דרושים לי מקורות מחז"ל בעניין, שבדין גיהנם שורפים את הרשע וחוזרים ומעמידים אותו לחיים ושורפים שוב, וחוזר חלילה.
אציין את המקורות הידועים לי ואודה לכל תוספת בעניין:
מעשה ריב"ל, נו"ב, עמ' 27, שב'בית ראשון' של גיהנם: "עמד מלאך אחד, שמו קושיאל, ומכה כל אחד בשבט של אש, ומשליכם לאש, עד שמסיים את כולם... וחוזרים הרשעים לקדמתם, ונראין כאילו לא נשרפו. וחוזרין ומכים אותם ושורפין נשמתם. וכך עושין בכל יום שבע פעמים, ובלילה - שלוש".
סדר רבה דבראשית, סי' כט (בתי מדרשות, א, עמ' לז): "ובכל גהינם וגהינם... יש בו שבעה נהרות של אש... וכל רשע ורשע עוברין בהם ונשרפין במקומן. וארבעים אלף מלאכי חבלה ממונים עליהם, [ו]חוזרין ומחיין אותן, ומעמידין אותן על רגליהם, ומודיעים להם כל מעשיהם...".
ועי' מסכת שמחות, ספר חיבוט הקבר, א ז, מהדורת מ' היגר, ש'דין הקבר' הוא כך: "שלשלאות חצין של ברזל וחצין של אש, מביא ומכה אותו. פעם ראשונה אבריו מתפרקין, שניה עצמותיו מתפרדין, ובאין מלאכי השרת ומקבצין אותו...".
והשווה גיטין נז רע"א, שטיטוס נידון "במאי דפסיק אנפשיה: כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה, וקלו ליה ומבדרו אשב ימי". אמנם מכאן לא ניתן להקיש לדינם של כלל הרשעים, ששם הוא נידון 'במאי דפסיק אנפשיה'.