ארי שבחבורה כתב:מן המפורסמות הוא פירושו של רבי עקיבא למקרא "ואהבת את ה' אלוקיך... ובכל נפשך" (דברים ו,ה) – 'אפילו הוא נוטל את נפשך' ('ספרי' שם, ברכות סא,ב), ובמשך שנים רבות סברתי כדבר המובן מאליו שאין חולק בדבר.
אמנם, באחד השבועות האחרונים, במהלך הכנת הדרשה שאותה הייתי עתיד לשאת בבריתו של בני שיחי' (ובהזדמנות זו ברצוני להודות מקרב לב לכל החברים שהשתתפו בשמחתי ולא מנעו ממני את ברכתם – שאו ברכה מאת ה') עיינתי במקור הדברים ב'ספרי' ומצאתי להפתעתי כי פירוש זה של ר"ע איננו מוסכם על הכל, ואחד מגדולי התנאים – רבי שמעון בן מנסיא – חלק על פירוש זה מכל וכל!
וכך נאמר שם:
"ובכל נפשך" – אפילו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר (תהלים מד,כג) "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". רבי שמעון בן מנסיא אומר, וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? אלא מעלה הקב"ה על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום.
והנה, בפשטות נראה שרשב"מ הבין שהציוויים המנויים בפסוקנו הינם ציוויים תמידיים, וכמו הציווי "בכל לבבך" אשר מתפרש בספרי (שם) כציווי על כך שהאדם יעבוד את אלוקיו 'בשני יצריך – ביצר טוב וביצר רע' וזהו ללא ספק ציווי תמידי, ועל כן הוקשה לרשב"מ לפרש שהציווי "ובכל נפשך" פירושו 'אפילו נוטל את נפשך' כפי שפירש ר"ע – שכן לפי פירוש זה יוצא שציווי זה איננו ציווי תמידי אלא ציווי חד-פעמי שהרי 'היאך אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום'? ומסיבה זו חלק רשב"מ על ר"ע ופירש את המילים "ובכל נפשך" באופן אחר.
אמנם, לאידך גיסא, פירושו של רשב"מ עצמו איננו מובן כלל וכלל – שכן לפי דבריו נראה שהמילים "ובכל נפשך" אינן ציווי כלל אלא הן באות ללמדנו ענין סגולי כלשהו – ש'מעלה הקב"ה על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום', והדבר תמוה ביותר – שהרי אין כל ספק שהמילים "ובכל נפשך" הן ציווי וכמו שאר חלקי הפסוק?
ואכן, ב'ילקוט שמעוני' (דברים שם רמז תתל"ז) מופיעים דברי רשב"מ בנוסח שונה לחלוטין, וכך נאמר שם:
רבי שמעון בן מנסיא אומר, וכי אפשר לומר לו לאדם ליהרג בכל יום? אלא זו מילה.
אמנם, גם פירוש זה תמוה ביותר, שהרי גם ברית-המילה היא מאורע חד-פעמי בחייו של כל אדם, ואם כן במה עדיף פירוש זה מפירושו של ר"ע אותו דחה רשב"מ מפני שלא יתכן שציווי זה הינו ציווי חד-פעמי וכנ"ל?
אשמח להתוודע לדעת החברים בנושא.
אוצר החכמה כתב:לא עיינתי במפרשי הסיפרי אבל פשטות הלשון לא משמע בכלל שרשב"מ חולק על רע"ק על ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך, אלא שדורש באופן אחר את הפסוק השני שהביא ר"ע ששם כתוב כי עליך הורגנו כל היום וזה קשה לו שעניין מסירות נפש לא מסביר את המילים כל היום.
ולפי גירסת הילקוט יש לבאר שביאר את הפסוק כי עליך הורגנו כל היום בקיום המצווה שכתוב בה דין יום היינו ביום השמיני ימול בשר ערלתו.
יאיר כתב:בגרסת הספרי אולי אפשר לומר שמעלה הקב"ה על הצדיקים וכו' דוקא אם כיוונו כונה זו (מסירות נפש) כראוי בזמן ק"ש וא"כ הוי מצוה תמידית.
יוסףלוי כתב:לארי שבחבורה - נתת דוגמא של שני יצרים, שעובדים את הקב"ה בכל יום בהם. וזה הרי לא נכון.
יוסףלוי כתב: וכן "בכל מאודך" שזה ודאי ממונו, לא בכל יום מזדמן לו לעבוד את הקב"ה ב"אפילו הוא נוטל את ממונך".
אלא על כרחך צריך לומר בנוסח כזה: שאפשר לעבוד את הקב"ה בדבר זה בכל יום.
יוסףלוי כתב: ולפי"ז א"ש הגירסא מילה, שיכול בכל יום למול ילדי ישראל וכו'.
אוצר החכמה כתב:לא עיינתי במפרשי הסיפרי אבל פשטות הלשון לא משמע בכלל שרשב"מ חולק על רע"ק על ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך, אלא שדורש באופן אחר את הפסוק השני שהביא ר"ע ששם כתוב כי עליך הורגנו כל היום וזה קשה לו שעניין מסירות נפש לא מסביר את המילים כל היום.
ולפי גירסת הילקוט יש לבאר שביאר את הפסוק כי עליך הורגנו כל היום בקיום המצווה שכתוב בה דין יום היינו ביום השמיני ימול בשר ערלתו.
ארי שבחבורה כתב:אמנם, גם פירוש זה תמוה ביותר, שהרי גם ברית-המילה היא מאורע חד-פעמי בחייו של כל אדם, ואם כן במה עדיף פירוש זה מפירושו של ר"ע אותו דחה רשב"מ מפני שלא יתכן שציווי זה הינו ציווי חד-פעמי וכנ"ל?
איש_ספר כתב:[כי עליך הורגנו על מילה הוא בגמ' גיטין דף נז]
בספד"ר מביא ממהר"ס אוחנא שלרשב"מ מכוונים וכו' כמש"כ ר' יאיר. ועל גי' הילקוט תמה מהרד"פ הרי אין בזה קיום תמידי.
ראשית מזל"ט, ותזכו לראות ממנו רוח נחת לתורה חופה ומעש"ט.
רק להעיר מד'(גיטין נז,ב) שהביאו כו"כ ביאורים בהאי קרא דעליך הורגנו.
ולקושייתך מד' הילקוט דפירשה גבי מילה, והקשית הא מילה נעשית פעם אחת, הנה מכאן ראיה נאה לשיטת האחרונים (עי' מנ"ח ועוד) דהמצוה היא שיהא נימול, והרי הוא מקיימה בכל יום ובכל רגע.
רק דלכאו' אי"ז מספיק, דנהי דמצוה איכא בכל רגע, עדיין ליכא בכל רגע ל"עליך הורגנו", דהא הסכנה היא רק בשעת ביצוע המילה, ושוב הדק"ל. רק שלענ"ד באמת י"ל, דהמכוון בזה הוא שעם ישראל מזכירים בכל יום - באמצעות המילה - את עצם קיום המצוה שנעשתה מתוך סכנה, ואין הכוונה שנהרגים ממש בכל יום (ועדיין עדיפא טפי משיטת ר"ע דפירש לה בהריגה ממש, דמילה עכ"פ איכא מצוה בכל יום, משא"כ בהריגה), ועדיין צ"ע.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 169 אורחים