זכה האתרוג ובמידה פחותה אף הלולב לכך שהכל מהדרין בהן וממשמשין ובודקין רצוא ושוב את גודל הבלעט'ל הזה ואת הקרה בזה
ולכאורה מצד זה קלי ואנוהו אין העדפה לאתרוג משאר המצוות כגון תפילין טלית שופר ולכאורה אפילו סידור וספרי קודש נאים
ועמא דבר שמצווה שקיימת פעם בשנה יש עניין להקפיד ביותר על חביבותה וממילא על הידורה ושכן כתוב בספרים ואיני זוכר היכן ויל"ע קדימותו של רעיון זה אם יש לו מקום בחז"ל ובראשונים
ובפוסקים באמת נראה (עי' ב"י תרנו ועוד ועוד) דכיילו בחדא מחתא לאתרוג נאה עם שאר המצוות רק שזכה האתרוג והלולב לכך שסוגיות והנידונים של הידור נאמרו בו ואפשר שממילא נתפסו כשייכים בעיקר לאתרוג ולולב
ועברתי מקופיא ממש על העניין ואביא כמה מובאות בזה
בשבת קלג: איתא
"דתניא: זה אלי, ואנוהו - התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין "
אתרוג לא הוזכר אלא לולב (ואפשר דכל ד' מינין בשם לולב איקרו כמו שמברכין אנו על נטילת לולב) ואף הוא הוכלל יחד עם שאר המצוות ללא העדפה מיוחדה
ובסוכה מא: איתא
"ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד, שלקחו באלף זוז. וכו' למה לי למימר שלקחו באלף זוז? להודיעך כמה מצות חביבות עליהן".
ואף כאן נראה שהוא משום זה קלי ואנוהו ודוק לשון הגמ' "מצוות חביבות" משמע כל מצוות ולא מצווה זו בפרט
ועי' בב"ק ט: בראשונים דמשמע להדיא דדין אתרוג ולולב שווה לשאר מצוות וכן הוא בהרבה מקומות בראשונים ובפוסקים לגבי הידור מצווה
אכן ראיתי בילקו"ש איזה רמז טעם לומר דיש דין הידור מיוחד באתרוג ולולב
דאיתא בילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפו
דבר אחר הראיני את מראיך בקיחת לולב נאה ואתרוג נאה, השמיעני את קולך בהלל, כי קולך ערב בהודו לה' כי טוב, ומראך נאוה באנא ה' הושיעה נא ובאנא ה' הצליחה נא, למה לכם לשבח שאתם צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים, ואין הקב"ה מבקש להתקלס אלא מהם שנאמר רננו צדיקים בה' וגו',
וכל זה איירי בסוכות לולב אתרוג והלל ובפרט דהמצווה המובחרת דד' מינים היא בזמן ההלל
ומעתה נראה לבאר דיש דין מיוחד של הידור בלולב ואתרוג דיש חביבות מיוחדת בהם
ועדיין יש להבין הטעם מדוע דווקר בהם יש כזו חביבות עד שנדרש עליהם הראיני את מראיך וכו'