אורייתא! כתב:עניין ראשון
ספר "בית יוסף" אין מטרת כתיבתו להכריע ההלכה להדיא!
'לעניין הלכה' וכדו' אין רצונו לומר ההלכה, ומה שכותב כך, הוא לסיבת ריבוי הדעות שהובאו בדין, והוא רוצה לומר כיצד יצא הדין ע"פ כלליו וע"פ כללי הפסיקה משום כן כתב כן, והעין רואה שבכל מקום שכותב מרן 'לעניין הלכה' הוא במקום שהובאו כמה וכמה דעות בדין והדין מסועף רצה מרן לסכם וכנ"ל.
בסוף דרכו יראה לנוכח שהוא בשווה למה שהכריע מרן בשו"ע. ואם ידוק היטב ימצא שלעולם מרן פסק בשו"ע ע"פ העולה ממש"כ בב"י. כלומר לא יהיה ולו פעם אחת שנאמר שחזר בו מרן ממש"כ בב"י והוא משום שבב"י מעולם לא הכריע אלא הביא לכל הפוסקים ופעמים שדן בדבריהם. וההכרעה היא על פי הכללים שקבע.
איסתרא בלגינא כתב:ודוגמא לשני הדברים באותו דין תמצא בעניינא דיומא בסי' תקנ"ב בענין ב' מינים באותה קדירה פסק בב"י להדיא לדינא כדעת הרמב"ן דשרי ודחה את דעת הטור (והוא נושא פשוט יש בו רק ב' דעות פשוטות), ובשו"ע חזר בו ופסק כהטור ולא הזכיר כלל דעת הרמב"ן.
.איסתרא בלגינא כתב:עוד פסק להדיא לדינא בדברים פשוטים לדחות סברת המתירים ללכת במנעל חוץ לרחוב היהודים גם דחה בשתי ידיים את המנהג להקל לנשים לחוץ ראשן אחר חצות, וכתב ע"ז דנשתקע הדבר ולא נאמר, וכהנה רבות מאד בב"י, וגם המקומות שחוזר בו בשו"ע רבו מספור והדברים פשוטים.
איסתרא בלגינא כתב:איני בקי כלל לא בב"י ושו"ע ולא בכלליהם, אך מהמעט שבמעט שלמדתי אפילו אני יודע לומר ששני הדברים הנ"ל הם קשקוש מוחלט.
מאיפה זה יצא לך? לא חסר פעמים שהב"י מכריע להלכה בלשון ברורה כחד מ"ד ואפי' בנושא פשוט וברור, ולא חסר פעמים שחוזר בו ממה בשו"ע מהכרעתו בב"י.
ודוגמא לשני הדברים באותו דין תמצא בעניינא דיומא בסי' תקנ"ב בענין ב' מינים באותה קדירה פסק בב"י להדיא לדינא כדעת הרמב"ן דשרי ודחה את דעת הטור (והוא נושא פשוט יש בו רק ב' דעות פשוטות), ובשו"ע חזר בו ופסק כהטור ולא הזכיר כלל דעת הרמב"ן.
אורייתא! כתב:פשוט, שאע"פ שבב"י כתב "ומכל מקום לענין מעשה כדאי הוא הרמב"ן לסמוך עליו". רק רצה לומר שלעניין הלכה דברי הרמב"ן מסבר טעמייהו. ובשו"ע לא סמך על סברתו זו. ופסק כדברי הטור. ויש כעין זה מקומות לרוב.
וא"כ, כיון שבב"י רק ר"ל טעמא דמי הוא מסתבר. אע"פ שהסיק שכהרמב"ן מסתבר, כבר כתב [בהקדמתו] שאין בכוחינו להכניס ראשינו בין ההרים הררי אל להכריע בניהם. כ"ש להתחכם עליהם...".
ולכן בשו"ע כתב כדעת הטור לחומרא.
ובב' הדברים התיישבנו. [ואחד מתרץ השני ודו"ק].
מורה צדק כתב:כת"ר מכביד מעט, אולי יתמצת את דבריו?
אורייתא! כתב:פשוט, שאע"פ שבב"י כתב "ומכל מקום לענין מעשה כדאי הוא הרמב"ן לסמוך עליו". רק רצה לומר שלעניין הלכה דברי הרמב"ן מסבר טעמייהו. ובשו"ע לא סמך על סברתו זו. ופסק כדברי הטור. ויש כעין זה מקומות לרוב.
וא"כ, כיון שבב"י רק ר"ל טעמא דמי הוא מסתבר. אע"פ שהסיק שכהרמב"ן מסתבר, כבר כתב [בהקדמתו] שאין בכוחינו להכניס ראשינו בין ההרים הררי אל להכריע בניהם. כ"ש להתחכם עליהם...".
ולכן בשו"ע כתב כדעת הטור לחומרא.
ובב' הדברים התיישבנו. [ואחד מתרץ השני ודו"ק].
אורייתא! כתב:ואת זה כתבתי קודם שעיינתי בדברי הב"י והשו"ע שציין איס"ב.
ועתה לאחר שעיינתי בדברי הב"י והשו"ע נמצא שעל דבריו [של איסתרא] נאמר: "לא היו דברים מעולם"!
ואכתוב בקיצור:
מה שכתב הרמב"ן: "ואינו כן קל הוא לענין עירוב ואינו לענין תשעה באב". לא נתכוון לחלוק בדבריו אלו על מי שמחמיר לאסור בשני מינים בקדרה אחת. רק רצה לחלוק על מה שכתבו אותם מחמירים "ואפילו בדג וביצה שעליו וחותך קפלוט תחת הדג מפני שהם קרויים שני תבשילין לענין עירוב".
ומש"כ מרן "ומכל מקום לענין מעשה כדאי הוא הרמב"ן...", הוא לעניין מה שמבואר בדבריו [כפי שכתבנו] שדג וביצה שעליו וכו' מותר. ודלא כהמחמירים בזה. ולא שבא לאפוקי מדברי הטור. [ועי' ב"ח].
והוא שכתב מרן בשו"ע: וכן יש להחמיר ולהזהר משני מינים בקדרה א' [ובזה גם מודה הרמב"ן]. אא"כ הוא דבר שדרכו בכך כל השנה כגון אפונין שנותנין עליהם בצלים ובצים [ובזה לא מיירי הרמב"ן אלא הטור - ודברי מרן על הטור "זה אינו..." אינו אלא הערה בעלמא].
ודו"ק ותשכח דהכי הוא כמה דאמינא...
אורייתא! כתב:עניין ראשון
ספר "בית יוסף" אין מטרת כתיבתו להכריע ההלכה להדיא!
ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר:
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך:
ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה:
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול:
ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אף על פי שאנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו (פסחים נא א):
הבית יוסף כותב כך במפורש, ראה הודעתי הקודמת.שליטא כתב:אם זכרוני אינו מטעני גם האור לציון חלב ב' בהקדמה כותב שהבית יוסף אינו מכריע בין הפוסקים אלא פוסק לפי כללים של רוב בנין ומנין
לא הבנתי מה הקשר בין קבלת הוראות מרן לדרך פסיקתו.שליטא כתב:כך שכל מה שקבלנו את הוראות מרן אין זה אלא מצד רוב ולא מצד הכרח ושם הוא מביא כמה נפקמינות בענין ע"ש
אתה מגיב על הודעתי האחרונה?אורייתא! כתב:ר' חיים כנראה שאינך יודע לקרא.
ראה הודעותי כולם בנושא זה.
הנה תחילת דברי האור לציון, ובמהירות העיון נראה שאכן אין קשר ברור בין הדברים. כלומר, גם אם הבית יוסף היה מכריע בדרך של ראיות, היה אפשר שקבלת הוראות מרן היא בגדר רוב בלבד.חיים כתב:שליטא כתב:לא הבנתי מה הקשר בין קבלת הוראות מרן לדרך פסיקתו.שליטא כתב:כך שכל מה שקבלנו את הוראות מרן אין זה אלא מצד רוב ולא מצד הכרח ושם הוא מביא כמה נפקמינות בענין ע"ש
אורייתא! כתב:עניין שני
מתי מכניס מרן ראשו בין ההרים ומכריע?
ומה הטעם שמנה מרן בהקדמתו את אותם פוסקים שיביא בספרו ואטו כי רוכלא לחשוב וליזיל לכל אלו?
ומה שהביא מרן בקצת מקומות מאמרי הזהר הוא משום שהיה למרן קטעים מן הזהר ולא כולו שבזמנו היה מודפס בקונטרסים, ובמקום שראה מרן שדיבר הזהר הביאו, אך לשאר פוסקים כהאבודרהם והרוקח ועוד, הביאם אחת הנה ואחת הנה.
הזעצער כתב:אורייתא! כתב:עניין שני
מתי מכניס מרן ראשו בין ההרים ומכריע?
ומה הטעם שמנה מרן בהקדמתו את אותם פוסקים שיביא בספרו ואטו כי רוכלא לחשוב וליזיל לכל אלו?
ומה שהביא מרן בקצת מקומות מאמרי הזהר הוא משום שהיה למרן קטעים מן הזהר ולא כולו שבזמנו היה מודפס בקונטרסים, ובמקום שראה מרן שדיבר הזהר הביאו, אך לשאר פוסקים כהאבודרהם והרוקח ועוד, הביאם אחת הנה ואחת הנה.
כעת ראיתי המאמר הזה באגב חפשי עניין אחר , ויש"כ על זה.
אבל רציתי להעיר על הקטע המצוטט , שאין מכאן ראיה שמה שהביא רק במקצת מקומות, כי ידע שחסר לו חלק מהזוהר (כמו שטענו חכמי הקבלה האומרים כי אם היה גלוי לעיניו כל הזוהר היה פוסק כמותו.) אולי היה גלוי לעיניו ורצה לומר שהביאו רק במקצת מקומות, אף שהוא מיוחס לחז"ל. ולכן שונהזה מפוסקים אחרים מהם הביא רק חלק ולא הזכיר.
ואם יש לך עוד פרקים, הביאם לפרסום ג"כ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 124 אורחים