מן המפורסמות הדיון אודות ההיתר לשתות ממי הכנרת בפסח, ואכ"מ.
אמנם מילתא חדתא כ' הגרש"ז אוירבך זלה"ה, ותו"ד דגם משהו צריך שיהיה משהו, ואם אינו מינכר כלל בשו"א זה אינו בגדר משהו ושרי. והכא התערובת אינו מורגש כלל בחושי האדם. וכתבו עוד בהליכות שלמה דרבנו ביקש ולא מצא לו חבר בספרי הפוסקים, עי' בקובץ המצורף.
אולם המעיין בשו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן מד אות ה', יראה לכאו' שכבר חידשו כן כמה אחרונים וז"ל שם [בקיצור מעט]:
ועינא דשפיר חזי להגאון בעל ספר יהושע (סימן ה) שכתב, ובאמת שכבר כתבתי לידידי הגאון האמתי מהר"ר יעקב, אב"ד ליסא, מחבר הספר חוות דעת, לחוות דעתו היאך כל העיירות היושבות אצל הנהרות הגדולים מסתפקים בפסח מן המים שבנהרות, ובפרט ק"ק דובנא, וכו', ואשר השיב לי הגאון בזה, אין מן הצורך לבאר כאן. אולם אנכי כתבתי להגאון הנ"ל, שנראה לי שלא גזרו חז"ל לאסור חמץ במשהו, אלא רק במקום שיכול לבוא לידי נתינת טעם, משא"כ בנהרות הגדולים שאפילו אם יתנו שם כל החמץ שיש להם לא יתן טעם במים, ומכל שכן בצונן שאי אפשר שיבא לידי כבישה בנותן טעם. ע"כ. והניף ידו שנית (שם סימן ט), בתשובתו להגאון מליסא, וחזר על טעם ההיתר כנ"ל, וכתב, וכיון שראיתי שכת"ר לא השיג עלי בטעמי הנ"ל, הבינותי שגם טעמי נכון, ולא בטל, אבל מ"ש כת"ר דה"ט משום שבנחל שוטף אין טעם אפי' משהו, הלא כמו שהנחל שוטף בלי הפסק, כך גם החמץ יורד בכל רגע ורגע מכל הרחיים אשר הם סביב הנהרות וטוחנים שם תמיד בלי הפסק וכו'. עכת"ד. [וחזר וכתב טעם זה בפסקים וכתבים שלו (סימן תקנו), אלא שמתחלה כתב כן בלשון ומסתפינא מחברייא לומר כן, ושוב אח"כ הביא סמך לזה מדברי הרשב"א שהובא ביו"ד (ס"ס צט) לגבי האיסור שאין מבטלין איסור לכתחלה. ע"ש]. גם בספר יד יהודה בהל' שחיטה (בהשמטות דף קנ ע"ב) כתב, שבנהר אין החמץ בפסח אוסר במשהו, משום שלא גזרו לאסור במשהו אלא היכא דאפשר שיבוא לידי נתינת טעם, משא"כ בנהר דקמא קמא אזיל וא"א שיבוא לידי נ"ט לא אסרו במשהו. ושוב מצא סברא זו בשו"ת ספר יהושע בפסקים (סימן תקנו), ואף על פי ששם כתב סברא זו כמסתפק, באמת שהיא סברא אמתית. גם בשו"ת שערי דעה ח"א (סימן כא) נשאל אודות שתיית מי נהר בפסח במקום שיש תעשיית יי"ש, ונשפך שם תמיד חמץ גמור בתוך הנהר, וכתב, אולם אמיתות הדברים היא שלא אסרו חז"ל חמץ בפסח במשהו, אלא במקום שהמשהו הזה יש לו חשיבות קצת לתת טעם במקומו, משא"כ בכה"ג דרדיפי מיא ומתחלפים בכל פעם, וכמו שאמרו הראשונים (ע' ע"ז ע"ג. וטוש"ע יו"ד סימן קלד ס"א) לעניין יין נסך שאע"פ שאוסר במשהו, מ"מ המערה יין נסך מצרצור (פך) קטן לתוך בור של יין, אפילו עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל, והכא נמי לענין משהו של חמץ בפסח מסתברא ודאי שכל שאין בכחו ליתן שום טעם במקומו לא חשיב אפי' משהו כדי לאסור, וזהו מן המושכלות הראשונות. ע"כ. ובשו"ת זכר יהוסף (סוף סימן קעה) הביא להלכה דברי הרב ספר יהושע והרב שערי דעה הנ"ל להקל בנ"ד. ע"ש. וע"ע בשו"ת שם משמואל למהר"ש הלר (חאו"ח סימן ד). ע"ש.
וכאן הבן שואל: האם נתכוונו הגאונים הנ"ל לדברי הגרש"ז, או שמא יש בדבריהם פן אחר?