איש_ספר כתב:בספר המנהגים, מנהגי חב"ד , ח"א עמ' 65 כתוב:
בבנין הסוכה מנהגינו לעשות ד' דפנות
ובהערה שם הובא כמקור למנהג:
שו"ע או"ח סי' תר"ל סע"ה בהגה (שיחת יום ב' דחה"ס תשט"ז)
אלא שהמעיין בדברי הרמ"א שם ימצא שאין בדבריו משמעות שיש ענין לעשות ד' דפנות בדוקא. שז"ל שם:
הגה: ונהגו עכשיו * (כח) לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (כל בו); ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות, עדיף אז לעשות ג' מחיצות שלימות, מד' שאינן שלימות (מהרי"ל)
והיינו דכלפי דין המחיצה הג' שכתב מרן שם דסגי בטפח וכו' וכו' ושאר דינים, ע"ז כתב רמ"א לעשות
ג' שלימות וכיו"ב כתב במ"ב שם:
כח) לעשות מחיצות שלמות - ר"ל שלא ע"י עצות של לבוד וצוה"פ ובהלכות של ר' יצחק גיאות ראיתי שכתב ג"כ דלמצוה מן המובחר בעינן שיהיה ג' דפנות הסוכה סתומות מכל רוחותיה ולא יהא מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד:
וא"כ אין כאן מקור להידור של ד' מחיצות. אכן כדברים האלה מצינו בשל"ה שיש מעלה בד' דפנות, וטעמו משום 'עשה סוכה נאה'
בפרק קמא דסוכה (ו, ב), תנו רבנן, שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כו' על כל זאת כדי לקיים זה אלי ואנוהו, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קלג, ב), התנאה לפניו במצות, עשה סוכה נאה כו,' על כן מצוה מן המובחר לעשות בתחילה למאן דאפשר ארבע מחיצות שלימות, ואז יקויים גם כן תשבו כעין תדורו
ואולי זהו מקור המנהג הנזכר
וכבר כתב על כך הרה"ח ר' יוסף שמחה גינזבורג בגיליון 'התקשרות' מס' 745, ולתועלת אלו שאין להם אותו תחת ידם מעותק כאן דבריו וז"ל:
ארבע דפנות מניין?
בספר המנהגים עמ' 65 נאמר: "בבניין הסוכה, מנהגנו לעשות ד' דפנות". ובהערה 3* שם צויין המקור לזה: "שו"ע או"ח סי' תר"ל סעיף ה בהגה. (שיחת יום ב' דחג הסוכות תשט"ז)"1.
זה לשון הרמ"א שם: "ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות2. ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות, עדיף אז לעשות שלוש מחיצות שלימות מארבע שאינן שלימות3". והכוונה להגבלות הנמנות שם (סעיפים ב-ה): שאם משתמשים בטפח שהוצב בפחות משלושה טפחים לדופן, אז צריך צורת-הפתח מעליו (אבל אם יש דופן של שבעה טפחים שלמים, אין צריך לזה), וצריך שתהיינה הפינות מחוברות כרגיל, ושלא יהיה "פרוץ מרובה על העומד", ושלא תהא פרצה גדולה מעשר אמות. אבל לא מצאתי שם שצריך ארבע מחיצות דווקא.
אלא אם נלמד זאת (לא מפסיקתו אלא) מלשונו, שהסדר הנהוג הוא שלכתחילה בונים ארבע דפנות, ורק כשאין אפשרות לכך, ויש שתי ברירות – לבנות ג' שלמות או ד' שאינן שלמות, מעדיפים את האפשרות הראשונה, שהיא יותר בטוחה מבחינת כשרות הסוכה. ולכן הוצג מנהג זה לא כפסיקת הרמ"א, המחייבת את כל אלו (עכ"פ האשכנזים) ש"יוצאים ביד רמ"א", אלא כמנהג חב"ד בלבד.
[יש מלקטים המביאים מקור לזה ממג"א (סי' תר"מ ס"ק יא) – אבל שם הוא רק ציון עובדה ותו לא: "בזמן הזה, שיש לנו סוכה עם ד' דפנות..." ודן איך יהיה הדין בימינו בקשר לישיבת סוכה לחתן.
וכן מהמשנה ברורה4 בשם הרי"ץ גיאת: "ובהלכות של ר' יצחק גיאות5 ראיתי שכתב גם-כן דלמצווה מן המובחר בעינן שיהיה ג' דפנות הסוכה סתומות מכל רוחותיה ולא יהיה מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד", עכ"ל. ולכאורה דבריו סותרין אלו את אלו, שפתח בג' דפנות וסיים בד' "ולא יהיה מקום פתוח, אלא מקום הפתח בלבד", אבל בפנים ההלכות שם מובאת הנהגה זו בשם רס"ג בקשר עם הפסיקה דלא כרבי שמעון, דאמר "ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח", ולדידן מסיק "וכל היכא דהויא סתומה מג' רוחותיה, טפי עדיף", ואינו מדבר אודות ארבע דפנות כלל].
