אלו דיבורים מותרים בתפילין?

[גאולה בקרוב]

הנה בזמן שהיו מניחים תפילין כל היום, מסתבר שגם דברי רשות נצרכים היו מדברים בתפילין.
ויל"ע לזמננו שרובא דעלמא מניחים רק בתפילת שחרית, מחמת גוף נקי, האם נוצר מצב לחומרא שיהיה מותר לדבר רק דברים שבקדושה עם תפילין.

[אוצר החכמה]

אתה מתכוון לדין או לחומרא בעלמא?

[יתר10]

בתפילין האיסור הוא היסח הדעת, שגדרו שחוק וקלות ראש, ולא מצינו נידון מיוחד בנוגע לדיבור, לכן כל דברי רשות שאינם בגדר שחוק וקלות ראש מותרים לדבר בהם בתפילין.

אגב. בציץ גם היה מצוה לכה"ג למשמש?

[אוצר החכמה]

בציץ אסור שיסיח דעתו ממנו ותפילין נלמדים ק"ו מציץ יומא פ"ק אבל אם אתה מתכוון לשאול על משמוש ממש, ע"ז לא כתוב שם בגמרא.

[ברזילי]

הרא"ש אכן כתב שהיסח הדעת בתפילין הוא רק שחוק וקלות ראש, אולם השאג"א ושאר אחרונים דייקו מן הרמב"ם לא כך, שהרי פסק שאף מצטער פטור מן התפילין לפי שאינו יכול שלא להסיח דעת, וע"ע בזה בתשובת הנצי"ב במשיב דבר.

ברש"י פרשת תצוה וכן במאירי בסוגיא ביומא כתבו שיש חובת משמוש בציץ, ובאחרונים יש כמה טעמים למה לא להצריך משמוש (אין חשש היסה"ד בשעת עבודה, אסור להגביה ידיו מהציץ וכו')

[גאולה בקרוב]

משנה ברורה סימן לז ס"ק ז:
" אנשי מעשה נוהגין ללמוד אחר התפלה בתפילין [ה] אך יש ליזהר שלא לדבר בהם [ו] דברים בטלים דמלבד איסור דברים בטלים הוא בא עי"ז לידי היסח הדעת".
מצד אחד מבואר שאוסר רק דברים בטלים, ומאידך גיסא- מה לגבי היסח הדעת, שהוא גם בדיבורים נצרכים?

[עשוי לנחת]

http://www.otzar.org/aspcrops/167508_12 ... 102012.asp
וראה בסוגריים שם בסוף, שלכאו' הוא מה שקורין "נייעס"....
[לא הצלחתי למצוא את הטקסט בספר שממנו העתיק המלקט]

[בברכה המשולשת]

בשם אדוננו הגר"א מובא שמותר מו"מ וכד' ואסור רק דברים בטלים ממש (וכמדומני שכך המנהג )

[גאולה בקרוב]

פסקי תשובות:
סי' כח סע' ב, שנחלקו האם סתם עסק ודיבור נקרא "היסח הדעת", ורבים מקילים. והביא בהערה דברי הבית ברוך, ש"בזמן התלמוד היה דבר פשוט דהסנדלר והפחח וכו' היו מעוטרים בתפילין בשעת המלאכה".
ובסי' לז סע' ד הביא דברי הקיצוש"ע (י, א) שודאי יש מעלה לא לדבר דברי חולין, ושכן הזהירו גדולי הדורות לתלמידהם.

ונראה שהחילוק הוא בין הדורות הקודמים (ולמעטים שגם כיום נוהגים) שכל היום הניחו תפילין, וממילא לגודל החביבות "הקלו" מעט בענין היסח הדעת, לבין רובא דעלמא היום שנוהגים רק בשעת תפילה, וממילא אין סיבה להתיר דברי חולין.

[שחר]

עובדא מפורסמת מהחזו"א, שהגר"י זליברשטיין מרבה לצטט אותה:

[הכהן]

בציץ אסור שיסיח דעתו ממנו ותפילין נלמדים ק"ו מציץ יומא פ"ק אבל אם אתה מתכוון לשאול על משמוש ממש, ע"ז לא כתוב שם בגמרא.

והיה על מצחו תמיד. אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה, אלא תמיד לרצות להם, אפילו אינו על מצחו, שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה, ולדברי האומר עודהו על מצחו מכפר ומרצה, ואם לאו אינו מרצה, נדרש על מצחו תמיד, מלמד שממשמש בו בעודו על מצחו, שלא יסיח דעתו ממנו:

[פולסברג]

פסקי תשובות:
סי' כח סע' ב, שנחלקו האם סתם עסק ודיבור נקרא "היסח הדעת", ורבים מקילים. והביא בהערה דברי הבית ברוך, ש"בזמן התלמוד היה דבר פשוט דהסנדלר והפחח וכו' היו מעוטרים בתפילין בשעת המלאכה".

האם הוא מביא ראיה לדבריו? [זכור, לפי הר''מ עובדים רק ג' שעות ביממה...]

[יהודה בן יעקב]

[זכור, לפי הר''מ עובדים רק ג' שעות ביממה...]

ובשעות אלו פטורים מתפילין? או שעובדים בשעות הלילה?
באר דבריך