מילים נפוצות שאינן מלשון הקודש

[אפרקסתא דעניא]

פיוט.

ושוב, זו מילה שנמצאת במדרש על רבי אלעזר ברבי שמעון, והרי לכן סברו כי רבי אלעזר הקליר הוא ראב"ש.

[אדג]

אני לא יודע על איזה מדרש מדובר, ובטח שלא שמעתי על הוכחה זו לכך שראב"ש הוא ר"א הקליר.
--------------
מצאתי בב"ר פפ"ה: "שנת שלש למלכות בלשצר המלך, רב הונא אמר שלא יאמרו דברי פיוטין הם, כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקדש". אבל אין כאן המשמעות של פיוט במובן של שיר ומזמור הנחרז או המנוגן, כי כעין דברי משלים וחידוד (כנ"ל).

[גוראריה]

אני לא יודע על איזה מדרש מדובר, ובטח שלא שמעתי על הוכחה זו לכך שראב"ש הוא ר"א הקליר.

על הפסוק מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת וגו' דרשו במד"ר שזהו ראבר"ש שהיה קרא ותנא, קרובוי ופיוטוי וכו'

[אפרקסתא דעניא]

אני לא יודע על איזה מדרש מדובר, ובטח שלא שמעתי על הוכחה זו לכך שראב"ש הוא ר"א הקליר.

חבל מאוד. המקור הראשון שטוען שהקליר הוא ראב"ש הוא תוס' בחגיגה יג. וז"ל:

ורגלי החיות כנגד כולם. יש מגיהין בקדושתא שיסד הקליר וחיות אשר הנה מרובעות לכסא כף רגל חמש מאות וחמש עשרה ומוחקים הוי"ו ואומרים כי כן עולה לפי חשבון שבכאן למנין ז' רקיעים וח' אוירים הוא ט"ו פעמים ת"ק והיינו מנין ישרה ש"ר ת"ק וי"ה לסימנא שכן עולה ט"ו פעמים כך ומיהו בחנם מחקוהו שיסד דבריו ע"פ הירושלמי דהרואה א"ר לוי מארץ ועד לרקיע מהלך ת"ק שנה אמר ר' ברכיה ור' חלבו בש"ר (בא) סמוקה גדול מזה רגל אחד כמנין ישר"ה ראה כמה גבוה מעולמו כו' משמע כמנין שיסד ת"ק ט"ו וכן היה דרכו שבכמה מקומות היה מניח שיטת הש"ס שלנו כדי לאחוז שיטת הש"ס ירושלמי שהוא היה תנא והוא היה ר"א ברבי שמעון דקרי עליה מכל אבקת רוכל תנא קרא קרובץ ופייטן (ויקרא רבה פ"ל) ובימיו מקדשים ע"פ הראייה שמעולם לא יסד רק קרובץ מיום (אחד):

[אוצר החכמה]

בימיו מקדשים ע"פ הראייה שמעולם לא יסד רק קרובץ מיום (אחד):

אגב מה הפשט בדברי תוספות האלו, הלא גם כשלא קידשו ע"פ הראייה עושים בא"י רק יום אחד וגם כשקדשו ע"פ הראייה בחו"ל עשו ב' ימים?

[ישבב הסופר]

קושיא ידועה על שיטת ר"ת בזיהוי זמנו של הקליר.
במחז"ו הקשו קושיא זו, ותי' שאם כן, למה לא כתב פיוטים ליו"ט שני בשביל בני הגליות. ולא זכיתי להבין תי' זו, וכי מנין לנו שבא לתקן פיוטים בשביל כל תפוצות ישראל?
במחז"ו מובאים עוד ראיות באריכות, ורבים מהם ניתנים לתירוץ בדרך אחר, וצ"ע.

[חלמיש]

מלה שחדרה בימי הביניים אך לא מערבית על ידי המתרגמים היא מלת קונטרס. קראתי פעם על מקורה שנשכחה ממני כעת.

[המהדיר]

מ' בית-אריה במחקרי תלמוד ג

[יאיר]

מלה שחדרה בימי הביניים אך לא מערבית על ידי המתרגמים היא מלת קונטרס. קראתי פעם על מקורה שנשכחה ממני כעת.

מלטינית commentarius - פנקס רשימות. בספרות ההלכתית של ימי הביניים (ועד היום) נקרא "קונטרס" חיבור קצר או אוסף הערות בנושא מסוים. בעברית חדשה משמש לחוברות מודפסות וגם לאוסף דפים המחוברים יחד.
(ויקימילון)

[אפרקסתא דעניא]

שתי מילים שמשמעותן השתנתה לגמרי: חזן וגבאי.

חזן בלשון המשנה זה ממונה, צופה ואחראי, התפקיד שהיום נקרא דווקא גבאי.

ואילו בלשוננו: שליח ציבור.

וכן, כמובן, המילה גבאי בעצמה, שבמקור שימשה לגובה כספים לצדקה וכד', והיום משמשת לממונה על בית הכנסת.

[עוקר הרים]

שתי מילים שמשמעותן השתנתה לגמרי: חזן וגבאי.

חזן בלשון המשנה זה ממונה, צופה ואחראי, התפקיד שהיום נקרא דווקא גבאי.

ואילו בלשוננו: שליח ציבור.

וכן, כמובן, המילה גבאי בעצמה, שבמקור שימשה לגובה כספים לצדקה וכד', והיום משמשת לממונה על בית הכנסת.

אגב המילה "חזן" התלמודית היא אכן מלשום צפיה - צופה - חוזה - חזון, וכפי שכתב אפרקסתא.
רש"י בשבת דף יא, מביא שני ביאורים ל"חזן הכנסת" ושניהם נגזרים מלשון "רואה": "החזן - חזן הכנסת המקרא שבעה הקוראים בתורה, ופעמים שאינו יודע היכן צריכין לקרות למחר, ורואה היכן קורין תינוקות של בית רבן בשבת זו, והן קורין בסדר לאור הנר בבית הכנסת, ויודע שהיא פרשה של שבת זו, לשון אחר חזן מלמד תינוקות, ורואה היכן יתחילו למחר והיכא יסיימו פרשיותיהן".

ולעניין המילה "גבאי", היא עודנה משמשת ללשון איסוף כספים 'גבאי צדקה', רק בד בבד 'הטילו' עליה עוד תפקיד.

[יאיר]

במחילה, מה שייך ענין "רואה" בשבת יא'?
הרי שם מדובר על ההיתר שלחזן מותר לראות מה שהתנוקות קוראים לאור הנר ולא שיש לו שם 'רואה'.

[עוקר הרים]

משנ"ב סי' נג סקפ"ז:וקורין ש"ץ חזן שצריך לראות האיך יקרא. ותרגום וירא וחזי [רד"א]:

[יאיר]

צודק, טעיתי.

[עשוי לנחת]

אויר ופנס.

בליקוטים שבסוף מהרי"ל
[נ] פנס, אמר שהוא פמוט על דרך שרגא.

[מעיין]

על הדיון כאן מלשון קודש וארמית והיחס בינהם כמדומה שיש חיבור על זה לבאר שכל מלת הארמיות שבאונקלס הם מלות ששורשן נמצא בתנ"ך ובספקי הקבלה הארמית היא כממוצע בין לשון קודש לשאר לשונות כקליפת נוגה

[ישעיהו לוריא]

על הדיון כאן מלשון קודש וארמית והיחס בינהם כמדומה שיש חיבור על זה לבאר שכל מלת הארמיות שבאונקלס הם מלות ששורשן נמצא בתנ"ך ובספקי הקבלה הארמית היא כממוצע בין לשון קודש לשאר לשונות כקליפת נוגה

אולי ידע כב' המעיין לומר לנו היכן החיבור. ייש"כ.

ואם בבלשנות עסקינן האם שם כב' הוא מעיין מלשון עיון או מקור מים חיים

[ישבב הסופר]

לא הבינותי כוונת הרב המעיין, מה בדיוק נלאה אותו ספר להראות.
עכ"פ הראב"ע מביא במקו"א דרבי יהודה אבן קורייש חיבר ספר לבאר ששלשת השפות השמיות לשו"ק ארמית ועברית הם משורש אחד. [קצת קשה מה כ"כ מחודש בזה, הרי ז"ג הוא דבר די פשוט ואלמנטרי, ויש לתרץ].

[מעיין]

על הדיון כאן מלשון קודש וארמית והיחס בינהם כמדומה שיש חיבור על זה לבאר שכל מלת הארמיות שבאונקלס הם מלות ששורשן נמצא בתנ"ך ובספקי הקבלה הארמית היא כממוצע בין לשון קודש לשאר לשונות כקליפת נוגה

אולי ידע כב' המעיין לומר לנו היכן החיבור. ייש"כ.

ואם בבלשנות עסקינן האם שם כב' הוא מעיין מלשון עיון או מקור מים חיים

תרגם אברהם לרבינו אברהם בן הגר"א

כתשובה מן הצד - השואל ומשיב כשהי' במקומות הרחצה ונופש רגיל בתשובותיו להשתמש במליצה זו - אני שותה מי מעיין הקשה למעיין -
ותרוויהו איתנייהו ביה כלשון הפסוק מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה

[לייטנר]

הראב"ע מביא במקו"א דרבי יהודה אבן קורייש חיבר ספר לבאר ששלשת השפות השמיות לשו"ק ארמית ועברית הם משורש אחד. [קצת קשה מה כ"כ מחודש בזה, הרי ז"ג הוא דבר די פשוט ואלמנטרי, ויש לתרץ].

אם זה כה אלמנטרי מדוע נזעקו שניים מהכותבים בפורום כשכתבי באשכול זה שלשפות השמיות (והעברית בכללן) יש "סבתא" משותפת?!

[פשיסחא]

נתקלתי לתומי בכתבי הרמב"ם (פירוש המילות הזרות במו"נ לר"ש בן תבון) בקטע הבא:
מרכז - מלה ערבית, העתקנוה אל לשוננו לצרכנו אליה, והיא שם לנקודה האמצעית שבתוך העגולה אשר כל הקוים היוצאים ממנה אל אי זה חלק שיהיה מן הקו הסובב בעגולה כולם שווים - ו'עגולה' יתבאר עניינה באות העי"ן; וכן יש בתוך הכדור נקודה באמצע שכל הקוים היוצאים ממנה אל אי זה חלק שיהיה משטח הכדור כולם שוים, היא מרכז הכדור ומרכז לכל עגולה חולקת הכדור לב' חצאים:

מלבד ההסבר המרתק אותו מספק הרמב"ם, היה זה חידוש מפתיע בעיני שמילה כה "מרכזית", איננה מלשון הקודש למרות עתיקותה. סבורני כי לו שאלוני לפני"כ הייתי נוטה לומר שמילה זו היא מלשה"ק.
עלה אפוא במוחי, לשתף את חו"ר הפורום הנכבד בממצא שהעליתי, ואולי ישכילונו אחרים במילים נוספות כדוגמתה.
הקריטוריון להיכנס לאשכול הוא מילים "יהודיות" נפוצות, שאינן מופיעות לא בתנ"ך, לא במשניות ולא בגמרא.
בהצלחה.

מה הפירוש בדבריו העתקנוה מי העתיקו הרי ברש"י בכוזרי ברס"ג ובאבן עזרא שקדמו לרמב"ם כבר כתובה מילה זו אז מה הפירוש העתקנוה על איזה תקופה זה הולך וע"י מי זה הועתק

[מה שנכון נכון]

נתקלתי לתומי בכתבי הרמב"ם (פירוש המילות הזרות במו"נ לר"ש בן תבון) בקטע הבא:
מרכז - מלה ערבית, העתקנוה אל לשוננו לצרכנו אליה, והיא שם לנקודה האמצעית שבתוך העגולה אשר כל הקוים היוצאים ממנה אל אי זה חלק שיהיה מן הקו הסובב בעגולה כולם שווים - ו'עגולה' יתבאר עניינה באות העי"ן; וכן יש בתוך הכדור נקודה באמצע שכל הקוים היוצאים ממנה אל אי זה חלק שיהיה משטח הכדור כולם שוים, היא מרכז הכדור ומרכז לכל עגולה חולקת הכדור לב' חצאים:

מלבד ההסבר המרתק אותו מספק הרמב"ם, היה זה חידוש מפתיע בעיני שמילה כה "מרכזית", איננה מלשון הקודש למרות עתיקותה. סבורני כי לו שאלוני לפני"כ הייתי נוטה לומר שמילה זו היא מלשה"ק.
עלה אפוא במוחי, לשתף את חו"ר הפורום הנכבד בממצא שהעליתי, ואולי ישכילונו אחרים במילים נוספות כדוגמתה.
הקריטוריון להיכנס לאשכול הוא מילים "יהודיות" נפוצות, שאינן מופיעות לא בתנ"ך, לא במשניות ולא בגמרא.
בהצלחה.

מה הפירוש בדבריו העתקנוה מי העתיקו הרי ברש"י בכוזרי ברס"ג ובאבן עזרא שקדמו לרמב"ם כבר כתובה מילה זו אז מה הפירוש העתקנוה על איזה תקופה זה הולך וע"י מי זה הועתק

ר"ש אב"ת מדבר על חידושיו ועל חידושי המתרגמים מערבית שלפניו. ראה בהקדמתו.
אמו"ד לרס"ג והכוזרי תורגמו ע"י אביו ר"י אב"ת.
רש"י. אם הכוונה למ"א ז,לז - זה פירוש מבעל תוי"ט שנוסף לרש"י.
אב"ע. אם הכוונה למשלי ח,כז - הפי' למשלי אינו לראב"ע, אלא יסודו מפי' ר' משה קמחי, שהיה בדורו של רשב"ת.

[פשיסחא]

יישר כוח החכמתני

[שמש]

אולי יש קשר מבחינת צורת העיגול ולכן נקראת טבעת משום שעגולה כמטבע.

נכון שמטבע הוא עגול (למה באמת?), אבל טבעת כאמור כתובה כבר בתורה, ולא מסתבר שלקוחה מהמילה מטבע.

המטבע הוא עגול מפני שבמקור היו מחזיקים את הכסף או הזהב ב'כיכרות' שנראו כעין נקניקים ממתכת ומהם היו פורסים בשעת הצורך חתיכות שהיו די עגולות (ומכאן אגב מקור המילה בצע במשמעות של כסף) אח"כ התחילו לחתום עליהן כדי לציין משקל וכד' ומכאן השם מטבע.

[מעיין]

מה הקשר בין גשם לגשמיות? (משא"כ רוח לרוחניות, וד"ל)

ראיתי רבים דורשים קשר הדברים באופנים שונים, אבל ביאור מספיק ומתקבל על הדעת טרם ראיתי.
כנראה חיפשו מילה מנגדת ל'רוח', ו'אדמות' או 'עפרות' לא נשמע טוב, [אדמות נשמע כצבע אדמימות].

גשם במובן של גוף לקוח מערבית (שם, אגב, בשי"ן שמאלית), ולא מהמטר שבלה"ק.

גשמה יצטבע - דניאל ד ל