בפי ישרים ובשפתי צדיקים - חכמים זכרם לברכה, למדונו בלשון קדשם, "אתפשטותיה דמשה, בכל דרא ודרא ובכל צדיק וצדיק".
כן כתב התנא האלקי בתיקוני הזוהר הקדוש, נוסח אחר, דף קי"ד ע"א.
וכן בשינוי לשון מעט, גם בתיקוני הזוהר, תיקונא שתין ותשע, דף צ"ט ע"א, בכל דרא ודרא ובכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא.
ראיתי גם צדיקים שכתבו הנוסח "בכל דרא ובכל נפשא", ולא מצאנו להם האידנא מקור.
מטעם זה נהגו לומר לתלמיד חכם "משה שפיר קאמרת".
כך בגמרא מסכת שבת ק"א ע"ב, ומסכת סוכה ל"ט ע"א, ומסכת ביצה ל"ח ע"ב.
וחזא הוויתי לרבותינו נ"ע שנחלקו בזה רש"י ושאר הראשונים, אם הכוונה בלשון שאלה או בלשון ניחותא, איברא דסוף כל סוף רואים שכינו את התלמידי חכמים בשם 'משה'.
והנה, רבותינו ז"ל מספרים במעשה הידוע על אילפא ור' יוחנן, שאמרו, ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא. (ראה מסכת תענית ט' ע"א, ומה שכתב גאון וסופר חכם ראובן מרגליות בהקדמת מרגליות הים).
ואם כן איפה, היכא רמיזא שמא דמשה לצורבא מרבנן.
וראיתי מראות אלקים תרי רמזי דאורייתא, שכל חד וחד רומז ומבאר חלק מהמאמר, והרמז הזה הוא קורב ממש לפשוטו של מקרא, ומתוקא כדובשא.
על הפסוק בתורה : "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" (במדבר ל"א ב'), פירש הצדיק הקדוש רבי פנחס מקוריץ נבג"מ: לאחר הסתלקותך מן העולם, לא תיעדר לגמרי מן העולם, אלא "תאסף אל עמך", כלומר: תאסף ותגנז בתוך עם ישראל, שהרי כוחו של משה רבינו ע"ה, התפשטה לתוך כל נפש מישראל...
מתוק מדבש. זהו המקור ל"בכל נפשא".
והמקור ל"בכל דרא", גם הוא מבית מדרש של הצדיקים ושל החסידים. הצדיק הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ ביאר את הפסוק הזה כך:
נקום נקמת בני ישראל גם לאחר שתאסף אל עמך. שגם לאחר הסתלקותו של משה רבינו ע"ה מן העולם, ממשיך הוא לנקום את נקמתם של בני ישראל, מכל האומות הקמים עליהם ומצירים אותם...
הפלא ופלא.
ואנא רפאל נתניה ס"ט, עפר ואפר תחת כפות רגלי הצדיקים, בקלא מכריזנא קמייהון: משה, שפיר קאמריתו!