גם זו לטובה כתב:מי יכול להעלות דובב מישרים ח"ג ס' סט - [האם שבט לוי לא יוצאים למלחמה? ]
דובב מישרים חלק ג סימן סט
שוכט"ס לכבוד תלמידי הרב הגאון וכו' מוה"ר עקיבא גראס שליט"א רב בבקעה ירושלים.
אחדשכת"ה. על דבר הערתו לפי דברי הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל פי"ג הי"ב דשבט לוי לא עורכין מלחמה, א"כ מאי מקשה הש"ס בחולין י"ז [ע"א] בהא דבעי אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו, ופריך הש"ס אימת בשבע שכבשו השתא דבר טמא אשתרי להו וכו' בשר נחירה מבעיא, ולפי"ז מאי קושיא דבר טמא אישתרי רק לישראל [עי' רמב"ם ריש פ"ח מהל' מלכים] ולא לכהנים ובשר נחירה מותר גם לכהנים, עכק"ו.
אעתיק לו בזה מה שכתבתי בימים אלו להרב הה"ג מוה"ר פישל טכורש נ"י שהעיר בענין זה.
הנה הא דבשר נחירה הותר במדבר לר"ע [חולין שם] הלא אינו משום דבמדבר הותר לאכול בלא שחיטה, רק דבמדבר היתה הנחירה בסימנין במקום שחיטה כמבואר בש"ס שם דמה דכתיב הצאן ובקר ישחט להם היא נחירה, דנחירה שלהן זו היא שחיטתן, ועיין ברש"י שם [ד"ה] אלא לר' עקיבא דמשום הכי היו מחויבין בכיסוי הדם במדבר דנחירתן היא שחיטתן, וכן מבואר בתוס' חולין דף כ' [ע"א] ד"ה לא דאפילו למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מ"מ נחירה בסימנין בעי כו', דסימנין דוקא מטהרין עיין שם, ובתוס' חולין דף צ"א [ע"א] ד"ה כמאן דבן נח עכ"פ מצווה על הנחירה.
וראיתי מאז בספר בני יששכר [עי' מאמרי חדשי תמוז אב מאמר א' אות י'] שהסביר בטו"ט סברת האבעיא דר' ירמיה אם איברי בשר נחירה שהכניסו לא"י מהו, דכוונת האיבעיא היא דמשום הכי י"ל דיהיו מותרין האיברים משום דנחירתן היא שחיטתן וא"כ הותרו בשחיטה, ונהי דמשנכנסו לא"י נשתנה והתורה אמרה וזבחת, מ"מ לא נאמרו רק על בהמה שהיא בחייה דמצוה לשחטה, אבל לא על איברים שכבר חל עליהן היתר שחיטה, או דלמא כיון דעתה בארץ ישראל נשתנה ענין שחיטה על כן שפיר אסורין, אבל אם לא היה היתרם משום דנחירתן זו היא שחיטתן רק למשל אם היתה נבלה מותרת במדבר, אז לא היה מסתפק ר"י להתירם גם בבואם לארץ. ונזכרתי שגם בבית אפרים יו"ד סי' ל"ט ביאר כן, והוא דהאיבעיא היא די"ל דמה שנאסר בשר נחירה לא בא האיסור על הבשר רק על ההכשר השחיטה להכשיר הבשר מהיום והלאה בשחיטה ולא בנחירה, משא"כ מה שכבר נחרו ונחירתן זו היא שחיטתן כבר הוכשר עיין שם.
וי"ל דזה כוונת רש"י ז"ל [ד"ה שהכניסו] דהך בעיא היא רק דרוש וקבל שכר, והרא"ש ז"ל [שם פ"א סי' כ"ג] השיג וכתב דנפק"מ לנודר עיין שם, ועיין בנודע ביהודה תנינא יו"ד סי' ס"ד מה שכתב בזה, ועיין בירושלמי פ"א דעירובין ה"י נכנסו לעיר כבר נפטרו מדמאי ובפי' קרבן העדה [ועיי"ש בשיירי קרבן ד"ה נכנסו] והפני משה שם. ולהנ"ל י"ל דס"ל לרש"י כנ"ל דרק משום דנחירתן זו היא שחיטתן מיבעיא ליה א"כ שפיר אין נפק"מ לנודר דבכה"ג פשיטא דאסור, ועל כן הוא רק דרוש וקבל שכר.
והנה בש"ס מנחות דף מ"ה [ע"א] בקרא וכל נבילה וכו' לא יאכלו הכהנים, אמר רבינא דכהנים איצטריך ליה דס"ד הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה קמ"ל, וכבר ביארו [עי' אתוון דאורייתא כלל א' ד"ה אשוב] דהא דלא אמרינן באמת הואיל ואישתרי וכו', וגם מה דר"י אמר אליהו עתיד לדרשה וס"ל דאין הו"א דיהיה אפשר לומר הואיל ואישתרי מליקה, הוא משום דכמו דאמרינן בש"ס יומא דף ס"ד [ע"א] דחייתו לצוק היינו שחיטתו, ובזבחים דף ע' [ע"ב, ובתוס' חולין פ"ב ע"א ד"ה עגלה] דעריפתו היא שחיטתו, הכ"נ י"ל מליקתו היא שחיטתו, וע"כ אין לומר דנבילה תשתרי לכהנים משום דמליקה שאני דהיא באמת שחיטתו משום דמליקה היא השחיטה.
ועפ"ז שפיר מיושב קושית כבודו שהקשה הלא נפק"מ לגבי כהנים כנ"ל, דזה אינו, דהכא באיברי נחירה דהותרו במדבר משום דנחירתו היא שחיטתו ליכא למיבעי כלל שיאסרו לכהנים בהכניסו אותם לא"י, דהכא כיון דכל היתר שלהם הי' משום דנחירתן היא שחיטתן, נהי דאח"כ נשתנה השחיטה מ"מ הם מותרין לכהנים משום הואיל ואישתרי מליקה כנ"ל, דכל הטעם דלא אמרינן הואיל וכו' משום דנבילה ליכא לדמות למליקה, משום דשאני מליקה דמליקתו היא שחיטתו, אבל באברים הללו דג"כ הותרו משום דנחירתן היא שחיטתן בלאו הכי מותרין לכהנים משום הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו, וכל האיבעיא היא רק לישראלים, ועל כן שפיר פריך אי בשבע שכבשו כו' בשר נחירה מיבעיא ודו"ק.
אמנם לפי"ז מיושב רק מכהנים, ואולם עדיין יקשה דהרי כל שבט לוי לא עורכין מלחמה, וגם כבודו הביא בשם הכלי חמדה [פרשת ואתחנן עה"פ ובתים מלאים כל טוב אות א'] שהקשה כנ"ל דהלא נפק"מ לענין נשים דהן פטורות ממלחמה משום דלאו בנות כיבוש נינהו [קידושין ל"ה ע"א].
והנראה דהנה לכאורה י"ל דבשבע שכבשו הותר גם להני דלאו עורכין מלחמה הן ממש רק מסייעין ומספקין מים ומזון [עי' סוטה מ"ג ע"א], והראיה דהא כבר העיר המרדכי בגיטין [סוף סי' תל"ב] מש"ס קדושין דף כ"א [ע"ב] דמיבעיא לי' להש"ס כהן מהו ביפת תואר, א"כ מוכח דכהן היה יוצא למלחמה [עי' לקמן סי' ע"ג אות ב'], והנה לדעת הרמב"ם הנ"ל דשבט לוי לא היו יוצאין, א"כ לכאורה מוכח דגם להני שלא היו יוצאין למערכה ממש הותר מה שהיה מותר לעורכי מלחמה בשעת מלחמה, וכל האיבעיא היא רק משום דשאני כהנים, ואם נימא כן הלא מיושב בפשיטות כל הקושיא דשפיר פריך הש"ס דהא בשבע שכבשו הותר לאכול לכהנים, גם לנשים.