם אם לא החרימו אלא על המעשר, אין נכון להחמיר ולהתחיל לנהוג קדו"ש בשל עכו"ם.


זה עוזר להבנה?

לאור הזלזול והעקיצות שיש פה על ת"ח, אני בינתיים לא כותב מי הוא הרב שממנו לקחתי מקורות אלו.

כל זה ידוע.
אבל לא מועיל מאומה היאך ארבעה מתנגדים חריפים לרעיון, נהפכו לסייעתא לדבר? כמופיע בילקו"י.

עיינתי בכל הדברים בעיון ובדקדוק רב, ואכן תעלומתך תעלומה בלי פתרון. ולא עוד אלא יש לי תוספת חשובה שתעצים את הפליאה.
דע כי גם הרב יום טוב ישראל שציין אינו מסייעו כלל, דהגם שכתב שהחרם המוזכר במהרשד"ם חוזר לנידון של האבקת רוכל בסי' כה (ובזה ס"ל כילקו"י ודלא כהחזו"א), מ"מ אינו כותב שהחרם קאי גם על המחמיר קדו"ש שזה עצם הנושא בילקו"י שם, שרצה להוכיח כן מכמה פוסקים. וא"כ אין מדבריו שום ראיה לעצם הענין שלשמו נדרש. וכנראה מה שהטעה את הילקו"י זה מה שבחדא סבר כוותיה, ולא דק שבעיקר הענין לא גילה דעתו כלל ועיקר.
לסיכום, צדק הילקו"י שהרב יום טוב ישראל הבין שהמהרשד"ם חוזר על החרם של שנת של"ד המוזכר באבקת רוכל (שחייבים בתרו"מ במירוח ישראל), ודלא כהחזו"א שהמהרשד"ם קאי על החרם של ב' שמיטות. אבל אין שום תוספת בהרב יום טוב ישראל שהחרם כלל גם קדו"ש בפירות נכרי.

אם מחפשים עוד הסוברים כן [וכלשון הגמ' ביבמות דף מה א' רבותא למחשב גברי], יש לציין שבמנחת ירושלים (עמ' רצג) הביא שגדולי רבני ירושלים הגרי"צ דושינסקי והגר"פ עפשטיין והמנחת יצחק זצ"ל הקפידו שלא להחמיר על קדושת שביעית בפירות נכרים מפני נידוי של הב"י.

טוב יעשה מי שיכתוב מכתב להגאון הראשל''צ שליט''א, ויציג בפניו בכבוד ובדרך ארץ תמיהה זו.
יש לזכור שענין זה הוא רגיש מיוחד, מחמת שהוא נידון בהם הגאון שליט''א הולך בעקבות אביו זצ''ל על אף מחאות רבות, וממילא יש לכתוב אליו בעדינות מרבית וללא שמץ 'פולמוסיות'.

סכינא חריפא כתב:אם מחפשים עוד הסוברים כן [וכלשון הגמ' ביבמות דף מה א' רבותא למחשב גברי], יש לציין שבמנחת ירושלים (עמ' רצג) הביא שגדולי רבני ירושלים הגרי"צ דושינסקי והגר"פ עפשטיין והמנחת יצחק זצ"ל הקפידו שלא להחמיר על קדושת שביעית בפירות נכרים מפני נידוי של הב"י.

לא מדוייק. בספר שם מובא כן בשם שמועה מבאי ביתו של מרן הגרי"ז מבריסק.
אבל שאר החכמים שהזכרת, מבואר שם שטעמם שאסור להחמיר מפני המחלוקת, וכן שאין לעשות מעשה נגד רבותינו מייסדי הישוב.

מדהים לראות את הדברים נפרטים לפרוטות, אבל לקושטא המהירות שבה יוצאים כרכי הילקוט יוסף אינה מותירה אפשרות למציאות אחרת.

לא זו בלבד תמהתי על ספר זה, אלא גם היה תמוה בעיני עוד כמה דברים
דוגמא : בענין לא תחנם אע"פ שגירסת הרמב"ם מכת"י ועוד כמה מקומות מבואר שצריך דוקא גר תושב, ובדפוס נשמט, וזה ברור שהוא מפני בצנזור, ואם מקבלים את הגירסא הנדפס יהיה קשה לנו דברי הרמב"ם אהדדי, עכ"ז כתב בילקוט חוסף שידוע מש"כ החזו"א על כת"י שאין לסמוך עליהם...... ותמוה שפשוט שלא לזה כיון החזו"א, וגם כל דרכם של היביע אומר וילק"י תמיד סומכים על ראשונים חדשים, דלא כחזו"א

עוד תמוה ההיתר של ספיחין בעבודת ישראל בקרקע של גוי, שהיום אפי' אחר המכירה רוב רובם של המוכרים עדיין עובדים כל השנה בשדותיהם כרגיל, ודעת הכס"מ שיש ע"ז איסור ספיחין כיון שישראל עבד שם. וכתב שם להיתר משום למה לנו להחמיר כ"כ כהכס"מ הלא הר"י קורקס הניח הנ"ל בספק , ובספק בשביעית בזה"ז לקולא אזלינן. ותמוה, שלענין פירות נכרים האריך שהם נוקטים כמר"ן אפי' נגד מאה אחרונים, ואילו כאן?

.....

הבהרה: המגיב שלפני הציג הקלטה מהשיעור של בעל ילקו"י מוצ"ש פר' בראשית. משום מה (??) חזר ומשך אותה. הדברים דלהלן נכתבו ע"פ ההקלטה.

האזנתי ברוב קשב לדברים. הטעויות חוזרות על עצמן.

ציטוט: "אני כתבתי כמו ספר פאת השולחן, הוא כותב, דע הפי' במהרשד"ם שהחרם של מרן הב"י היה על לנהוג קדו"ש בפירות נכרים". סוף ציטוט.
תגובה: אין שום דבר כזה בכל ספר פאת השולחן.
ציטוט: "יש אחד קראו לו הרב בצלאל לנדוי, היה חוקר, אוהב לחקור דברים, הוא עשה מחקר ופורסם בזמנו לפני כמה שנים בעתון המודיע, מחקר ארוך עשה, והוא הוכיח בראיות אחרי ראיות שהחרם היה על לשמור קדו"ש בפירות שנמכרו לגוי". סוף ציטוט.
תגובה: אין שום דבר כזה בכל מאמרו של הרב בצלאל לנדוי.
ציטוט: "גם בספר משנת יוסף, ג"כ כותב ככה, זה הרב ליברמן, ת"ח גדול מאד היה, בקי בזרעים בצורה מיוחדת, הוא גם מפרש כמוני, שהפירוש של החרם בב"י היה על קדו"ש בפירות נכרים". סוף ציטוט.
תגובה: הרב ליברמן כותב שפירוש זה "מרפסן איגרי"!

עצוב מאד. כעת מתברר שהדבר אינו תעלומה, כי אם שערוריה!

אם הרמב"ם דרש שהקובע דבריו בספר יחזור אלף פעמים אם יתכן, הרי שכיום יש שנדרש מהם לבדוק לפחות פעם אחת.

אולי יש מישהו קרוב שיכול לייעץ לו בענין זה, ע"מ למנוע מעצמו בזיונות שכאלה קבל עם ועדה.

ס''ט כתב:ע"מ למנוע מעצמו בזיונות שכאלה קבל עם ועדה.

אני מבין שכב' רוצה למנוע בזיונות גם מהגר"ע יוסף זצ"ל...

דבר אחד ברור: אם היו מוצאים איזה דבר הלכה וכד' שסותר את מרן החזו"א או הגריש"א זצוקלל"ה או שכתבו דבר שהוא 'תעלומה', לא היו מעיזים להתבטא כך, וזה - כבר לא תעלומה...

אוהב אוצר כתב:

ס''ט כתב:ע"מ למנוע מעצמו בזיונות שכאלה קבל עם ועדה.

אני מבין שכב' רוצה למנוע בזיונות גם מהגר"ע יוסף זצ"ל...

הגר"ע זצ"ל לא הביא חצי מילה מכל מה שכתב בזה בילקו"י. הוא רק הביא מחלוקת ציץ הקדש עם החזו"א וארץ חיים, וכתב שדעתו כציץ הקדש. ותול"מ. ואין בכל זה שום שקר, ושום נטיה מהכתוב בספרים. וראה הערת הרב הוגה ומעיין דלעיל.

הילקו"י מצא לפתע "להקת פוסקים" שהבינו כך, וכתב (וגם אמר ברבים) כי כן כתבו בהדיא ובראיות אחר ראיות הפאת השולחן והרב בצלאל לנדוי, בשעה שאין בכל דבריהם שום איזכור או רמז כל שהוא לנושא (שהוא בירור כונת מהרשד"ם!).

חמור מזה, עוד הוסיף הילקו"י שכן פירשו במהרשד"ם ג"כ, אז נדברו, שו"ת משנת יוסף, הרב הבלין בישורון, והרב זורגר באל תראי אדמה, בזמן שהם דוחים ורודפים והודפים הבנה זו מכל וכל בשתי ידים ובתקיפות!!

מתחיל להיות ברור?

הכל ברור מההתחלה כבר, רק צורת הגישה כלפי ת"ח שלמד קצת יותר ממך אינה ברורה, זה הכל. זלזול ממש , מתחיל להיות ברור?

מה לעשות? אדם צריך לקחת אחריות בסיסית מינימלית על מה שכותב ואומר ברבים, זה לא הפקרות! כ"ש בעניני הלכה.

אז אם בעל הילקו"י לא לקח אחריות, אתה לוקח אותה ומטפל בעניינים כמו שצריך... שלא יהיה הפקרות וכל אדם מהשוק יחבר לעצמו ספרים לכלל הציבור ויטעה אותם בדבר הלכה ויכשיל אלפים ורבבות.
אם לא קם הפורום רק בשביל זה דיינו... אשרינו שיש מי שתפס את המושכות לטפל בהפקרות הזאת.

ולגופם של דברים?

לא לגופם של דברים! גוף הדברים גובל בבזיון של ת"ח שאין רפואה למכתו!

מצויין! לקחתי את ההערה לתשומת לבי. מעתה תן בבקשה רשות הדיבור למי שמעונין לדבר לענין. תודה רבה.

לא חסמתי ולא עצרתי אף אחד, זכותי להגיב כראות עיני.

אם אכן התמלול משיעור הרב יוסף, מדוייק, הרי שהזלזול דווקא הוא בציבור המצפה להתיחסות יותר מבוארת

איש_ספר כתב:מדהים לראות את הדברים נפרטים לפרוטות, אבל לקושטא המהירות שבה יוצאים כרכי הילקוט יוסף אינה מותירה אפשרות למציאות אחרת.

אביו, מרן הגרע"י זצ"ל התאונן בפני הרב אלישיב שספריו יוצאים בקושי ובאיטיות, ואילו ספרי גאון פלוני יוצאים חדשים לבקרים. הרב אלישיב הגיב בצורה אופיינית: תרנגולת יולדת בכל יום. אדם-לתשעה חדשים.

יש היום גם מי שיכול להחליף את מרן הגריש"א בכדי ל'הדביק' מאימרתיו מחכם אחד למשנהו. ב"ה שלא עזב חסדו ואמיתו מדור יתום זה..

אדם נכנס למקווה וצעק: המשוגע יתכבד לצאת. מיד נחפז הלך מירכתי בית המרחץ: אבל שילמתי במיטב כספי.

מה נזדעקת?

הסיפור מוכיח את אהבת הרב אלישיב והערצתו את ספרי הגרע"י.
הוא גם ממחיש עד כמה צריך להיזהר כאשר מוציאים ספרים. נפה אחר נפה.

אמר ר' איש ספר כי המהירות אשמה, אכן הובא סיפור אודות ספרים היוצאים במהירות.

מעניינת תגובתך לעצם הנידון שהעלה ס"ט (ספרדי-טהור?..)

אומר לך תשובה מכל הלב: קשה לי לדון בדברים שיש שם אפי' ריח של בזיון ת"ח.
אני מוכן להקראות המשוגע שבפורום ולא לשבת בשקט שאני רואה דברים כאלו.

אוהב אוצר כתב:אומר לך תשובה מכל הלב: קשה לי לדון בדברים שיש שם אפי' ריח של בזיון ת"ח.
אני מוכן להקראות המשוגע שבפורום ולא לשבת בשקט שאני רואה דברים כאלו.

כמי שעומד מחוץ להתפלמסות, אני חייב לומר שלא ראיתי בכל הדברים דלעיל לא בזיון ולא שמץ מיניהו, ואפילו לא ריח של בזיון. עד שלא תצביע על הלשונות הבעייתיים בעיניך, נראה שזו סתם דרך התחמקות זולה ונסיון להסיט את הויכוח מן ההערה הנכונה. כך דרכה של תורה להעיר ולהקשות, גם בלשונות חריפים המלאים בכל הספרים. "תעלומה" היא לשון מעודנת מאוד לנוכח מה שנחשף כאן.

ס''ט כתב:ב'להקת האחרונים',

ציניות ברורה לעין.

בין הזמנים כתב:טוב יעשה מי שיכתוב מכתב להגאון הראשל''צ שליט''א, ויציג בפניו בכבוד ובדרך ארץ (ההדגשה במקור)תמיהה זו.

ראיה שיש עדיין מישהו עם רגש [לת"ח] כאן.

איש_ספר כתב: לקושטא המהירות שבה יוצאים כרכי הילקוט יוסף אינה מותירה אפשרות למציאות אחרת.

כאילו הרב יצחק יוסף שולף את ספריו תוך כדי שהוא חולם בלילה.

ס''ט כתב: כי אם שערוריה!

זו צורה לדבר מול בעל הילקוט יוסף? פותח האשכול בגיל שלו שיכול להרשות לעצמו להתבטא 'בחריפות כדרכה של תורה' מול אחד כזה?

ס''ט כתב:אולי יש מישהו קרוב שיכול לייעץ לו בענין זה, ע"מ למנוע מעצמו בזיונות שכאלה קבל עם ועדה

'קביעה' זו מוכיחה מה רמת הדברים ותוצאותיהם של בעל הילקוט יוסף....

אני מדומיין מידי???

הרב אוהב אוצר, כשם שמצוה לומר וגו'.
אכן כדאי שידעו כולם (למי שלא ידע עד עתה), מה ערך הציטוטים שבספרי ילקו"י. שרבים פוסקים מהם הלכה למעשה.

לשמחתו של ס"ט, אני עוזב את האשכול.

אוהב אוצר כתב:לשמחתו של ס"ט, אני עוזב את האשכול.

לא בטוח שס"ט שמח בשל החלטה זו, אבל שאר הגולשים רוצים לדעת אם שתיקה זו נחשבת כהודאה.

ממש לא, אני עוזב אשכול כי כי הזלזול בת"ח ממשיך כאן ואיני רוצה להיתפס בעוונם אחרי שמחיתי עד כמה שיכולתי.

אוהב אוצר כתב:ממש לא, אני עוזב אשכול כי כי הזלזול בת"ח ממשיך כאן ואיני רוצה להיתפס בעוונם אחרי שמחיתי עד כמה שיכולתי.

השאלה היא אחרת (תנסה להתעלם לרגע מהצורה ותתמקד בתוכן): האם אתה באופן אישי, לאחר שנחשפת למה שהוכח כאן, תמשיך לסמוך בעיניים עצומות על הילקו"י ותנהג לפיו בדאורייתא ובדרבנן, ולא תבדוק כל דבר במקורו?

מנסיון, הראשל"צ מקבל כל הערה הנשלחת אליו בצורה רצינית ועניינית, ומחזיר תשובה כנ"ל.

אלכסנדרוס כתב:

אוהב אוצר כתב:ממש לא, אני עוזב אשכול כי כי הזלזול בת"ח ממשיך כאן ואיני רוצה להיתפס בעוונם אחרי שמחיתי עד כמה שיכולתי.

השאלה היא אחרת (תנסה להתעלם לרגע מהצורה ותתמקד בתוכן): האם אתה באופן אישי, לאחר שנחשפת למה שהוכח כאן, תמשיך לסמוך בעיניים עצומות על הילקו"י ותנהג לפיו בדאורייתא ובדרבנן, ולא תבדוק כל דבר במקורו?

אני לא בכל דבר הולך ע"פ הילקוט יוסף בגלל אורח החיים שלי וסגנון דרכי [מנהגים וכד'] אבל אני לא בודק אחריו, אם אני מכיר דעות אחרות ומכל מיני שיקולים של חסידות, יציאת י"ח לכל הדעות פעמים רבות שאני לא הולך ע"פ, אולם שאני מוסר שיעור או נשאל ע"י מישהו שאלה ואני יודע שהוא הולך ע"פ פסקי הילק"י אני אומר לו ללא דרישה וחקירה כדבר ברור.

אני לא מצליח להבין את מי מעניין התנהגותו של אוהב האוצר?
יש כאן דיון על גופם של דברים, האם יש לסמוך בעיניים עצומות על הציטוטים שמביא בילקוט או שמא ולא, הוכח שלא, יש לך מה להוסיף\לסתור - כתוב.

אתה מרגיש צורך לספר לכולם כיצד אתה נוהג , בבקשה, פתח אשכול אחר.

-------
אגב: להעיר מדברי הגר"ש כהן (בעצרת לזכרו של מרן): "לא ללמוד 'ילקוט', ללמוד עם המקור, עם הכל, ואחר כך ללמוד את ה'ילקוט'".

אני לא מרגיש צורך בכלל, קודמי שאל אותי אז עניתי לי. תקרא טוב את התגובות לעיל, ואתה יכול לפתוח עוד ניק חדש בשביל התגובה הבאה.

פעמים, שאדם מקבל תחושתיות יתר בנושאים מסוימים. אוהב אוצר, יש כתיבה חצופה ויש קריאה חצופה. אני לא ראיתי בדברי 'ס"ט' כל חוצפה נגד הרב הראשי, כי אם תמיהה רבתי על דבריו - כדרכה של תורה. אם אתה ראית חוצפה, הבעיה היא באופן שאתה קורא ורואה את הדברים, ולא באופן הכתיבה. פשפש במעשיך.

אין לי מה לפשפש הבאתי את הנקודות וזהו, כנראה שיש עוד הרבה שאין להם רגש לבזיון ת"ח.
כנראה אלו שיושבים מול המקלדת והאינט' הם כבר ברמה של הילקוט יוסף, בגיל ובחכמה.

ממש לא ברמתו. רחוקים ממנה. אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים. וללא משוא פנים.