יוסףלוי כתב:במס' שבת דף כ"א: מביאה הגמ' את מחלוקת בית שמאי ובית הלל, אם פוחת והולך בהדלקתו, או אם צריך להיות מוסיף והולך.
ומביאה הגמ' שנח' אמוראים בטעמם של בית שמאי ובית הלל. האם לרמז על ימים יוצאים ועל ימים הנכנסים, דעת ב"ה ימים היוצאים ודעת ב"ש ימים הנכנסים.
הדעה השנייה היא, שטעם ב"ש - משום פרי החג שמתמעטים והולכים, ודעת ב"ה משום שמעלין בקודש ואין מורידין.
נתקשיתי בשני דברים: א. שיטת התוס' ידועה - שלמהדרין מן המהדרין אינו שכל בני הבית מוסיפים והולכים, אלא בעל הבית לבד ושאר בני הבית אינם מדליקים כלל. וטעמם, שא"כ אין הרואה יכול להוציא מהדלקה זו שהיום כך וכך ימים [נכנסו/יצאו] ושמא הנרות הרבות הודלקו ע"י כל בני הבית. לכאו' הוכחתם זו שייכת רק אם נימא, שעניין ההוספה או ההפחתה היא פרסומי ניסא, וזה רק לטעם הראשון, שכל יום אנשים רואים שיצאו יותר ימים ובכל אופן פך השמן המשיך לדלוק [ביאור זה מופיע גם בביאור הלכה תחילת סי' תרע"א]. אבל לטעם של פרי החג ומעלין בקודש, אין זה קשור כלל וכלל לפרסומי ניסא אלא "עניין" גרידא, ואין בעייה אם הרואה מבחוץ יתבלבל.
האם התוס' דיברו רק לשיטה אחת?
ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה
אישאחד כתב:בטעמא דב"ש כנגד פרי החג, טעמא תמיהא לכאורה, דמה עניין חג הסוכות לחנוכה?
וראיתי בס' מקבים ב' (י, ח-יא) שכתבומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה
יוסףלוי כתב:שיטת התוס' ידועה - שלמהדרין מן המהדרין אינו שכל בני הבית מוסיפים והולכים, אלא בעל הבית לבד ושאר בני הבית אינם מדליקים כלל. וטעמם, שא"כ אין הרואה יכול להוציא מהדלקה זו שהיום כך וכך ימים [נכנסו/יצאו] ושמא הנרות הרבות הודלקו ע"י כל בני הבית. לכאו' הוכחתם זו שייכת רק אם נימא, שעניין ההוספה או ההפחתה היא פרסומי ניסא, וזה רק לטעם הראשון, שכל יום אנשים רואים שיצאו יותר ימים ובכל אופן פך השמן המשיך לדלוק [ביאור זה מופיע גם בביאור הלכה תחילת סי' תרע"א]. אבל לטעם של פרי החג ומעלין בקודש, אין זה קשור כלל וכלל לפרסומי ניסא אלא "עניין" גרידא, ואין בעייה אם הרואה מבחוץ יתבלבל. - האם התוס' דיברו רק לשיטה אחת?
למאי_נמ? כתב:כבר כתב 'שפה ברורה' שעמדו בזה האחרונים, והדברים ידועים. רק אעיר שע"ד הפשט י"ל [שלא כדברי האח' הנ"ל] ששיטת התוס' דלכו"ע יש עניין לציין היום, וזה עניין ההידור, רק שנחלקו באיזה דרך יציין היום: מוסיף והולך או פוחת והולך, וכלפי זה אמרו סברות לכאן ולכאן.
עושה חדשות כתב:הגדרה אחרת ב'פוחת והולך' של ב"ש כנגד פרי החג, מצד דרך ארץ.
וכדי שלא יוצאו הדברים מהקשירם כדאי לעיין בספר עצמו.
גאולה בקרוב כתב:ואמנם בפנ"י נמצא הסבר מסויים, עיי"ש, אבל הוא רק למ"ד שחילקו את השמן שבפך לשמונה חלקים.
הוספה קטנה, ז"ל הרוקח בפי' התפילות - וכן ה' שאין בהם כרת: גזרו לאכול חזיר א', שלא ידליקו המנורה ב', ולא יעשו סוכות ג', ולא יכתבו כתובה ד', ולא ילמדו תורה ה'.אישאחד כתב:בטעמא דב"ש כנגד פרי החג, טעמא תמיהא לכאורה, דמה עניין חג הסוכות לחנוכה?
וראיתי בס' מקבים ב' (י, ח-יא) שכתבומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 13 אורחים