גרסאות בחומש העמק דבר

[לייטנר]

.

[בן המחבר]

המו"לים הם נכדיו לבית משפחת שפירא (ר' דב מרחוב דובב מישרים בירושלים וכו'). הסבר להשמטות אינני יודע, אבל ההוספות נעשו מתוך כתה"י שברשותם.

[ארי שבחבורה]

הנצי"ב כתב מספר מהדורות לפירושו עה"ת.
במהדורה שהוציא בנו ר' מאיר בר אילן בשנת תפרח"י, הוא הוסיף בסוף החומש את הערות הנצי"ב שכתב על החומש האישי שלו. הערות אלה נשארו בכל המהדורות שיצאו כנספח בסוף כל חומש. שתי מהדורות חריגות: זו של הרב קופרמן ששילב את ההערות בתוך פירוש עצמו (בגופן שונה) וזו של ישיבת וולוז'ין-ירושלים תשנ"ט (יצא בכריכה דמוית עור).

אלא שבמהדורה של ישיבת וולוז'ין - ירושלים תשנ"ט, נשמטו חלק מההערות מחד, אך הוספו פירושים שלא קיימים בשום מהדורה אחרת.

א. במהדורת הרב קופרמן לא נדפסו ההוספות עצמן בגופן שונה כי אם בתוך סוגריים בגופן שונה (מסולסלות).
ב. גם במהדורת 'ישיבת וולוז'ין' שולבו כל ההוספות בגוף הפירוש עצמו, אך בשונה ממהדורת הרב קופרמן אין אצלם כל הבחנה בין ההוספות הנ"ל לפירוש המקורי. ואגב, לפי דעתי זו גישה בעייתית - שכן פעמים רבות ניתן למצוא בהוספות הנ"ל פרשנות שונה של הנצי"ב לפסוק ממה שמופיע בפירוש המקורי, כך שללא הידיעה כי מדובר בהוספה מאוחרת עלול המעיין להתבלבל באשר לכוונת הנצי"ב.
ג. הרב קופרמן מביא את ההוספות שנוספו במהדורת 'ישיבת וולוז'ין' בהערותיו בשולי העמוד.

[ארי שבחבורה]

המו"לים הם נכדיו לבית משפחת שפירא (ר' דב מרחוב דובב מישרים בירושלים וכו'). הסבר להשמטות אינני יודע, אבל ההוספות נעשו מתוך כתה"י שברשותם.

אכן, ידוע לי כי ברשותם חלק מכתבי היד של הנצי"ב - כגון כתב היד של הספר 'דרשות הנצי"ב' ועוד, וככל הנראה אף ההוספות הנ"ל הם מתוך כתבי היד שברשותם כפי שכתבת, וכפי שהם כותבים בעצמם בהקדמתם למהדורתם:
"במהדורה זו באו כל ההוספות והתיקונים שעל גליוני חומש מרן הנצי"ב זיע"א אשר הגיה בכתב יד קדשו, וגם מכתב יד העתקה של ההוספות והתיקונים, משולבים להפירוש".
.

[לייטנר]

.

[טפח]

מבלוגו של רב צעיר (http://ravtzair.blogspot.com/2012/01/blog-post_08.html):

ביקורת ספרים: חומש העמק דבר על ספר בראשית הוצאת ישיבת וולאזין
מאז תחילת ספר בראשית, אני מקפיד ללמוד מדי שבוע את פירוש הנצי"ב על התורה, העמק דבר. בספריית ביתי יש לי את העמק דבר בהוצאת ועד הישיבות בארץ-ישראל. לספריית בית הכנסת רכשתי את ההוצאה החדשה של ישיבת וולאזין. ממה שאני רואה בחנויות, ההוצאה הישנה של ועד הישיבות כבר לא נמכר וניתן למצוא אך ורק את ההוצאה החדשה של ישיבת וולאזין בשני גדלים.
כעת בסוף ספר בראשית אני חושב שהגיע הזמן קצת להשוות בין המהדורות.

במהדורה החדשה הם פתחו חלק מראשי התיבות, שהספר די מלא מהם. הנה דוגמא בפירוש הנצי"ב על הפסוק (בראשית מח יד) "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור".
במהדורה הישנה:

ביארו חז"ל במ"ר שהגיע לו זה בשביל שהי' מצעיר את עסקיו והיינו כדאי' במס' תמיד ששאל אלכסנדרוס מוקדון לחכמים מה יעשה אדם ויחיה א"ל ימית א"ע, ופרש"י ישפיל.

במהדורה החדשה (הדגשתי את השינויים):

ביארו חז"ל במ"ר שהגיע לו זה בשביל שהיה מצעיר את עסקיו והיינו כדאי' במס' תמיד [ל"ב א] ששאל אלכסנדרוס מוקדון לחכמים מה יעשה אדם ויחיה א"ל ימית את עצמו, ופרש"י ישפיל.

כפי שאתם יכולים לראות, הם פתחו את ראשי התיבות הפחות פשוטים, והוסיפו מקור מדויק.

המהדורה החדשה כמובן גם הרבה יותר נוחה לעין. ועל אף שהגופן נשאר כתב רש"י הרי שהוא הרבה יותר גדול וקריא, והערות ה"הרחב דבר" שבהוצאה הישנה לפעמים קשים מאד לקריאה במהדורה החדשה מודפסים בכתב רש"י קריא.

גם ההפטרה במהדורה החדשה מודפסת בגופן יפה ועם פירוש הרד"ק, בניגוד למהדורה הישנה שהוא מודפס בגופן מאד לא נח ועם פירוש המילות בלבד.

עם זאת, במהדורה הישנה של ועד הישיבות נוספו בסוף החומש כל מיני תוספות שפשוט נעלמו מהמהדורה החדשה. כך לדוגמא בסוף חומש בראשית במהדורת ועד הישיבות ניתן למצוא את התוספות הבאות:
- הגהות רבנו משה איסרליש זצ"ל על גליון המזרחי - הגהות אלו באמת אין מקומן בחומש העמק דבר. אני מקווה שמי מהמהדירים את פירוש הרא"ם (המזרחי) יחכים להוסיף את הגהות אלו למהדורתו.
- מבוא קצר ל"העמק דבר" מאת הרב מאיר בר-אילן, בן המחבר- לא קשה לנחש מדוע מבוא זה "נעלם" במהדורה החדשה (רמז: הרב בר-אילן הוא הוא המזרחיסט הידוע).
- ספר פה קדוש מאת הרב יצחק מוולאזין - אין לי שום הסבר לכך שישיבת וולאזין במהדורה החדשה התעלמו מקיומם של כ30 עמודים של חידושי תורה מר' יצחק (בנו של ר' חיים) מוולאזין.
על כל אלה יש לומר "חבל על דאבדין ולא משתכחין".
עוד יש בסוף המהדורה הישנה הוספות לפירוש העמק דבר והרחב דבר מכי"ק המחבר. הוספות אלו מצאו את מקומם לתוך הפירוש עצמו ועל כך יש לברך. עם זאת, מסיבה שאינה ברורה לי הלשון מעט שונה בין מה שנדפס בסוף המהדורה הישנה לבין מה שנכנס בפועל למהדורה החדשה. ייתכן והרב בר-אילן שהדפיס הוספות אלו בסוף המהדורה הישנה שינה מעט מלשון המחבר. וצ"ע.

לסיום, עוד הערה קטנה. בפתח החומש כותבים המהדירים:

דקדוק המקרא בנקודות והטעמים, הוגה במהדורה זו, כפי שהודפס על ידי מרן זיע"א בהוצאה הראשונה, לבד כמה תיקוני טעויות.

אינני יודע לומר מה פשר ההערה הזאת. האם אנחנו יודעים שהנצי"ב סמך את ידיו על הדקדוק והטעמים מהמהדורה הראשונה? המהדירים אף לא מציינים את המקומות בהם הם שינו מהמקובל לפנינו, כך שקשה מאד להעריך את פשר ההערה הזאת.

[נוטר הכרמים]

איני מוצא פגם בהשמטת החיבור 'פה קדוש', אמנם היה חותן נצי"ב מל"ך, אבל כבר זכינו ועשו אזנים לתורתו שי"ל בשתי מהדורות, מהדורא אחת י"ל כמדומה ע"י המשפחה בפורמט דק יותר, ולימים מהדורא נוספת ע"י ר"ד אליאך ומכון מורשת הישיבות.

[טפח]

בפוסט חדש של רב צעיר (http://ravtzair.blogspot.com/2012/01/blog-post_14.html) מביא את תגובת משפחת שפירא לשינויים:

1. אחד הקוראים העיר לי שמלבד ההוצאה הישנה של ועד הישיבות בא"י וההוצאה החדשה של ישיבת וולאזין ישנה גם הוצאה של חומש "העמק דבר" שנעשה ע"י אחד הרבנים לבית קופרמן.

2. אחד הקוראים העביר לי את התגובה הבאה מבן משפחת ישיבת וולאזין (אני מודה מעומק לבי הן לקורא שפעל להשיג את התגובה והן למגיב עצמו):

ההוספות מכתב יד הנצי"ב שנדפסו בסוף החומש במהדורה הישנה, הם מכתב יד אחד שהיה על גליון החומש של הנצי"ב. נפלו הרבה שיבושים, הן בהעתקתן והן בהדפסתן. זה כנראה נעשה בחפזון רב. מעבר לכך, כתב הנצי"ב מהדורה מתוקנת יותר ומסודרת לדפוס של ההוספות והתיקונים על מחברת נפרדת, [שהביע רצונו שהוא רוצה להדפיס כך מחדש את הספר כולו], בה יש שינויים רבים מאד מהמהדורה שעל גליון החומש. הניסוח בדרך כלל יותר צח ובהיר.

אם יש שינוי ממשי בין ההוספות שבסוף מהדורת ועד הישיבות למהדורת המשפחה - שאי אפשר לתלותו בטעות המעתיק הראשון או הדפוס - הוא בהכרח תיקון שניתקן על ידי הנצי"ב עצמו במהדורא בתרא שלו, ובדרך כלל כשמתבוננים אפשר גם להבין למה שינה ותיקן.

בחומש במדבר לא נותרה המהדורה האחרונה של תיקוני והוספות המחבר, ושם הוגהה מהדורת המשפחה אך ורק מתוך החומש המקורי של הנצי"ב עם התיקונים וההוספות שבגליון. השינויים בחומש זה בין הנדפס בסוף מהדורת ועד הישיבות לנוסח מהדורת המשפחה, הם רק מהגהה מדויקת יותר של כתב היד.

ההפטרות נדפסו במהדורה הראשונה שהדפיס הנצי"ב, עם פירוש הרד"ק. צילום ממהדורה זו מצוי בימינו במהדורה ישנה של העמק דבר בכריכה כחולה או אדומה. במהדורת ועד הישיבות, מטעמי חסכון בדפים, השמיטו את פירוש הרד"ק.

פה קדוש, למרות שאין לו שום קשר לסגנון ספר העמק דבר, הואיל וכבר קנה שביתה במהדורות הישנות, רצו להדפיסו גם במהדורה החדשה, ולשם כך ערכו את ספר פה קדוש מחדש מתוך כתבי יד, בתוספת מרובה על הנדפס בעבר בסוף החומש. ספר זה נדפס ע"י המשפחה בשנת תשנ"ד [לפני הופעת "פה קדוש" החדש של אליאך] מתוך מטרה להדפיסו אח"כ בחומש העמק דבר החדש, אלא שעקב רצון [וכנראה גם צורך] לערכו שוב מחדש, התעכב הדבר, ולא איסתעי' מילתא.

לפי המקובל במשפחה, הגיה הנצי"ב בעצמו את פנים המקרא והתרגום. אין על כך דברים שבכתב מהנצי"ב. השאלה "מה שינו מהמקובל לפנינו" אינה במקומה. יש מאות שינויים דקים בין חומש לחומש, ובכגון אלו מדובר. בחומש יש הכרעות בנוסח, והערות מדי פעם שאינן מופיעות בחומשים המצויים.

האם הנצי"ב הגיה בעצמו את החומש? האם נתן רק הוראות בקשר להדפסה? זאת לא נדע. מה שכן ניתן לשער, שהוא העתיק או הורה להעתיק מחומש שנדפס בדובראוונא תקס"ד עם מסורה גדולה וקטנה ופירושים שונים. יש בו פירוש מנחת שי מוגה, מנורת שלמה ומנחת כליל, שהם פירושים העוסקים בדקדוק ומסורה. על הספר והפירושים האחרונים יש הסכמה נלהבת מהגר"ח מוולאזין ועוד. החומש נמצא באוצר החכמה.

התביר ב"המכה" ביום המגפה, המופיע בחומש העמק דבר ועוד חומשים, יכול להיות טעות, אבל לא טעות של חוסר שימת לב או טעות הדפוס. בחומש הנ"ל, בפירוש מנחת כליל נכתב על כך: "המכה. הכ"ף בקמץ כדלעיל, והוא בתביר, ולכן מלת ביום הבי"ת בדגש, וכ"ה במס"ק". אפשר כמובן להתווכח עם דבריו, אבל זה נוסח מוגה ומתוקן לפי דעתו לאורך כל החומש.

אכן נשתרבבה שגיאה במהדורה הראשונה של חומש העמק דבר ונדפס שם בטעות בויקרא כ"א כ"ג "ולא יחלל את מקדשִׁי" במקום "מקדשַׁי". טעות שכבר תוקנה על ידי הנצי"ב בעצמו בגליון החומש הנ"ל.

טעות נוספת נשתרבבה במהדורה הישנה, בבמדבר ל"ד י' "שׂפמה" בשי"ן שמאלית במקום בימנית. יתכן שזה באשמת המבטא הליטאי שלא הבדיל ביניהם.

שתי טעויות אלו אינן בחומש מנחת כליל הנ"ל, [בראשונה אף ישנה הערה במנחת כליל להסביר את הפת"ח], ושתיהן תוקנו בחומש העמק דבר מהדורת המשפחה.

[ארי שבחבורה]

מתוך גליון 'המעין' שיצא לאור באחרונה:

2.jpg (167.54 KiB) נצפה 16682 פעמים

[סימנא]

והנה המאמר כולו מתוך 'המעין':

השמטת הפירוש 'לְאִישׁ חֲסִידֶךָ'
בפרשת וזאת הברכה כתוב (דברים לג, ח): וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. וכתב על זה הנצי"ב זצ"ל בפירושו 'העמק דבר', באמצע דבריו: "ואמר לאיש חסידֶך בלשון רבים, כמו בשר חסידיך (תהילים עט, ב), ולא אמר לאיש חסידְך בשוו"א, כמו לא תתן חסידך [בשוו"א לשון יחיד; אבל במסורה הוא עם יו"ד! אג"ם]... אלא בשביל שיש חסיד בזה הפרט ולא בזה, ע"כ אמר דמלֵוי יצאו שני אופני החסידות, והוא א"כ איש חסידֶך [בלשון רבים] וביאר שני אופני החסידות"... עכ"ל.
לפני שנים רבות נזדמן לי לשטוח טלפונית בפני אחד מצאצאי הנצי"ב, הג"ר צבי שפירא זצ"ל, את תמיהתי על דברי זקנו הנצי"ב הללו. וכך אמרתי לו: 'הרי חסידך בפסוקנו אינו לשון רבים, כי הוא חסר יו"ד אחרי הדל"ת, והסגול באה כי טעמו אתנחתא שדינו כסוף פסוק'!
שתיקה השתררה בקו הטלפון, ופתאום שמעתי בקול רועם, הלום-תדהמה והשתוממות, שאלני הרב שפירא: "מי אתה? מי שלח אותך אלי? מהיכן לקחת את דבריך?". הופתעתי מאוד משאלתו, ולא הבנתי את תגובתו הנסערת. לאחר כמה חילופי דברים הסביר לי שזכיתי ושאֵלתי הפשוטה והתמימה היוותה פשר ופתרון לתעלומה של משפט מסתורי שמצאו בפיתקה אחת בין כתבי הנצי"ב.
וכה סיפר לי הרב שפירא: חומשי "העמק דבר" יצאו לאור עוד בחיי חיותו של זקני הנצי"ב זצ"ל, והוא העלה ברשימותיו הגהות השלמות ותיקונים לחיבורו, ובמהדורות מאוחרות נדפסו התיקונים מכתב יד קודשו בסוף הספר. זה עתה גמרתי לההדיר מחדש את "העמק דבר", ושילבתי את כל הגהותיו ותיקוניו של הנצי"ב בתוך הפירוש; אולם פיתקה אחת שנמצאה בין ההערות על ספר דברים לא ידעתי להולמה, וזה לשונה: "חסר יו"ד במקרא, וצריך להשמיט ולתקן". במשך דורות חיפשו בני המשפחה בעשרות אלפי המילים שכתב הנצי"ב איה מקומו של 'חסר היו"ד', וגם אני כבר התייאשתי מלמוצאו, ובימים אלו צריך הספר לרדת לדפוס ללא תיקון זה. אך בשאלתך זו, שבמלת 'חסידך' בפסוקנו חסר היו"ד של רבים, מובן הדבר, וממילא צריך להשמיט את כל הפירוש שבנוי על לשון רבים. והנה, כשצלצלת אלי נבהלתי, חשבתי ששליח הינך מזקני הנצי"ב אלי מעולמות אחרים... ע"כ תורף דברי הרב שפירא.
אחרי זמן סיפר הרב שפירא ז"ל את כל הנ"ל לש"ב הגאון רבי יצחק ישעיה ווייס שליט"א, וציין בהתרגשות שזכה וברגע האחרון לפני ההדפסה הודיעו לו את פשר הפתק, כדי שיזכה להוציא את הספר באופן מושלם, על כל תיקוניו. ואכן, במהדורת חומש העמק דבר המתוקנת, שנדפסה על ידי נכדי המחבר כעבור זמן קצר (מהדורת ישיבת וולאזין), השמיטו את כל הפירוש הזה.
אברהם מאיר גלנצר

http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan- ... asp?id=617

[אברימי]

מצאתי פורום אחר ששמה כתבו על הוספה שישנה רק במהד' הישנות ולא בזו של משפ' שפירא. http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... age=1#R_13
אולי כאן ידעו טוב יותר האם המחבר ערך את הוספותיו בב' מהדורות. ובהנחה שכן האם במהד' השניה השמיט את ההוספה הנזכרת.

[ארי שבחבורה]

זה עתה הופיע בגליון החדש של 'המעין' מאמר ביקורת על מהדורת ישיבת וולוז'ין של הפירוש 'העמק דבר' ובו בין היתר ישנה התיחסות לנושאים שנידונו כאן.
הרי הוא לפניכם.

.pdf

על כתיבת 'העמק דבר' ועל פירוש 'חסידיך'

(655.58 KiB) הורד 508 פעמים

[איש_ספר]

תודה מעניין מאד.
ההוספות שהדפיס ר"מ בר אילן, נדפסו גם כקובץ בפני עצמו. http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?158323&
אגב (בהערה 10), יגעתי ולא הבנתי איך קשור כאן ההזכרה של נה"ו בפירוש הספרי, אא"כ כונת הכותב שנה"ו המוזכר בספרי מופיע גם הוא בכתב וקבלה.

[לייטנר]

.

[לייטנר]

.

[איש_ספר]

תודה מעניין מאד.

אגב (בהערה 10), יגעתי ולא הבנתי איך קשור כאן ההזכרה של נה"ו בפירוש הספרי, אא"כ כונת הכותב שנה"ו המוזכר בספרי מופיע גם הוא בכתב וקבלה.

לא נראה שהתכוון רק ש'רה"ו' הוא הוא 'רנ"ו' (לא מצאתי שכתב שם 'נה"ו'), אלא להצביע על קשר נוסף בין הנצי"ב להכתב והקבלה - שגם הנצי"ב, כמו בעל הכתב והקבלה, לא ראה בעיתיות בעצם השימוש בספריו של הנ"ל, למרות שבסה"כ הכתב והקבלה עצמו הוזכר בפירוש רק פעם אחת (במפורש, ורק עוד שלוש בספק כלשהו).

להקשר כזה קוראים בספרות (כנראה) 'הקשר הדומינו': דיון בשימוש הנצי"ב בכתב וקבלה - כתב וקבלה מביא נה"ו - נה"ו מובא גם בנצי"ב. אכן מחכים ומאלף.

[לייטנר]

.

[איש_ספר]

לייטנר למה אתה מתרגז. הבן אדם נתקל במשפט שהוא לא מבין את הקשרו, הוא מנסה להבין, ואח"כ אף עומד על הזאנר הספרותי ('דומינו') ואתה מתרגז. למה?
אולי כי אתה חושב שהדיון מיותר, בגלל שבאמת הסיבה היחידה בגינה הביא גרשוני, את עובדת האזכור נה"ו אצל הנצי"ב, היא כדי 'לעצבן'? לא יפה! קצת לימוד זכות לא יזיק!

[לייטנר]

.

[איש_ספר]

מענין, אני תוהה למה מאמר על העמק דבר עוסק בהבאת נה"ו בפירוש הספרי לנצי"ב, ואתה תוהה למה אשכול על העמק דבר עוסק בסוגית נה"ו אצל הנצי"ב.
לא ידעתי שז'אנר הדומינו הוא כ"כ פופלארי.

[לייטנר]

.

[איש_ספר]

אני סבור שהערה על מאמר המובא כאן באשכול היא לגמרי ממין הענין. גם היא לא נוחה לכותב משום מה.

[איש_ספר]

הנצי"ב כתב מספר מהדורות לפירושו עה"ת.
במהדורה שהוציא בנו ר' מאיר בר אילן בשנת תפרח"י, הוא הוסיף בסוף החומש את הערות הנצי"ב שכתב על החומש האישי שלו. הערות אלה נשארו בכל המהדורות שיצאו כנספח בסוף כל חומש. שתי מהדורות חריגות: זו של הרב קופרמן ששילב את ההערות בתוך פירוש עצמו (בגופן שונה) וזו של ישיבת וולוז'ין-ירושלים תשנ"ט (יצא בכריכה דמוית עור).

אלא שבמהדורה של ישיבת וולוז'ין - ירושלים תשנ"ט, נשמטו חלק מההערות מחד

במאמר המובא מעלה, נזכרה רק דוגמא אחת של השמטה, שבגינה נקבע כי 'הצאצאים עשו בדברי הנצי"ב כבתוך שלהם'. האם ישנם איפוא דוגמאות נוספות?

[לייטנר]

.

[איש_ספר]

לא הבנתי.
לייטנר כתבת למעלה שבמהדורת ואלאזין נשמטו חלק מההערות (של הוצאת תפרח"י) ואילו במאמר של גרשוני שהובא כאן נזכרה רק דוגמא אחת של הערה אחת שנשמטה, ועל כן אני שואל האם דבריך למעלה מבוססים או גוזמא נקטת?

[לייטנר]

.

[לייטנר]

.

[לייטנר]

.

[ארי שבחבורה]

פרק נוסף (אולי אחרון) בנושא זה - מתוך 'המעין' גליון 205 ניסן תשע"ג:

על ההשמטה ב'העמק דבר' בעניין 'לאיש חסידך' \ הרב יצחק ישעיה ווייס
על ההשמטה ב'העמק דבר' בעניין 'לאיש חסידך'

ב'המעין' ניסן תשע"ב (גל' 201 [נב, ג]) עמ' 94-95 סיפר ש"ב ר' אברהם מאיר גלאנצר הי"ו על תמיהה שהיתה לו בדברי הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' (דברים לג, ח), שם פירש הנצי"ב את תיבת 'חסידֶך' כאילו היא בלשון רבים, בעוד שהיא לשון יחיד. הוא סיפר כי כאשר שאל על כך בטלפון את הגאון ר' צבי שפירא זצ"ל הוא הופתע מאוד, וסיפר בהתרגשות שכעת הבין פִשרה של פתקה שהייתה מונחת בין תיקוני הנצי"ב לספרו שבה נכתב שיש להשמיט קטע מסוים כי במקרא הוא לשון יחיד ולא רבים (עיי"ש בהרחבה). שיחה זו התקיימה מביתי, ואף לאחר מכן בהזדמנות נוספת חזר הגר"צ זצ"ל עצמו וסיפר לי את העובדה בהתפעלות, בדיוק כפי שהובא במאמר.

ב'המעין' תמוז תשע"ב (גל' 202 [נב, ד]) עמ' 50 ואילך ניצל ר' שמריה גרשוני את ההזדמנות שנפתחה בפניו, וביקר קשות את עורכי המהדורה החדשה של העמק דבר על 'רשלנותם' בהשמטת הפירוש; הוא האריך לדחוק שאכן 'חסידך' זה הוא בלשון רבים, וגילה 'חטא' נוסף שעשו במהדורתם: הם שהשמיטו מהפירוש דברים שהובאו בו בשם מי שהקדיח תבשילו לאחר מכן.

ב'המעין' תשרי תשע"ג [גל' 203 [נג, א]) עמ' 103 נדפס מכתבו של הרב דוב שפירא שליט"א מעורכי המהדורה החדשה של 'העמק דבר', בו הוא מעיר לר"ש גרשוני על רשלנותו בכך שלא הרים טלפון אליו כדי לשמוע 'שלא להאמין לכל המעשה, שהסיפור על פתק שנמצא להד"מ', ומציין שאם היה מתקשר 'אולי היה שומע שהנצי"ב עצמו העביר קו על שורות אלו למוחקן'. הוא הוסיף שכבר העירו לרב קופרמן (עורך מהדורה חדשה אחרת של 'העמק דבר', עיי"ש) על כך שהוא העניק 'מחמאה' לא-מוצדקת למהדורתם בפתיחת מהדורתו - מפני 'כי לא הוספנו ולא גרענו ולא שינינו שום דבר אפילו באות אחת מלשון המחבר זצ"ל אשר הכין להדפיס במהדורה שניה'.

צר לי מאוד שנקלענו שלא מרצוננו לסכסוך מו"לים של המהדורות החדשות של פירוש 'העמק דבר'. לא זו הייתה כוונתנו, וחבל מאוד שכתוצאה מכך התפרסם מה שמן הראוי היה להצניע. סבורני שכל בר דעת מבין שאין זה כבודו של הנצי"ב שיובאו בספרו דברי מי שספק שנה - אך ודאי פירש ובז ולעג לכל הקדוש לנו; הר"ד שפירא מעיד, ואני מאמין לו, שהנצי"ב עצמו השמיט את הדברים, ובוודאי מטעם זה.

באתי רק לחזור ולהעיד לגופם של דברים, ששיחת הטלפון של רא"מ גלאנצר הי"ו עם הגר"צ שפירא זצ"ל אכן התקיימה, ולדבריו של הרב שפירא זצ"ל הייתה אכן פתקה שלא ידע להיכן לשייך אותה, והבין את פשרה רק לאור שיחת הטלפון שקיבל מש"ב הנ"ל. כמדומני שאין בעובדה שעורכי המהדורה החדשה מעידים 'כי לא שינינו שום דבר אפילו באות אחת מלשון המחבר זצ"ל' כדי להכחיש את מציאות הפתקה הנ"ל, ששמענו עליה בפירוש מפי הגר"צ שפירא זצ"ל; ודברי הגר"ד שליט"א 'לא ראינו' אינם ראיה כידוע. יתכן שהנצי"ב בעצמו מחק את הקטע בספרו, אך לפני או אחרי מחיקת הקטע כתב גם פתקה שחשוב להשמיט קטע זה, ופתקה זו הייתה מונחת בין כתבי התיקונים שהיו בפני הגר"צ, ולא ידע פשרה; לבו נקפו שלא הצליח להשלים מלאכתו בתיקון כל הספר, וכתוצאה משאלת ש"ב הנ"ל הגיע למסקנה שהמכוון בפתקה ההיא הוא לקטע זה. לדברי ר"ד שפירא אכן נמחק קטע זה בלא הסבר [שלא כבפרק ז, ג, שם נימק הנצי"ב את מחיקתו], ולכן לא הצליח הגר"צ זצ"ל לזהות שקטע זה הוא נושא הפתקה, ואורו עיניו שכבר זכה הנצי"ב בעצמו לתקנו, ויזכה הוא לההדיר את הספר כשהוא מתוקן בשלימות כרצון הנצי"ב זצ"ל.

חבל שה'רשלנות' של אי הרמת טלפון שייחס ר"ד שפירא לר"ש גרשוני, חזרה גם אצלו, שהטיח בנו דברים בלא להרים טלפון; והרי עד אחד נאמן בכגון דא - ואף עד מפי עד הגר"צ זצ"ל, וכל שכן שני עדים שהייתה פתקה. אין כאן שום פגיעה בנצי"ב או ב'העמק דבר' במהדורתו החדשה, אלא רק הסבר אמיתי לסיבת חזרת הנצי"ב מקטע שהדפיס וציוה בכתי"ק למוחקו, ולא כתב טעמו בעותק התיקונים לספרו; כעת מתברר ע"י פתקה זו שהנצי"ב מחקו כיון ש'חסידֶך' הוא לשון יחיד ולא לשון רבים בהשמטת יו"ד הריבוי, כפי שכתב הר"ש גרשוני. לפי זה ברור שמה שפרסם ש"ב ר' אברהם מאיר גלנצר הוא מידע חשוב להבנת דברי הנצי"ב, מלבד ה'מופת' המרגש של תזמון הגעת הידיעה למו"ל בדיוק בשעת חתימת המהדורה החדשה.

יצחק ישעי' ווייס

[למאי_נמ?]

ועוד תגובה בנושא זה - viewtopic.php?f=7&t=11374&p=108556#p108556 (מאת הרב יואל קטן, השי"ת ינחם אותו ואת משפחתו בנחמת ציון וירושלים ולא יוסיפו לדאבה עוד).

[הגהמ]

אחשוב לנכון להעיר הערה נחוצה לכלל מולי"ם למיניהם מה שלדעתי אינה צריכה לפנים אבל האשכול הזאת מוכיח שלא מתחשבים בזה וחבל מאד.

מחבר ספר עצמו הוא לבדו יכול להוסיף ולגרוע בתוך חיבורו. אבל כל עוד שלא עשה כן בעצמו בחיים חיותו, אפילו אם השאיר אחריו הוראות ברורות על רצונו בכך, חייבים הבאים אחריו לגשת לעריכת השינויים כמשנה אחרונה לעומת משנה הראשונה, וכהר הורו לנו חז"ל בהדגמה ברורה ש'משנה לא זזה ממקומה!'.

למשל, וכי יעלה על דעת מישהו שהמדפיסים ידפיסו רק דברי הרמב"ם כפי שהורה לתקן בתשובותיו לחכמי לוני"ל? או שידפיסו דברי רש"י, במקום שהעידו תוס' שחזר בו, רק כמהדורתו האחרונה? לא ולא! חייבים להציג המשנה הראשונה ולכתוב עליה ששוב חזר בו וציוה לתקן כך וכך (דוגמת "חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש"). לרוב גם משנה ראשונה יש לה סמכות בפנ"ע, ברוב המקרים נוכל ללמוד עוד לקח מעצם הילוך מחשבתו, ואם לפעמים המשנה ראשונה הוא טעות אל לנו לחרוץ דינו כ"כ מהר, ובלא"ה אפילו אם אומר בפירוש "דברים שאמרתי טעות הם בידי", הרי מודים דרבנן היינו שבחייהו.

[הגהמ]

20] חתום: נ"ס – אמנם לא בגליון הנ"ל של ט"ו אלול תרמ"ב, אלא מספר גליונות אח"כ – ובמדורו הקבוע 'הצופה לבית ישראל'. אין זו ההפניה היחידה לעיתון בן תקופתו של הנצי"ב. בפירוש לבראשית ב ט, כותב הנצי"ב: "וראיתי דעת רבינו מיימון באגרת הנחמה (שהועתק בעלֵי 'הלבנון' שנה שמינית עלה מ')". אגרת זו של אביו של הרמב"ם נפרשה על פני גיליונות 25-41 בעיתון 'הלבנון' בחודשי פברואר-יוני 1872 (תרל"ג).

האם שמתם לב שבמהדורה חדשה גם השמיטו המאמר המוסגר (הדגשה שלי)?

[בברכה המשולשת]

20] חתום: נ"ס – אמנם לא בגליון הנ"ל של ט"ו אלול תרמ"ב, אלא מספר גליונות אח"כ – ובמדורו הקבוע 'הצופה לבית ישראל'. אין זו ההפניה היחידה לעיתון בן תקופתו של הנצי"ב. בפירוש לבראשית ב ט, כותב הנצי"ב: "וראיתי דעת רבינו מיימון באגרת הנחמה (שהועתק בעלֵי 'הלבנון' שנה שמינית עלה מ')". אגרת זו של אביו של הרמב"ם נפרשה על פני גיליונות 25-41 בעיתון 'הלבנון' בחודשי פברואר-יוני 1872 (תרל"ג).

האם שמתם לב שבמהדורה חדשה גם השמיטו המאמר המוסגר (הדגשה שלי)?

למיטב זכרוני כבר העירו על כך בseforim blog

[עמקן]

איני מבין כל העסק בהשמטת הציון כאילו יש בזה נ"מ. פעם עיתון הלבנון היה בהישג יש וציונו עזר להרוצה לראותו בפנים, אבל היום אינו בהישג יד ולא ראו העורכים ענין להביא ציון שאינו עוזר הרבה. האמת הוא שהיום הלבנון בהישג יד באתר של ספרייה הלאומית, אבל ספק גדול אם זה היה נכון בשעת עריכת ההעמק דבר או אם העורכים ידעו מזה.

[מה שנכון נכון]

זה שהלבנון לא מצוי אינו היתר להשמיט. יתכן נ"מ לענין הנוסח המדוייק שהיה לפניו כשצטט את אגרת הנחמה, או נ"מ לבירורים הסטוריים על 'כשרות' הלבנון (שאגב היה עיתון של שומרי תורה), או על עיתונים שהיו מצויים על שלחנו של הנצי"ב. וכדומה.
ובכלל אי"צ בנ"מ, כי מהדיר אחראי לא מעלה על דעתו להשמיט מטעמים כגון אלו אפי' מכת"י, כ"ש מספר שכבר נדפס. [בנד"ד סביר שהושמט מטעמים חינוכיים-השקפתיים לדעת העורכים].

[עמקן]

זה שהלבנון לא מצוי אינו היתר להשמיט. יתכן נ"מ לענין הנוסח המדוייק שהיה לפניו כשצטט את אגרת הנחמה, או נ"מ לבירורים הסטוריים על 'כשרות' הלבנון (שאגב היה עיתון של שומרי תורה), או על עיתונים שהיו מצויים על שלחנו של הנצי"ב. וכדומה.
ובכלל אי"צ בנ"מ, כי מהדיר אחראי לא מעלה על דעתו להשמיט מטעמים כגון אלו אפי' מכת"י, כ"ש מספר שכבר נדפס. [בנד"ד סביר שהושמט מטעמים חינוכיים-השקפתיים לדעת העורכים].

זה שאלה של שיקולי עריכה ולא "השמטה". דעת כבודו שספר בלימוד צריך לדאוג להביא דברים שיכולים להיות בהם נ"מ לדברים צדדיים כגול כשרות הלבנון [הגם שהוא מודה שלא היה ערעורים על כשרותו מעולם, ואינו מובן למה צריכים ראיה על זה], אבל זה אינו מחייב אחרים לאותו דעה. יש צדדים לכאן ולכאן. יש אנשים [ואני בתוכם] שמפריע להם ריבוי מראה מקומות שאינם עוזרים לכלום, ואם התפקיד של ספר לימוד התורה שבו אין ענין לפגום במטרה זו כדי לאפשר להספר להיות בָמָה ללימוד היסטוריה, בפרט כשהספר במקור אינו עומד להעלם, בפרט בעידן מאגרים אלקטרוניים.