אחי מתלוצץ מזמן על "בעל תשחית" וזוגתו. בדומה לבדיחה על החכם האידישאי חוקר היוחסין שהגיע למסקנה 'אז רבינו תם און דער ברוך טעם זענען קוזינ'ס, ביידע אייניקלאך פון אין טעם ברצון'.
אלא שכאן התופעה מופיעה בספרי קודש הנדפסים, ובמימדים מביכים.
שו"ת משנה הלכות חלק י סימן פב כתב:והשיב איכא בעל תשחית
שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן תלג כתב:ראיתי לרבינו הרא"ש בפי' על מסכת תמיד פ"א דף כ"ח ד"ה ורשות הי' לו לשרוף את כסותו וז"ל ואין כאן משום בעל תשחית דהפקר ב"ד הי' הפקר.
גם בספרים אחרים מופיע השיבוש. באליהו רבה שנכנס לפרויקט השו"ת, סימן תקנ"א ס"ק כט, נכתב בגירסאות הקודמות:
ודחיתי ראיות הב"ח דטעמא דרש"י משום בעל תשחית כמו שכתבו תוס' שם וכן בספר תורת חיים, וכבר נודע דבדבר
אך כראוי להוצאה מכובדת, הטעות תוקנה, ובגירסה שלפני (20): "בל תשחית". יצויין שהטעות אינה נמצאת בשום מהדורה מודפסת של אליה רבה שהיתה למראה עיני (זולצבאך, פאר התורה וזכרון אהרן).
חיפוש באוצר החכמה מניב מספר רב של הופעות לשיבוש זה. ביניהם גם מספרי חב"ד (אולי מאלו שבחזקת "בלתי מוגה"?):
אך מתופעה זו סבלו גם בעלי דפוס וילנא, הידועים בקפדנות הגהתם. ה"משנה הלכות" העתיק אחריהם בדייקנות, והטעות במקור, בפירוש הרא"ש לתמיד דף כח, א:
ומה חבל שגם עוז והדר לא תקנו את הטעות: