האנשה ורגשות אצל גדולי ישראל

[היא שיחתי]

תמונת ה"גדול" האולטימטיבי המצטיירת בעינינו, היא של גדול הדור, החף מרגשות ורצונות אישיים, כל תנועה ותנועה נעשית לכבוד קונו, כבודו שלו אינו ככלום בעיניו, ואינו מחשב אלא על טובת הכלל, למעשה, הרב אלישיב היה דמות אידיאלית לעניין זה, גם רגשות לבני משפחה לא הופגנו אצלו בפומבי, וכל כולו לא היה אלא תורה מהלכת.

אולם, בגמרא אנו רואים אמוראים ש"חלש דעתייהו" והרבה מעשים בגמרא הינם כאלו שאחד נפגע מרעהו או כעס עליו, ואם כי ברור ופשוט שהכל לכבוד שמיים וכבוד התורה, מכל מקום אי אפשר שלא לחשוב שמא כיוון שבני אדם אנו, ונבראנו עם רגשות, אין זה אלא לגיטימי להיפגע ולהיעלב כשפוגעים בך, להפגין רגשות ולדאוג לבני משפחתך גם בדברים שאינם בכלל "מבשרך על תתעלם", ובהתאם לכך זכותך לכעוס וכל כעין זה כל עוד אין אתה עובר על איסורים של "לא תקום" וכדו', ויתכן שרגשות אנושיים אלו נכונים שיהיו גם אצל גדולי ישראל, ואין תפקידם להתעלות לדרגה מלאכית ולא אנושית החפה מרגשות, אלא אין זו סתירה, ויחד עם גדלות בתורה, צדקות, חסד ללא גבול, יראת שמיים מופלגת, יכולה לשכון בקרבם דמות אנושית רגישה שיכולה להיפגע ולכעוס ולדאוג יותר לבני משפחתה ולהעדיפם על פני אחרים.

מה דעתכם?

[עשוי לנחת]

אולי פה יש כיוון על זה.
viewtopic.php?f=7&t=2672&p=19268#p19206

[בעל תריס]

אני מוחה נמרצות על כותרת האשכול.
אין שום צד בעולם "להאניש" את גדולי ישראל כי הם כבר אנשים. האנשה פירושה ייחוס רגשות והתנהגות אנושית למי שאינו כזה!

[היא שיחתי]

אני מוחה נמרצות על כותרת האשכול.
אין שום צד בעולם "להאניש" את גדולי ישראל כי הם כבר אנשים. האנשה פירושה ייחוס רגשות והתנהגות אנושית למי שאינו כזה!

אני בהחלט שומע את טענתך
אבל טול קורה מבין עיניך שגם אתה משתמש בכותרת זו

[תוכן]

אתה חושב שלר' אלישיב לא היו רגשות? לא כאב לו כשפגעו בו?

[היא שיחתי]

אתה חושב שלר' אלישיב לא היו רגשות? לא כאב לו כשפגעו בו?

נאמר שהיה, מסתבר שברגע שנפגע החווה תנועת ביטול בידו החליט שאין זה משנה כלום וחזר ללמוד

[בעל תריס]

אבל טול קורה מבין עיניך שגם אתה משתמש בכותרת זו

נטלתי.

[מאיר סובל]

כל אדם באשר הוא ילוד אשה, יש לו רגשות אנושיות.
אני מאמין שאין חולק על זה.

הבעיה בנסיונות הספרותיים, או הספדניים (ובעיקר של החוקרים המלומדים בעיני עצמם) שהם "מאנישים" את נשואי כתיבתם בהתאמה לרגשות של עצמם, ולא מבינים שכל אדם יש לו רף אחר, שליטה אחרת, סדר שונה לערכים וגישה אחרת לחיים ולנסיונות שלהם, ולכן הרגישות היא משתנה, גם ביטויה אינו דומה.
ומי שמציב גדולים במקום של עצמו, הוא לא כל כך לוקה ב"כפירה" כמו ב"שיטיון"...

[היא שיחתי]

כל אדם באשר הוא ילוד אשה, יש לו רגשות אנושיות.

נכון
השאלה היא האם מצופה מ"גדול הדור" שיתאמץ לבטל רגשותיו, ושזה יהיה אחד מהקריטריונים לקבוע את גדלותו, לשם המחשה בלבד-לנובהרדוקר אמיתי לא היה מזיז אם היית יורק לו בפנים

[ארי במסתרים]

יש לר' יצחק הוטנר מאמר יפה על עניין זה
ראה כאן
viewtopic.php?p=96550#p96550

[היא שיחתי]

יש לר' יצחק הוטנר מאמר יפה על עניין זה
ראה כאן
viewtopic.php?p=96550#p96550

הוא מדבר מנושא אחר
הוא דן על הניסיונות והנפילות של גדולי ישראל
אני מדבר על רגשותיהם והתנהגות רגשית לאחר שהם כבר גדולים ולא על נסיונות ויצה"ר

[איש רגיל]

לדעתי העניה יש לחלק את השאלה לשניים [וכבר נגע בזה הרב מאיר סובל].
האם היו ויש לגדולי ישראל רגשות אנושיים? ודאי שכן.
האם הם הצטערו על מה שאנו מצטערים, נעלבו ממה שאנו נעלבים וכד'? ודאי שלא.
ואבאר שיחתי, אדם באשר הוא אדם יש לו רגשות. השאלה היא מה מעורר אצלו את הרגשות, וכבר אמרו חז"ל הכל לפי המבייש והמתבייש. כפי שאם נאמר לאדם שכל ימיו עוסק בהלכות שבת שהוא אינו מבין גדול בקדשים, הוא לא יעלב מזה לעומת חברו שכל ימיו יגע בלימוד קדשים. כך גם גדולי ישראל, רגשותיהם הזדככו [אחרי עבודה קשה מנשוא], ומה שמעיר את רגשותיהם שונה לגמרי ממה שמעיר את רגשותינו.
אך הרב היא שיחתי הציג את השאלה בצורה שונה

ויתכן שרגשות אנושיים אלו נכונים שיהיו גם אצל גדולי ישראל, ואין תפקידם להתעלות לדרגה מלאכית ולא אנושית החפה מרגשות, אלא אין זו סתירה, ויחד עם גדלות בתורה, צדקות, חסד ללא גבול, יראת שמיים מופלגת, יכולה לשכון בקרבם דמות אנושית רגישה שיכולה להיפגע ולכעוס ולדאוג יותר לבני משפחתה ולהעדיפם על פני אחרים.

ובזה נראה לי ששגה, כיון שתפקידו של כל יהודי הוא להתעלות לדרגה מלאכית. ואין הכוונה לבטל את רגשותיו כמלאך, אלא להתעלות למקום בו סולם הערכים שונה, וממילא דבר אחר מעיר את רגשותיו.