ברכות דף י

[צביב]

צו לביתך וגו'
דלא עסקת בפריה ורביה
כתב בספר שערי קדושה, שהמבטל עשה שבגופו כגון שאינו מניח תפילין, או שמבטל עשה של פרו ורבו
נחשב פושע ישראל בגופו רח"ל



כך מקובלני מבית אבי אבא
אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם
עיין רש"י
ורבי יעקב לוי [היה בנתניה]
ביאר אבי אבא - יהושפט כמ"ש ויזעק יהושפט וגו'

[אליהוא]

הכונה ליהושפט מובא כבר בשם הגר"א.

[רחמים]

לכאורא קשה בפשטות חזקיהו היה רווק וזה הפשט לא עסקת בפריה ורביה
וא''כ איך יתכן שאדם רווק יהיה מלך?
הרי אפי' חזן ימים נוראים לא נותנים לו להיות?!

[צביב]

היה מלך בן מלך
[וגם חזן יכול להיות כשאין ראוי יותר ממנו]

[צביב]

גירר עצמות אביו וכו'
שמעתי מהגה"צ הרב דוד שטרן שליט"א
שאע"ג שכוונתו היתה לטובה לכלל ישראל ולאביו
מ"מ לא היה ראוי לעשות כן לאביו

וזה גרם לו שבניו לא הלכו בדרכיו

[צביב]

אבי אבא שחיפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב וכו'
קשה לאחר שכ"כ הכיר במעלת חיפוי ההיכל, כיצד קיצץ את הדלתות

[צביב]

כל האוכל ושותה... אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה וכו'
מה הביאור שכל- אכילה ושתיה מביא את האדם לידי גאוה

[רחמים]

גירר עצמות אביו וכו'
שמעתי מהגה"צ הרב דוד שטרן שליט"א
שאע"ג שכוונתו היתה לטובה לכלל ישראל ולאביו
מ"מ לא היה ראוי לעשות כן לאביו

וזה גרם לו שבניו לא הלכו בדרכיו

קשה הרי הודו לו חכמים על זה שגירר עצמות אביו כמבואר בגמ'?

[יאיר]

עדיין לא מוכרח.

מצינו שחכמים חזרו בהם ואפילו 'טעו' (עיין סנהדרין קד: בענין שלמה).

[רחמים]

היכא דמצינו שחזרו בהם ניחא
אבל איפה שלא מצינו שחזרו בהם וכי נאמר שחזרו
ומנין לר' דוד שטרן שליט''א לומר שחזרו בהם?!

[מזמור שיר]

ר' ניסים גאון כאן מפנה לגמרא בסנהדרין מ"ז. שמבואר שם שהטעם שחזקיהו עשה כן היה כדי שתהיה לאביו כפרה. ולפי"ז יתכן שאין בזה חסרון של כיבוד אב, שהרי זה יועיל לו לכפרתו. ובר מן דין, הרי רש"י בסנהדרין שם כותב "ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש דנשיא בעמך כתיב (שמות כ"ב) בעושה מעשה עמך" הרי שלא היה כאן בכלל החשש של כיבוד אב.
ולענין מה ששאל הרב רחמים ממה שהודו לו חכמים, לכאורה אי"ז קושיא, שיתכן שהכונה שהודו לו על עצם הענין שלא נהג בו כבוד במיתתו כמו שלצריך לנהוג במלך, וכמו שכ' רש"י הנ"ל שהיה צריך לקחתו במיטות זהב וכסף, אבל אין הכונה שהסכימו לו שלא עובר על כיבוד אב.

[מתעניין]

אינני יודע אם זה מתרץ לגמרי, אבל מצאנו בדברי רבותינו שגם על מעשה ראוי צריך לכפר (או להענש) כאשר יש גם נקודה שלילית באותו המעשה:
א. היושב בתענית חלום בשבת צריך לכפר על ידי שיושב תענית לתעניתו.
ב. יהוא בן נמשי הכרית את בית אחאב על פי נביא, ואעפ"כ נאמר ופקדתי את דמי אחאב על בית יהוא כיון שגם הוא חטא אח"כ באותו הדבר. ומכאן לומד החפץ חיים בשמה"ל שמי שהזיק את חברו בלשון הרע לשם שמים, לגנות עושי רשעה, יענש אע"פ שדבר לתועלת אם חטא (אפילו לאחמ"כ) אף בדבר קל מעין החטא בעקבותיו דבר על חברו. אמנם לא מצאתי שחזקיהו חטא אפי' מעין חטאת אביו, כך שיתכן שכאן לא יתרץ.

[ישבב הסופר]

ברוריה דביתהו דר"מ דרשה את הכתוב, חטאים כתיב ולא חוטאים.
דא עקא, שעפ"י דקדוק, כשהמילה 'חטאים' מנוקדת בחטף פתח - פירושה 'עוונות', שם דבר.
אבל כש'חטאים' נקודה בפתח הוא שם תואר, 'חוטאים', כמו 'והייתי אני ובני שלמה חטאים', 'רעים וחטאים לה' מאוד'.
דא עקא, שבפסוק 'יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם' החית נקוד פתח, שפירושו 'חוטאים'! וא"כ מה אמרה ברוריה יתמו חטאים ולא חוטאים?

ורש"י כתב וז"ל "חַטאים כתיב. קרי ביה חֲטאים שיכלה יצר הרע:" היינו שדרשה את הפסוק אל תקרי חַטאים [רשעים] אלא חֲטאים [עוונות], וכן פי' היעב"ץ את דברי רש"י, שבלי פירוש זה, דברי רש"י אינם מובנים, וכיום ראיתי בגמרות שנקדו ברש"י כפירוש היעב"ץ בדברי רש"י.
ומהרש"ל פי' דברי רש"י בדרך אחר, יעויי"ש דבריו, והיעב"ץ כתב שלא הבין כוונת המהרש"ל.

[רחמים]

אכן דברי ברוריה אינם פשט הפסוק אלא דרשה
והיא מוכיחה את זה מסוף הפסוק וכמו שאמרה שפיל לסיפא
אולם אחר שדרש הפסוק הוא שלא יהיו עוונות גם פשט הפסוק משתנה
כלומר שפשט הפסוק מורה שיתמו הבני אדם החוטאים ולא יהיו עוד ובפשטות הוא ע''י מיתה
ולפי הדרש זה יהיה ע''י סילוק היצר וממילא לא יהיו בנ''א חוטאים ולא ע''י שימותו.
ושוב כעת אפשר להסביר גם לפי הפשט חטאים = הב''א שחוטאים והם יתמו ע''י סילוק היצר ולא ע''י מיתתם.

[בברכה המשולשת]

יש חוברת שלמה של הרב א"ר זייני שליט"א להסביר את דברי ברוריא.

[הגהמ]

באשכול על ברוריה במטפחת כתבתי:

ראה מש"כ האדמו"ר ממונקאטש בד"ת תניינא אות מ"ו על סמך דברי רש"י אלו שגם בצדקת כמו ברוריה אמרי' נשים דעתן קלות ולית דחש לה למה שאמרה בברכות י. יתמו חטאים ולא חוטאים עיי"ש.

רק אח"כ ראיתי שבהשגחה מיוחדת כתבתי הדברים ביום/לילה שבו נלמד דף י בברכות! (ואולי זה גופא היה סיבת פתיחת האשכול שם ואנכי לא ידעתי) ואם כבר, ראוי לעורר בדברי המנח"א שכ' לית דחש לה לברוריא בעוד שר"מ גופיה חש לה ונהג כפי דבריה!

[צביב]

במשנה
אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך וכו'
האם סבר כמ"ד משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו [לעיל ב:]
או שעד אשמורה הראשונה היה בסכנה?

[רחמים]

מסתבר שהקרא בצאת הכוכבים
וכיון שכל זמן הקריאה היה במצב שכיבה הרי שבאותו הזמן בלבד היה בסכנה ולא עד סוף זמן ק''ש

[נוטר הכרמים]

בגמ', אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל.

ולכאורה נראה שנאמרו כאן שתי הלכות. א' לפסול מקום גבוה יותר מן הקרקע. ב' דצריך להתפלל במקום נמוך יותר. וכן מבואר בדברי הרמב"ם שחילקן לשני הלכות, דבהל' תפילה ה,ז כתב הדין דלא יעמוד במקום גבוה. ושם בהל' ו כתב דין תיקון המקום... יעמוד במקום נמוך, וכן משמע בטור. ועי' שו"ת כתב סופר או"ח סי' יט שעמד בזה, ונקט דאמנם ב' דיני נינהו, ודין מקום גבוה איסורא הוא, ומקום נמוך למצוה מן המובחר. אכן יל"ע דבשו"ע ריש סי' צ השמיט לגמרי ההיא דמקום נמוך, וצ"ב.

[רחמים]

ראיתי מביאים שגם הריף והראש והסמג והמאירי לא הזכירו פרט זה של מקום נמוך
והזכירו רק הדין של איסור מקום גבוה וכנראה השולחן ערוך נמשך אחריהם
אלא שהשאלה איך הם למדו את הגמ' ומדוע לא הביאו דין זה ?

ובביאור הגר''א ציין לתוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ג הלכה יז וז''ל:
לא יעמד אדם לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל וכסא ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל שאין גבהות לפני המקום שנ' ממעמקים קראתיך ה' ואם היה זקן או חולה מותר . עכ''ל התוספתא.
הרי שהתוספתא לא הזכירה דין דמקום נמוך וזה המקור של כל הראשונים הנ''ל.

[צביב]

מסתבר שהקרא בצאת הכוכבים
וכיון שכל זמן הקריאה היה במצב שכיבה הרי שבאותו הזמן בלבד היה בסכנה ולא עד סוף זמן ק''ש

בבקשה מכבוד הרב רחמים שיבאר את דבריו יותר באריכות

[רחמים]

ניסית להסיק מדבריו ר' טרפון את דעתו לגבי תחילת וסוף זמן ק''ש של ערבית
אולם לדעתי אין כאן אינדקציה לדבר משום שאפשר שסובר כך או סובר אחרת בכל מקרה דבריו יהיו מובנים
אם נאמר כאשר ראה שיש צאת הכוכבים החליט לקרא במצב שכיבה כב''ש וברור שאחר שסיים לקרוא אחר שתי דקות
כבר לא היה בסכנה משום שקם והמשיך ללכת בדרכו.
אני מקווה שהבנתי אותך נכון והובנתי כהלכה...

[צביב]

בענין רבי טרפון
אם כשהתחיל לקרות לא היתה סכנה, כיצד מוכיח בזה שיש מקום להחתיר ולהטות
ואם כשהתחיל לקרות היתה סכנה
מדוע שלא ימתין מלקרות לאחר שתעבור הסכנה
[וכעת חשבתי בדוחק קצת שכשראה שיש סכנה, מיהר לקרוא שלא יפסיד מצוה זו]

[רחמים]

כיון שהיה בדרך כמבואר בדבריו היה כל הזמן בסכנה
שהרי כל הדרכים בחזקת סכנה
וממילא לא יעזור לו להמתין כי היה בדרך כמה ימים מן הסתם

[לייטנר]

עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו

ובסנהדרין יב ע"ב:

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני

והסיבה לכך, כדי לתאם את לוח השנה שהיה לממלכת יהודה עם לוח השנה שהיה לממלכת ישראל, אחר שירבעם הוסיף חג "בחודש אשר בדא מלבו", וכמדומני שהרב מרגליות כבר כתב כן.

[אוצר החכמה]

א. מה הכוונה, אתה מסביר בחודש אשר בדא מליבו שירבעם הןסיף חודש לכל שנה? אם כן לכאורה אין כאן מה לתאם מדובר בשני לוחות שהתנהלו באופן שונה לגמרי במשך שנים(13-12)
ב. יש לזה מקור או ראייה שזה היה טעמו?

[לייטנר]

אין הכוונה שבממלכת ישראל באופן קבוע היו 13 חודשים בשנה, אלא שבאופן חד פעמי שינה ירבעם את הלוח (ייתכן מתוך הסבר דומה לזה של רבי יהושע במסכת ר"ה) כדי שיחגגו את 'החג', הלא הוא חג הסוכות שלא ביחד עם ממלכת יהודה. מכאן ואילך, תמיד היה הבדל של חודש אחד בין ישראל ליהודה.

עיין ב'המקרא והמסורה' לרב ראובן מרגליות עמ' נד-נו.

[אוצר החכמה]

אני לא מצאתי שם הבנה כזאת שנשאר פער של חודש תמידי, הוא מציע שם משהו אחר לגמרי שבאותה שנה במקום לעבר את אדר עיבר ירבעם את אלול, אבל כמובן שבניסן של אותה שנה הושוו הלוחות.

[לייטנר]

אני לא מצאתי שם הבנה כזאת שנשאר פער של חודש תמידי, הוא מציע שם משהו אחר לגמרי שבאותה שנה במקום לעבר את אדר עיבר ירבעם את אלול, אבל כמובן שבניסן של אותה שנה הושוו הלוחות.

איך בדיוק השוו?
הפער הרי נשאר תמיד, עד שפעם אחת בממלכת יהודה יעובר ניסן שלא לצורך (וכיון שהדבר יהיה שלא לצורך, בממלכת ישראל לא תעובר השנה).

[אוצר החכמה]

למה לא, לפי פירושו של הגר"ר מרגליות שם, הוא לא עיבר שנה שלא היה צורך לעברה, אלא עבר על הכלל שאין מעברים אלא אדר, וא"כ באותה שנה בישראל עברו את אלול כלומר עשו שני אלול וע"י זה נדחו החגים של תשרי בחודש, וביהודה עברו את והיו להם שני אדרים בעוד שביראל היה רק אדר אחד, כך שכשהגיע ניסן הושוו הלוחות.

[לייטנר]

למה לא, לפי פירושו של הגר"ר מרגליות שם, הוא לא עיבר שנה שלא היה צורך לעברה, אלא עבר על הכלל שאין מעברים אלא אדר, וא"כ באותה שנה בישראל עברו את אלול כלומר עשו שני אלול וע"י זה נדחו החגים של תשרי בחודש, וביהודה עברו את והיו להם שני אדרים בעוד שביראל היה רק אדר אחד, כך שכשהגיע ניסן הושוו הלוחות.

גם אם כדבריך, מותר לי להסתמך בחלק מדברי על הרב מרגליות ובהמשך להתקדם לבדי. אם כי, כבר זכיתי לשמוע זאת משלושה ת"ח שונים.

[אוצר החכמה]

בהחלט.

[צביב]

אבל בפסוק (דהי"ב ל' ג')
כתוב שעבר ניסן בניסן כי לא התקדשו למדי

[לייטנר]

אבל בפסוק (דהי"ב ל' ג')
כתוב שעבר ניסן בניסן כי לא התקדשו למדי

בעצם כוונתם של חז"ל הוא שחזקיה דחה את הפסח לפסח שני, בגלל שהעם לא התקדשו. המתעמק מעט בסיבות לדחיית פסח לאייר, יראה שהסיבות לדחייה יכולות להיות פרוזאיות למדי, כחוסר מוכנות לעלייה המונית לרגל. דבר מעין זה יכול להיקרא 'התקדשות'.

[צביב]

זה אולי ביאור בפסוק הזה והעם לא נאספו
אבל לא ביאור הכהנים לא התקדשו
[עיין שם בפרק ל]

[אוצר החכמה]

חזקיהו גרם שפסח ראשון יהיה חודש אח"כ, ע"י שעיבר את השנה והוסיף אדר ב. עם זה גם אין בעייה, רק כיוון שאיחר וקבע את הפעולה של ההוספה רק בר"ח ניסן, כנגד הקבלה שאי אפשר לעבר כבר, לכן לא הודו לו חכמים. כוונתו בעיבור היתה לתת עוד חודש של "התארגנות" לפסח. אם אני מבין נכון אתה מסביר שהסיבה שהעם לא התארגנו היא כי במלכות ישראל מנו את החדשים בפיגור של חודש ומבחינתם רק נכנס אדר.

אגב לפי הפירוש שלך נצטרך לומר כי במשך תקופה ארוכה במלכות ישראל עשו את החגים שלא כדין, ואע"פ שיכלו לתקן את זה לא תיקנו, או לאידך גיסא לטעון שאע"פ שסהדרין ישבו בלשכת הגזית והם היו שקבעו את החדשים ביהודה, כיוון שנחלקו הממלכות וב"ד של מלכות ישראל קבע אחרת חל על זה דין של אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מזידים וזה נראה לי חידוש גדול מאד שקשה לאמרו.

[לייטנר]

זה אולי ביאור בפסוק הזה והעם לא נאספו
אבל לא ביאור הכהנים לא התקדשו
[עיין שם בפרק ל]

קשור בדיוק לאותו דבר, והם הם פשטות הכתובים. ראה שם כט יז שבית המקדש לא טוהר לגמרי ע"י הכהנים עד ט"ז בניסן, וממילא מובן שגם הכהנים עצמם לא סיימו להתקדש.

חזקיהו גרם שפסח ראשון יהיה חודש אח"כ, ע"י שעיבר את השנה והוסיף אדר ב. עם זה גם אין בעייה, רק כיוון שאיחר וקבע את הפעולה של ההוספה רק בר"ח ניסן, כנגד הקבלה שאי אפשר לעבר כבר, לכן לא הודו לו חכמים. כוונתו בעיבור היתה לתת עוד חודש של "התארגנות" לפסח. אם אני מבין נכון אתה מסביר שהסיבה שהעם לא התארגנו היא כי במלכות ישראל מנו את החדשים בפיגור של חודש ומבחינתם רק נכנס אדר.

אכן כן. היה זה הפסח הראשון מזה שנים רבות שבו השתתף רוב רובו של עם ישראל שחי בא"י.

אגב לפי הפירוש שלך נצטרך לומר כי במשך תקופה ארוכה במלכות ישראל עשו את החגים שלא כדין, ואע"פ שיכלו לתקן את זה לא תיקנו, או לאידך גיסא לטעון שאע"פ שסהדרין ישבו בלשכת הגזית והם היו שקבעו את החדשים ביהודה, כיוון שנחלקו הממלכות וב"ד של מלכות ישראל קבע אחרת חל על זה דין של אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מזידים וזה נראה לי חידוש גדול מאד שקשה לאמרו.

נראה לי פשוט מאוד, גם מדברי חז"ל ביחס ליהושע בן אלה וכו'.

[בברכה המשולשת]

אגב לפי הפירוש שלך נצטרך לומר כי במשך תקופה ארוכה במלכות ישראל עשו את החגים שלא כדין, ואע"פ שיכלו לתקן את זה לא תיקנו, או לאידך גיסא לטעון שאע"פ שסהדרין ישבו בלשכת הגזית והם היו שקבעו את החדשים ביהודה, כיוון שנחלקו הממלכות וב"ד של מלכות ישראל קבע אחרת חל על זה דין של אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מזידים וזה נראה לי חידוש גדול מאד שקשה לאמרו.

יעויין מ"ש על כגון זה הרה"ג נפתלי בר-אילן בספרו (ואינו כעת תחת ידי) ובהערות הגאון הגדול רבינו אביגדור הלוי נבנצל שליט"א על כך.

[אוצר החכמה]

איזה צד נראה לך פשוט הראשון או השני.

[לייטנר]

אני לא נכנס לשאלה האם זה היה בסדר מה שעשו בממלכת ישראל - "אפילו שוגגין, אפילו מזידין". העובדה היא שלוח השנה בין שתי הממלכות מעולם לא תואם. דבר שהתחיל בגלל שינוי בזדון של ירבעם.