הודעהעל ידי גאולה בקרוב » ג' אוקטובר 09, 2012 9:09 am
ונפקא מינה נוספת:
הביאו בהגדה מבית לוי, בשם הגר"ח, לגבי דברי הר"ן שכוונה לא מעכבת במצוה של אכילה, שלגבי סוכות שהעיקר הוא הישיבה בסוכה א"כ לא נחשב לגבי זה מצות אכילה.
וכן מצ"ב דברים שכתבתי בס"ד בנספח ללקט יושר:
נספח להלכות סוכה סע' ז:
בסעיף ז הובא מנהג רבינו שלא לישון בערב סוכות בצהריים, כדי שישן בלילה לתיאבון. ויש לדון בחידוש גדול זה, שאינו נמצא בשאר ראשונים או אחרונים.
הנה לגבי גדר המצוה בליל סוכות דנים האם ענינה לקיים את מצות "בסוכות תשבו שבעת ימים", ומה שלמדים מגזירה שוה מפסח (ראה סוכה כז, א) הוא רק שלילה הראשון חובה לאכול. או שיש בלילה הראשון מצוה בפני עצמה שנלמדת מגזירה שוה מחג פסח.
ויש לכך כמה נפקא מינות:
א. האם קיים פטור מצטער כשירדו גשמים גם בלילה הראשון, שמצד תשבו כעין תדורו פטור גם בלילה הראשון, אבל אם זו מצוה בפני עצמה חייב בה אפילו במצטער. וראה בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' עח, ברא"ש ברכות פ"ז סי' כג ובהגהת הרמ"א סי' תרלט סע' ה.
ב. האם קיימת חובה לאכול בלילה הראשון כזית, כמו לגבי אכילת מצה בליל פסח, או שיש חובה לאכול כביצה כשיעור המחייב ישיבה בסוכה. ראה בריטב"א סוכה כז, א ד"ה הא דאמרינן, ובר"ן סוכה יב, ב בדפי הרי"ף סוף ד"ה מתניתין, וראה במ"ב סי' תרל"ט ס"ק כב.
ג. האם קיים איסור לאכול בערב סוכות אחר תשע שעות (וי"א שכבר מחצות) כדי שיאכל בלילה לתיאבון, שאם המצוה באכילה יש הידור באכילה לתיאבון, אבל אם המצוה בעצם הישיבה בסוכה אין הידור בזה. וראה בתוס' סוכה (כז, א ד"ה תשבו) שהביא את הירושלמי סוכה פ"ב ה"ז שהסתפק בזה, וראה בדרכי משה סי' תרלט אות ו שתלה ספק זה בשאלתנו.
ד. מה שכתב כאן שנהג רבינו לא לישון בערב סוכות כדי שישן לתיאבון, שמפורש יוצא שקיימת מצות ישיבה בסוכה בליל ט"ו נוסף על האכילה, ולכן גם השינה כלולה במצוה.
והנה חידוש זה שגם שינה כלולה במצוה כבר כתב בחידושי הריטב"א סוכה כז, א ד"ה הא דאמרינן בשם אחד מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישון בסוכה בלילה הראשון של סוכות ואפילו ירדו גשמים, וחלק עליו הריטב"א : "שאין חיוב ליל הראשון אלא באכילה דומיא דליל ראשון של פסח, דחיוב שינה לא אתי מהתם דלא מחייב בשינה". וראה במאירי סוכה כו, א ד"ה שומרי העיר לגבי מצטער בשינה בסוכה מחמת הצינה ש"אבותינו ורבותינו היו נוהגים בלילות הראשונים ובימים הראשונים שישנים שם קימעא בבגדיהם דרך חיבוב מצוה", ומבואר שאינה חובה אלא רק הידור. וראה בספר הלכות חג בחג לרב משה מרדכי קארפ (ירושלים תשנ"ב) פרק יד סוף הערה 1 שתמה על חומרת רבינו, מפני שלגבי אכילה מובן שאסרו בערב פסח וסוכות מחשש שימלא כרסו ולא יאכל לתיאבון, אבל בשינה הרי ממילא יתעייף אחר הסעודה וישן. ותירץ שם, שהחשש הוא שלא יהא עייף קודם חצות הלילה, ראה בהגהת הרמ"א שם סע' ג שמצות האכילה בליל ראשון של סוכות היא לפני חצות. ויתכן לומר עוד, שחיישינן שילך לישון בזמן הקבוע לו לשינה, ולא תהיה שינתו לתיאבון.
ויש להעיר עוד, שבאכילה לתיאבון יש לו יותר שמחה בכל משך האכילה, וכך לגבי שינה הכוונה שייכנס לשינתו מתוך רצון ושמחה. וראה מש"כ הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר הליכות שלמה (מועדים פ"ט בדבר הלכה סע' לד) שהמצוה בשינה בסוכה היא רק בכך שנשכב לישון, שהרי בשינה עצמה אינו בן דעת ובן חיובא כלל.
וראה בהערות לשו"ת כתב סופר או"ח עמ' 332 שהעיר הגר"י וולץ זצ"ל על מנהג רבינו זה ש"הוא דבר חדש שלא ראינו בפוסקים". וראה בספר הליכות שלמה שם הערה 47, שהגרש"ז אויערבך זצ"ל היה רגיל להזכיר בערב סוכות את מנהג רבינו זה, אך אמר דלא ראינו שיחושו לכך.
ומסתבר שמנהג רבינו חומרא הוא, לחסידי קמאי כרבינו, ולכן אם יודע האדם בעצמו שיביאו לידי קולא לא ינהג כך, וכגון שנצרך לשינה בשביל שיוכל לכוון בטוב בתפילת החג ובקיום מצוה דאורייתא של אכילה בסוכה בליל ט"ו.