ונתנה תוקף באריכות מעורר דינים

[איש רגיל]

שמעתי בשם אדם גדול מאד שאין להאריך בניגון בעת אמירת 'מי יחיה ומי ימות' וכו', כיון שכשאדם חושב על דינים, הרי זה מעורר עליו תגבורת הדינים.
האם מישהו שמע על עוד שסברו כן, ועל מי שחלק על זה (מסתמא רבים).

[מרחביה]

בשיח שרפי קודש מסופר כך על הקוצקער, ששנה אחת היתה שריפה אצל ר' הירש פרצווער שהיה בעל תפילה, ואמר לו שזה מפני שהאריך ב'מי באש'.

[חכם באשי]

ומי שיאריך ב"מי יתעשר" - יתעשר?!

[איש רגיל]

ומי שיאריך ב"מי יתעשר" - יתעשר?!

מצאת את הפתרון לגזירות הכלכליות...
ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

[אמרתי אחכמה]

ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

זהו שיטת "Law of Attraction", ובעברית "חוק המשיכה".
מעניין מיהו אותו "אדם גדול" שאמר שהקב"ה טבע כן בהנהגת העולם?

[עשוי לנחת]

ומי שיאריך ב"מי יתעשר" - יתעשר?!

מצאת את הפתרון לגזירות הכלכליות...
ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

זה הלא היסוד הרווח בספרי חסידות דאמונה לשון המשכה [מלשון אומנת] שעצם האמונה אף ללא תפילה ממשיכה השפעות.

[איש רגיל]

ומי שיאריך ב"מי יתעשר" - יתעשר?!

מצאת את הפתרון לגזירות הכלכליות...
ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

זה הלא היסוד הרווח בספרי חסידות דאמונה לשון המשכה [מלשון אומנת] שעצם האמונה אף ללא תפילה ממשיכה השפעות.

נראה לי שאין דבריו אמורים משום כן, אלא אף אם אינו מאמין שיבואו עליו המקרים הטובים, אלא מהרהר בכך במחשבתו [מדמיין אותם בלע"ז], זה יגרום שאכן יבואו עליו דברים טובים. ויש לי שני הוכחות שזו כוונתו. א, שאמר כן גם במקרים הפוכים, שאדם המהרהר בדברים רעים שיבואו עליו, אכן יכול לגרום שיבואו עליו דברים רעים. ב, שאמר שזה נכון גם אצל גוי, ולא נראה שבגוי שייך המשכה מכח אמונה.

[חכם באשי]

בעניין ה'המשכה', נו, הרי זה פתגם חב"די ידוע: תחשוב טוב - יהיה טוב! (זה מצלצל יותר טוב באידיש)

[יתר10]

נראה לי שאין דבריו אמורים משום כן, אלא אף אם אינו מאמין שיבואו עליו המקרים הטובים, אלא מהרהר בכך במחשבתו [מדמיין אותם בלע"ז], זה יגרום שאכן יבואו עליו דברים טובים. ויש לי שני הוכחות שזו כוונתו. א, שאמר כן גם במקרים הפוכים\ף שאדם המהרהר בדברים רעים שיבואו עליו, אכן יכול לגרום שיבואו עליו דברים רעים. ב, שאמר שזה נכון גם אצל גוי, ולא נראה שבגוי שייך המשכה מכח אמונה.

בשביל זה לא צריך להיות אדם גדול מאוד, כל מי שעוסק ב'דמיון מודרך' וכדו' יכול להגיד לך דברים כאלו

[איש רגיל]

נראה לי שאין דבריו אמורים משום כן, אלא אף אם אינו מאמין שיבואו עליו המקרים הטובים, אלא מהרהר בכך במחשבתו [מדמיין אותם בלע"ז], זה יגרום שאכן יבואו עליו דברים טובים. ויש לי שני הוכחות שזו כוונתו. א, שאמר כן גם במקרים הפוכים\ף שאדם המהרהר בדברים רעים שיבואו עליו, אכן יכול לגרום שיבואו עליו דברים רעים. ב, שאמר שזה נכון גם אצל גוי, ולא נראה שבגוי שייך המשכה מכח אמונה.

בשביל זה לא צריך להיות אדם גדול מאוד, כל מי שעוסק ב'דמיון מודרך' וכדו' יכול להגיד לך דברים כאלו

איני יודע מה זה דמיון מודרך, אך לא נראה לי שאדם שאינו 'אדם גדול' יכול לומר שאם אהרהר בדברים חיוביים, אכן באותו היום יקרו לי דברים טובים, ואם להיפך וכו'.
לומר כל אחד יכול, אך השאלה אם יש משמעות לדבריו.

[דוד4]

ראה בספר הקדוש 'חיי מוהר"ן' אות תסו, שיחת רבינו הקדוש מוהר"ן מברסלב זיע""א, וזה לשונו:

ליל שבת חזון תקס"ט, שסיפרו לפניו מגודל הצרות וממיתות משונות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השריפה שהייתה שם בערב שבת קדש העבר, אמר: לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הניגון, היינו הניגון שמסיימין בסוף 'ונתנה תוקף'; שקודם מנגנין בַּניגון הידוע 'מי ינוח ומי ינוע' ומסיימין בניגון 'מי ישפל ומי ירום', ואחר כך מסיימין בניגון לבד בלי תיבות קודם שמתחילין 'ותשובה ותפלה וצדקה', כידוע להעולם. ואותו הניגון הנמשך אחר הסיום 'ומי ירום', הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחילה הוא מפרש בפירוש כמה גזירות - 'מי ינוח מי ישפל' ואומרם בניגון הידוע, ואחר כך נמשך הניגון לבד בלי תיבות, כִּמְסַיֵּים ברמז השאר, בניגון לבד, בלי תיבות בפירוש; ומזה הניגון באים גזרות חס ושלום שאינם מפורשים בפירוש בפיוט 'ונתנה תוקף', רק החזן מרמזן בניגון לבד כנ"ל. והענין מבואר לבקי בניגונים של ימים הנוראים: עכ"ל.

ואמנם בעיון בשיחה הנ"ל נראה מבואר שאין הכוונה לומר שעל ידי שמאריכים בניגון נעשים הגזירות, אלא שבא לומר שישנן גזירות שאינן מפורשות במילות הפיוט 'ונתנה תוקף', ואלו מרומזות בניגון של הפיוט שהוא ללא מילים.
(ואמנם גם אם אין מאריכים בניגון, יש את הגזירות הנ"ל. אלא שכשנשאלת שאלה היכן מרומזות אותן הגזירות בפיוט 'ונתנה תוקף', הרי על זה התשובה היא שאמנם הן אינן רמוזות במילות הפיוט, אבל הן רמוזות בניגון של הפיוט. ודו"ק היטב, ועוד יש להאריך).

[מ.ל.]

ומי שיאריך ב"מי יתעשר" - יתעשר?!

כבר ביאר חכ"א, למה סיבב הקב"ה את בלעם שירצה לקלל ובסוף יצטרך לברך? אלא הענין הוא שכנודע כשמברכים ומאחלים איש לרעהו, הרי הרבה פעמים זה מן השפה ולחוץ ומטעמי נימוס וכד', משא"כ בקללות, תמיד מקללים מכל הלב.. ולכן סיבב הקב"ה שבלעם יצטרך לברך, אך עם לב של קללות...
ולעניינו, צ"ל שה'מרה שחורה' שיש לאנשים פועלת יותר כשהם חושבים על דברים רעים, לעומת האמונה והתקוה שיש להם כשחושבים על דברים טובים..

[משולש]

אומרים שכשאדם נחרד מהמוסר והתוכחה, אז זה כבר סיבה שינצל מהעונש. ומי שמתברך בלבבו, אז העונש גדל שבעתיים. אם כן טוב לשמוע את האזהרות.

[איש רגיל]

אומרים שכשאדם נחרד מהמוסר והתוכחה, אז זה כבר סיבה שינצל מהעונש. ומי שמתברך בלבבו, אז העונש גדל שבעתיים. אם כן טוב לשמוע את האזהרות.

עד איפה הציטוט בשם 'אומרים', ומהיכן הם דברי כבודו?

[משולש]

הכל זה מדברי עצמי ואין כאן שום ציטוט.
אבל וודאי עוד הרבה יודעים למה אני מתכוין ויוכלו לתת את הציטוט.
מה שאני כן יכול לומר שבתורה כתוב "והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי... לא יאבה ה' סלוח לו".

[איש רגיל]

אף אחד לא אמר 'שלום יהי' לי', וכ"א יודע שאית דין ואית דיין, אלא שדעת אותו גדול היא שאין להאריך במחשבה אודות הדינים אלא אדרבא אודות החסדים.
והעירו לעיל שזו גם דעת הקאצקער ור"ן מברסלב.

[ארי במסתרים]

אומרים שכשאדם נחרד מהמוסר והתוכחה, אז זה כבר סיבה שינצל מהעונש. ומי שמתברך בלבבו, אז העונש גדל שבעתיים. אם כן טוב לשמוע את האזהרות.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא ואמר רב חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדוייה מסתייה

[י. בנימין]

ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

לכאורה זה הביאור בדברי הגמרא ברכות ס, א: "יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא, אתנח. אמר ליה: יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה? דכתיב (איוב ג) 'כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי'. - והא כתיב: 'אשרי אדם מפחד תמיד' - ההוא בדברי תורה כתיב.

[איש רגיל]

ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

לכאורה זה הביאור בדברי הגמרא ברכות ס, א: "יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא, אתנח. אמר ליה: יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה? דכתיב (איוב ג) 'כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי'. - והא כתיב: 'אשרי אדם מפחד תמיד' - ההוא בדברי תורה כתיב.

יישר כח על המקור מהגמ'. ויעויין שם במהרש"א שהביא מרש"י באיוב שאף אם פוחד משום חטא מביא על עצמו יסורים. והוא תשובה לקושייתו של הרב משולש.

[שמח]

ראה בספר הקדוש 'חיי מוהר"ן' אות תסו, שיחת רבינו הקדוש מוהר"ן מברסלב זיע""א, וזה לשונו:

ליל שבת חזון תקס"ט, שסיפרו לפניו מגודל הצרות וממיתות משונות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השריפה שהייתה שם בערב שבת קדש העבר, אמר: לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הניגון, היינו הניגון שמסיימין בסוף 'ונתנה תוקף'; שקודם מנגנין בַּניגון הידוע 'מי ינוח ומי ינוע' ומסיימין בניגון 'מי ישפל ומי ירום', ואחר כך מסיימין בניגון לבד בלי תיבות קודם שמתחילין 'ותשובה ותפלה וצדקה', כידוע להעולם. ואותו הניגון הנמשך אחר הסיום 'ומי ירום', הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחילה הוא מפרש בפירוש כמה גזירות - 'מי ינוח מי ישפל' ואומרם בניגון הידוע, ואחר כך נמשך הניגון לבד בלי תיבות, כִּמְסַיֵּים ברמז השאר, בניגון לבד, בלי תיבות בפירוש; ומזה הניגון באים גזרות חס ושלום שאינם מפורשים בפירוש בפיוט 'ונתנה תוקף', רק החזן מרמזן בניגון לבד כנ"ל. והענין מבואר לבקי בניגונים של ימים הנוראים: עכ"ל.

ואמנם בעיון בשיחה הנ"ל נראה מבואר שאין הכוונה לומר שעל ידי שמאריכים בניגון נעשים הגזירות, אלא שבא לומר שישנן גזירות שאינן מפורשות במילות הפיוט 'ונתנה תוקף', ואלו מרומזות בניגון של הפיוט שהוא ללא מילים.
(ואמנם גם אם אין מאריכים בניגון, יש את הגזירות הנ"ל. אלא שכשנשאלת שאלה היכן מרומזות אותן הגזירות בפיוט 'ונתנה תוקף', הרי על זה התשובה היא שאמנם הן אינן רמוזות במילות הפיוט, אבל הן רמוזות בניגון של הפיוט. ודו"ק היטב, ועוד יש להאריך).

הנוסח בברסלב הוא שאת המילים מ"מי ינוח ומי ינוע" והלאה אומר החזן במהירות גדולה מאד, כמעט ללא נגינה, עד "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
ולאור זאת כנראה שכוונת רבינו כן היתה שלא להאריך בניגון במילים אלו.

[ארזי ביתר]

נהרא נהרא ופשטיה.

בנוסח של לעלוב, כשהחזן אומר תיבות אלו, הציבור מנגן. במקומות אחרים, דווקא החזן כן מדגיש כל מילה בקטע זה, בכדי לעורר את העם לתשובה.

[לעומקו של דבר]

ונודע הנהגת מוהרא"צ קלוגר שליט"א לבטל אמירת ונתנה תוקף לפי שהוא קשה על דורינו. ואולי לאמרה אבל בקצרה ממש? לא זוכר כעת בדיוק.

[ידידיה]

בנוסח כפר חסידים שמקובל שהביא עמו רא"ל מקלם, אכן תיבות הנ"ל נאמרות במהירות ללא ניגון.

[משולש]

הניגון המצורף ל"מי ינוח" היה מקובל ברוב קהילות בני אשכנז, ושמעתי אותו גם בכמה ישיבות ליטאיות, ואם כן יתכן שהוא קדום.
https://www.dropbox.com/s/w7yfivd18bry7 ... 7.mp3?dl=0

בכל מקרה הוא בוודאי יותר מהיר מהקטעים שלפניו (מאריכים מאוד בניגון מי... ומי... וכו').

[שבטיישראל]

ונודע הנהגת מוהרא"צ קלוגר שליט"א לבטל אמירת ונתנה תוקף לפי שהוא קשה על דורינו. ואולי לאמרה אבל בקצרה ממש? לא זוכר כעת בדיוק.

אי משום הא כבר קדמו לפניו כת ש"ץ ימש"ו שגם ביטלו כמה תפילות והלכות ומצוות לא תעשה לפי דעתם והבנתם ....

[לעומקו של דבר]

ונודע הנהגת מוהרא"צ קלוגר שליט"א לבטל אמירת ונתנה תוקף לפי שהוא קשה על דורינו. ואולי לאמרה אבל בקצרה ממש? לא זוכר כעת בדיוק.

אי משום הא כבר קדמו לפניו כת ש"ץ ימש"ו שגם ביטלו כמה תפילות והלכות ומצוות לא תעשה לפי דעתם והבנתם ....

viewtopic.php?f=30&t=11044&p=298834#p298834

[שיר ורננים]

ומי שיאריך ב"מי יתעשר" - יתעשר?!

מצאת את הפתרון לגזירות הכלכליות...
ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

מקור הדברים לכאו' בדברי רש"י כריתות ו. ד"ה ולאו מילתא היא .יעויי"ש .

[סעדיה]

ומי שיאריך ב"מי יתעשר" - יתעשר?!

מצאת את הפתרון לגזירות הכלכליות...
ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

מקור הדברים לכאו' בדברי רש"י כריתות ו. ד"ה ולאו מילתא היא .יעויי"ש .

וע"ע במו"ק כ"ז: וברש"י כת"י שם ד"ה על מת אחר.

[ציפורן]

בשיח שרפי קודש מסופר כך על הקוצקער, ששנה אחת היתה שריפה אצל ר' הירש פרצווער שהיה בעל תפילה, ואמר לו שזה מפני שהאריך ב'מי באש'.

ומי שיאריך ב"מי יתעשר" - יתעשר?!

אולי המקור לכך, שהאריכות והתעכבות במילים מעוררת את השפעתם על האדם.
הוא ממה שכתב רש"י במסכת עבודה זרה דף ח',
בד"ה מען כל ברכה וברכה:
אם הי' משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת
אם בעל תשובה מאריך בהרוצה בתשובה
וכן כולן

[צדיק613]

ולגופו של עניין, עוד שמעתי בשם אותו אדם גדול, שהקב"ה טבע בהנהגת העולם, שאדם המהרהר שיבואו עליו דברים טובים, אכן יבואו עליו דברים טובים, ולהיפך ח"ו. והוסיף שדבר זה הוא אף בלא תפילה, אלא הוא הנהגה מהנהגות השי"ת, והוא מועיל אף לגויים.

זהו שיטת "Law of Attraction", ובעברית "חוק המשיכה".
מעניין מיהו אותו "אדם גדול" שאמר שהקב"ה טבע כן בהנהגת העולם?

אברבנאל

וכלל כך במאמר "והיית אך שמח", להבטיחו: שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות – יהיה שמח וטוב לב כל השנה – בעצבון תאכלנה. כי כן טבע המציאות, השמח בחלקו – ששון ושמחה ישיג, והנאנח בלי סיבה – יאנק דום כל הימים.

[לעומקו של דבר]

בכל אופן, לכותרת האשכול,
הרעיון הכללי ביהדות הוא שאדרבא לטפל בעניינים בצורה שצריך לטפל בהם זה מה שיגרום שהם לא יזיקו.

כוונתי, למשל יו"כ, הרי כלפי שמיא אין יום שהקב"ה יותר מוחל לעוונות, ומעלים עיניו מהם, ומתמלא רחמים,
ודווקא ביום זה מתוודים שוב ושוב, ודווקא הוידוי ופירוט העוונות הוא גורם שהקב"ה יתעלם מהם כביכול,

וכן כל עונשי התוה"ק, דווקא מי שמתבונן בהם, וירא מהם, ובכך נשמר מעוונות, דווקא הוא גורם שלא יבואו עליו כלל, כי התקיים המכוון כבר ביראתו את העונשים וא"צ להביאם עליו, משא"כ להיפך בהאומר שלום יהיה לי ח"ו.

ולקראת ר"ה אין כמו וורט חזק של הברדיטשובער לסכם את העניין:
"כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם"
הקב"ה זוכר את מה שהאדם שוכח ושוכח את מה שהאדם זוכר.
אם אדם עושה עבירות וזוכר אותם, מתוודה, עושה תשובה, ומחבל תחבולות שלא יקרו שוב, ונוהג כדרך בעלי תשובה, הקב"ה שוכח אותם...
אבל אם הוא שוכח את העבירות ולא רואה כל צורך לתקן את שעבר - אז הקב"ה זוכר את העבירות טוב טוב, לא עלינו...
אם אדם עושה מצוות וזוכר אותם, ומתנפח, און עהר האלט זיך גרויס (כידוע "והסר שטן מאחרינו"), אז הקב"ה "שוכח" את המצוות...
אבל אם אדם עושה מצוות, ומיד לאחר מכן שוכח אותם, ולא מתגאה, ולא חושב שזה מספיק, אלא מחפש עוד מצוות, אז הקב"ה זוכר טוב טוב את המצוות ומשלם שכר טוב ליראיו, כן יזכנו השי"ת.

[יהודי טבעי]

לכאורה זה הביאור בדברי הגמרא ברכות ס, א: "יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא, אתנח. אמר ליה: יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה? דכתיב (איוב ג) 'כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי'. - והא כתיב: 'אשרי אדם מפחד תמיד' - ההוא בדברי תורה כתיב.

הלא זה עניין סימנא מילתא בראש השנה - (כריתות ו, א הוריות יב, א) 'אמר אביי, השתא דאמרת, סימנא מילתא היא, יהא רגיל למיחזי [למיכל] בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמריי'. ומזה יש ללמוד גם להיפך לא להזכיר דברים רעים.
ומעניין זהו הוא גם שלא יפתח אדם פיו לשטן (ברכות יט, א, וכן ברכות ס, א כתובות ח, ב) 'אמר אביי: לא מבעי ליה לאינש למימר הכי, דאמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן; ואמר רב יוסף: מאי קראה - שנאמר: כמעט כסדום היינו, מאי אהדר להו נביא - שמעו דבר ה' קציני סדום'.

[צדיק613]

זה שהפחד מביא מבואר במהר"ל בבא מציעה
(שם). אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם ואמר רב יהודא אמר רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך:
כל המקיים בעצמו כך בא לידי כך. פי' כי האדם בקל פועל בעצמו יותר ממה שיפעל בזולתו, כי כאשר הוא פועל בעצמו אין דבר מתנגד לו, לא כאשר יפעול בזולתו, כאשר המקבל מתנגד לו אין מניח לפעול בו. וכאשר הוא מתירא מן עניות הרי יתן לעניות מקום לפעול בו ובא אליו הדבר, וכמו שאמר איוב (איוב ג' כ"ה) ואשר יגורתי יבא לי, כי כאשר הוא ירא מן דבר אחד והוא בעצמו מקטין עצמו לפני אותו דבר שהוא ירא ממנו, ובזה פועל בו אותו דבר. ובפרט העניות שהוא ההעדר, וכאשר נותן עצמו אל ההעדר מקבל ההעדר, שהוא רודף אחריו תמיד, ודבר זה ברור. אע"ג דשלו קודם, היינו מצד החיוב, שאינו חייב שיהיה של חבירו קודם, אבל אשר קובע בנפשו כך וזהו כאשר מתירא מן העניות אז הוא בא לידי כך, כאשר הוא בדעתו שהוא מוכן לזה. ואינו דומה למי שהוא מתירא מן הנפילה שיפול, כי אין דבר זה דומה לזה כי הנפילה הוא בשביל מכשול אשר מגיע לו מן החוץ ואינו יכול לפעול המכשול מן החוץ, אבל זה לא הוי רק חסרון והעדר ממון שבא לידי חסרון ולידי מארה, וכאשר ירא מזה דעתו הוא שהוא מוכן לזה, לזה בא לדבר זה. וגם דבר זה עצמו שהוא הנפילה אמרו הראשונים שהיראה מזה מביא לידי זה, כי אם יקח אדם לוח אחד של עץ ומניחו על הנהר לעבור על הנהר מן הקצה אל הקצה קרוב הוא אל הנפילה כאשר עובר עליו, ואם הוא מונח על הארץ לא היה נשמט רגליו ממנו. וזה בשביל כי המחשבה שמחשיב על הנפילה פועל באדם, כי השכל הוא הפועל הגמור, ומכ"ש דבר זה כאשר הוא מתירא שלא יעני, שהמחשבה והשכל הוא פועל באדם ומקבל עניות והבן זה:

[שומע ומשמיע]

עם כל הכבוד לכל הוורטים והמובאות מכל התורה, משום מה הקדמונים והראשונים כותבי הפיוטים והסליחות דאגו מאד מהצרות שיכולות לבוא במהלך השנה. ודאגו שנבקש מבוכו"ע על זה. [ולא ברור מה עוזר שאומרים את זה מהר או לאט].
כמו כן יש תפילה מאד מפחידה, שנקראת ברכת זכרונות.

[ציפורן]

עם כל הכבוד לכל הוורטים והמובאות מכל התורה, משום מה הקדמונים והראשונים כותבי הפיוטים והסליחות דאגו מאד מהצרות שיכולות לבוא במהלך השנה. ודאגו שנבקש מבוכו"ע על זה. [ולא ברור מה עוזר שאומרים את זה מהר או לאט].
כמו כן יש תפילה מאד מפחידה, שנקראת ברכת זכרונות.

אמת שאת נוסח הפיוטים והסליחות תיקנו הקדמונים, אך הבאים אחריהם יש שראו לנכון שיש לחוש לדברים נלווים.
הנה דוגמא:
הפיוט מכנסי רחמים הנודע-
כבר נמצא בסידורו של רב סעדיה גאון וכן בתשובה שכתבו רב שרירא גאון ורב האי גאון, וכן בספר הפרדס רש"י.
ובשל החשש שמא יש בפיוט פנייה למלאכים ולא ישירות לקב"ה, היו שהורו שלא לאמרו. כן המהר"ל מפראג כתב בספרו נתיבות עולם (נתיב העבודה פרק יב), וכן הורו גדולים רבים כרבי נתנאל וייל, רבי יצחק למפרונטי, רבי חיים מוולוז'ין, רבי משה סופר, רבי יהודה אסאד ועוד. (ציטוט)
ולגבי פיוט 'נתנה תוקף' שכן מקובל לאומרו לכו"ע, חששו לדבר מועט שבו ע"כ נהגו מקצת קהילות לאומרו מעט במרוצה.
השילוב של אמרית הפיוט אך במרוצה, מזכיר במקצת את דברי הגמ' בפסחים:
"אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו - לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו - אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי.

[עפר תחת רגליכם]

ועוד ראיה מפורשת ממש מהתורה: אנשי בבל חששו: "פן נפוץ", ואז, "כאשר יגורנו בא לנו" (עיי' רש"י)... "ויפץ אותם". אם לא היו חוששים לא היה קורה להם? המודרנים היו אומרים שבגלל החשיבה השלילית והאנרגיות השליליות קרה להם כך.